נזק לרכב מעוקל בהוצאה לפועל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזק לרכב מעוקל בהוצאה לפועל: המשיבה מס' 1, עוסקת בתובלה ובבעלותה כלי רכב המשמשים להובלת משאות. ב- 19.3.89 תפס המוציא לפועל משאית וולבו של החברה, במסגרת תיק הוצל"פ שהתנהל נגדה. המשאית אוחסנה במחסן של המשיבה מס' 2 בנצרת, שנועד לאיחסון מעוקלים על ידי ההוצאה לפועל, על פי הסכם עם הנהלת בתי המשפט. ב- 11.4.89 הורה יו"ר ההוצאה לפועל על שחרור המשאית, אולם בפועל שוחררה ב- 27.4.89 התברר כי בעת היותה מעוכבת בחצרי המשיבה מס' 2, אירעה פירצה במקום וחלקים מהמשאית פורקו ונגנבו, ביניהם הגלגלים האחוריים. המשאית הוחזרה למצב תקין ונמסרה לבעליה רק -4.5.89. המשיבה מס' 1 הגישה תביעה כספית לפיצויים נגד החברה שניהלה את המקום האיחסון של מעוקלים מטעם המוציא לפועל, המשיבה מס' 2 מדינת ישראל- ההוצאה לפועל, המשיבה מס' .3נפתחו הליכי צד ג' נגד מי שהיה אחראי לגרירת המשאית אל מחסני המשיבה מס' 2- מר עונאללה נואף, המשיב מס' 4, (משיב פורמלי) ובין הנתבעים לבין עצמם. הדיון בתובענה ובהליכי צד ג' (1), (2), (3) נשמע בצוותא חדא. בית המשפט קמא, (כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל) קיבל את התביעה וחייב את המשיבים 1, 2 ו- 3 בתשלום פיצויי נזיקין ביחד ולחוד, בגין הנזק שארע למשאית בחצרים שבהם אוחסנה. כמו כן חילק את האשם בין המעוולים כלפי בעלת המשאית (המשיבה מס' 1) וביחסים הפנימיים שביניהם, בהתחשב בהסכם השיפוי, על פי הסמכות הנתונה לו בסעיפים 83ו- 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. פסק דין מכח תקנה 160(ד): החברה המבטחת את החצרים של המשיבה מס' 2 מערערת על פסק הדין. בראשית היא מלינה על כך כי המשיבה מס' 2 לא הגישה סיכומים במועד שנקבע לשם כך, אולם בית משפט קמא לא מצא לנכון לעשות שימוש בתקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, וליתן נגדה פסק דין על פי הנטען כנגדה בכתב הטענות של המערערת. דהיינו, לקבוע כי המערערת לא ביטחה, במסגרת פוליסת הביטוח שהוציאה למשיבה מס' 2, את החצרים שבהם ארע הנזק נשוא התובענה. טענה זו אין בידנו לקבלה. המשיבה מס' 2התייצבה לדיון, הביאה עדים ובהתנהגותה במהלך המשפט לא היה משום זילזול. המדיניות השיפוטית הראויה להפעלת הסנקציה החמורה שבתקנה 160(ד), הינה שימוש במשורה, במקרים של הזנחה וזילזול במילוי חובותיו כלפי בית המשפט וכלפי יריבו. (ראה לעניין זה רע"א 442/89א' עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל פד"י מג (3), 824, 825-ד: בר"ע 82/72אורן נ' מיכאל ואח' פד"י כו (1), 772, 773: דר' י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה חמישית, 1988, סעיף 415בעמ' 472: וכן דר' א' וינוגרד, תקנות סדר הדין האזרחי, הוצ' הלכות, בעמ' 325וא' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שלישית מעודכנת, 1994, בעמ' 281). "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר,... לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה." (ע"א 189/66עזיז ששון נ' קדמה בע"מ פד"י כ (3), 477, 479) כב' השופטת דר' ד' פלפל סרבה להעמיד את המשיבה מס' 2כבעל דין שלא התייצב לדיון (תקנה 157) ולהתעלם ממשכת הראיות של המשיבה ומהחובה לשפוט על פיהן, משפט הצדק. וודאי שלא נתערב בשיקול דעתה. תחולת הפוליסה: לא מצאנו מקום להתערב בקביעתה העובדתית של הערכאה הדיונית, כי מסמכי הפוליסה, שבהם הופיע החריג המוציא את החצר, שבה נהגה המשיבה מס' 2 לאחסן מעוקלים, מתחולת הפוליסה. מה עוד שהחצר מופיעה ברשימת החצרים שלגביהם נתבקש הביטוח, בכתב יד, ברישא להצעה לביטוח מושלם לעסק (נ/1) "אזור תעשיה ג' בנין 2/1688+ 1ו+חצר פתוחה". בית המשפט העליון עמד על חשיבותן של מילים בכתב יד, שהוספו לטקסט מודפס, בפרשת משה צ'יטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון בישראל בע"מ מיום 28.12.94, (ע"א 1560/90 טרם פורסם). "ההלכה העובדתית היא כי הכיתוב בכתב ביד משקף בדיוק רב יותר את כוונתו האותנטית של מושך השטר" (עמ' 16 לפסק דין). הדברים נאמרו בהקשר לכיתוב על פני שטר, אך הם נכונים לפרשנות מסמך חוזי, שכן לשטר שני פנים, השטרי והחוזי (א' ברק, מהותי של שטר (ירושלים, 1974), 32). זאת ועוד: בתיאור שבהצעת הביטוח, לגבי העסק המוצע לביטוח נכתב: "מחסני ההוצאה לפועל במחוז הצפון למעוקלים". דהיינו, החצרים המשמשים לאיכסון המעוקלים. ההגיון הכלכלי התומך בקביעתה של השופטת מחייב ביטוח כל אתר ואתר המשמש למטרת איכסון. אין זה מתקבל על הדעת כי מנהל המשיבה היה נותן את הסכמתו להוצאת החצר הפתוחה מכלל תחולת הפוליסה, שהרי גם בה אוחסנו מעוקלים. בנסיבות אלה הוחלה בצדק הלכת ע"א 846/76 עטיה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' פד"י לא (2), 780, 782, לפיה חלה הפוליסה על המוסכם בהצעת הביטוח. מסקנה זו מייתרת הדיון בשאלת תוקפו של החריג והאם ניסוחו במסמכי הפוליסה עולה בקנה אחד עם הוראות הסעיף 3לחוק חוזה הביטוח התשמ"א -1981. לא מצאנו ממש בטענה בדבר אי סימטריה בחלוקת הנזק שבין המעוולים, על פי הודעות צד ג'. התוצאה הינה כי הערעור נדחה ופסק הדין יעמוד, למעט חיוב המערערת בהוצאות המשיבה מס' 2, אשר לא הגישה סיכומיה בכתב, ומשום כך לא היה מקום, לזכותה בהוצאות. החיוב בהוצאותיה של המשיבה מס' 2בפסק הדין נשוא הערעור מתבטל ואנו מורים על השבתו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום גבייתו ועד להשבה בפועל. המערערת תישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך - 000, 5 ש"ח בצירוף מע"מ לכ"א מהמשיבים 1 ו-3 בצרוף הפרשי הצמדה וריבית צמודה ומצטברת של % 5 לשנה, מהיום ועד לפרעון. הערבות שהופקדה תועבר לידי ב"כ המשיבים 1 ו-3. רכבהוצאה לפועלעיקולנזק לרכב