קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר כספי על העסקת מטפלת סיעודית זרה: 1. התובעת הנה אם חד הורית המטפלת אף באמה הקשישה. אמה של התובעת הנה קשישה סיעודית, נכה בשיעור 100%. 2. הנתבע מנהל עסק להספקת שירותי כח אדם, ובין היתר עוסק בייעוץ ותיווך לשירותי מטפלות שהן עובדות זרות. 3. בשל מצבה של אם התובעת, הותר לה להזמין שירותי עובדת זרה. בסמוך לפני הארועים נשוא התביעה, הפסיקה עובדת זרה שהעסיקה אם התובעת את עבודתה, ללא מתן התראה, והתובעת נאלצה מצוא עובדת חילופית בדחיפות. 4. לכן פנתה אל הנתבע והתקשרה עמו בהסכם מיום 7.9.01 לפיו התחייב הנתבע לספק לתובעת שירותיו (להלן: "ההסכם"). הסכם זה נחתם בבית התובעת, במועד בו הגיע הנתבע עם העובדת הזרה המיועדת לתחילת עבודתה, ומאותו מועד החלה עובדת זו בטיפול באם התובעת. ההסכם ערוך על טופס של הנתבע וסעיפיו הרלבנטים הם אלה: בסעיף 2.1 להסכם הוגדרה תקופתו למשך שנה. בסעיף 2.2 להסכם נקבע כך: "בתקופת הסכם זה המשרד יספק עבור המזמין לשם ייעוץ באיתור, מיון והשמת עובד/ת. כמו כן המשרד יעזור למזמין, במידת הצורך, בהגשת הבקשה לשרות התעסוקה וכן בהגשת מכתב התחייבות למשרד הפנים". בסעיף 2.5. נרשם: "במידה ובמהלך השנה שבה תקף הסכם זה ימצא כי אין התאמה בין העובדת למזמין ו/או תהיה עזיבת עבודה מצד העובדת המשרד יפנה עובד/ת חילופי/ת ללא תמורה נוספת..." בסעיף 3.1 להסכם נרשם: "תמורת שרותיו למזמין, עפ"י הסכם זה, יהא המשרד זכאי מהמזמין לשכר ייעוץ ו/או טירחה מוסכם מראש בגובה שכר חדשי אחד של העובד/ת או סך 650$ ובתוספת מע"מ כדין.". בסעיף 3.2 נקבעו תנאי התשלום וכן נקבע כי הסכומים המשולמים לא יוחזרו בכל מקרה. 5. התובעת שילמה לנתבע על פי ההסכם סך של 3,270 ₪ בשלושה תשלומים (שווה ערך לחודש עבודת העבודת בתוספת מע"מ). 6. העובדת לא התאימה לאם התובעת על פי עדות התובעת, שלא נסתרה. מטעמים כלשהם, בין כאלה הקשורים לאם ובין כאלה הקשורים לעובדת, גרמה נוכחות העובדת למצוקה רבה לאם התובעת, אשר ביקשה להפסיק עבודתה על אתר. לכן, ביום 12.9.01, הפסיקה התובעת את העסקת העובדת. קודם למועד זה, ביום 11.9.01, לטענת הנתבע בעת שביקר בבית התובעת לשם ביקורת, הודיעה לו התובעת כי הנה מבקשת להפסיק את עבודת העובדת ולקבל כספה בחזרה. הנתבע הפנה אותה להוראות ההסכם לפיהן אין היא זכאית להחזר כספי וביקש לממש זכותו לספק עובדת חילופית. כן ביקש כי התובעת תמשיך בהעסקת העובדת עד למציאת פתרון חילופי. הוכח כי התובעת הסכימה לבקשה זו, אך, לטענתה, כבר למחרת, עקב לחצה של האם ומתוך תקווה כי ימצא פתרון מייד לעובדת חילופית, הורתה התובעת לעובדת להפסיק העבודה. 7. הנתבע פעל לאתר עובדת חילופית, ולטענתו כבר ביום 24.9.01 היתה לו עובדת זמנית להחלפה. טוען הוא כי היה זה המועד המוקדם האפשרי בשים לב לכך שבין מועד הפיטורין למועד העמדת העובדת החילופית חל חג ראש השנה ובהתחשב בהליכים לקליטת עובדות זרות בארץ. במהלך שבוע זה פנתה התובעת לחברת כח אדם אחרת למציאת פתרון מיידי למצוקת הטיפול באמה. חברה זו אמנם העמידה לרשותה עובדת אחרת, כבר בערב ראש השנה, יום 17.9.02. לטענתה, אמא התקשרה רגשית עם עובדת זו ולכן לא היה זה אפשרי להפסיק עבודתה, ולקבל את העובדת החילופית שהציע הנתבע ביום 24.9.01. 8. בנסיבות אלה טוענת התובעת כי ההסכם עם הנתבע בוטל וכי הנה זכאית להשבת כספה או חלקו. כן הנה דורשת פיצויים בגין הפרת ההסכם. התובעת טוענת כי חתמה על ההסכם מתוך מצוקה, שכן חייבת היתה למצוא פתרון בדחיפות לאמה וכי לא בחנה את הוראותיו בקפידה. כן הנה טוענת כי הנתבע הפר התחייבויותיו לייעוץ ושירות מקצועי וראוי כאשר העובדת לא נבחנה בתקופת נסיון כמקובל בשוק זה (כן לטענתה קיים הסכם עם העובדת החדשה כאשר אם נמצא לאחר חודש שאין התאמה אין חיוב בתשלום), כן הנה טוענת שתקופת ההמתנה עד להעמדת העובדת החילופית היתה בלתי סבירה. הנתבע טוען מנגד כי קיים כל מחוייבויותיו ההסכמיות וכי התובעת היא אשר הפרה הסכם ואף נהגה בחוסר תום לב, מתוך כוונה לנצלו ולקבל כספה בחזרה. התובעת בחרה לקבל את שירותי הנתבע למרות שמלכתחילה התעורר ספק לגבי התאמת העובדת, ולכן קבלה על עצמה החובה לשלם את כל שכרה ללא תנאי. לטענתו, התובעת איננה זכאית להשבת כל סכום ששולם, על פי הוראות ההסכם. לטענתו, התובעת לא הביאה לידיעתו במועד את אי ההתאמה, ולא שיתפה פעולה עם ההחלפה. טוען הוא אף כי לא התחייב למועד מינימלי עד להחלפת העובדת וכי מכל מקום פעל ביעילות בשים לב למגבלות לוח השנה וקבלת היתרים להעסקת עובדים זרים, עד למציאת העובדת. הנתבע אף טען כי בשל פרסום דרישותיה המיוחדות של האם בקהל העובדות הזרות, לא הצליח לגייס עובדת חילופית מיידית. 9. לאחר ששמעתי הטענות ובחנתי ההסכם ראיתי אלה: במהותו של הסכסוך פירוש שונה לתפקידו וחובותיו של הנתבע על פי ההסכם. על פי טענות הנתבע, למעשה פועל הוא כמתווך בלבד. ולכן, בדומה "לאחיו", מתווך המקרקעין, זכאי הוא לשכרו על עצם הפגשת התובעת עם התובעת. משעשה כן, מלא תפקידו. מודה הוא אמנם גם בחובתו למצוא למצוא עובדת מחליפה, אך זאת ללא הגבלת זמן, וללא קשר לזכאותו לתשלום. על פי הבנת התובעת, שכרה היא מהנתבע גם טיפול מקצועי והבטחה לטיפול נאות ומתאים לאמה למשך שנה. לכן, ככל שלא נתאפשר טיפול זה, לא קיים הנתבע חובותיו. דעתי היא כי יש להעדיף את פרשנות התובעת על פני זו של הנתבע. ההסכם הוא לשנה. השכר המשולם על פיו הנו לייעוץ באיתור, מיון והשמת העובד. כן נכללה בו ההתחייבות למציאת עובד חילופי. אמנם בהסכם סעיפים המדגישים את הצד "התיווכי" שבו, אך הסכם זה יש לפרש לרעת מנסחו, על פי כללי הפרשנות הנהוגים, ובוודאי המתקשר הפוטנציאלי על פיו מניח כי כנגד תשלום לנתבע הנו נהנה מגיבוי מקצועי ושירותי כח אדם מלאים במהלך השנה. סברתי אף כי הנתבע לא עמד בחובותיו המקצועיות על פי הסכם. אי ההתאמה עליה העידה התובעת בין האם לעובדת, נחזתה מראש, לדברי הנתבע עצמו, עד כדי כך שהעובדות הזרות כולן ידעו על שגיונותיה של האם וסרבו להיות מועסקות בביתה. בנסיבות אלה, מוטלות היו על הנתבע החובה אם לקיים תקופת נסיון (כמקובל בחברות אחרות, כך לפי עדות התובעת) או לפחות לגרום לכך שיהיו תחת ידו פתרונות מיידיים להחלפת העובדת בעת מצוקה. אעיר כי מטבע הדברים כי תקלות בגין זו שהובאה בתיק זה ודי אינן נדירות בהעסקת עובדים על ידי קשישים, ויש לצפות כי אלו אשר עוסקים בתיווך כח אדם לצרכים אלה יהיו ערוכים למציאת פתרונות מיידיים ומקצועיים למניעת מצבים כגון זה אשר תואר בענין שבפני. התרשמתי אמנם כי התובעת עצמה לא שיתפה פעלה באופן ראוי עם הנתבע, כאשר מנעה ממנו מידע רלבנטי, אך לא ראיתי כי יש בכך בכדי לשלול זכותה לעמוד על התחייבויות הנתבע באופן מקצועי ויעיל. 10. לפיכך מצאתי כי הנתבע הפר התחתייבותו על פי ההסכם וכי עליו לפצות את התובעת בגין הנזק אשר נגרם לה כתוצאה מהתחייבות זו. התובעת הוכיחה כי נאלצה לשלם לחברת כח אדם אחרת את דמי הייעוץ וההשמה בגין עובדת חילופית בסך של 3,308 ₪. התובעת טענה לנזקים נוספים, אך לא הוכיחה אותם. התרשמתי כי לא כל ההוצאה אשר הוצאה לחברה האחרת היו נזק, נוכח כך שאין חפיפה בין תקופות ההשמה של העובדות, ואף התובעת עצמה נכונה היתה להגיע להסדר לגבי חלק בלבד מהסכום. בנסיבות אלה הנני אומדת את נזקי התובעת על סך 1,500 ₪ והנני מחייבת את הנתבע להשיב סכום זה לתובעת. 11. לפיכך, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך 1,500 ₪. בנסיבות הענין, ונוכח הביקורת העולה גם כלפי התנהגות התובעת, אין צו להוצאות. החזר כספימטפלת