בית הדין לעבודה פסק כי ניתוקם של יחסי עובד מעביד, בא ביוזמת התובע. במסגרת חקירתו הנגדית אישר התובע כי התפטר בעקבות לחץ עבודה. בפסק הדין צוין כי אין לראות בלחץ עבודה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של העובד. אשר על כן אין לקבל את טענת התובע ולפיה הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורין, משהתפטר בנסיבות המזכאות בתשלום פיצויי פיטורים.   קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות עקב לחץ בעבודה: 1. התביעה נשוא פסק דין עניינה תשלום פיצויי פיטורים, דמי פדיון חופשה ודמי הבראה המתייחסים לתקופה בה עבד התובע אצל הנתבעות 1 ו-2, לטענתו מחודש מרץ 92 ועד לחודש מרץ 97, ברציפות.   2. בתמצית טוען התובע, כי עבד בשירות הנתבעות 1 ו-2 ממרץ 92 ועד לחודש מרץ 96 והתפטר בנסיבות המזכות בתשלום פיצויי פיטורים.   התובע הוסיף כי לאורך תקופת העסקתו לא שילמו הנתבעות 1 ו- 2 דמי הבראה ולא דאגו ליציאתו לחופשה בתשלום.   עוד הפנה התובע לדיון אשר התקיים ביום 2.6.98 בפני כב' הרשמת ובו נטלו הנתבעים 3 ו-4 על עצמם את החובות הנובעים מהעסקת האחרון בשירות הנתבעות 1 ו-2.   בנסיבות אלו - התבקש בית הדין לחייב את הנתבעים כולם בתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה ופדיון ימי חופשה, בסכומים הנקובים בכתב התביעה.    3. אליבא, הנתבעים דין התביעה להידחות.   לעניין זה טענו הנתבעים כי:   א. אין ממש בטענות התובע ולפיהן עבד ברציפות בתקופה המצויינת בכתב התביעה, שעה שבמהלך התקופה היה התובע נעדר פרק זמן של חודשים מספר.   ב. אין התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים משאין לראות בסיבה להתפטרות, לחץ עבודה, הרעה מוחשית בתנאי העבודה ומשלא התריע התובע על כוונתו להתפטר קודם לפיטורים.   ג. לתובע שולמו מלוא זכויותיו לדמי הבראה ולפדיון חופשה.   ד. תביעות התובע לדמי הבראה ולפדיון חופשה התיישנו.   ה. אין מקום לחיוב הנתבעים 3 ו-4 אישית בחובות הנתבעות 1 ו-2. לעניין זה אין לכבול את הנתבעים 3 ו-4 להצהרתם לפרוטוקול ולפיה הם חייבים בחובות הנתבעות 1 ו-2.   המחלוקת בנוגע לתקופת העבודה   4. כמצויין לעיל חלוקים הצדדים בשאלת התקופה בה עבד התובע בשירות הנתבעות 1 ו- 2.   כזכור טען התובע לעניין זה כי הועסק ברציפות בשירות הנתבעות 1 ו- 2 החל מחודש מרץ 92 ועד להפסקת עבודתו בחודש מרץ 97.   5. טענה זו של התובע אין בידי לקבל, מקום שנמנע התובע להציג ראיות להוכחת טענותיו, על אף עדותו בפני ולפיה קיבל תלוש שכר בכל אחד מהחודשים בהם עבד, כך אליבא דגירסתו.    ראה: עדות התובע עמ' 1 לפרוטוקול מיום 10.11.02 שורה 10.   6. בנסיבות אלה לא נותר לי אלא לאמץ את גרסת הנתבעות ולפיה עבד התובע בשירות הנתבעות 1 ו-2 ברציפות מחודש אוקטובר 94 ועד לסוף חודש מרץ 96.   הזכות לתשלום פדיון ימי חופשה   7. כידוע חייב מעביד, הטוען כי דאג להוצאת העובד לחופשה, בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית, להוכיח את גרסתו.   ראה: דב"ע נז/ 7-3, נחום לבון נגד מ.ת.מ. תעשיות ומלאכה בע"מ, פד"ע לב 584.   8. בענייננו מלבד הטענה בעלמא בכתב ההגנה ולפיה ניצל התובע את זכותו לחופשה במהלך תקופת העבודה - לא היתה כל התייחסות לנושא זה בעדות הנתבעים.   כך אין התייחסות לשאלת ניצול זכותו של התובע לחופשה שנתית בתצהירו של מר מסיקה.   כך גם לא הוגשו תלושי שכר וטופסי 101, אליהם מתייחסת הנתבעת בסיכומיה לבית הדין ומהם ניתן לברר ולתמוך בגרסתה בנוגע לניצול הזכות לחופשה בידי התובע.   9. בנסיבות אלו זכאי התובע לפדיון ימי חופשה שצבר לתקופה שמחודש אוקטובר 94 ועד לחודש מרץ 96 בסכום של 2,376 ₪ המתבססים על תקופה של 18 חודשי עבודה בשכר חודשי של 3,300 ₪ לחודש.    התביעה לתשלום דמי הבראה   10. מקובלת עלי טענת התובע בעדות בפני כי דמי ההבראה להם הוא זכאי לא שולמו. לעניין זה יש לציין כי מעבר לעובדה ולפיה נמנעו הנתבעים מלהמציא ראיות להוכחת טענותיהם, אישר הנתבע 4 בדיון אשר התקיים בנוכחות הנתבע 3 בפני כב' הרשמת ביום 2.6.98 כי דמי ההבראה הנקובים בתלוש השכר לחודש מאי 96 בסך של 2,025 ₪ - לא שולמו לתובע.   11. בנסיבות אלה זכאי התובע לתשלום דמי הבראה לתקופה של 18 חודשים המבוססים על הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום קצובת הבראה בהיקף של 8 ימי הבראה בתעריף של 225 ₪ לכל יום הבראה, נכון לאותה תקופה.   סך הכל זכאי התובע לדמי הבראה בסכום בסך של 1,800 ₪.   הזכות לתשלום פיצויי פיטורים   12. אין חולק כי ניתוקם של יחסי עובד מעביד, בא ביוזמת התובע.   עוד אוסיף, כי במסגרת חקירתו הנגדית אישר התובע כי התפטר בעקבות לחץ עבודה.   13. אין לראות בלחץ עבודה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של העובד. אשר על כן אין לקבל את טענת התובע ולפיה הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורין, משהתפטר בנסיבות המזכאות בתשלום פיצויי פיטורים.   חבות הנתבעים 3 ו- 4   14. בדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת ביום 2.6.98 הצהירו הנתבעים 3 ו-4 :   "אנחנו מתחייבים לשלם לתובע כל סכום שיקבע בית הדין שמגיע לו."   15. משקיבלו הנתבעים 3 ו-4 את החובות הנובעים מהעסקתו של התובע אצל הנתבעות 1 ו-2 בהצהרה לפרוטוקול, אין מקום לשחרור הנתבעים מהצהרה זו היום.   סוף דבר   16. לאור האמור לעיל מתקבלת תביעת התובע בחלקה. הנתבעים כולם, יחד ולחוד ישלמו לתובע את הסכומים הבאים:   א. פדיון ימי חופשה בסכום בסך של 2,376 ₪.   ב. דמי הבראה בסכום בסך של 1,800 ₪.   ג. לסכומים האמורים לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.96.   ד. משנתקבלה התביעה בחלקה ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.   17. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות, ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.  לחץ / מתח בעבודההתפטרות