השאלה העיקרית שיש ליתן עליה את הדעת בפסק-דין זה היא, מהו היקף העזרה לה זקוקה התובעת ולאיזה פרק זמן יש לפסוק לה פיצוי זה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב עזרת צד ג' לאדם מבוגר שנפגע בתאונת דרכים: 1. התובעת ילידת 1914, כבת 85 שנים, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 11.3.95. הנתבעת מודה בחבותה לפצות התובעת בגין נזקיה בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים תשל"ה1975- והמחלוקת בין הצדדים נסבה על שיעור הנזק. 2. בתאונה נחבלה התובעת באגן וביד היא סבלה משברים באברים אלו ואושפזה בביה"ח למשך כחודש ימים, עד 13.4.95 . 3. ביהמ"ש מינה את פרופ' נרובאי כמומחה רפואי, בסיכום חוות-דעתו כותב פרופ' נרובאי: "בבדיקה קיימת הגבלה בתנועות פרק כף היד השמאלית עם שינוי צורה באזור, הצלקת בשוק הגלידה טוב ואין הגבלה בתנועות המפרקים ובפרק הירך קיימת הגבלה ברורה בתנועות. בצילומי הרנטגן השבר של הקצה התחתון של הרדיוס התחבר עם קיצור וסטיה גבית בולטת וראש עצם הירך הוחלף על ידי תותבת מסוג אוסטין מור וקיימות הסתיידויות באזור המיפרק... על סמך כל האמור לעיל, ועל סמך המימצאים הקיימים ועל סמך קובץ התקנות 2533 של המוסד לביטוח לאומי, אני מעריך את דרגת הנכות של הנ"ל בשיעור של 30% עבור הפגיעה בפרק הירך, לפי סעיף ד' 1 35 , עבור הפגיעה בפרק כף היד השמאלית בשעור של 10% לפי סעיף ב' 1 35. סה"כ אני מעריך את דרגת הנכות של הנ"ל בשעור של 37% נכות לצמיתות". 4. השאלה העיקרית שיש ליתן עליה את הדעת בפסק-דין זה היא, מהו היקף העזרה לה זקוקה התובעת ולאיזה פרק זמן יש לפסוק לה פיצוי זה. התובעת התאלמנה מבעלה כשנה וחצי לאחר התאונה (ב- 18.8.96), בעלה נפטר לאחר שהיה חולה כ- 5 שנים במחלת אלצהיימר, התובעת העידה שקודם לתאונה לא רק שהיא לא היתה זקוקה לעזרה אלא שסעדה וטיפלה בבעלה החולה בלא עזרה חיצונית כלשהי, עדותה לא נסתרה ואני מקבלת דבריה . יש לציין, שלמרות גילה המתקדם התובעת צלולה בדעתה, מבהירה את עצמה היטב ,יש לה נוכחות וסביר להניח שקודם לתאונה אכן תפקדה באורח עצמאי לגמרי ולא רק זאת אלא שכפי שהעידה התנדבה שעות רבות, טיפלה במשק הבית, סעדה וטיפלה בבעלה החולה, וכל זאת לגמרי בכוחות עצמה. מסמוך לתאונה מקבלת התובעת עזרה מהמל"ל, 3 פעמים בשבוע בהיקף 10 שעות שבועיות, בשעות אלו העובדת מנקה את הבית, עוזרת לתובעת להתרחץ ופעם בשבוע עורכת קניות. לדידי הנתבעת די בעזרה זו ואין לפסוק לתובעת כל סכום נוסף. 5. עזרה בעבר התובעת העסיקה עוזרת את הגב' רחל דריימן אלא שב"כ הנתבעת טוען שהעסקתה היתה לשם טיפול בבעלה החולה של התובעת ולא כעזרה לתובעת עצמה, טענה זו אין בידי לקבל שכן ממה נפשך, אם אכן הגב' דריימן נשכרה לטפל בבעל אך נשכרה לאחר ועקב התאונה, עקב פגיעתה של התובעת וחוסר יכולתה לתפקד, הרי שזו תולדה ישירה של מצבה הגופני הקשה של התובעת בעקבות התאונה ומשכך התובעת זכאית לפיצוי על עזרה זו שהיתה חלף עזרתה שלה, ואם לעזרה בתובעת עצמה היה הדבר, מקל-וחומר שמגיע לה פיצוי, מעבר לכך סבורה אני שקשה עובדתית להפריד בין השניים ולשייך את העזרה דווקא לבעל או לאשה, יש לציין גם שהגב' דריימן הועסקה עד סוף 96 ובעלה של התובעת כאמור נפטר באוגוסט 96, מה שמלמד שלא רק מצבו הקשה חייב את מתן העזרה, כל שנאמר לעיל כפוף להערה על פיה עלה מהעדויות שלאחר התאונה מחלתו של בעלה של התובעת החמירה, אם-כך יכול והתובעת היתה נזקקת ממילא לעזרה בהיקף כלשהו, לפיכך נכון בעיני לחייב הנתבעת בעלות של 70% מהתשלום לגב' דריימן. הגב' דריימן הועסקה שעתיים ביום והתשלומים שקיבלה מגיעים בהסתמך על הקבלות שהתובעת הגישה לסך 14,180 ש"ח, נכון להיום 18,673 ש"ח, 70% מסכום זה מגיע לסכום של 13,071 ש"ח. עלה מהעדויות שילדי התובעת סועדים את אמם, התובעת, מי יותר ומי פחות כל-אחד כפי יכולתו ואפשרויותיו, מידי יום מתייצב אחד מהם בביתה וסועד אותה, שעות רבות מקדישים הם לאמם, ואין בפיהם תלונה חלילה או טרוניה על שנפלה בחלקם הזכות לקיים מצוות כיבוד הורים, אין לשכוח שהתובעת שהיא כאמור כבת 85 שנה ומתגוררת לבד, סביר שהיתה זקוקה לסיוע ושילדיה היו באים ומבקרים אותה גם בלי קשר לתאונה, אך ודאי שבנכותה זקוקה לסיוע וסיעוד גדולים יותר, בהתחשב בפרק הזמן הרב שהם מקדישים לכך ובעובדה שעד עצם היום הזה סועדים אותה תחת ליטול עזרה בשכר , אני פוסקת לתובעת בגין עזרה זו סכום של 10,000 ש"ח. 6. עזרה בעתיד יכול וילדי התובעת ימשיכו לסעוד אותה יכול ותיקח עזרה בשכר, ב"כ הנתבעת ביקשה להוכיח שלתובעת אמצעים כלכלים ולמרות זאת היא אינה מעסיקה עוזרת בשכר וביקשה, להקיש מכך שגם בעתיד לא תעסיק עוזרת בשכר, הבסיס לטיעון זה הוא כספים שקיבלו התובעת ובעלה ממכירת בית, אכן עלה שהתובעת מכרה בית וקיבלה תמורתו סכום כסף גבוה, אך היא העידה וכך העידו ילדיה שכל הכסף חולק בין הילדים, עדותם היתה מהימנה עלי , עלה גם שהילדים לא הציעו להעסיק עזרה בשכר מאחר וברור היה להם שהתובעת תתנגד שהם יוציאו כספים מכיסם, גם עובדה זו אני מקבלת. במצבה של התובעת סבורה אני שהעזרה שמקבלת עקב התאונה מהמל"ל בהיקף 10 שעות לשבוע היא עזרה סבירה, אך אינה מספקת, אין די בה, ואני מוצאת לחייב הנתבעת בתשלום בגין 5 שעות שבועיות נוספות בעלות 25 ש"ח לשעה , זאת ע"מ לאפשר לתובעת לקבל בארבעת הימים הנותרים עזרה למשך שעה או שעה וחצי ליום, סה"כ 500 שח לחודש, תוחלת חייה של התובעת 5.8 שנים ולפיכך הפיצוי מגיע לסכום של כ- 30,000 ש"ח . בהתאם לעקרונות שנקבע בע"א 185/88 אבו- געפר נ. מגדל, פד"י מה(3) 117 בעניין משך זמן מתן הפיצוי , סבורה אני שיש להעמיד הפיצוי ע"ס 25,000 ש"ח . 7. נזק מיוחד התובעת הגישה במצורף לתצהירה קבלות על סך משוערך של כ- 3,500 ש"ח וסכום זה אני מוצאת לפסוק לה, אני מוצאת לפסוק לה גם פיצוי בגין שימוש במוניות בהתאם לקבלות שהגישה בסך כ- 3,500 ש"ח כערכם כיום. 8. סוף דבר מכל שנאמר לעיל אני פוסקת לתובעת את הסכומים הבאים (כערכם כיום): 8.1 בגין הנזק הלא ממוני - בגין נכות בשיעור 37% ובגין 34 ימי אשפוז כקבוע בתקנות הפיצויים לנפגע תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו 1976-, בניכוי גיל ובתוספת ריבית כחוק מיום התאונה. 8.2 בגין נזק מיוחד 7,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ועד התשלום המלא בפועל. 8.3 פיצוי בגין עזרה בבית בעבר 23,000 ש"ח. 8.4 פיצוי בגין עזרה בבית בעתיד בסך 25,000 ש"ח. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעת ובנוסף בשכ"ט עורך דין תאונות דרכים בשיעור 13% בתוספת מע"מ. מסכום פסק הדין הסופי ינוכה התשלום התכוף בסך 16,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.6.96 . תאונת דרכיםעזרת הזולת / עזרת צד שלישי