בקשה לסילוק תובענה על הסף

הלכה פסוקה היא כי בחינתה של בקשה לסילוק תובענה על הסף תיעשה מעיון בכתב התביעה ובנספחיו בלבד. בית המשפט יעתר לבקשה שכזו רק במקרים בהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט -בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן (ע"א 35/83, 36 חסון ואח' נ' פלדמן ואח', פ"ד לז(4) 721, 724) . קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לסילוק תובענה על הסף: כללי לפניי בקשתם של הנתבעים 1-3 ( להלן: "הנתבעים") לסלק על הסף התביעה נגדם ככל שהיא מתבססת על עילת התביעה החוזית. התובעת הגישה תובענה כנגד הנתבעים על סך 399,340 ש"ח וכן תביעה לסילוק יד. בכתב התביעה ציינה התובעת כי השכירה לנתבעים מבנה המשמש כצרכנייה במרכז המסחרי בישוב מעלה אפרים, וכי הנתבעים לא שילמו לה מרבית דמי שכירות בגין התקופה שמיום 1.1.89 ואילך. התביעה נסמכת על חוזה שכירות מיום 14.8.1987 (להלן: "החוזה") בין התובעת מצד אחד לבין "מקור צרכניה שיווק בע"מ, X, X דוד, ת.ז. XX יעקב, ת.ז. X " מצד שני. על החוזה מתנוססת חותמת של "מקור צרכניה ושיווק בע"מ " (להלן: "הנתבעת") וחתימותיהם של X דוד וX יעקב על גבי החותמת של הנתבעת. על החוזה אין כל חתימה או חותמת של התובעת. בסעיף 5(א ) לחוזה נקבעה תקופת השכירות "כמפורט בנספח א' לחוזה זה". בנספח א' לחוזה מצוינים שמה של התובעת כ"משכיר" ורק שמה של הנתבעת כ"שוכר" , ללא ציון שמותיהם של הנתבעים X וX. בסעיף 3 לנספח א' צויינה תקופת השכירות כ"תקופה בת 12 חודשים, החל ביום 1.4.86 וכלה ביום 31.3.87". לכתב התביעה צורף גם "נספח לחוזה שכירות מיום 14.8.87". גם בנספח זה צויינה רק הנתבעת כ"שוכר" ורק חותמתה בצירוף שתי חתימות הנתבעים 2-3 על גבי החותמת האמורה מתנוססים על הנספח. בסעיף 2 למסמך זה הוסכם בין הצדדים על הארכת תקופת השכירות ל- 24 חודשים "החל מיום 1.1.89 וכלה ביום 31.12.90" , כאשר אין ציון תאריך מתי נערך ונחתם מסמך זה. התובעת טוענת כי הנתבעים פיגרו בתשלום דמי השכירות על פי הנספח הנ"ל ולא שילמו לה דמי השכירות הנדרשים והמוסכמים בגין תקופה זו ולפיכך הגישה תובענה לבין משפט זה ( ת.א. 18412/90). בעקבות הגשת התביעה הנזכרת הועברו לב"כ התובעת 17 שיקים ערוכים על ידי הנתבעת מס' 4 שמהם נפרעו שניים בלבד. לפיכך התביעה הינה לתשלום יתרת דמי השכירות בגין התקופה שמיום 1.1.89 ועד ליום 31.12.90 וכן דמי שכירות מיום 1.1.91 ועד ליום 31.12.96. בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעים 1-3 נטען כי מערך החוזים שצורפו לכתב התביעה אינו תואם את האמור בכתב התביעה , כי החוזים אינם חתומים על ידי התובעת ועל ידי הנתבעים 2-3, כי הנתבעים 2 ו- 3 אינם צדדים לחוזה ומכל מקום עומדת לנתבעים טענת התיישנות למול התביעה המבוססת על חוזה שכירות. הצדדים הגישו סיכומים בכתב לטענות המקדמיות הללו של הנתבעים ונבחן אותן כסדרן. מערך החוזים שצורפו לתביעה אינו תואם את האמור בכתב התביעה ב"כ הנתבעים טען כי בסעיף 2 לכתב התביעה נאמר שהחוזה הוא מיום 14.9.87 ולא מיום 14.8.87 כפי שצ"ל , וכי החוזה, המתייחס לתקופה מיום 1.4.86 ועד 31.3.87 , נחתם למעשה כחמישה חודשים לאחר סיום תקופת השכירות על פי החוזה. עוד נטען, כי הנספח לחוזה השכירות, המאריך את תקופת השכירות מתייחס לתקופה שמיום 1.1.89 עד ל- 31.12.90 וחסרה החוליה של שרשרת החוזים מיום 1.4.87 ועד 31.12.88 . מסקנת ב"כ הנתבעים היא כי כיון שחסר מסמך המאשר רצף תקופות השכירות, אין התובעת יכולה להסתמך על עדויות משניות, ובהעדר החוזה הנכון דין עילת התביעה החוזית להמחק. ב"כ התובעת טוען כי בכתב התביעה נפלה טעות סופר בענין תאריך החוזה המקורי ואין בטעות זו להביא לידי קבלת בקשת הנתבעים. כן נטען כי אין כל סיבה מדוע בשלב כלשהו לא יאשרו הצדדים הסכם שהוא הארכתו של הסכם אחר ביניהם ללא זיקה לתקופת ביניים. סבורני, כי בנושא זה צודק ב"כ התובעת בטענותיו. המדובר בטעות סופר בלבד שנפלה בכתב התביעה כאשר ברור שתאריך החוזה הוא מיום 14.8.87 ולא מיום 14.9.87 וחבל כי ב"כ הנתבעים מבקש להתלות בכך. לענין החוליה החסרה בשרשרת החוזים, אף בטענה זו לא מצאתי ממש. תביעתה של התובעת בפרק אחד, מבוססת למעשה על אי תשלום מלא של דמי השכירות לתקופה שמיום 1.1.89 ועד ל- 31.12.90 וזו התקופה הנזכרת ב"נספח לחוזה השכירות". במבוא לנספח זה נאמר במפורש כי הצדדים מעוניינים להאריך את תקופת השכירות על פי חוזה השכירות הנ"ל (מיום 14.8.87 - א.פ.) לתקופה ובתנאים המפורטים להלן, וכי הנספח יהווה חלק בלתי נפרד מחוזה השכירות (סעיף 1(א) לנספח). איני רואה כל מניעה כי הצדדים יאמצו ב"חוזה מקוצר" תנאים שעליהם הסכימו בחוזה הקודם, כאשר בנספח לחוזה מצינו תקופת השכירות החדשה, קביעת דמי השכירות הצמדתם למועדי תשלומם ועוד. איני רואה כיצד חסרונו של חוזה , או נספח לחוזה, לתקופה שמיום 1.4.87 ועד ליום 31.12.88 פוגם בטענות התובעת לחיובם החוזי של הנתבעים לתקופה שמיום 1.1.89 ועד ליום 31.12.90. החוזים אינם חתומים על ידי התובעת והנתבעים 2 ו- 3 ואלו אינם צדדים לחוזה השכירות אכן, כפי שצויין, חוזה השכירות והנספחים השונים אינם נושאים חתימתה של התובעת ולא של הנתבעים 2 ו- 3 אישית, מלבד העובדה שחתימותיהם צורפו לחותמת הנתבעת על גבי החוזה והנספחים. במקרה דנן המדובר בחוזה שכירות אשר אין חובה לעשותו בכתב, שכן אינו במסגרת "עיסקה במקרקעין" על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969. חתימת התובעת וצדדים אחרים איננה הכרחית אלא מהווה יסוד ראייתי בלבד (ע"א 571/79 , 49/81, 57 דירות מקסים בע"מ ואח' נ' ג'רבי, פ"ד לז(1) 589, 604,; ע"א 692/86, 693 בוטקובסקי ושות' נ' גת ואח', פ"ד מד(1) 57, 69-70 ). ראה גם בע"א 380/88 טוקאן נ' אחלנששיבי ואח', פ"ד מה(5) 410, שם בעמ' 424 מאמץ כב' השופט בך דבריה של פר' נ. כהן במאמרה צורת חוזה , הפרקליט לח, 383 בעמ' 436 , כאשר הצד שחתימתו חסרה תובע על סמך המסמך אזי "בעיית החתימה אינה מתעוררת כלל , שהרי בעצם הגשת התביעה מכיר הוא בתוקפו של המסמך".ברי, כי על התובעת יהא להוכיח כי נקשר חוזה שכירות בינה לנתבעים כולם וכי אכן היתה גמירות דעת בין הצדדים בהתקשרותם, אולם בשלב מקדמי זה, אין מקום, לדעתי, להורות על מחיקתם של נתבעים 2 ו- 3 מכתב התביעה בטענה כי חתימותיהם אינן מתנוססות על חוזה השכירות ושמם אינו נזכר בספחים השונים. התיישנות ב"כ הנתבעים טוען, כי ככל שמדובר בעילה חוזית המסתמכת על החוזה מיום 14.8.87 , חלה התיישנות שכן תקופת השכירות הסתיימה על פי אותו חוזה ביום 31.3.89 והתביעה הוגשה רק ביום 1.7.96. לחלופין נטען כי בנספח לחוזה השכירות המתייחס לתקופת שמיום 1.1.89 ועד ליום 31.12.90 , אין נזכרים כלל נתבעים 2 ו- 3 וככל שהנספח נסמך לחוזה השכירות אין הם צד לו ועל כן אף מטעם זה דין התביעה להדחות על הסף. לחלופי חלופין נטען כי יש לדחות את התביעה ככל שהיא מתייחסת לתקופה שקדמה ליום 1.7.89 , שמאותו מועד ואילך מתחיל מירוץ ההתיישנות בהתאם למועד הגשת התובענה. ב"כ התובעת משיב לטענות אלו , כי במכתב מיום 8.3.92 (שצורף לכתב התביעה) החתום על ידי ב"כ הנתבעים והממוען אל ב"כ התובעת, ואשר נשלח אליו בעקבות הגשת התובענה נגד הנתבעים בת.א. 18412/90, מודה ב"כ הנתבעים כי ערך חישוב משוערך של סכום החוב והוא עומד באותה עת על סך של 52,074 ש"ח ולפיכך יש בכך הודאת בעל דין בקיום החוב. סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 קובע כי - "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית המשפט , בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום בצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התייישנות". לאור האמור במכתבו של ב"כ הנתבעים החלה תקופת ההתיישנות להימנות רק מיום 8.3.92 ואילך. זאת ועוד. בכותרת המסמך אכן נזכרת רק הנתבעת עצמה ללא נתבעים 2 ו- 3 , אולם נזכר מספר התביעה בבית המשפט המתייחס לשלוש הנתבעים גם יחד, ובסעיף 5 למכתב הנזכר, מוסיף ב"כ הנתבעים ופונה אל ב"כ התובעת כהאי לישנא - "אבקש למסור לביהמ"ש הודעה על הסדר החוב מחוץ לכתלי בית המשפט מחיקת התביעה שבת.א. 18412/90". היינו, אין כל התייחסות נפרדת בין הנתבעת לבין שני הנתבעים האחרים, ולכאורה, הסדר החוב מתייחס לכל הנתבעים שם. מכל מקום, הלכה פסוקה היא כי בחינתה של בקשה לסילוק תובענה על הסף תיעשה מעיון בכתב התביעה ובנספחיו בלבד. בית המשפט יעתר לבקשה שכזו רק במקרים בהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט -בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן (ע"א 35/83, 36 חסון ואח' נ' פלדמן ואח', פ"ד לז(4) 721, 724) . סיכום לאור האמור לא מצאתי לנכון להיענות לבקשתו של ב"כ הנתבעים לסלק התביעה על הסף ככל שהיא מתבססת על העילה החוזית. אין באמור בהחלטה זו משום קביעת מסקנות כלשהן לגבי תוצאותיה של התביעה לאחר שמיעת הראיות שיובאו על ידי הצדדים, ויתכן גם יתכן, כי התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3 תידחה באם לא יוכח כי היו צד לחוזה השכירות עם התובעת. עם זאת, בית המשפט ממליץ ודוחק בצדדים להגיע להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט. על אף התוצאה אליה הגעתי - דחיית בקשת הנתבעים - אין אני פוסק הוצאות לטובת התובעת מפני שבא כוחה לא ביקש זאת בסיכומיו, ואין אני פוסק הוצאות לטובת אוצר המדינה וזאת על מנת לעודד את הצדדים להגיע להסדר פשרה ביניהם מבלי צורך להזקק להמשך ההליכים. הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ואליהם יצרפו את כל המסמכים שברצונם להגיש לבית המשפט. התובעת תגיש תצהיריה בתוך 30 ימים מהיום והנתבעים בתוך 30 ימים מיום שיקבלו לידיהם תצהירי התובעת.סילוק על הסף