התובע שהה בביתו, בחדר בו הוא עובד. התובע התכופף כדי להרים מסמך שנפל וכשהזדקף נחבט ראשו בשולחן העבודה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכה בראש משולחן - תאונת עבודה / תאונה בבית עובד עצמאי: 1. לפנינו תביעה להכיר באירוע מיום 14/5/07 כ "תאונת עבודה". לאחר קבלת חוות הדעת הרפואית של מומחה רפואי שמונה מטעם בית הדין לבחינת שאלת קיומו של קשר סיבתי רפואי בין הפגיעה לבין הארוע התאונתי מיום 14.5.07, ניתן ביום 19/11/09 פסק דין הדוחה את התביעה. התובע ערער על פסק הדין (עב"ל 660/09), ובית הדין הארצי החזיר את התיק בהסכמת הצדדים לצורך הפניית שאלות הבהרה למומחה הרפואי מטעם בית הדין. 2. התובע הינו עצמאי העובד בביתו כגרפיקאי. 3. בתאריך 14/5/07 התובע שהה בביתו, בחדר בו הוא עובד. התובע התכופף כדי להרים מסמך שנפל וכשהזדקף נחבט ראשו בשולחן העבודה (להלן: "הארוע התאונתי"). 4. בתאריך 26.4.2009, מונה ד"ר שמואל פרידלנדר כמומחה רפואי מטעם בית הדין בתיק. 5. המומחה התבקש להשיב לשאלות שלהלן: 5.1 ממה סובל התובע בעינו השמאלית? 5.2 האם קיים קשר סיבתי על דרך של גרימה או החמרה, בין הארוע מיום 14/5/07 לבין התסמונת ממנה סובל התובע בעינו השמאלית? 5.3 המומחה התבקש להתייחס לחוות הדעת המצויות בתיק. 6.  בתאריך 24.5.2009 , מסר המומחה את חוות דעתו כדלקמן: "1. התובע סו בל מדלקת אוטואימונית אובאיטיס ואו פארס פלאניטיס מזה שנים רבות למעלה מ- 20 שנה בשתי העיניים. על פי התעוד הרפואי דלקת זו גרמה לפגיעה קשה בעין שמאל וממצאים קלים ויציבים בעין ימין. בעין שמאל יש לו ירוד קטרקט סמיך, אירידופאקודונזיס - קשתית אטרופית וחולה עם פסאו דואקספוליציה, והפרדות רשתית שהופיעה בגיל צעיר וצוינה כתוצאה של האובאיטיס עצמה. 2. ניתן לקבוע בצורה ברורה והחלטית כי לא קיים כל קשר ישיר או עקיף ואו סיבתי מכל סוג שהוא בין החבלה מהשולחן שאירעה ביום ה 14.5.07.             הנושא של קשר בין חבלות ראש להופעת הפרדות רשתית נדון בהרחבה מספר רב של פעמים בבתי הדין ובתי המשפט וגם אני נדרשתי לכך מספר רב של פעמים. על מנת לקבוע עמדה מסודרת יצא איגוד רופאי העיניים בנייר עמדה מסודר המחייב את כל רופאי העיניים בישראל. האיגוד קובע בצורה ברורה כי אין כל קשר בין חבלת ראש שלא באזור העין, והופעת הפרדות רשתית בעקבותיה. על מנת שתופיע הפרדות רשתית חבלתית יש צורך במכה ישירה לעין ואו בחבלת ראש משמעותית ביותר הגורמת לפגיעה כגון שברים בגולגולת איבוד הכרה ואו נזקים נוירולוגים משמעותיים. אין הפרדות רשתית כתוצאה ממכה שאיננה מותירה תוצאות שכאלו או סימנים חיצונים (המטומה דימומים פצעים וכיוצא בזה).             במקרה שלפנינו גם אם היתה חבלת ראש הרי ברור שהיא איננה חבלה לעין, לא הותירה כל סימן חיצוני ואו נזק אחר, כך שניתן לקבוע בפסקנות כי היא לא גרמה להפרדות הרשתית.             מעבר לכך התיעוד הרפואי מראה שהפגיעה בראיה הי תה כבר שבוע לפני החבלה כפי שמסר התובע עצמו, אז איך ניתן כלל לשייך את חבלת הראש לפגיעה בראיה ולהפרדות הרשתית.             כאן מדובר בכל מקרה בעין שהיתה עין חולה מאוד מזה שנים רבות וראתה מעט מאוד אם בכלל. עין כזו היתה בדרגת סיכון גבוהה מאוד להופעת הפרדות רשתית חוזרת גם ללא כל חבלה כלשהי.            לסיכום, אין כל קשר מכל סוג שהוא בין הופעת הפרדות רשתית חוזרת בעין שמאל של התובע לעובדה שראשו נחבט בשולחן העבודה ביום 14.5.07. " 10. כאמור, על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי ניתן ביום 19/11/09 פסק דין הדוחה את התביעה. התובע ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי (עב"ל 660/09). ביום 5/1/11 נתן בית הדין הארצי תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים להחזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת להפנות למומחה הרפואי שאלות הבהרה כדלקמן; 11. ביום 6/1/11 הופנו למומחה הרפואי שאלות ההבהרה שלהלן: א.         האם נכון הדבר שאצל התובע שסבל בעבר מהיפרדות רשתית ישנה סכנה מוגברת של פגיעה כמו זו שנפגע בה שתגרום להיפרדות רשתית, בשונה ממצבם של אנשים אחרים שלא סבלו בעבר מהיפרדות רשתית? ב.         האם לדעת המומחה, בשים לב למצבו הקודם של התובע, היתה היפרדות הרשתית מופיעה אצלו במועד סמוך למועד החבלה, גם ללא החבלה כפי שאירעה בפועל? האם לדעת המומחה, החבלה זירזה את הופעת היפרדות הרשתית אצל התובע? 12. ביום 23/1/11 השיב המומחה הרפואי לשאלות ההבהרה כדלקמן : "א. בהחלט נכון הוא כי אצל התובע שסבל בעבר ממחלה כרונית והפרדות רשתית קיימת סכנה מוגברת של הפרדות רשתית חוזרת עם חבלה מלווה או ללא חבלה כלל. ברור ומובן כי הסיכוי התיאורטי בעין חולה כמו שלו שעוברת חבלה מסוימת יהיה גבוה יותר לעומת אדם בריא ללא מחלות קודמות בעין, להופעת הפרדות רשתית. ב. בהמשך לאותו הגיון מהשאלה הקודמת ברור שהסיכון והסיכוי להופעת הפרדות רשתית חוזרת בעין החולה והמנותחת של מר עמירם היה גבוה מאוד לעומת עין רגילה עם או בלי חבלה מלווה והגיוני מאוד להניח כי ההפרדות היתה קורה גם ספונטנית ללא כל חבלה או גורם חיצוני. בסך הכל חשוב לזכור כי מדובר היה בעין עיוורת או כמעט עיוורת למעשה על רקע של מחלת האובאיטיס ממנה סבל בילדותו. בעת קרות המקרה נמצאו בעין פגיעות קשות על רקע של האובאיטיס שהובילו לשינויים מבניים קשים (קטרקט בגיל צעיר, אירידודונזיס קשה - חוסר יציבות קשה של הלשכה הקדמית של העין ושינויים נוספים). כל אלו גרמו לכך שמדובר היה בעין כמעט עיוורת שהייתה בסיכון גבוה לפתח בעיות קשות כמו הפרדות הרשתית עם ובלי חבלות חיצוניות. מובן שאין ברפואה 100 אחוז, אבל אין ספק שסיכוייה של עין בריאה, לעומת העין החולה והפגועה קשות זה שנים, לפתח הפרדות רשתית בתנאים דומים היו הרבה, הרבה יותר קטנים... אם בכלל." 13. ביום 15.5.11 החליט בית הדין על העברת שאלת הבהרה נוספת למומחה הרפואי: "על יסוד חוות דעתך ותשובותיך לשאלות ההבהרה, ובעיקר תשובתך כי "בהחלט נכון הוא כי אצל התובע שסבל בעבר ממחלה כרונית והפרדות רשתית קיימת סכנה מוגברת של הפרדות רשתית חוזרת עם חבלה מלווה או ללא חבלה כלל. ברור ומובן כי הסיכוי התיאורטי בעין חולה כמו שלו שעובר חבלה מסוימת יהיה גבוה יותר לעומת אדם בריא ללא מחלות קודמות בעין, להופעת הפרדות רשתית." הנך מתבקש להעריך באחוזים את הסיכוי להופעת היפרדות רשתית בעין החולה של התובע אשר עברה חבלה כמתואר בעובדות בהחלטת בית הדין מיום 26/4/09. 14. ביום 29.5.11 התקבלה תשובת המומחה לפיה: "בהמשך לחוות דעתי הקודמת בתיק זה בה הובהר היטב כי היות ומדובר היה בעין חולה פגועה ועיוורת למעשה עקב מחלתה הכרונית הקודמת לפגיעה נשוא תביעה זו, ברור הוא כי התובע מר רפי עמירם עתיד היה או צפוי היה לפתח הפרדות רשתית חוזרת עם חבלה לעין ואו גם ללא כל חבלה שכזאת. התבקשתי על ידי בית הדין הנכבד להעריך באחוזים את הסיכוי להופעת היפרדות רשתית בעין החולה של התובע אשר עברה חבלה כמתואר. למיטב הבנתי בית הדין מבקש הערכת האחוזים להופעת הפרדות רשתית בעין החולה של התובע ללא חבלה ועם חבלה וזאת לעומת עין בריאה במצבים מקבילים. אם ניקח בחשבון כי שכיחות הופעת היפרדות רשתית בעין בריאה באוכלוסיה הרגילה נמדדת בכמאית אחוז 0.01 כלומר בהחלט לא שכיח הרי במצב החולני של העין אנו מדברים על סיכון של כ- 20-30 אחוז לפתח היפרדות רשתית עם השנים (אם כי לא ניתן להגדיר בדיוק באיזה טווח של שנים) כלומר בסדר גודל גדול פי אלף ויותר לפחות. אם החבלה שלפנינו היתה קורת בעין בעלת מבנה תקין ובריא סדר הגודל של הופעת הפרדות רשתית כתוצאה ממנה היה עדיין בסדר גודל של אחוז שניים לכל היותר. מכאן ברור כי הסיכון להופעת הפרדות רשתית בעין חולה ופגועה כמו במיקרה שלפנינו עלה באלפי אחוזים (בחזקת שלוש אקספוננציאלית) לעומת ההסתברות להופעת היפרדות רשתית בעין רגילה וזוהי כמובן הסתברות גבוהה ומשמעותית מאוד." דיון והכרעה 15. על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. אלא שבקביעה זו, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים. ראה: דב"ע תשן/48-0 המוסד נ' עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321. דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374. 16. בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. ראה: דב"ע נו/244-0 המוסד נ' יצחק פרבר, (לא פורסם). 17. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. ראה: דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד, ניתן ביום 2.11.99. 18. לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים. 19. אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין. 20. במקרה הנוכחי, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה. המומחה הסביר בכל תשובותיו כי התובע סבל ממחלה קשה בעינו הימנית והיפרדות רשתית בגיל צעיר. התובע נותח בעבר והראייה בעין שמאל היתה ירודה. לתובע היה בנסיבות אלו סיכוי רב להיפרדות רשתית חוזרת , אך החבלה תרמה לכך באופן משמעותי. המומחה הדגיש כי " ברור גם כי הסיכוי להופעת היפרדות רשתית בעין פגועה ובעלת מבנה פתולוגי ושברירי כמו במקרה שלפנינו יהיה גבוה יותר לעומת אדם בריא עם מבנה עיני תקין שבו חבלה שכזאת יכולה לעבור ללא גרימת כל נזק משמעותי לעין הנפגעת." כאשר המומחה התבקש לכמת באחוזים את תרומת החבלה , ציין כי מי שהוא בעל עין בריאה מדובר בשני אחוזים ומי שהוא בעל עין חולה כמו התובע , הסיכוי עולה באלפים. זוהי הסתברות משמעותית ,שדי בה כדי להקים קשר סיבתי בין הארוע לפגיעה. 21. אשר על כן, על יסוד האמור בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה, התביעה מתקבל. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪. תאונת עבודה