דחיית דרישתה של המערערת לשיפויה על ידי המשיבה נבעה מהעובדה שכאשר ארע המקרה הביטוחי הופר תנאי מתנאי הפוליסה: "הבטכונית" לא היתה מותקנת ברכב. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מיגון רכב פוליסת ביטוח גניבה: א.ע.צ. גרינברג בע"מ (להלן "המערערת") במועדים הישימים לעניננו היתה בעלים של משאית וולוו, אשר בוטחה אצל "מנורה, חברה לביטוח בע"מ (להלן "המשיבה"), על פי פוליסה לביטוח רכב (נזקי רכוש ונזקי רכוש של צד ג') (ת/3) לתקופה 1.1.93 - 31.12.92(להלן "הפוליסה"). ביום 11.11.92 נגנבה המשאית האמורה ובהתאם עתרה המערערת לשיפויה. המשיבה טענה להפרה יסודית של הפוליסה, סרבה לשלם תגמולי ביטוח ולפיכך הוגשה תביעה. בית משפט השלום (השופט דן גבאי) דחה את התביעה וחייב את המערערת לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד המשיבה בסך 000, 5 ש"ח. מכאן ערעורה של המערערת לגופו של ענין: וערעור שכנגד מטעם המשיבה לענין סכום שכר הטרחה הנמוך שנפסק לטובתה. דחיית דרישתה של המערערת לשיפויה על ידי המשיבה נבעה מהעובדה שכאשר ארע המקרה הביטוחי הופר תנאי מתנאי הפוליסה: "הבטכונית" לא היתה מותקנת ברכב. על עובדת פירוקה ואי התקנתה עובר לגניבה אין מחלוקת. חשוב לציין עובדות נוספות: הצעת הביטוח ת/ 4 נחתמה ביום 25.12.90. הפוליסה ת/ 3לתקופה 1.1.92- 31.12.92. ב"רשימה המהווה חלק מהפוליסה והיא מיוחדת להתקשרות המסויימת במסגרת תנאי הפוליסה, בפרק א' -"בטוח הרכב" נרשם לאמור: "מו"מ בזה כי תנאי מוקדם לכסוי נגד גניבה ו/או פריצה היא כי ברכב המבוטח קיימת מערכת הגנה מסוג בטכונית אשר תופס כל עוד הרכב אינו נמצא בתנועה". הארוע הביטחוני-הגניבה - ארע ביום 11.11.92 דהיינו בתקופת חלות הפוליסה ו- 11 חודש לאחר תחילת תוקפה. המערערת טענה כי הביטכונית נותקה במסגרת תיקון הרכב, לצורך בדיקה, וכדי לבחון את תקינות הרכב במעמס לא הורכבה הביטחונית מחדש למשך זמן קצר ביותר הכל לצורך בדיקת הרכב איתור תקלות ותיקונו מלין ב"כ הערערת על כך שביהמ"ש ייחס משמעות לכך שהוכח שגם לפני הגניבה הביטכונית היתה מנותקת מספר ימים. לשיטתו השאלה שעמדה לדיון היתה אחת ויחידה: "האם בנסיבות הענין היתה נטרולה של מערכת הביטכונית מוצדק". עוד טוען הוא, כי שגה ביהמ"ש דלמטה בקובעו שבנסיבות הענין הפרה המערערת הפרה מהותית את התנאי המוקדם המצויין בפוליסה לבין התקנת הבטכונית, כי טעה ביהמ"ש בהתעלמו מכך שהתנאי לענין הבטכונית לא הופיע בהצעת הביטוח וכי טעה ביהמ"ש בקובעו כי התנאי בענין הביטכונית אינו נופל מבחינת תוכנו בתחומו של סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח עיון בחומר הראיות - בעדויות ובמוצגים מלמדנו כי אכן מוצדק היה להתיחס לעובדת היות הבטכונית מנותקת עובר לגניבה. שהרי זוהי אחת העובדות העקריות והמכריעות כי, בהצעת הביטוח (ת/4) במסגרת "שאלות בענינים מהותיים המשמשים יסוד לביטוח: נרשמה בכתב יד המילה בטכונית בסעיף המתיחס ל"מערכת משולבת מסוג...". בהצעה לביטוח רכב הנעשית ע"י המציע שהוא המבוטח בכח בין באמצעות הסוכן בין לאו- מופעים תנאים אלא קימות שאלות שעל המבוטח בפועל להשיב עליהן. טוען ב"כ המערערת, כי המשיבה הביעה הסכמתה ולמעשה שאננותה מעובדת היות הרכב המבוטח ללא בטכונית משך תקופה של 14- 10 יום. הוא מבקש ללמוד זאת מעדותו של עת/2. מפרוטוקול הדיון בבימ"ש השלום אנו למדים כי עת/ 2גריפר אהרון אחד הבעלים של המערערת העיד בחקירה ראשית לאמור: "ש. שאתה קנית את המשאית, מה היה מאז שקנית אותה מה דובר בינך? ת. ביום קניתי אותו והעברתי אותו מחברת וולבו לחברת ארגזים לאוטו לא היתה בטחונית. שאלתי את הסוכן מה יקרה אם לאוטו אין בטחונית לפי מה שאתה אומר לי הוא אמר לי שיש לי זמן 14יום כשבועיים כדי להתארגן לנושא הזה ולהתקין בטחונית. מפני שאין אפשרות לקבל מרגע לרגע או מהיום למחר". ב"כ המשיבים התנגד לדברים לאמר: "העד מספר מה אמר צד שלישי שאינו פה הצהירו שלא יעיד. זוהי עדות שמיעה שאסור שתוכנס לפרוטוקול...". אכן, כפי שעולה מכל חומר הראיות לא זומן לעדות סוכן הביטוח. בהמשך עדותו של עת/ 2הנ"ל אנו קוראים בפרוטוקול: "ש. האם דברת משהו עם הסוכן בקשר לבטחונית, חוץ מהעובדה שאמר לך שאתה צריך להתקין בטחונית תוך 14- 10 יום: ת. אם השאלה היא אישית או שאני דיברתי עם הסוכן, אנחנו חברה, אני לא דברתי אית אישית (עמ' 19 ש' 26) דיברנו איתו אני לא דיברתי איתו אישית. ואם לא די בהסתיגויות של ב"כ המשיבה בערכאה הראשונה עת נשמעה העדות -הרי שמגדיל לעשות ב"כ המערערת בבקשו לאמץ "הסכמה זו" לכל עת מצוא. לאמור לא דוקא לצורך התארגנות ברכב שזה עתה נרכש ניתנת הארכה אלא בכל עת שיהא צורך כגון לתיקון או למטרה דומה יהא כסוי בטוחי גם אם תנותק הבטכונית לתקופה שלא תעלה על 14 יום. מובן שעל פי החומר שבתיק, ועל פי חוסר בחומר שאינו בתיק (כגון עדות הסוכן שיפרש את דבריו) ועל פי השכל הישר וההגיון הבריא וכללי הפרשנות הסבירים והמקובלים - לא ניתן לאמץ פרשנות מרחיקת לכת כזו, אשר למעשה מותירה שיקול דעת מוחלט בידי המבוטח לענין ניתוק הביטכונית וחיבורה ובלבד שהתקופות לא יעלו על 14 יום בכל פעם. סעיף 17 לחוק חוזה ביטוח קובע: "17(א) נודע למבוטח שחל שינוי מהותי, עליו להודיע על כך מיד למבטח בכתב. (ב) לענין סימן זה "שינוי מהותי" - כל אחד מאלה: (1) שנוי בענין מהותי ששאלה עליו הוצגה למבוטח לפני כריתת החוזה ושחל אחרי שניתנה תשובה לאותה שאלה... (2) שנוי שחל אחרי מסירת בפוליסה למבוטח, בנושא שצויין בה במפורש כענין מהותי...". כאמור, בהצעת הביטוח נשאלה שאלה לענין ההגנות וצוינה ע"י המבוטח - המערערת המלה "בטכונית". די בכך כדי שקיומה של מערכת מיגון מסוג "בטכונית" מותקנת ברכב הינה בגדר "ענין מהותי" - לצורך ס' 17לחוק עפ"י ס"ק (ב) (1) + (א) היות המערכת הזו מפורקת בעת התרחשות מקרה הביטוח וסמוך עובר לו - היה על המערערת להודיע על כך מיד למשיבה - אין חולק שלא הודיע. יתרה מזו - מקרה הביטוח לכל הדעות התרחש 11 חודש לאחר תחילת תקופת הביטוח והכסוי הביטוח עפ"י הפוליסה ת/ 3. השנוי - ניתוק "הבטכונית" ללא ספק חל "אחרי מסירת הפוליסה למבוטח". נושא ה"ביטכונית", כפי שנאמר לעיל מופיע כתנאי ראשון ברשימה של הפוליסה הספציפית - ברור שבפנינו "שינוי מהותי" עפ"י דרישות ס"ק 17(ב) (2), ברור שהמערערת לא הודיעה מיד (לא הודיע כלל). המסקנה היחידה המתחייבת - המערערת הפרה את חובת ההודעה על החמרת הסיכון כנדרש בסעיף 17 לחוק. אין צורך לדון ולבחון הוראות הסעיפים 18(א) לחוק (שהרי לא נמסרה הודעה למבטח) 18(ב) (ג) המבטח לא ביטל את הפוליסה. באשר להוראות סעיף 19 לחוק, כפי שנבחן לעיל - נדחתה טענה כאילו "השנוי (פירוק הביטכוניתואי הרכבתה מחדש עד לגניבה ה.א.) היה תוצאה של אמצעי שננקט על דעת המבטח". והוראת סעיף 19(ד) לא תחול הן משום שלא הודע למבטח כנדרש באותו ס"ק (מה גם שלא הוכח כי "השנוי היה תוצאה של אמצעי שננקט לשם מניעת נזק..."). לא תבוא ישועתה של המערערת מכח סעיף 21 לחוק המפנה לסעיפים 18 ו- 19 הקובע כי: "הותנה המבוטח... לנקוט אמצעי להקלת סיכונו של המבטח... ואותו אמצעי לא ננקט תוך הזמן שנקבע לכך...". שהרי במקרה שבפנינו ננקט האמצעי תוך הזמן שנקבע - ובשלב הרבה יותר מאוחר נעשה השוני המהותי ומכאן הפרת סעיף 17 לחוק. במאמר מוסגר יצוין כי ב"כ המערערת הפנה לסיכומי ב"כ המשיבה בערכאה הראשונה (עמ' 7) ומבקש ללמוד מטיעוניו שאף הוא "מסכים שהפרשנות הנכונה של חוזה הביטוח והתנאי המגביל, שגם כאשר הבטכונית מתקלקלת קיימת אפשרות לנסוע בלעדיה" - ולא היא - ס' 34 לסיכומי הנתבעת שם אכן דן בנקודה זו אך מדגיש: "אין להעלות על הדעת כי פעולה אגב תיקון או נסיעת מבחן מצדיקה הפקרת המשאית ללא הבטכונית". את הטענה שעל המשיבה להוכיח שהמשאית הופקרה ולשאלה "מה צריך נהג סביר לעשות? ! - בשאלה רטורית - התשובה כי עובדת השראת הרכב מחוץ למוסך ושלאר ברשות היחיד בנסיבות הענין דיה. הנה כי כן רואים אנו לקבוע כי בדין נדחתה התביעה בערכאה הראשונה. לענין הערעור הנגדי הדן בגובה שכ"ט שנפסק - אנו רואים לקבלו לקבלו ולהתערב בקביעת ביהמ"ש דלמטה משום שהסכום שנפסק בולט בצמצומו בלא הסבר ובלא הצדקה. את הסיכון שעמדה בפניו המשיבה יש לבחון על פי כתב התביעה שהוגש. מדובר בתביעה כספית שסכומה ביום הגשתה (20.9.93) עמד על סך 250, 389 ש"ח. התוצאה היא איפוא שהערעור נדחתה מכל וכל. פסה"ד הדוחה את התביעה ישאר על כנו והשוני יתיחס לסכום שכר הטרחה שתשא בו המערערת בגין הדיון בערכאה הראשונה והוא יעמוד על סך 000, 20 ש"ח + מע"מ, הפרשי הצמדה ורבית צמודה ומצטברת של 5 אחוז לשנה ממועד מתן פסה"ד שם ועד לפרעון כמתבקש מסכום התביעה והסיכון שהיה צפוי למשיבה אילו זכתה המערערת בתביעתה. בגין הדיון כאן תשא המערערת בשכ"ט המשיבה בסך 000, 6 ש"ח + מ.ע.מ. הערבות הבנקאית שהפקידה המערערת תועבר לב"כ המשיבה.מיגוןרכבגניבת רכבפוליסהביטוח פריצה / גניבהביטוח גניבת רכב