עובד מנהל מחלקת טכנית במפעל נפגע בעבודה ביום כאשר רשת נפלה מגובה 3 מטרים על רגלו הימנית. הוא הרגיש כאבים, אך המשיך בעבודתו הרגילה ולא פנה לטיפול רפואי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המשך עבודה לאחר תאונת עבודה: סגן הנשיא (אדלר) 1. בית הדין האזורי בחיפה (השופט סומך ונציגי הציבור מדר ושדה; תב"ע נו/ 0-125) קיבל את עתירתו של המשיב והצהיר, כי נחבל בעבודה ביום 17.1.1994 בתאונת עבודה. על כך הערעור שלפנינו. הערעור נוגע לקביעת העובדות על ידי בית הדין קמא. הכלל הוא, כי ערכאת ערעור איננה מתערבת בקביעות עובדות מנומקות של הערכאה ששמעה את העדים והתרשמה מעדותם. השאלה לפנינו הינה, אפוא, אם המקרה דנן הינו חריג, ויש בו טעויות של בית הדין קמא המצדיקות את התערבותנו. 2. המשיב עובד כמנהל מחלקת טכנית במפעל "עמיר גרנות". לטענתו של המשיב, הוא נפגע בעבודה ביום 13.1.1994, כאשר רשת נפלה מגובה 3 מטרים על רגלו הימנית. הוא הרגיש כאבים, אך המשיך בעבודתו הרגילה ולא פנה לטיפול רפואי. לאחר מכן, ביום 17.1.1994 נפגע המשיב פעם נוספות, כאשר קיבל מכה ברגל בעת עבודתו בפריקה של מכולה שהכילה רחפות חשמליות. באותו יום, פנה לטיפול רפואי ואושפז עד יום 26.1.1994. הוא הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר במכה כתאונת עבודה. 3. את קבלת התובענה נימק בית הדין קמא בכך, שהיו שתי גרסאות סבירות, ולפיכך: "אין לשלול הגרסה התומכת בגרסת התובע, מה גם והתובע העיד בפנינו, נחקר על תצהירו וגרסתו לא הופרכה. כמו כן, יש תימוכין לגרסתו בגרסה שנמסרה על ידי מר ערפאת". 4. עיינו בחומר הראיות והגענו למסקנה, כי לפנינו מקרה חריג המחייב התערבות ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות של הערכאה הראשונה, מהטעמים הבאים: א) ב”גיליון קבלת חולה" לבית החולים נרשם ביום 17.1.1994 : "מהיום נפיחות ורגישות בשוק ימין. ללא חבלה היום. מספר על חבלה בשוק לפני שבוע במשחק כדורגל". ברישום נוסף מאותו האשפוז נרשם, כי: "מהיום - נפיחות, רגישות בחלק ימין וחום ללא חבלה, ללא מחלה חום בעבר". [ההדגשה במקום - ס.א.] רישומים אלה, שנרשמו על סמך דברי המשיב בעת קבלתו לחדר המיון, כאשר חפץ לקבל את הטיפול הרפואי הנכון, מהווים עדות בעלת משקל שהחבלה אכן היתה בעת משחק כדורגל. ב) אם היה ספק לגבי דייקנות רישומי הרופא בעת קבלת המשיב בחדר מיון ובבית החולים, מסר הרופא "הודעה" לחוקר משטרתי וכן העיד בבית הדין. בהודעתו של הרופא למשטרה אמר, כי המשיב סיפר לו שקיבל את המכה ברגל בעת משחק כדורגל; הפגיעה שבגינה טופל המשיב ביום 17.1.1994 לא היתה "טרייה", היינו - הוא לא נפגע באותו יום; ויתרה מזו, לו סיפר לו המשיב על מכה שקיבל בעבודה היה מחויב לרשום הדבר, אולם המשיב לא סיפר לו על מכה שקיבל בעבודה. ג) תמוה בעינינו טענתו של המשיב, כי נפצע פעמיים בעבודתו בתקופה של ארבעה ימים, אולם כשהגיע לבית החולים סיפר לרופא רק על פגיעה בעת משחק כדורגל. ד) בתיק בית הדין עדויות רבות לגבי "המכות" שקיבל המשיב, לטענתו, ובהן סתירות. יש סתירות בין עדות פועל שעבד עם המשיב ואמר שקיבל את המכה השניה יום לאחר שקיבל את המכה הראשונה, ואילו המשיב טען שקיבל את המכה "לאחר כמה ימים". במקום אחד טען המשיב, כי נפגע פעם שניה ביום 17.1.1994 ואילו בסיכום המחלה שבו הגרסה המאוחרת של המשיב נרשם שקיבל המכה "יומיים טעם קבלתו נחבל בשוק בזמן העבודה, לפי דבריו". כמו כן, אין עניין לרופא למסור עדות שאינה מדויקת, ואילו למשיב יש עניין כזה. זאת ועוד, הסבר המשיב לחוקר המוסד על הגרסאות הסותרות רומז על תחכום רב: "הרופא שאל אם קבלתי מכה רצינית והוא לא שאל אם זה היה במשחק כדורגל. אני אמרתי לו שאם קבלתי מכה רצינית, זה רק בעבודה ולא במשחק הכדורגל כי אני שוער ואני לא מקבל מכות כמו השחקנים וגם בטופס השחרור כתוב שנפגעתי בעבודה". 5. מנהל מחלקת הספורט של המועצה האזורית מנשה מסר אישור בכתב, כי "בהתאם לדו"ח השופט לא נפצע אף שחקן במשחק שהתקיים ב- 14.1.1994". אין בזה לעזור למשיב, שכן המכתב מאשר שהמשיב שיחק כדורגל בימים לפני האשפוז, ושדבריו לרופא על פציעה במשחק כדורגל לא היו מקריים. כמו כן, ייתכן שהמשיב נפגע ומנהל מחלקת הספורט לא שמע על כך או שהפגיעה היתה קלה, ולראיה - הכאבים החלו כשבוע לאחר מכן. יצוין, כי אותו מנהל לא הוזמן להעיד על ידי המשיב. 6. סוף דבר - אנו מקבלים את הערעור וקובעים, כי המשיב לא הוכיח שנפצע בתאונת עבודה ביום 17.1.1994 או ביום 13.1.1994.תאונת עבודה