קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעות של עורך דין בחישוב ימי הפגרה: .1ביום 6.9.1995דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המבקש. פסק הדין נמסר לידי בא-כוח המבקש ביום .11.9.1995 .2הבקשה שלפני הינה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק הדין. אלה נימוקיה: א. באת-כוח המבקש ציינה ביומנה מועד שגוי להגשת ערעור בסוברה שלרשותה 45יום במקום 30יום; ב. עוד טעות היתה בכך שבמשרדו של עורך-דין קופטי סברו שפגרת בתי הדין לעבודה חלה גם בחג הסוכות; ג. יש למבקש סיכויים טובים להצליח בערעור מכיוון שהתביעה נדחתה על יסוד טענה מקדמית ללא שמיעת ראיות לגופו של עניין. העובדות ששימשו בסיס לפסק הדין אינן משקפות את המציאות ופסק הדין מנוגד לפסיקה תקדימית; ד. יש להתעלם מפסיקת בית המשפט העליון בעניין הארכת מועדים וזאת משום שבבית הדין לעבודה "מקפידים פחות בסדרי דין". אם בית הדין יחליט לסמוך על הפסיקה של בית המשפט העליון, עליו לתת "הסבר ראוי". .3בא-כוח המשיבים מתנגדים לבקשה. אלה עיקרי תשובתם: א. טעות אינה יכולה לשמש טעם מיוחד להארכת מועד; ב. בבית הדין האזורי התקיים דיון של ממש, הוגשו תצהירים, המבקש ומנהל המשיבה מס' 1נחקרו ובית הדין לא האמין למבקש; במהלך הדיון החליט בית הדין לדון בשאלת הוויתור כנושא מקדמי; ג. פסיקת בית הדין האזורי אינה נוגדת את הפסיקה בסוגיית הוויתור; ד. הטענות לעניין הסיכויים בערעור אינן צריכות להיות גורם מכריע; ה. המשיבה מס' 3הוקמה לאחר שהמבקש כבר לא עבד. אין יריבות ביניהם, ואין יחסי עובד ומעביד בין המבקש לבין המשיבים 3, 4, .5 טעות אנוש .4מעבר לטעות שבחוק, טעות בעובדה וכיוצא באלה טעויות, יש אשר בית המשפט מביא בשיקוליו, שבן אנוש טועה בתום לב ושיש להתחשב בכך, אך אין מדובר בטעות בעניין הימים, אלא, דרך משל, טעות בבחירת ההליך המתאים, עת ההליך "שלא התאים" הוגש במועד (בש"א 1424/90[1] והשווה דב"ע תשן/51- 9[2]). טעות של עורך-דין .5טעותה של באת-כוח המבקש היא בכך שלא ידעה את תוכנו של דבר חיקוק. על כגון דא נפסק כי אי ידיעה זו אינה מצדיקה הארכת מועד (בש"א 169/87[3]; דב"ע נג/95- 9[4]). .6עם זאת, ההלכה אינה נוקשה, שכן הטעות אינה יכולה לשמש טעם מיוחד להארכת המועד בדרך כלל, קרי, יש אשר בית הדין יראה לצודק, בנסיבות מיוחדות, לסווג טעות כיוצאת מן הכלל. אם כן טעות של עורך-דין אינה יכולה לשמש טעם מיוחד כשלעצמה (ב"ש 24/86[5]; ב"ש 208/68[6] ועיין גם: י' זוסמן [12], סדרי הדין האזרחי, עמוד 891). .7כאשר שוקלים את נסיבות המקרה ומתברר שהטעות אינה נובעת מרשלנות, מהזנחה או מזלזול בסדרי הדין, ניתן לראות בהן "נסיבה מקילה" (פס"ד לוי הנ"ל וכן פס"ד עו"ד גולדברג הנ"ל). .8פסק הדין נמסר לבא-כוח המבקש ביום .11.9.1995הבקשה שלפני הוגשה ביום .22.10.1995 המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום .11.10.95האיחור הוא בן 11ימים. הטענה לפיה סבר משרדו של עורך-הדין שבחג הסוכות חלה פגרה אין לה מקום שכן אף אילו היה הדבר כך, האיחור היה יכול להיות לכל היותר בשמונה ימים, שהם ימי החג. נותרה אם כן, טעות אחת. באת-כוח המבקש סברה שלרשותה 45יום במקום 30יום. אמת, אין זו רשלנות, לא הזנחה ולא זלזול בסדרי הדין, אך נסיבות מיוחדות אין כאן, זוהי טעות לשמה וכל שנותר לבחון עתה הוא שמא יש נימוק אחר או נוסף. סיכויים בערעור .9סיכויים לזכות בערעור אינם מהווים טעם בפני עצמו, היכול לסייע למבקש (פס"ד לוי הנ"ל). יש לזכור שרשם בית הדין אינו משמש ערכאת ערעור ואין הוא מוסמך להכנס לפני ולפנים בניתוח פסק הדין של בית הדין האזורי. .10הטענה שהתביעה נדחתה על יסוד טענה מקדמית ללא שמיעת ראיות לגופו של עניין, עלולה להטעות. לבית הדין האזורי הוגשו תצהירים ונשמעו עדויות של שלושה עדים מטעם התובע. לאחר מכן, צמצם בית הדין את הדיון לשאלת כתב הוויתור ואז נשמעה עדות המבקש וכן שני עדים מטעם המשיבים. בית הדין התרשם מן העדויות וקבע את עמדתו על יסוד העדויות, הראיות האחרות וכמובן על הבסיס המשפטי. חלק מן העדויות צוטט ב"הודעת הערעור" שצורפה לבקשה זו כנספח. .11בבקשה מסוג זה שלפני, רחוקה מאוד סמכותי, אם היא קיימת כלל, לקבוע כעתירת המבקש, שהעדויות אשר שימשו בסיס לפסק הדין אינן משקפות את המציאות. .12אשר לסוגיית הוויתור - בית הדין האזורי התייחס לנושא באריכות ונדרש לפסיקה. מגמת הפסיקה היא להרחיב את הנסיבות שבהן לא ינתן תוקף לכתב ויתור. מחד, אין נפקות לכתב ויתור כאשר עובד חתם עליו ולא קיבל חשבון מפורט בדבר הסכומים המגיעים לו לסילוק תביעתו ולא ידע אלו רכיבי שכר נכלל בחישוב הפיצויים (דב"ע מז/140-3 7) ומאידך, ניתן תוקף לכתב סילוק כאשר עובד קיבל חישוב של התשלום, הוא היה ברור, מפורש ומובן, והוא בדק אותו (דב"ע מו/ 653[8]). במקרה אחד, ניתנה נפקות לכתב ויתור בעקבות קבלת פיצויים מוסכמים מכוח זכות חוזית (דב"ע לח/40- 3[9]). .13באחרונה פרש בית הדין הארצי את המצבים המגוונים בהם ייבחן כתב ויתור וסילוק ולצורך הפרשה שהתעוררה שם הציב עקרונות. (דב"ע נב/217- 3[10] בע' 34, 35). ממש באחרונה יושמו הכללים ונקבע באלו מקרים ינתן תוקף לכתבי ויתור (דב"ע נה/164- 3אלקטרה תעשיות (1970) בע"מ - משה גורין, - ניתן ביום 5.2.96- טרם פורסם). .14בית הדין האזורי פסק שהזכויות עליהן ויתר המבקש היו ידועות לו והוא הבין את תוכנו של "כתב הוויתור" (ובענייננו "גמר חשבון" וכן "תצהיר"). ואף לא אמר אמת. אמנם הוא חתם עליו לפני הגשת התביעה, אך זאת לאחר שנועץ באנשים. עם זאת הוא אישר באותו "כתב" כי הוא בדק את המגיע לו ביחד עם המשיב מס' 4, שמואל אפוטה, בגין שכר עבודה, תוספת יוקר, שעות נוספות, גמול עבודה בשבתות ובחגים, דמי חופשה, דמי הבראה וזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי בענף. .15עוד קבע בית הדין האזורי כי המבקש הוא זה שביקש ויזם את הפסקת עבודתו (מחמת איומים על חייו בחשד שהוא משתף פעולה) והפיצויים ששולמו לו באו עקב "פיטורים מוסכמים", דבר שאינו מזכה אותו בפיצויי פיטורים מכוח החוק. .16לא עלה בידי המבקש לשכנעני שיש מקום, בנסיבות העניין, להעמיד את שאלת הוויתור למבחן של בית הדין הארצי, ובמלים אחרות, לא מצאתי בסיס לקבוע שטובים סיכויי המבקש להצליח בערעור. הצטרפותם של טעמים .17לא נמצאו טעמים נוספים שיש בהם כדי להצטרף אל הטעם הראשון - טעות - שכאמור אינו עומד בפני עצמו, על כל המגבלות שהובאו לעיל. היזדקקות לתקנות סדר הדין האזרחי - גישה סלחנית .18כאמור עתרה באת-כוח המבקש שלא להידרש לתקנות סדר הדין האזרחי בענייננו. דין הוא כי בית הדין לעבודה יפרש את תקנה 125לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, כעולה מפסיקתו של בית המשפט העליון, בהיותה זהה לתקנה מתקנות סדר הדין האזרחי, אך מתוך גישה סלחנית ההולמת את יעודו של בית הדין ואת אופיו המיוחד כפי שקבעם המחוקק (דב"ע לב/14- 9[11], בע' 307; דב"ע נא/81- 9קוטל - פירזלי ובניו בע"מ, לא פורסם). אולם גישה סלחנית של בית הדין תועיל למבקש רק אם יצליח להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, לפחות בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו (פס"ד גת הנ"ל). במקרה דנא לא ניתן לומר שהיה דבר מחוץ לשליטתו של המבקש. סיכום .19משלא הובא טעם מיוחד להארכת המועד כנדרש בתקנות, עלי לדחות את הבקשה. המבקש ישלם הוצאות למשיבים כדלקמן: א. למשיבים 1ו- 2ביחד סך 700ש"ח בתוספת מע"מ כדין; ב. למשיבה 3- כנ"ל; ג. למשיבים 4, 5, 6- כנ"ל; ניתנה היום, כ"ז באייר תשנ"ו (16.4.1996).פגרהעורך דין