הכחשת עסקה - קניית 30 טון מלט

הנתבע מכחיש מכל וכל כי נעשתה עסקה בינו לבין התובע ולטענתו הסתיימו היחסים העסקיים שביניהם עוד בשנת 96. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכחשת עסקה: תביעה כספית ע"ס 12,355 ₪ מיום 20.4.99 שעניינה דרישה לקבלת תמורה עבור 30 טון מלט שלטענת התובע הוא מכר לנתבע המנהל עסק לחומרי בניין בסכנין, ביוני 97. התביעה נסמכת על עותק צילומי של חשבונית מס' 516 מיום 28.7.97 ע"ס 10,200 ₪. הנתבע מכחיש מכל וכל כי נעשתה עסקה שכזו בינו לבין התובע ולטענתו הסתיימו היחסים העסקיים שביניהם עוד בשנת 96. בתצהיר עדות ראשית הסביר התובע את הנסיבות הקשורות לעסקה כדלקמן: ”במהלך חודש יוני 97 ולפי הזמנת הנתבע סיפקתי לו כמות של 30 טון מלט בשתי הובלות נפרדות וזאת עד לבית העסק שלו בסכנין. כפי שהיה נהוג ומוסכם בינינו בגין כל הובלה חתם הנתבע או מי מטעמו על תעודת משלוח אשר הונפקה על ידי חב' נשר והוחזרה אליה על ידי הנהג .” בעניין זה הוסיף התובע במהלך עדותו בבית המשפט : ”אני יודע כל אוטו איפה הוא הלך. אני מסתובב עם הפרייבט שלי אחרי הנהגים כי זה כסף".” לעניין הקשר העסקי עם חב' נשר הסביר התובע: ”אני התחשבנתי עם חב' נשר בסוף כל חודש ושילמתי לחברה את המגיע לה על פי תעודות המשלוח שהחזיקה בהן. קבלתי מחב' נשר את תעודות המשלוח שעל פיהן שילמתי אך מאחר ומדובר בכמויות גדולות של תעודות משלוח ומאחר ולא היו לי בעיות עם הלקוחות לא דאגתי לשמור את התעודות אצלי. ” אשר לחשבונית אשר עותקה הצילומי צורף כנספח לכתב התביעה העיד התובע: ”יש לי העותק של החשבונית אבל אין לי פנקס. אולי אצל רואה החשבון , כל הפנקסים אצל רואה החשבון וכו'. בקלסר ת/1 יש את כל הקניות והמכירות בשנת 97 וכו'. הקלסר ת/1 היה אצל רואה החשבון . הלכתי לרואה החשבון והבאתי לו את הקלסר . לשאלתך מדוע לא הבאתי פנקס - כי זה מה שהוא נתן לי. אני מניח שהפנקס המקורי נמצא אצל רואה החשבון. הייתי מוציא סתם חשבונית פיקטיבית? מה אני מתנדב סתם לשלם מס וכו'. לשאלתך מדוע לא הזמנתי את רואה החשבון עם הפנקס אני מראה לך את הקלסר, זה מה שנתן. אני לא יודע איפה הפנקס, אני מניח שאצל רואה החשבון.” לאחר הגשת התביעה באפריל 99 ניסה התובע להיעזר בשירותיו של חבר משותף על מנת להניא את הנתבע לשלם את חובו. בענין זה הסביר התובע בתצהיר עדות ראשית: ”בחודש יולי 99, 3 חודשים לאחר הגשת התביעה, נפגשתי עם לקוח שלי בשם פהד חילו מכפר עראבה וביקשתי שיתערב בסכסוך ביני לבין הנתבע ולאחר ששוחח עם הנתבע הוא חזר אלי והציע לשלם לי סך 5000 ₪ לסילוק החוב המגיע לי מהנתבע. בהתחשב במצבו הקשה של הנתבע הסכמתי להצעת הפשרה הנ"ל וקבלתי מפהד חילו שיק ע"ס 5000 ₪ (מדובר בשיק של צד ג' בשם טרבייה א.ש.) ואף חתמתי על מסמך לפיו אישרתי שעם תשלום הסך הנ"ל אין לי יותר תביעות נגד הנתבע. השיק שקיבלתי מפהד חילו לא כובד על ידי הבנק ולפיכך החזרתי לו אותו. ” המסמך שנערך בכתב ידו של התובע בינו לבין מר פהד חילו ותרגומו של מסמך זה צורפו לתיק בית המשפט (נ/1). טוען התובע כי בין הצדדים התנהלה במשך שנים מערכת יחסים עסקית תקינה ואין כל הגיון בגרסת הנתבע המבקשת לייחס לתובע הגשת תביעת סרק על סמך מסמך פיקטיבי בלא כל הסבר ומניע. העתק חשבונית המס מס' 516 מיום 28.6.97 מתוייקת אצל התובע במסגרת קלסר של הנה"ח אשר הוצג, התובע דיווח על הכנסתו ושילם עליה מס. הנתבע באמצעות חברו מר חילו ניהל מו"מ לפשרה עם התובע במסגרתו הסכים התובע בשלב כלשהו להסתפק בסך של 5000 ₪ בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה של הנתבע. גרסת מר חילו כי התשלום ע"ס 5000 ₪ נעשה על דעתו בלבד ומבלי שהנתבע התחייב להחזיר לו סכום זה, איננה מתקבלת על הדעת בהתחשב בכך שמערכת היחסים שבין מר חילו לבין הנתבע איננה מערכת יחסים משפחתית אלא חברית בלבד. הטענה כי לאחר שסורב השיק על ידי הבנק שילם מושך השיק סך של 5000 ₪ תמורתו , אמורה היתה להיתמך בעדותו של המושך מר טרבייה אשר לא התייצב לדיון. אמנם התובע לא הציג את תעודות המשלוח הרלוונטיות ואולם מסר לכך הסבר מספק שכן התעודות אינן בשליטתו אלא בשליטת גורם זר, חב' נשר. מאידך טוען הנתבע כי מדובר בתביעה מופרכת מיסודה הנשענת כולה על גרסה שבע"פ של בעל דין נוגע בדבר שלא זו בלבד שאין למצוא לה תימוכין אלא שהיא גופה לא עמדה במבחן הביקורת והחקירה. התובע לא טרח להציג את פנקס החשבוניות ממנו הוצאה החשבונית שעותקה הצילומי צורף לכתב התביעה והמשמש למעשה את הבסיס לתביעה, למרות שלכאורה לא היה כל קושי להציג מסמך זה, לשיטת התובע. התובע אף לא טרח להציג את תעודות המשלוח הרלוונטיות והנסיון לתלות זאת בהמצאותן של התעודות בחב' נשר, מן הראוי שלא יתקבל שכן לא היה לכאורה כל קושי להשיג את התעודות אילו חפץ בכך התובע. התובע אף לא טרח לזמן לעדות את הנהג אשר ביצע את ההובלות של 30 טון בטון כפי שטוען התובע. לא ניתן לכך הסבר. הנתבע טען בתוקף כי בשנת 97 לא ביצע עסקה עם התובע והציג לכך ראיות. על פי מסמכי הנה"ח שהציג הנתבע לא היתה חשבונית זו בין החשבוניות שהנתבע דיווח עליהן לשלטונות המס לצורך קיזוז תשומות ומכיוון שב"כ התובע הודיע לפרוטוקול כי הוא יסתפק לצורך כך באישור של מנהל החשבונות צורף לכתב הסיכומים אישור של מנהל חשבונות ויועץ המס של הנתבע מר סלים חלאילה המאשר כי: ”הריני לאשר כי מבדיקת ספרי חשבונותיו לשנים דלעיל עולה כי חשבונית מס שמספרה 516 ע"ס 10,200 ₪ מיום 28/6/97 מעוסק מורשה רג'אי ג'באלי לא הובאה בפני בעת הגשת הדו"חות הנ"ל ולא נכללה בהוצאות של מר זידאן גנאיים בשנים הנ"ל. ” אשר להסדר שבין התובע לבין מר חילו - יש לקבל את עדותו של מר חילו כפשוטה ובכל מקרה על פי נוסח ההסדר כפי שנוסח על ידי התובע לא הותנה ביטול התביעה בפרעונו של השיק ולחלופין לא נסתרה גרסתו של מר חילו כי שמע מפי התובע שהשיק אכן נפרע בסופו של דבר על ידי מר טרבייה. ויתור הנתבע על עדותו של מר טרבייה נעשה מטעמים של יעילות הדיון ועל מנת להמנע מדחיות נוספות ועל כן אין לזקוף ויתור זה לחובת הנתבע. מכל הטעמים הנ"ל דין התביעה להדחות. לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים אני דוחה התביעה בתיק זה. בסופו של יום גרסת התובע איננה מבוססת אלא על עדותו שלו ומדובר בגרסת בעל דין הנוגע בדבר כאשר אינני רואה מקום להכרעת הדין לטובת התובע על סמך עדות זו בלבד בפרט כאשר הכף נוטה לטובת הנתבע כפי שיפורט להלן. הטיעון כי אין זה סביר שהתובע ימסור גרסה שאיננה אמת אין די בו מקום שהנתונים והראיות אשר יכול היה להציג לתמיכה בעמדתו, לא הוצגו. באותה מידה של תוקף יכול הרי גם הנתבע לטעון טענה דומה וההנמקה אשר מסר התובע כנגד הנתבע לפיה עמדת הנתבע נובעת מקשיים כלכליים, אין לה ביסוס. אין הסבר למחדלי התובע אשר לא הציג את מסמכי הנה"ח המקוריים הרלוונטיים לעסקה נשוא הדיון ולא זימן לעדות את מנהל חשבונותיו למרות שלכאורה יכול היה בנקל לעשות זאת. כך לא הוצג פנקס החשבוניות המקורי למרות הצהרת ב"כ התובע לפרוטוקול הדיון מיום 11.12.02 עמ' 2 סיפא. גם תעודות המשלוח בגין שתי ההובלות לבית עסקו של הנתבע לא הוצגו. הסברי התובע למחדלים אלה קלושים ודלים ואין לקבלם. בפרט ראוי היה לבדוק את הנתונים על סמך מסמכי הנה"ח לנוכח העובדה כי גרסת הנתבע לפיה פסקו יחסי המסחר בין הצדדים בשנת 96 וכי התובע איננו יכול להציג עסקאות שבוצעו בין הצדדים בשנת 97, לא נסתרה והנתבע למעשה כלל לא נחקר בעניין זה. החשבונית נשוא המחלוקת הינה איפוא המסמך היחיד הנוגע לעסקה בין הצדדים בשנת 97. תמיכה של ממש לעמדת הנתבע ניתן למצוא בכך שהנתבע העמיד לרשות התובע באמצעות ב"כ, לבדיקה, את מסמכי הנה"ח שברשותו על מנת לתמוך בטענתו כי החשבונית נשוא המחלוקת לא נכללה בספרי חשבונותיו ולא שימשה אותו מול שלטונות המס לקיזוז תשומות. לבקשת ב"כ התובע אף צורף אישור מנהל החשבונות לאימות עובדה זו. על רקע הנתונים האלה יש אף לקבל את עדותו של העד מר חילו בעניין תוכן השיחות שבינו לבין התובע ולבין הנתבע, אשר קדמו להסדר שניסה להשיג עם התובע, עדות על פיה סירב הנתבע בתוקף לשלם סכום כלשהו לתובע. העד מר חילו הסביר כי פעל כמתנדב כאשר הסכים לשלם סך של 5000 ₪ למרות עמדתו של הנתבע. ב"כ התובע רומז כי עדותו של מר חילו נובעת ממחלוקת כזו או אחרת שבינו לבין התובע, מחלוקת המתבררת בערכאות ואולם לאור הנתונים המצטברים הנ"ל נראה לי שאין למצוא דופי בעדותו של מר חילו. מכאן שנכונותו לשלם סכום כלשהו אין בה משום תמיכה לעמדת התובע. כללו של דבר, סעיף 54 (2) לפקודת הראיות מחייב הנמקה מיוחדת כאשר הדין מוכרע על סמך עדות יחידה של בעל דין נוגע בדבר. במקרה דנן אינני מוצא מקום להכרעת הדין לטובת התובע מן הנימוקים הנ"ל ואדרבה במאזן ההסתברויות דווקא עמדת הנתבע עדיפה. לכן אני דוחה התביעה בתיק זה. אני מחייב התובע לשלם לנתבע על ידי ב"כ את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 6000 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מלט