בקשה לדחיית אגרה ופטור מעירבון

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לדחיית אגרה ופטור מעירבון: שתי בקשות לדחיית אגרה ופטור מעירבון, שהוגשו על-ידי המבקש (להלן - המבקש) ואחותו (להלן - המבקשת). הדיון בבקשות לא אוחד, אולם מאחר שעניינן אחד - שתיהן מתייחסות לשני ערעורים שהוגשו לבית משפט זה על אותו פסק-דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ה"פ 145/79), המשיבים 1, 2, 4הינם אותם משיבים בשתי הבקשות, ושמיעתן הייתה באותו היום במעמד כל הצדדים (למעט בא-כוח המשיבה 4אשר הודיע לבית המשפט כי המשיבה משאירה את ההחלטה בבקשות לשיקול-דעתו), ומאחר שבאת-כוח המשיבים 1ו- 2בשתי הבקשות העלתה בטיעוניה בעת הדיון בבקשתו של המבקש טענה משפטית עליה ביקשה להסתמך גם בעת שהתנגדה לבקשתה של המבקשת מבלי לטעון אותה מחדש - תהיה החלטתי בשתי הבקשות אחת. מעשה בהמרצת-פתיחה, שהגישו אהוד ומרטין גפני, המשיבים 1ו- 2(להלן - המשיבים), לבית המשפט המחוזי, ובה ביקשו, שבית המשפט יצהיר, כי חוזה, אשר כרתה המבקשת - תקוה מאירוב - עמם ביום 7.6.78, לפיו התחייבה למכור להם דירה בפתח-תקוה, עדיף על החוזה, שנכרת בינה לבין המשיבה 4- חוה פרי (להלן - המשיבה) - ביום 10.1.79, לפיו התחייבה למכור לה אותה דירה. כן ביקשו, שבית המשפט יאכוף את חוזה המכר מיום 7.6.78וייתן צו לקבלת החזקה בדירה, שיופנה כנגד המשיבה. בראשית חודש יוני 1978חתמו המשיבים על "הסכם עקרוני" עם המבקשת, אשר יוצגה על-ידי אחיה-המבקש, לפיו התחייבה למכור להם דירה, הנמצאת ברח' חפץ חיים 75בפתח-תקוה. הסכם סופי נחתם, כאמור לעיל, בין הצדדים ביום .7.6.78 בינואר 1979הודיעה המבקשת למשיבים, כי היא מבטלת את החוזה עמם, משום שלא קיבלה את כל הסכום שנקבע בחוזה וראתה בכך הפרה של ההסכם. לאחר הביטול כרתה ביום 10.1.79הסכם למכירת אותה הדירה למשיבה, וזו קיבלה את החזקה בדירה ונכנסה להתגורר בה. בשלב זה נודע הדבר למשיבים, והם פנו לבית המשפט המחוזי בהמרצת הפתיחה שהוזכרה לעיל. בית המשפט המחוזי קבע, שהחוזה שבין גפני ומאירוב נגוע באיחוקיות, משום שהתמורה הנקובה בהסכם לא הייתה התמורה האמיתית שנקבעה עבור הדירה, וחלק מהתשלום שולם, כלשונו, מתחת לשולחן. לאחר ששמע בית המשפט את טענות הצדדים בשאלה, אם ניתן החוזה שבין הצדדים הראשונים לאכיפה למרות אי-חוקיותו, פסק, כי החוזה הינו בטל לפי סעיף 30לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ובתור שכזה אי-אפשר לבקש את אכיפתו. את סמכותו לפי סעיף 31לחוק הנ"ל, המתירה לו להתעלם מהבטלות, סירב להפעיל, כי הייתה מעורבות של צד שלישי - חוה פרי, אשר רכשה את הדירה בתום-לב ומבלי לדעת על ההסכם, שנכרת קודם לכן עם המשיבים. בית המשפט העדיף את זכויותיה על-פי החוזה התקף שבינה לבין המבקשת, ודחה את בקשת גפני לאכיפת החוזה שביניהם לבין מאירוב. על פסק-דין זה הוגשו לבית המשפט העליון שני ערעורים: האחד עלידי אהוד ומרטין גפני (ע"א 141/80), והשני על-ידי תקוה ופנחס מאירוב (ע"א 147/80). בית המשפט העליון פסק פה אחד, שההסכם בין גפני למאירוב אכן בטל. אלא שברוב דעות הוחלט, שיש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, כדי שישמע את ראיותיה של פרי להוכחת תום-לבה ומה טיב ההתקשרות שבינה לבין מאירוב, ורק לאחר מכן יחזור וישקול את זכויותיה לעומת זכויות גפני לפי סעיף 31לחוק החוזים (חלק כללי). בשלב השני של המשפט בבית המשפט המחוזי נחקרה חוה פרי על תצהירה, ונשמעו עדים נוספים, ולאחר מכן החליט בית המשפט: "א. שזכויות פרי לגבי הדירה עדיפות על גבי גפני על כן הצעדים המבוקשים על ידי גפני לגבי הדירה ולגבי אכיפתו של ההסכם בינם לבין מאירוב נדחים. ב. אני מחייב את המשיבים מס' 1ומס' 2תקוה ופנחס מאירוב הדדית לשלם למבקשים (אהוד ומרטין גפני) את הסך של -.000, 45(ארבעים וחמשה אלף) שקל בצרוף ריבית והצמדה מתאריכי התשלומים כמפורט בסעיף 5להמרצת הפתיחה המתוקנת ועד לתשלום בפועל. ג. אני מחייב את המשיב מס' 2לשלם למבקשים את הסך של .000, 10שקל (עשרת אלפים) שקל, בעד השיק מיום 1.8.78בצרוף הפרשי-הצמדה וריבית מאותו תאריך ועד לתשלום בפועל. ד. הנני חוזר ומעניק למבקשים את הסעדים (ב' ו-ג') אשר פורטו בפסק- דיני מיום 31.12.79בדבר פצול תביעתם ותביעת נזקים כמפורט שם. ה. איני מחייב את המבקשים בהוצאות של המשיבים מס' 1ומס' 2, בקשר לדחיית הסעד של האכיפה, מאידך, אני מחייבם בהוצאות של המשיבה מס' 3(חוה פרי) בסך של -.000, 15שקל + מ.ע.מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית להיום. ו. בקשר לחיובים הכספיים לטובת המבקשים נגד מאירוב אני מחייב את המשיבים מס' 1ומס' 2לשלם למבקשים הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של: .-000, 25שקל + מ.ע.מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד יום הפרעון." בנוסף לכך הטיל בית המשפט המחוזי עיקולים על נכסים שונים, השייכים לפנחס ותקוה מאירוב, ואף עיקל את משכורתה של תקוה מאירוב בבית החולים בילינסון, בכפוף למגבלות הנובעות מחוק הגנת השכר, תשי"ח.1958 הארכתי בתיאור העובדות כדי להבהיר את שבאת-כוח המשיבים טענה בסיכומיה לפניי, שכלל לא היה צורך בהגשת הבקשה לדחיית האגרה ולפטור מהעירבון, כי הערעור, עליו הוגשה בקשת הדחייה, הינו, כלשון תקנה 20(ב) לתקנות בית משפט (אגרות), תשל"ו-1976: "ערעור על כל פסק דין נוסף שניתן בתובענה לאחר החזרת הדיון בנושא הערעור מאת בית המשפט שלערעור את הערכאה הראשונה עקב ערעור קודם של אותו מערער...", ובערעור שכזה אין המערער חייב כלל בתשלום אגרה. לעומתה טען המבקש, שהערעור איננו ערעור חוזר, כי בערעור הראשון לא חויב כלל בהחזר כספים, ואילו כאן, בפסק הדין שעליו הינו רוצה להגיש את הערעור הנוכחי, הוא חויב בהשבת כספים למשיבים, ולכן זה איננו ערעור חוזר על אותו פסק-דין אלא ערעור ראשון, שכן חייב באגרה. לשונה של תקנה 20(ב) הינה ברורה ועוסקת ב"כל פסק דין נוסף", מבלי להבחין, אם יש הבדל בין הסעדים, שנפסקו בבית משפט לפני החזרת הערעור על-ידי ערכאת הערעור, לבין הסעדים, שניתנו על-ידי בית המשפט בפסק-דינו השני, ומן הטעם הזה בלבד הייתי מקבל את טענתה של באת-כוח המשיבים. אולם גם את טענתו של מר מאירוב בקשר לחיובים הכספיים שחויב לשלם אינני יכול לקבל, כי כבר בפסק-דינו הראשון דחה בית המשפט המחוזי את בקשתם של הזוג גפני לאכוף את החוזה בינם לבין מאירוב, ויחד עם זאת חייב את מאירוב בהשבת הכספים שקיבל מהם. כאמור, בית-משפט שלערעור החזיר את הדיון לצורך השלמת הראיות, אולם פסק לגפני סכום גבוה יותר מאשר נפסק להם בבית המשפט המחוזי, משמע, שכבר בשלב הראשון התייחס בית המשפט העליון לעניין השבת הכספים, כך שטענתו של מר מאירוב איננה מעוגנת בחומר שלפניי. לאור האמור לעיל, הנני מקבל את טענתה של עורכת-דין מזרחי וקובע, שערעורים אלה הינם ערעורים חוזרים בהתאם לתקנה 20(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות), וככאלה הינם פטורים מאגרה. מאחר שלמעשה לא היה צורך בהגשת הבקשות לדחיית האגרה, פטור אני מלדון בסיכוייהם של שני המבקשים בשני הערעורים, כפי שמחייבות אותי תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, וכל שנותר לי הוא לקבוע את סכום העירבון, שעל המבקשים להפקיד לשם הבטחת הוצאותיהם של המשיבים. מהחקירה הארוכה, שחקרה באת-כוח המשיבים את המבקשים לצורך הבקשה לדחיית האגרה, חקירה שנערכה למקרה שטענתה המשפטית תידחה, עולה, שגם הגב' מאירוב וגם מר מאירוב נמצאים במצב כספי דחוק, שעל חשבונות הבנקים שלהם מוטלים עיקולים כמו גם על משכורתה של הגב' מאירוב, ושעל רכוש נוסף, אשר שייך למר מאירוב, מוטלים שיעבודים ועיקולים. לכן, בבואי לקבוע את סכום העירבון, אשתמש בסמכות שהוקנתה לי בתקנה 396לתקנות סדר הדין האזרחי וארשה למבקשים להפקיד את העירבון, שהנני מעמידו על סך של 000, 15שקל בכל אחד מהערעורים, על-ידי מתן ערובה של צד שלישי, להנחת דעתי, בתוך 30יום מיום המצאת החלטתי זו. לבסוף הנני מרגיש חובה להביע לפני הצדדים את התנצלותי על העיכוב שחל במתן ההחלטה. ביום הדיון פטרתי את הצדדים מהופעה לשימוע ההחלטה, וזו ניתנה שלא בפניהם. ערבוןאגרה