קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכירת חשיש לסוכן סמוי: המערער הורשע בבימ"ש קמא, על סמך הודייתו ובמסגרת הסדר טיעון, ב- 3 עבירות של סחר בסם, שבוצעו בתקופה של כחודש ימים. הסם שמדובר בו הוא חשיש. בכל אחת מן המכירות מדובר בכמות של מעל 95 גרם. המכירות היו לסוכן משטרתי. כל העבירות נעברו לאחר שתקופה קצרה קודם לכן נתפס בביתו של המערער סם שלא לצריכה עצמית, שכלל גם חשש וגם ריבועי אל.אס.די. בימ"ש קמא קיבל באשר למערער שני תסקירי שרות מבחן. נאמר מיד כי בפנינו מצוי גם תסקיר שלישי שניתן בימים אלה ממש. כאמור, בין הצדדים נערך הסדר טיעון שמכוחו הגבילה עצמה התביעה לדרישה של מאסר שלא יעלה על 15 חודשים, ואילו הסניגור רשאי היה לטעון עפ"י רצונו. בסופו של יום הטיל בימ"ש קמא (כב' השופט א' דורון) מאסר בפועל למשך 10 חודשים בניכוי ימי המעצר, מאסר על תנאי, פסילת רשיון נהיגה וכן קנס וחילוט. על הענישה הערעור בפנינו, כאשר הדגש הוסב על עונש המאסר בפועל. לטענת הסניגור, שגה בימ"ש קמא כאשר הטיל על המערער מאסר בפועל והיה מקום במקרה זה להימנע מכך, חרף העבירות שמדובר בהם. הסניגור מסב את תשומת הלב לאמור בתסקירי שרות המבחן. מתסקירים אלה עולה כי המערער מצוי בתהליך שיקום. המערער שיתף פעולה עם שרות המבחן וגובשה עבורו תכנית טיפולית. עוד מציין הסניגור, כי המערער בתקופה האחרונה הקים משפחה, מגדל ילדה ומנהל אורח חיים נורמטיבי. נתון נוסף אותו הדגיש הסניגור, עניינו בכך שעבור המערער זו הרשעתו הראשונה ובנסיבות אלה, היה מקום לייחס משקל יתר לתהליך השיקום והאפשרות להעלות את המערער על פסי התנהלות נורמטיביים, ובכך לעזור הן למערער והן לחברה. ב"כ המערער הפנה אותנו הן בהודעת הערעור והן בטיעונו בעל פה לדבריו של ביהמ"ש העליון בדבר משמעותו של הליך שיקום והמשמעות שיש לכך. התביעה מצידה עותרת להותיר את הענישה שהטיל בימ"ש קמא בעינה. המדינה מפנה לדבריו של בימ"ש קמא באשר למשמעות העבירות שמדובר בהן, תוך אימוץ דברים אלה. בימ"ש קמא ציין כי מדובר במכירה שחזרה על עצמה 3 פעמים, כמויות גדולות של חשיש. אין מדובר בסחר בנסיבות חברתיות אלא במכירה לאדם שלמערער לא היה כל קשר עימו. עוד מפנה המדינה לכך שמתסקירי שרות המבחן, לרבות התסקיר האחרון, לא עולה תהליך שיקומי שדי בו בפני עצמו להוות משקל נגד למשמעות העבירות וחומרתן. התסקיר הראשון היה עדיין בעייתי. בתסקיר השני דובר על כך שהמערער רק החל בטיפול, ובתסקיר השלישי, לטענת התובע, יש משום רגרסיה לענין עמדתו של שרות המבחן, שכן בתסקיר זה המליץ שרות המבחן בסופו של יום על מאסר בדרך של עבודות שרות, לאחר שקודם לכן המליץ על שרות לתועלת הציבור. לענין אחרון זה טען הסניגור כי שרות המבחן בתסקירו האחרון התאים עצמו לעונש שכבר הוטל בבימ"ש קמא, שעל כן, כאמור, העתירה היא למאסר שירוצה בדרך של עבודות שרות ולא משום ששרות המבחן חשב שחלה התדרדרות כלשהי במצבו של המערער. שקלנו את טיעוני הצדדים, נטלנו לעצמנו פסק זמן נוסף כדי לשוב ולבחון את מכלול הנתונים בתיק זה ולאחר שעשינו זאת, דעתנו היא כי לא ניתן בתיק זה להתערב בענישה. אלה נימוקינו: נתחיל במה שציין בימ"ש קמא, קרי היקף העבירות שמדובר בהן. מדובר בשלושה תאריכים שונים, ביניהם פרק זמן משמעותי שבהם מכר המערער סם לסוכן משטרתי. לא אדם שמוכר למערער, לא בגדר "אחוות נרקומנים" אלא מכירה של כמויות משמעותיות של חשיש בתמורה לסכומי כסף לא מבוטלים. החזרה על המעשה מצביעה על כך שאין מדובר בהיגררות חד פעמית אלא בדרך התנהגות שהיתה חלק מהווייתו של המערער, לפחות בתקופה שבה בוצעו העבירות. בימ"ש קמא הדגיש כי עבירות אלו בוצעו לאחר שבביתו של המערער נתפסו סמים שלא לצריכה עצמית, לרבות אל.אס.די. וגם הנמקה זאת, יש בה ממש. התפיסה בפני עצמה מהווה אזהרה והבהרה למערער כי הוא מצוי תחת פיקוח והמשטרה מודעת לפעילותו. לרוע המזל לא היה בכך די כדי לעצור את הפעילות המתוארת בכתב האישום. כיון שכך, וטוב שאנו יוצאים מנקודת הנחה כי המאבק בסמים דורש ענישה מחמירה, צריך היה המערער להצביע על תהליך שיקומי יוצא דופן כדי שהחלטתו של בימ"ש קמא להורות על מאסר בפועל תצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. עיינו בשלושת התסקירים ולא ראינו תהליך מעין זה. אכן שרות המבחן מציין כי המערער נרתם לתהליך טיפולי, אולם עדיין, וגם בתסקיר השלישי, שהוא כאמור עדכני ביותר מיום 28.2.11, אומר שרות המבחן כי "להערכת מנחות הקבוצה ומתוך היכרות עם שלומי עד כה, התרשמנו מקשייו לגלות עקביות, מחוייבות, אחריות והתמדה סביב משימות, מטלות ותפקידים להם נדרש". שרות המבחן מציין כי המערער זקוק לגבולות חיצוניים ברורים ושמא המאסר יספק אותם גבולות. בשורה התחתונה אכן ממליץ שרות המבחן על קיצור עונש המאסר והמרתו בעונש של עבודות שרות, אולם השורה התחתונה איננה מהווה את כל האמור בתסקיר ויש להתייחס גם להערכות ולא רק להמלצה הסופית. עוד אנו רואים לחזור ולציין, כי מדובר בהסדר טיעון שבמסגרתו הגבילה עצמה התביעה לדרישת מאסר בן 15 חודשים. בימ"ש קמא לא מיצה את הרף העליון של הענישה והטיל כאמור על המערער 10 חודשי מאסר בפועל. כאמור, איננו סבורים כי ניתן להתערב בענישה זו. אם אנו רוצים לתרגם את האמירות החוזרות ונשנות של בתי משפט על כל ערכאותיהם בדבר הצורך במלחמה בנגע הסמים, לכלל מעשה, תיק מסוג התיק שבפנינו איננו יכול להוות בסיס להתערבותה של ערכאת הערעור. הערעור נדחה. סמיםסחר בסמים