התנגדות לביצוע שטר - מעשה בית דין

סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע: "(א) שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה - שטר) ניתנים לביצוע כמו פסק דין של בית משפט". השטר במעמדו מהווה מעשה בית-דין בין הזוכה לחייב משעה שהחייב הוזמן להגיש התנגדות לביצוע השטר ולא עשה כן תוך המועד שנקצב לכך, או שהתנגד והתנגדותו נדחתה. (ראה בר"ע 78/72 משה אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין, פ"ד כו(2) 145; ע"א (ת"א) 1154/84 אימפורט בע"מ נ' ליזה יזלוביץ, פ"מ תשנ"ו 3, 485 ). הכלל של מעשה בית דין קובע למעשה, כי משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחסום דיוני בפני בעלי הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין. במסגרת הדוקטרינה של "מעשה בית דין" קיימים כידוע שני כללים עיקריים - השתק עילה והשתק פלוגתא. (לאבחנה בינהם ראה בספרו שלן השופט אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה תשיעית, עמ' 110). ומה באשר לתחולת הכלל האמור מקום בו ומסיבה כלשהי לא נידונו טענות לגופן ? נינה זלצמן בספרה, "מעשה-בית-דין בהליך האזרחי", עמ' 625 מתייחסת אף לכך בציינה: "הפעלתו של כלל מעשה-בית-דין , על כל אחד משני ענפיו, בהתדיינות כלשהיא פוגעת, ללא ספק, באותו בעל-דין שכלפיו מופעל הכלל. די בעובדה שאין הוא יכול להעלות טענה כלשהי או להביא ראיה כלשהי שנאמר, כי הפעלתו של הכלל מקפחת את בעל-הדין באותה התדיינות, שכן, היא שוללת או מגבילה את "יומו בבית המשפט". אולם, במערכת השיקולים הכללית מועדף השיקול של סופיות הדיון על-פני השיקול של מיצוי זכות ההתדיינות או זכות השמיעה עד תום. אם כבר היתה לבעל-הדין ההזדמנות המלאה להשמיע את דברו בקשר לאותה עילה או ביחס לאותה פלוגתא במסגרת התדיינות קודמת, גובר השיקול של מניעת ריבוי ההתדיינות, על מנת לחסוך בזמנה ובמשאביה של המערכת השיפוטית, מצד אחד, וכדי למנוע את הטרדתו של בעל הדין שכנגד, מצד אחר, ואפילו יוצא בעל הדין מקופח עקב כך. העובדה שלא ניצל הזדמנות זו במלואה אינה מהווה, כלשעצמה, סיבה ליתן לו הזדמנות נוספת בהתדיינות אחרת. זו תמצית הרעיון העומד מאחורי כלל מעשה-בית-דין." סוגייה זו נידונה מפורשות בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א  2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין (8.3.09) שם הוגשה תביעה מצד לקוח כנגד הבנק, בעוד לזו קדמה לה החלטה בדבר דחיית בקשת רשות להתגונן שהוגשה מצד הלקוח האמור כנגד תביעת הבנק ומחמת אי התייצבותו של הלקוח לדיון. בית המשפט העליון בקבלו את טענת הבנק לענין קיום מעשה בית דין בפלוגתא שנתעוררה בשני ההליכים, מציין וקובע באלה המילים: "שאלת כוחו המחייב של פסק דין שניתן בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות כהשתק פלוגתא היא שאלה מערכתית. היא יכולה לעלות במגוון של מצבים: נתבע בסדר דין מקוצר שלא התגונן, נתבע בסדר דין מקוצר שהתגונן אך לא התייצב לחקירה על תצהירו (וכזה הוא המקרה שבפנינו), נתבע שלא הגיש כתב הגנה והתובע נטל פסק דין ועוד. יתכן שהנתבע יכול היה להדוף את התביעה נגדו אילו התגונן, או התגונן כדבעי, אולם הוא לא עשה כן, וניתן נגדו פסק דין. האם עומדת לו, לאותו נתבע, האפשרות לחזור ולהעלות ולמעשה "לפתוח", בהתדיינות מאוחרת, את השאלה האם הוא חייב לתובע את הסכום שנקבע בפסק הדין המוקדם?" בהמשך לאחר סקירת טענות הצדדים והספרות המשפטית, מכריע בית המשפט בקובעו: גם אני סבורה, כי פסק דין שניתן בהעדר הגנה ומכריע מכללא לטובת התובע בפלוגתא עיקרית, שהיא נושא ההתדיינות הראשונה וההכרעה בה היא בבחינת הכרעה שבלעדיה אין, מונע מן הנתבע לשוב ולהעלות בהתדיינות נוספת טענות החותרות תחת הכרעה זו. לאמיתו של דבר, כל מסקנה אחרת תחתור תחת הצורך להגיש כתבי הגנה, או בקשות רשות להתגונן או להתייצב לדיונים. בשיטה המאפשרת לנהוג כך, פסקי דין שניתנו בהעדר הגנה לעולם לא יהיו חלוטים. לא יהיה צורך בהגשת בקשה לביטול פסקי דין כאלה ולא תהיה משמעות למועדים להגשת בקשת הביטול. נתבעים יוכלו, גם בחלוף שנים (כפי שארע בענייננו), להפוך לתובעים ולטעון טענות נגד החיוב, לרבות טענות מרכזיות ביותר, כמו הטענה שהעלתה וינשטיין בענייננו כי החשבון הוא חשבון של חברה ביסוד ואינו חשבונה שלה. כך ייפגע הן האינטרס של בעל הדין שזכה בדינו להגנה מפני הטרדות חוזרות ונשנות מצידו של בעל הדין שכנגד והן האינטרס הציבורי בסופיות הדיון ובניצול יעיל של המשאבים השיפוטיים המוגבלים. אם נאפשר לבעל דין לשוב ולהתדיין בעניין שכבר הוכרע, ייפגעו מתדיינים אחרים הממתינים ליומם בבית המשפט (עניין גת). שיקול נוסף שיש לשקול הוא הרצון לצמצם את האפשרות להכרעות סותרות באותה סוגיה (עניין קלוז'נר, בעמ' 587) כבמקרה שלנו." זאת ועוד, בית המשפט מוסיף ומציין היבט נוסף בנימוקיו לדחיית האפשרות מצד הלקוח להסתייע בתביעתו, הוא היבט המניעות וכדבריו: "כאמור, אציע לחברי גם דרך חלופית שתוצאותיה דומות לתוצאות החלתו של השתק פלוגתא: הלכה היא שכאשר המחוקק מתווה דרך מסוימת להתדיינות, תתנהל ההתדיינות בהכרח בדרך שנקבעה ...; ע"א 5080/90 קפלן נ' מנהל מס שבח מקרקעין, נצרת, פ"ד מו(4) 561, 567 (1992); ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח-תקוה, פ"ד מו(4) 778, 782 (1992); ע"א 739/89 מיכקשוילי נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד מה(3) 769 (1991); ע"א 367/85 מדינת ישראל נ' קיטאי, פ"ד מא(3) 398 (1987)).... בלשון משפטית אומר כי קיימת מניעות להעלות טענות שחובה היה להעלותן בהתדיינות קודמת בין הצדדים וחליפיהם. רעיון זה של מניעות בא לידי ביטוי גם בפסק הדין ב-ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (, 8.9.2005), שם נקבע כי בעל דין מנוע מלהעלות טענה שיכול וצריך היה להעלותה בפני בית המשפט במסגרת הליך משפטי קודם בין בעלי הדין ולא עשה כן. כך עולה גם מדבריו של השופט א' מצא ב-ע"א 102/88 אבוניל נ' אבוניל, פ"ד מו(1) 741 (1992)..... למעשה מבקשת וינשטיין לחתור תחת זכייתו של הבנק בהתדיינות הראשונה ולאיין את תוצאות פסק הדין שניתן נגדה באמצעות פתיחה בהליך נוסף, לאחר שנמנעה מנקיטה בדרך שיועדה לכך בידי המחוקק. לכך לא נוכל לתת יד." ראו עוד ובהקשר דחייתה של התנגדות לביצוע שטר: ת.א (ת"א) 61860/06 גבריאל כהן נ' המשביר לחקלאי בע"מ (17.5.07).מעשה בית דיןשטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר