קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניהול בית ספר לנהיגה ללא רישיון עסק: ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בבאר-שבע (כב' השופט ברסלר- גונן), מיום 5.9.10 בתיק חע"מ 5609/08, לפיו הורשע הנאשם בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968, ונגזרו עליו עונשים של קנס כספי בסך 10,000 ₪, וחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה. יצויין כי המערער הורשע על פי הודאתו, ואינו מערער על עצם הקביעה כי ביצע את העבירה. לטענת המערער, יש לבטל את ההרשעה, ולהסתפק בענישה ללא הרשעה, ממספר נימוקים. ראשית, למערער אין עבר פלילי, והוא לא ידע על הצורך ברישיון עסק, מאחר והוא אוחז ברישיון לנהל בית ספר לנהיגה מטעם משרד התחבורה, וסבר שדי בכך. לאחר שהסתבר לו כי הוא נדרש לרישיון עסק, מיהר והחל בהליכי הרישוי ואף קיבל היתר זמני. ב"כ המערער הוסיף וטען, כי אין דינו של בית ספר לנהיגה המתנהל ללא רישיון, כדינו של עסק אחר, כגון, בית מרקחת, או בית ספר שבו יושבים תלמידים ולומדים, והסכנות מאי קיום דרישות הרישוי גדולות פי כמה. שנית, הנזק שייגרם למערער מעצם ההרשעה חמור, באשר הוא עלול להפסיד את מקום עבודתו, לאחר שרישיון שהוענק לו על ידי משרד הרישוי ישלל ממנו. ב"כ המערער הפנה לסעיף 15 לפקודת התעבורה, המחייב קבלת רישיון מטעם רשות הרישוי, כתנאי לניהול בית ספר לנהיגה, ותקנה 15 (ב) (1) לתקנות התעבורה, הקובעת תנאים למתן רשיון. על פי תקנה זו: "רשות הרישוי רשאית שלא ליתן רישיון או לחדשו באם יש למבקש רישום במרשם הפלילי של הרשעה, בעבירה שלדעת הרשות יש בה כדי למנוע מתן תעודה או חידושה". הותרת ההרשעה על כנה, עלולה לסכן את המערער ולגרום לרשות הרישוי להימנע מלחדש את רישיון בית הספר לנהיגה. ב"כ המשיבה, טוען כי מדובר בסמכות שבשיקול דעת, ולא בכל הרשעה תימנע רשות הרישוי מחידוש הרישיון. על כן, אין בסעיף זה כדי להצדיק את ביטול ההרשעה. דיון באשר לשאלה באילו נסיבות יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו להימנע מהרשעה נאמר בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש וגז פ"ד נ (3) 682, בעמוד 683:   "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זה הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק בהעמדת נאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפרה את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון בפני החוק".   בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, בעמודים 341-342, נקבעו התנאים לביטול הרשעה: "הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".   עסקינן בעבירה לפי חוק רישוי עסקים. מלכתחילה מדובר בעבירות "קלות", אשר רוב המורשעים בהן הם אנשים נורמטיביים בדרך כלל. לפיכך, כאשר אנו בוחנים את התנאי הראשון להימנעות מהרשעה, דהיינו, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה על ההרשעה, ברי כי ההשוואה אמורה להתבצע אל מול עבירות דומות. אני מוכנה לקבל את טענת הסניגור, לפיה אין מדובר בעבירה חמורה בנסיבותיה, דהיינו, אין מדובר באדם שניהל עסק שנים על שנים תוך התעלמות מדרישות העירייה לקבל רישיון. מאידך, איני מקבלת את הטענה שהמערער פעל מיד עם היוודע הצורך לקבל רישיון, וזאת כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, אשר קבע כי רק שנה לאחר הגשת כתב האישום, וזמן רב יותר לאחר שהודע למערער לראשונה על הצורך ברישיון, טרח וקיבל היתר זמני. מכל מקום, נוכח נסיבות ביצוע העבירה, שאינן מן החמורות, ניתן היה לשקול אי הרשעה, באם היה מתקיים התנאי הנוסף, הפגיעה בפרנסת המערער. האינטרס הציבורי אותו יש להביא בחשבון, מעבר לצורך בהרשעת עבריינים, הוא הצורך בקיום שיוויון בין נאשמים. כפי שציינתי, רוב הנאשמים בעבירות אלה, אנשים נורמטיביים, והרשעה עלולה לגרום לכל אחד מהם נזק כזה או אחר. לפיכך, יש צורך בבחינה מדוקדקת של הנזק הצפוי מההרשעה. אם לא כן, עלולה להיווצר אפליה בין נאשמים שנסיבותיהם דומות. הנזק הנטען הוא החשש מאי חידוש רישיון לניהול בית ספר לנהיגה. עיון בתקנה 15 הנ"ל מלמד, כי לרשות הרישוי שיקול דעת להימנע ממתן רישיון בנסיבות של הרשעה, שלדעת הרשות יש בה למנוע מתן תעודה או חידושה. אני מתקשה לראות כיצד עבירה של ניהול עסק ללא רישיון, אשר לאחרונה כבר תוקנה בקבלת היתר זמני, נכללת בין העבירות שיצדיקו ביטולו של רישיון לניהול בית ספר לנהיגה. רשות הרישוי אמורה לאזן בין אינטרסים ציבוריים, לבין אינטרסים פרטיים, כגון חופש העיסוק, וליישם את שיקול דעתה באופן מידתי (ראה למשל בר"מ 6432/09 ירדן טל נ' משרד התחבורה ). טענותיו של ב"כ המערער מרחיקות לכת בהקשר זה. אשר על כן, לאחר שלא נחה דעתי כי ביטול ההרשעה יגרום לנזק קונקרטי לעתידו המקצועי של המערער, ונוכח החשיבות שבאינטרס קיום שיוויון בין נאשמים, אני מותירה את ההרשעה על כנה. ב"כ המערער העלה טענות שונות בכתב הערעור באשר להתנהלות בית משפט קמא בטרם ההרשעה, כגון, אי הוכחת החובה לנהל עסק, אי שמיעת טענות המערער באשר לביטול ההרשעה לפני הרשעתו, אי אזהרת המערער ביחס לזכותו לטעון לענין הקלה בעונש וכו'. על טענות אלה לא חזר ב"כ המערער בערעור, ואני גם סבורה שאין בהן ממש. בפרט נוכח העדר מחלוקת כי מדובר בעסק הטעון רישיון, וכי למערער לא היה רישיון עסק, ואת ההיתר הזמני קיבל שנה אחרי הגשת כתב האישום. אשר לגובה הקנס, לא ראיתי בנימוקי הערעור כל סיבה להתערב בקביעת בימ"ש קמא. לא הובאו בפני גזרי דין אחרים, אשר מלמדים על כך שעל נאשמים בנסיבות דומות הוטלו עונשים אחרים, או כי נסיבותיו הכלכליות של המערער מצדיקות התערבות בגובה הקנס. אשר על כן, אני דוחה את הערעור. דיני חינוךמשפט תעבורהנהיגה ללא רישיוןרישיון עסקעסק ללא רישיוןבית ספר