קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מאמץ יתר בעבודה - ביטוח לאומי: 1. התובעת הגישה תביעה בה ביקשה להכיר בפגיעה בבטן, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק. 2. בכתב התביעה למל"ל צויין מועד האירוע - 15.7.07. כך נכתב: "מאמץ יתר בטיפול בחולה סעודי. בחודש יוני המטופל היה סיעודי שרגליו לא עבדו והייתי לוקחת אותו מהמיטה למקלחת ומשמה לכיסא בסלון. על מצב זה הודעתי למשרד שגורם לי כאבים". 3. התובעת נחקרה על ידי חוקר המל"ל ביום 24.10.07. בחקירתה סיפרה שהסיבה לכריתת רחם שעברה, היתה עבודה קשה מאד בחודש האחרון לעבודה (חודש יוני 2007) שכן מצבו של הקשיש שבו טיפלה, הפך להיות גרוע. התובעת סיפרה שבמהלך העבודה ערכה קניות במכולת, קניית תרופות, לקחה הקשישים לרופא, רחצה כלים, שטיפת הבית פעמיים בשבוע. 4. לתיק צורף טופס בל/250 בו נרשם: "לטענת הנפגעת בשל מאמץ יתר בטיפול בחולה סעוד במהלך חודש 6/07, נפגעה בריאותית". הטופס אינו נושא תאריך. 5. תעודה ראשונה לנפגע בעבודה יצאה ביום 27.8.07 ונרשם בה מועד הפגיעה - 12.6.07. 6. התובעת פנתה לטיפול רפואי ביום 3.7.07 והופנתה בדחיפות למרפאת נשים. כך נרשם בהפניה: "...פנתה היום עקב התבלטות גוש מהנרתיק. מציינת עקב לחץ ביציאה הופיע הגוש...". 7. התובעת העידה בפנינו ביום 23.5.10. בעדותה סיפרה על כך שבחודש יוני 2007 נאלצה לעבוד תוך מאמצים גדולים ביותר לאור הרעה במצבו הרפואי של הקשיש שבו טיפלה. התובעת סיפרה (בעל-פה ובכתב) שהיתה צריכה להרים את הקשיש לאמבטיה, אח"כ להחזירו לסלון וכי עבדה קשה ביותר, יותר קשה מעבודתה השגרתית. 8. התובעת העידה שביום 2.7.07 יצאה חולה מהעבודה וביום 3.7.07 הלכה לרופאה משפחה ולרופא נשים. התובעת טענה שסיפרה לחוקר על עבודתה הרגילה ואולם לא סיפרה על העבודה בחודשים האחרונים, שהיתה מאומצת באופן חריג. התובעת נשאלה על ידי בית הדין האם היה משהו מיוחד בעבודה ביום לפני שפנתה לרופאה והשיבה בשלילה. 9. בתום עדותה, המלצנו לתובעת לקבל ייעוץ משפטי בטרם תינתן החלטה. 10. התובעת קיבלה ליווי משפטי באמצעות הלשכה לסיוע משפטי. בעקבות החלטה שניתנה, הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת. כך נאמר בתצהיר: "א. משנת 2001-2 עבדתי כמטפלת בהתחלה בגני ילדים ואח"כ בקשישים. ב. משנת 2005 התחלתי לעבוד בחברת דנאל בטיפול בקשישים. ג. בתחילת שנת 2007 התדרדר מצבו של הבעל ז"ל, שאצלו עבדתי מטעם דנאל, שסבל מסרטן במעי הגס. ד. בשל התדרדרות המצב ניתן לקשיש אישור להעסקת עובד זר, אך קבלת העובד התעכבה וכתוצאה מכך נאלצתי להמשיך לעבוד איתו למרות שמבחינה פיזית הדבר היה קשה מאוד שכן נדרשתי להרים אותו בעצמי ממקום למקום דבר שקודם לכן לא הייתי צריכה לעשות (כשהמצב הרפואי היה טוב יותר). ה. פניתי לדנאל מספר פעמים על מנת שיחליפו אותי בעבודה ויתנו לי מקום עבודה אחר לאור הקשיים הפיזיים של העבודה ואולם נדחתה בקשתי במילים: "תחזיקי מעמד עוד מעט יגיעו להחליף אותך". ו. במהלך התקופה התחלתי לסבול גם מכאבי גב עקב הרמת הקשיש. ז. ביום 2.7.07 הייתי בעבודה. מדובר כאמור בעבודה פיזית קשה הדורשת להרים משאות כבדים כתוצאה מהעבודה והרמת המשאות ולאחר מספר שעות חשתי בגוש גדול שבלט מהנרתיק. מאחר והיה מדובר ביום ב' - בו רופאי קופת החולים שלי בחופש למחרת בבוקר בשעה 8:00 נגשתי לרופאה משפחה ששלח אותי לרופא נשים וזה הפנה אותי לבית חולים ושם החליטו לנתח אותי. ח. בסופו של דבר עברתי שלושה ניתוחים כריתת הרחם והרכבת רשת ובנוסף ניתוח בקע. ט. אומנם סבלתי שבע שנים קודם למקרה מצניחת רחם קלה ואולם הרמת המשאות הכבדים שנאלצתי להרים כתוצאה מהתדרדרות מצבו של הקשיש בחודשים האחרונים לעבודתי היא שהביאה לצניחת הרחם המלאה ולצורך לעבור את הניתוחים. 4. אני רוצה לציין כי הארוע המיוחד שאליו אני מייחסת את תאונת העבודה הוא הרמה של משא כבד שגרם לי הן לצניחת הרחם המלאה והן לבקע. לחילופין ההרמות החוזרות ונשנות של משאה כבד שהיה מעבר לכוחותי הן שגרמו לי לפגיעות זעירות מסוג מיקרוטראומה ונזקים המתוארים לעיל. 5. אציין כי במהלך התקופה האחרונה עבדתי אצל הקשיש כ-6 שעות ביום. עבודתי היתה פיזית בעיקרה במהלך היום הרמתי את הקשיש מספר פעמים, כמו כן נאלצתי להרים רהיטים לצורך הנקיון וכן קניות כבדות ועוד." 11. המל"ל ויתר על חקירה נגדית של התובעת. 12. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. 13. לאחר עיון בחומר שבתיק ובטענות הצדדים, להלן החלטתנו. 14. מעדות התובעת עולה שבחודשיים האחרונים לעבודתה בחברת דנאל, עבדה עם קשיש שמצבו הרפואי הוחמר ולכן נדרש מאמץ רב וחריג מצד התובעת בעבודה איתו. התרשמנו מכנות דבריה של התובעת ומכך שהדברים שאמרה, יצאו מהלב. את העובדה שלא נאמר לרופא דבר לעניין העבודה המאומצת, אנו מייחסים לתמימותה של התובעת ולהעדר ידיעה אודות זכויותיה. 15. על מנת להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק, יש להכיר קיומו של ארוע תאונתי במקום העבודה. כזה, לצערנו הרב, לא נמצא. 16. בהתייחס להגדרת המונח "תאונת עבודה" כמשמעותו בסע' 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, נקבע: "כבר בראשית דרכו, עמד בית-הדין לעבודה על פרשנותו של המונח "תאונה" בחוק, בקובעו כי תאונה היא אירוע פתאומי, שניתן לאתרו בזמן ובמקום: "לא רק בפסיקה, אלא גם בספרות המשפטית, רואים את גורם הפתאומיות, להבדיל מגורמים אחרים, כגורם מועיל ומצוי בכל המקרים שבהם הכירו באירוע כ'תאונת עבודה'. נאמר על גורם זה כי הוא 'חיוני ויסודי' לקיומה של 'תאונה'. את ה'פתאומיות' עצמה מגדירים כאירוע שאפשר לאתרו בזמן, הווה אומר לקבוע בדיוק מתי אירע ובשטח, הווה אומר, לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע..." (דב"ע לא/5-0 ושדי - המוסד לביטוח לאומי (להלן - פסק-דין ושדי [10]), בעמ' 205)" (בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 529). בענייננו לא עלה בידי התובעת להצביע על אירוע פתאומי במהלך עבודתה, אשר גרם לפגיעה בבטן. התובעת ציינה לעניין זה מועדים שונים ואף אישרה בעדותה כי יום לפני שפנתה לרופא קופת החולים, לא קרה אירוע מיוחד במהלך עבודתה. 17. לענין מיקרוטראומה נקבע: "התנאים הדרושים ליישום תורת המיקרוטראומה לגבי ליקוי של עובד, כוללים ראשית כול קיום אירוע תאונתי שיש בו פגיעה זעירה שאין בה ממש, אך במצטבר לאירועים זעירים נוספים חוזרים וזהים או דומים, באה הפגיעה... בדב"ע מח0-77/ מזרחי - המוסד לביטוח לאומי [3], בעמ' 540 נקבע: "היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. בעניננו לא הובא שמץ של הוכחה בדבר פגיעה החוזרת ונישנית מאיזה סוג או מין שהוא, המערער אומנם עשה מאמצים פיסיים גדולים כולל הרמת משקלות כבדים, אך אין טענה, שמאמצים אלה, היו זהים במהותם ופעלו בזה אחר זה פעולה מזיקה על מקום מוגדר בגוף, עד שנוצר נזק רבתי" (ההדגשה הוספה - ס' א'). יסודה של תאונת עבודה היא ב"פתאומיות", של אירוע שניתן לאתרו בזמן. ואולם, על-פי תורת המיקרוטראומה יכול שתהיה שורה של אירועים שבכל אחד מהם אין מתקיים אמנם תנאי הפתאומיות אך רק בהצטברותם באה התוצאה המזכה בגמלה... על-מנת שימונה מומחה-יועץ רפואי על המערער להניח תשתית עובדתית בעניין פגיעות חוזרות ונשנות, זהות או דומות, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה, כדי שניתן יהיה להניח אותה בפני המומחה" (דב"ע נו/268-0 חיים לוי נ' המוסד לביטוח לאומי). 18. העובדה כי בחודשים האחרונים, עבודתה של התובעת היתה כרוכה במאמצים פיזיים גדולים יחסית לעבודתה השגרתית עד אז - אין בה כשלעצמה כדי להעיד על גרימת נזק על פי תורת המיקרוטראומה. עבודה מאומצת, אף כזו נמשכת חודשיים, אינה יכולה להוות עילה להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה. התובעת העידה כי בחודשים האחרונים, עבודתה היתה כרוכה במאמץ רב והרמת משאות כבדים, לרבות הרמת הקשיש, הרמת רהיטים לצורך ביצוע עבודות ניקיון וכן הרמת קניות. מדובר בעבודה הכוללת מספר רב של פעולות מגוונות, שלא ניתן לראות בהן כרצף פעולות חד גוניות, זהות במהותן אשר גרמו לפגיעות זעירות מוגדרות חוזרות ונשנות שכל אחת מהן תרמה להתהוות הנזק. 19. לכך יש להוסיף כי לגירסתה של התובעת, רצף הפעולות אשר לטענתה גרם לפגיעה בבטן, לא נמשך לאורך תקופה ארוכה וממושכת, אלא רק מספר חודשים לפני סיום עבודתה. 20. בנסיבות המתוארות משלא הוכח קיומו של אירוע תאונתי שגרם לפגיעה ומשלא הונחה תשתית עובדתית מספקת ליישום תורת המיקרוטראומה, אין מנוס מדחיית התביעה. 21. אין צו להוצאות. מאמץ יתר בעבודהאירוע חריגביטוח לאומי