הארכת מועד עקב טעות בחוק

הכלל הוא, כי "טעות בחוק שגרמה לאיחור אינה משמשת, בד"כ, צידוק להארכת המועד" (ראה: בש"א 2230/95 יעקב נאור נ' שלמה עסיס, תקדין עליון, 95(2), תשנ"ה / תשנ"ו - 1995, עמ' 15 והאסמכתאות המוזכרות שם) בהחלטה להלן מדובר בטעות של ב"כ המשיבה באשר לאופן ומועד הגשת ערעור על החלטה, וטעות זו, אף אם אין בה מידה של הזנחה (ואינני משוכנע בכך כלל ועיקר), יש לה, לאותה טעות, מחיר. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד עקב טעות בחוק: 1. לפני בקשה מטעם המבקש למחיקת הערעור על הסף (בש"א 1986/98). מנגד, מונחת גם בקשה מטעם המשיבה להארכת מועדים, לתיקון כתב הערעור ולצרוף תצהיר (בש"א 2129/98). בהתאם להחלטתי מיום 15/11/98 אוחד הדיון בשתי הבקשות. העובדות והמחלוקת 2. ביום 11/6/98 דחה כב' יו"ר ההוצל"פ, א' פוני, בתיק הוצל"פ (י-ם) 03-34645-97-1 (להלן: "ההחלטה"), את התנגדות המשיבה למימוש משכנתא בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז1977- (להלן: חוק ההוצל"פ). ביום 22/7/98 הוגש לבית משפט זה ערעור מטעם המשיבה על ההחלטה. ביום 24/9/98 הוגשה מטעם המבקש, בגדר בש"א 1986/98, בקשה למחיקת הערעור על הסף, ורק לאחר החלטתי מיום 27/9/98, שעיקרה העברת התיק לעיוני לאחר קבלת התגובה לבקשה, הוגשה ע"י המשיבה, ביום 13/10/98, בגדר בש"א 2129/98, בקשה להארכת מועד לתיקון נוסח כתב הערעור ולצירוף תצהיר כנדרש. לטענת המבקש, הערעור הוגש שלא בהתאם לתקנות ההוצל"פ ולאחר המועד שנקבע על פי דין (15 ימים). כיוון שההחלטה הגיעה לידי ב"כ המשיבה ביום 16/6/98, הרי המועד האחרון בו ניתן היה להגיש הערעור חל ביום 1/7/98. בפועל הוגש הערעור רק ביום 22/7/98. לפיכך, בגין האיחור בהגשת הערעור; בגין הגשתו שלא 'בדרך המרצה', ובגין אי-צירוף תצהיר כנדרש, נתבקשה המחיקה על הסף, וכן נתבקשה דחיית הבקשה להארכת מועד לתיקון נוסח כתב הערעור ולצירוף תצהיר כנדרש. לטענת ב"כ המשיבה, ההחלטה לא הומצאה לו כדין, שכן השליח שנשלח מטעמו וביוזמתו ביום 16.6.98 ללשכת ההוצל"פ צילם רק תקציר הימנה. בנוסף, לטענת ב"כ המשיבה הוא "איננו עוסק באופן יומיומי בענייני הוצל"פ", ולכן סבר "(ש)ערעורים בזכות במסגרת ההוצאה לפועל, הם על פי תקנות סדר הדין", דהיינו, ניתן להגישם תוך פרק זמן של 45 ימים (ראה: תגובת ב"כ המשיבה למחיקת הערעור על הסף, מתאריך 7.10.98, עמ' 2, סעיף 4). בסיכומיו, הוסיף ב"כ המשיבה וטען עוד, כי בניגוד להלכה הפסוקה (רע"א 3878/96 חברת בנייני קסטנברג בע"מ נ' עירית הרצליה פ"ד נ (2), 571), לפיה נסוגות תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984- (להלן: תקסד"א) מפני תקנות ההוצל"פ התש"ם 1979 (להלן: תקנות ההוצל"פ), קובעת תקנה 128(א) לתקנות ההוצל"פ: "קבע ראש ההוצאה לפועל מועד, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, להאריכו מזמן לזמן אף לאחר שנסתיים; נקבעו מועדים בתקנות אלו, רשאי ראש ההוצאה לפועל להאריכם מטעמים מיוחדים שרשם; מועד שבסדר דין בפני בית משפט, רשאי בית המשפט להאריכו, לפי הקבוע בתקנות סדר הדין" (ההדגשה לא במקור - צ' ס'). לסברת ב"כ המשיבה, קיימת אי-בהירות בין תקנה 128(א) סיפא לתקנות ההוצל"פ לבין ההלכה שנקבעה ברע"א 3878/96 הנ"ל, כך שרשאי בית המשפט להאריך המועד להגשת ערעור כקבוע בתקסד"א. בנוסף, לטענת ב"כ המשיבה, קיים גם שוני בין העניין דידן לבין העניין שנידון ברע"א 3876/96 הנ"ל, שכן ברע"א 3878/96 הנ"ל לא ביקשה המשיבה (שם) אורכה כפי שנעשה על-ידו כאן. ההכרעה בבקשות 3. יודגש בראשית דברינו, כי בהתאם לסעיף 80 לחוק ההוצל"פ, ערעור על החלטה לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ הוא בזכות. סעיף 19(ג) לחוק ההוצל"פ קובע: "בדיון לפי סעיף זה ינהג ראש ההוצאה לפועל כאילו היה בית משפט הדן בבקשה בדרך המרצה, ולענין ערעור, דין החלטתו כדין פסק דין של בית משפט שלום" (ההדגשה לא במקור - צ' ס'). אמנם, סעיף 19 לחוק ההוצל"פ אינו מורה לנו כיצד יוגש הערעור, אך תקנה 120 לתקנות ההוצל"פ מבהירה סוגייה זו. ברע"א 3878/96 הנ"ל נקבע, כי: "הערעור על החלטת רשמת בטענת 'פרעתי', הוא, לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967-, ערעור בזכות. סעיף 19(ב) [צ"ל 19(ג) - צ' ס'] לחוק ההוצאה לפועל קובע, כי לעניין ערעור, דין החלטתו של ראש ההוצאה לפועל הוא כפסק דין של בית משפט שלום. הוראה זו אינה משמיעה כיצד יוגש הערעור אלא מקנה לבעל הדין זכות ערעור שהיא זכות מהותית. אופן הגשת הערעור והמועד להגשתו הם ענין שבסדרי דין ותקנות סדר הדין האזרחי נסוגות מפני תקנות ההוצאה לפועל תש"מ (המ' 578/70 אמיל סעדה נ. עזבון המנוח רושדי אל-אימאם אל חוסייני ואח', פ"ד כ"ד(2) 437; ע"א (ת"א 185/87 משה מאנע נגד יצחק דויטש, פסקים תשמ"ח א' עמ' 351; בר אופיר הוצאה לפועל, מהדורה רביעית, עמ' 480). המועד להגשת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל הוא 15 יום מיום מתן ההחלטה. המבקש לא עמד במועד זה, הוא גם לא ביקש וממילא לא קיבל אורכה להגשת הערעור. גם דרך הגשתו של ההליך לא היתה כדין וכך גם הערבות. אשר על כן בדין נדחה הערעור ואין מקום להענות לבקשת רשות הערעור" (ראה: עמ' 572, מול אות שוליים ב'; ההדגשות לא במקור - צ' ס'). אכן, בשונה מן הערעור שנדון ברע"א 3878/96 הנ"ל, המשיבה שבפנינו הפקידה ערבות כדין ואף ביקשה אורכה להגשת הערעור ולהגשת תצהיר לאחר שנתבררה לה טעותה ולאחר החלטתי האמורה מיום 27.9.98. אולם, גם אם נקבל את גירסת ב"כ המשיבה, לפיה קיימת אי-בהירות בין האמור ברע"א 3878/96 הנ"ל לבין האמור בתקנה 128(א) הנ"ל - וכשלעצמי, אינני סבור כך - הרי בסיפא לתקנה הנ"ל נקבע מפורשות, כי: "מועד שבסדר דין בפני בית משפט, רשאי בית המשפט להאריכו, לפי הקבוע בתקנות סדר הדין". לסברתי, אין כל אי-בהירות בין תקנה זו לאמור ברע"א 3878/96 הנ"ל, שכן הכלל הוא שתקנות ההוצל"פ גוברות על תקסד"א. בתקנה 128(א), כמו גם בתקנה 24(א) ו- 37(ח) לתקנות ההוצל"פ, קובע מחוקק המשנה בפרוש, שתקסד"א הוחלו על תקנות ההוצל"פ כיוצא מן הכלל (ראה לעניין זה: רע"א 7768/95 יונה רוזנר נ' פי. אפ. איי. אסטבלישמנט פ"ד מט (5) 159, בסעיף 3 לפסק דינו של כב' השופט י' טירקל), כך שבית המשפט רשאי להאריך מועדים כקבוע בתקסד"א. עוד יצויין, כי בתקנה 397 לתקסד"א נאמר: "המועד להגשת ערעור בזכות על החלטה של בית משפט הוא ארבעים וחמישה ימים מיום מתן ההחלטה, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד להגשת ערעור." (ההדגשה לא במקור - צ' ס'). בענייננו, קיימת הוראת חיקוק אחרת. הוראה זו באה בגדרה של תקנה 120(ב) לתקנות ההוצל"פ התש"ם הקובעת: "ניתנה רשות לערער ובית המשפט לא דן בערעור כאמור בתקנת משנה (א), או שהיה על ההחלטה ערעור בזכות, יוגש הערעור תוך חמישה-עשר ימים מיום מתן הרשות לערער, או מיום ההחלטה שהערעור עליה הוא בזכות, אם ניתנו בפני המשיבה, או מיום שהומצאו לו, אם ניתנו שלא בפניו." (ההדגשות לא במקור - צ' ס'). בנוסף, על פי האמור בתקנה 120(ג) לתקנות ההוצל"פ נקבע עוד, כי: "ערעור יוגש במספר עותקים מספיק לבית המשפט, לראש ההוצאה לפועל ולמשיבים ויתברר בדרך המרצה; המשיבה יפרש בו הנימוקים שבעובדה או שבחוק, ויצרף אליו העתק מאושר מההחלטה או מהצו שעליהם הוא משיבה ושל כל מסמך שעליו הוא מסתמך, וכן תצהיר לאימות העובדות, זולת אם כבר צורפו לבקשה לרשות לערער לפי תקנה 119(ה)." (ההדגשות לא במקור - צ' ס'). כמסתבר, הדבר לא נעשה, והערעור הוגש גם שלא בהתאם לתקנה 120(ג) הנ"ל לתקנות ההוצל"פ. לענין הבקשה להארכת מועד, נאזכר את האמור בתקנה 528 לתקסד"א: "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו" (ההדגשה לא במקור - צ' ס'). עסקינן אפוא, בהוראה שבחיקוק, ואנו לא מצאנו כל טעם, לא כל שכן "טעם מיוחד", המצדיק הארכת מועד. המדובר באיחור של 15 ימים (ולא של 36 ימים כנטען ע"י ב"כ המבקש, שכן ביום 16/7/98 החלה פגרת בתי המשפט ותקופת הפגרה אינה באה במניין הימים הנחשבים על פי תקסד"א ועל פי תקנות ההוצל"פ), והערעור שבפנינו לוקה גם בחסר מהותי בגין אי הגשתו בדרך הראויה, לאמור, שלא 'בדרך המרצה', ושלא בצירוף תצהיר לאימות העובדות הנטענות. הכלל הוא, כי "טעות בחוק שגרמה לאיחור אינה משמשת, בד"כ, צידוק להארכת המועד" (ראה: בש"א 2230/95 יעקב נאור נ' שלמה עסיס, תקדין עליון, 95(2), תשנ"ה / תשנ"ו - 1995, עמ' 15 והאסמכתאות המוזכרות שם), ובענייננו המדובר בטעות של ב"כ המשיבה באשר לאופן ומועד הגשת ערעור על החלטה, וטעות זו, אף אם אין בה מידה של הזנחה (ואינני משוכנע בכך כלל ועיקר), יש לה, לאותה טעות, מחיר. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין, כי הסיכומים בכתב מטעם ב"כ המשיבה הוגשו לבית המשפט כשהם לא רק בלתי קריאים ובלתי נהירים במרביתם, אלא למצער לעתים גם בלתי מדוייקים (ראה לדוג', ציטוט בלתי מדוייק של פסק-דין, עמ' 3, סעיף 2ב', פיסקה אחרונה בעמוד), ומן הטעם היה להגישם אחרת מכפי שהוגשו. גם טענת ב"כ המשיבה בסיכומיו, על כי ההחלטה לא הומצאה לו כדין, דינה להדחות ולו מן הטעם שהיא עומדת בסתירה לנטען על ידו בראשית הודעת הערעור שהגיש, בה נאמר על ידו כי החלטת יו"ר ההוצל"פ "הגיעה לידי ב"כ המערערת ביום 16/6/98". 4. סיכומם של דברים, בקשת המחיקה על הסף מתקבלת. הבקשה להארכת מועד נדחית. מכאן ייגזר, כי גם הבקשה לתיקון כתב הערעור נדחית. המשיבה תישא בהוצאות בקשה זו בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.הארכת מועדטעות בחוק