התגרות מצד שכן הגשת תלונות שקריות

התובע טוען, כי הנתבע, בהתגרויותיו הבלתי פוסקות, בהגישו תלונה כוזבת ובתקיפתו אותו גרם לו לעוגמת נפש, כאב וסבל, לחץ נפשי מתמשך ואובדן הנאה משהות בבית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התגרות מצד שכן הגשת תלונות שקריות: 1. תחילתו של תיק זה, בתביעה קטנה שהגיש התובע כנגד הנתבע ואחרים ואשר הועברה לדיון בפני בית משפט השלום, עד אשר הועברה לדיון בפני, אך בתחילת שנת 2002, נמחקה כנגד הנתבעים האחרים ונותרה על כנה, אך כנגד הנתבע שבנדון. 2. בתקופה הרלבנטית התגוררו בעלי הדין בשכנות, כאשר יחסיהם לא היו שפירים וכאשר לבקשת הנתבע ניתן צו כנגד התובע, המונע ממנו מלהתקרב לבית הנתבע עד למרחק של 2.5 מ' (להלן: "צו ההרחקה"), וכן ניתן צו המורה לאביו לפנות גרוטאות שהניח בחצר המשותפת (להלן: "צו הפינוי"). 3. לטענת התובע בכתב תביעתו המקורי (הוא כתב התביעה המחייב, בהתאם להחלטת כבוד השופט שנלר בתיק מיום 2.10.00), כי אז ביום 28.7.91 תקף אותו הנתבע וגרם לו לחבלה גופנית, כאב וסבל (להלן: "התקיפה"). 4. עוד נטען בכתב התביעה, כי הנתבע, ניצל קשריו כאיש משטרה ומנע קבלת תלונת התובע בגין התקיפה בתחנת המשטרה ומנגד, מיהר הוא להגיש כנגד התובע תלונה כוזבת, בהסתמך עליה הוגש כנגד התובע כתב אישום, אשר הדיון בו נמשך כ- 6 שנים, עד אשר זוכה התובע מן האישומים שיוחסו לו. התובע מפנה בכך לתיק פלילי של בית משפט השלום ברמלה (להלן: "התיק הפלילי"). 5. התובע טוען, כי הנתבע, בהתגרויותיו הבלתי פוסקות, בהגישו תלונה כוזבת ובתקיפתו אותו גרם לו לעוגמת נפש, כאב וסבל, לחץ נפשי מתמשך ואובדן הנאה משהות בבית. 6. משכך, עתר הוא לפצותו בסך כולל של 15,000 ₪. 7. כפי שצויין לעיל, התיק הועבר לשמיעת הוכחות בפני, כאשר הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית כדלקמן: א. מטעם התובע - הוא עצמו ולפיכך, חל לגביו הקבוע בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. ב. מטעם הנתבע - הוא עצמו, אשתו וקצין משטרה בדימוס, מר עטרי (להלן: "עטרי"). 8. אין מחלוקת לגבי קיומה של תקיפה, אלא שהצדדים חלוקים בשאלה - מי תקף את מי. 9. באשר לתקיפה ציין התובע כך בכתב תביעתו: "בתאריך 28.7.91 או בסמוך לאחריו, תקף נתבע 1 את התובע, בעת שחזר התובע לביתו וגרם לתובע חבלה גופנית כאב וסבל". 10. בסעיף 6 לתצהירו מעיד התובע כך: "ואולם לא כך היו פני הדברים, שכן ביום 28.7.01 למיטב זכרוני, עת חזרתי לביתי בשעות הערב, הכה אותי הנתבע באמצעות אזיקים ופצע אותי בידי" (הדגשה במקור). 11. ויצויין, כי השימוש באזיקים והפציעה ביד לא אוזכרו בכתב התביעה. 12. באשר למשקל שיש ליתן לתצהיר התובע, יש להפנות אל חקירתו בפני שם העיד כך באשר לתצהירו: "זה עוה"ד הם כתבו ואני שלמתי. והם נימקו לי...הראו לי את התצהיר וחתמתי כמעט ולא קראתי - למה שאקרא יש לי עו"ד לא?!" (ראה עמוד 4, שורות 2 - 10). 13. הנתבע טען בכתב הגנתו, כי לא גרם לתובע נזק כלשהו ופרט במסגרת כתב הגנתו את מזגו הרע של התובע. 14. הנתבע אף הוא פירט בתצהירו את ארועי יום 28.7.91. לטענתו, בערב יום 28.7.91 החלו התובע ואביו הקשיש לפנות גרוטאות מחצר המשותפת אל עבר חצר התובע, על מנת לקיים צו, שניתן כנגד אבי התובע והכל, כך שהנתבע, תוך כדי השמעת גידופים וקללות מצד התובע. 15. עוד טען הוא, כי בשעה 22.00 לערך יצא לעבודתו בתחנת המשטרה, ושם עודכן טלפונית ע"י אשתו, כי התובע ממשיך בהתנהגותו הקולנית. 16. ומוסיף: "בסביבות השעה 00.15 חזרתי מהעבודה לביתי. בדרכי בשביל הכניסה המוביל אל חצר ביתי, הבחנתי בתובע...כשהתקרבתי לשער הכניסה בסמוך אליו עמד התובע, שאלתי אותו: "למה אתה צועק? התובע הסתובב פנה לעברי והתקיף אותי בשני אגרופים בחזה שלי תוך שהוא הודף אותי לאחור". (הדגשה שלי - א.ב.נ.). 17. מחקירתו הנגדית של התובע למדתי, כי האירוע לא התרחש "עת חזר לביתו", כנטען על ידו בתצהירו, אלא "לא חזרתי לביתי, אני הייתי בבית. אני עברתי מפה לפה...הכוונה שחזרתי מהחצר, מהמעבר". (ראה עמ' 2 שורות 21 - 25). ובאשר לאזיקים ששמשו לכאורה לתקיפה - כך מעיד התובע: "ש. אם אומר לך שבתלונתך, חקירתך לא ציינת אזיקים? ת. אז מה?! אח"כ ראיתי אותו עם אזיקים. במשטרה לא שמתי לב...". וכן - "ש. מי שאל אותך בתצהיר? ת. ראיתי אותו מוציא את האזיקים ונותן לי מכה. אח"כ שזוכיתי במשפט הפלילי - אני מעלה את הנקודות שלי. אמרו ואני עושה מה שאמרו לי". (ראה עמ' 11 שורות 22 - 36). 18. הנתבע העיד, לעומת זאת, כי באותה עת לא הסתובב כלל עם אזיקים, שכן אלה לא היו חלק מן הציוד שנצרך לו. עוד הוסיף הנתבע בחקירתו הנגדית - "יתירה מזאת, כשחזרתי ב- 24.15 והוא עמד בשער הכניסה שלי והייתי צריך לאמר לו שיפנה לי דרך וחלפתי לידו - נדף ממנו ריח של אלכוהול...". (ראה עמ' 16 שורות 27 - 31) וכן - "ש. לטענתך, התובע הדף אותך לאחור? ת. כן. עם שני אגרופיו. אני לא יכול לעשות יותר מלהיות נהדף לאחור...אני מיד נכנסתי הביתה והתקשרתי למשטרה". (ראה עמ' 17 - 18). 19. לאחר שמיעת העדויות, אני קובעת, כי התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו ולא הצליח לשכנעני, כי היה זה הנתבע דווקא שתקפו ביום 28.7.91 (עם או בלי אזיקים). 20. התרשמתי, כי באותו ערב היתה אוירה טעונה במקום, שכן התובע ואביו נאלצו לפנות גרוטאות מכח צו, כאשר הנתבע ובני משפחתו יושבים בכניסה לביתם וצופים בהם. 21. שוכנעתי, כי בשעה 24.15, עת חזר הנתבע מעבודתו נוצר מגע פיזי בין התובע לבין הנתבע, אך כאמור, מן העדויות, שהובאו בפני לא שוכנעתי, כי היה זה הנתבע שתקף התובע (וכאן אף המקום לציין, כי התובע לא הציג בפני אישור רפואי כלשהו שיהא בו כדי ללמדני על פגיעתו). 22. משלא הצליח התובע לשכנעני, כי היה זה דווקא הנתבע שתקפו, הרי אין מקום לקבוע, כי התלונה שהגיש הנתבע כנגד התובע היתה בגדר תלונה כוזבת וכי על הנתבע לפצות התובע בגין סבלו והוצאותיו אשר נגרמו לו, לטענתו, בגין ההליך הפלילי, בסופו זוכה. 23. למעלה מן הצורך אציין, כי בכל מקרה לא הצליח התובע להוכיח הוצאותיו, כאשר גם לעניין זה יש כדי להשפיע על האמינות שניתן לייחס לעדותו של התובע. בתצהירו פרט נזקיו כדלקמן: "פגיעה בשמו הטוב - 5,000 ₪ כאב וסבל ולחץ נפשי מתמשך - 3,000 ₪. עוגמת נפש ואובדן הנאה משימוש ושהות בבית - 3,500 ₪. הוצאות המשפט הפלילי כולל הפסד ימי עבודה - 3,500 ₪". 24. באשר לפגיעה ב"שם הטוב" - נתברר לי, מן החקירה הנגדית של התובע, כי אין הוא יכול לטעון "לשם טוב" שנפגע, שכן כבר הורשע בתיקים פליליים קודמים (וזאת, מבלי להתייחס כלל לעובדה שריצה 8 שנות מאסר בשל היותו סרבן גט). באשר לכאב וסבל והלחץ הנפשי - למותר לציין, כי לא הוכח לי טיב הפגיעה שנגרמה לתובע, לכאורה, בידו עקב התקיפה הנטענת כך שבכל מקרה שלא ניתן היה להעריך את הפיצוי המבוקש בגין כאב וסבל. באשר "ללחץ הנפשי" כמו גם לעוגמת הנפש - משקבעתי, כי לא שוכנעתי, כי הנתבע היה זה שתקף התובע, לא ניתן לעתור בתביעה, כי יפצה התובע בגין הליך פלילי שנקטה המשטרה. ובאשר להוצאות המשפט הפלילי כולל הפסד ימי עבודה - נתברר לי כי, התובע היה מיוצג בהליך הפלילי הרלבנטי ע"י עורך דין ממונה ולפיכך, לא ברור לאילו "הוצאות משפט" נתכוון. התובע אף לא צרף תלושי שכר ו/או מסמך כלשהו שיהא בו כדי ללמדני על הפסד הנטען בגין "ימי עבודה" ("אז עבדתי - עד שבועיים לפני שרבין ז"ל נרצח. היו לי תלושי שכר, אבל מי מחזיק אותם היום". (ראה עמ' 4 - 5 לפרוטוקול). 25. לאור כל האמור, אין אלא לקבוע, כי דין התביעה שבפני להדחות. בנסיבות העניין, ישלם התובע הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דינו בסך של 3,000 ₪ + מע"מ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה. באשר להוצאות - מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל. באשר לשכר הטרחה - מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. סכסוך שכנים