קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה עקב דחיפה במדרגות בית ספר: 1. כתבי הטענות 1.1 התובע טוען לנזקים שנגרמו לו ביום 13.8.82. לטענתו, בשעת הפסקה בבית הספר, נדחף במדרגות על ידי ילדים, נפל ונחבל. התביעה הוגשה ביום 18.4.99 נגד מדינת ישראל (משרד החינוך והתרבות) והמועצה המקומית סג'ור. 1.2 בכתב הגנה שהגישה המדינה ביום 13.6.1999, טענה, בין היתר, כי דין התביעה להדחות על הסף מחמת התישנות. המועצה המקומית סג'ור הגישה ביום 2.5.1999 כתב הגנה, בו טענה כי במועד אירוע התאונה לא היתה אישיות משפטית, וכי בית הספר היה שייך אז לועד מקומי, שהיה חלק מהמועצה האיזורית מרום הגליל. 1.3 ביום 10.5.1999 ביקש התובע לתקן את כתב התביעה ולהחליף את המועצה המקומית במועצה האזורית מרום הגליל (המועצה). ניתן היתר וביום 23.9.1999 הוגש כתב תביעה מתוקן. 1.4 המועצה הגישה ביום 30.12.1999 כתב הגנה. בכתב ההגנה נכתב כי כתב התביעה סתמי, מעורפל ולוקה בפרטים וכי המועצה שומרת על זכותה להשיב עליו וכן לבקש מחיקתו לאחר שיינתנו (לה) פרטים מלאים וטובים יותר. 1.5 ביום 4.7.01 ביקשה המועצה (בש"א 10451/01) לתקן את כתב ההגנה, ולהוסיף בו טענת התישנות. הבקשה נומקה בכך שבכתב התביעה, וכן בחוות הדעת הרפואית שצורפה לו, לא נכתב תאריך הלידה של התובע. המועצה כתבה כי לראשונה נודע לה תאריך הלידה של התובע בישיבת קדם המשפט ביום 1.7.2001, מפיו של בא כח התובע. ב"כ התובע טען שאין מקום להעתר לבקשה, שכן המועצה החמיצה את "ההזדמנות הראשונה". 1.6 ביום 15.4.02 הגישה המדינה בקשה (בש"א 5493/02), בה עתרה לדחות התביעה מחמת התישנות. בבקשה נכתב כי תאריך הלידה של התובע (6.4.74) עלה לראשונה בתשובותיו של התובע לשאלון שהגישה לו המדינה, תשובות שהגיעו למדינה זמן קצר קודם להגשת הבקשה. 2. ההליך 2.1 התקיימו מספר ישיבות קדם משפט, ובמהלכן עלו שאלות רבות הנוגעות לתביעה, ובכללן השאלות הנוגעות להתישנות וכן לתמיהות של הנתבעות, כיצד נפגע התובע, לדבריו, בהפסקה, כאשר תאריך התאונה הנקוב בכתב התביעה הוא במהלך החופש הגדול. 2.2 לאחר שב"כ הנתבעות קיבלו מידי ב"כ התובע את שהיו זכאיות לקבל, התקיימה ישיבת קדם משפט ביום 21.4.02. במהלך הישיבה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה יוגשו טעונים בכתב לענין טענת ההתישנות. עוד הוסכם שהנתבעות תבחנה את הצעת בית-המשפט, כי המחלוקת תוכרע על דרך הפשרה, תוך התחשבות בטענת ההתישנות ובטענות לענין הארוע עצמו, ותוך אפשרות לדחות את התביעה. ב"כ התובע הביע הסכמתו, אך הודיע שהוא מעדיף שקודם ישמע התובע. 2.3 ב"כ הצדדים הגישו טעונים לענין ההתישנות. ב"כ המועצה האזורית הודיעה כי שולחתה אינה מסכימה להכרעה במחלוקת על דרך הפשרה. 3. השאלות להכרעה ואלה השאלות הצריכות להכרעה: האם יש מקום לשמוע טענת ההתישנות מפי המועצה, אף שלא כללה טענה זו בכתב ההגנה? האם התישנה תביעת התובע? 4. ההזדמנות הראשונה 4.1 על צד המבקש לטעון להתישנות תביעה נגדו, להעלות את הטענה בהזדמנות הראשונה. כך נקבע בסעיף 3 לחוק ההתישנות, תשי"ח1958-, שזו לשונו: "אין נזקקים לטענת ההתיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה". לפיכך, ככל שהדבר נוגע למועצה, יש לבחון אם עמדה בתנאי זה. 4.2 בכתב התביעה המתוקן שהוגש למועצה, כמו גם בכתב התביעה המקורי, לא רשום תאריך הלידה של התובע. כל שנרשם שם, וממנו ניתן להסיק את גילו של התובע, הוא תאריך התאונה הנטענת (13.8.82) והטענה שבאותה תקופה היה תלמיד בבית ספר. לא נכתב שם באיזו כתה היה. 4.3 כפי שעולה מתצהירה של ב"כ המועצה, היא לא יכלה לדעת, מעיון בכתב התביעה, מה גילו של התובע, ולפיכך לא יכלה לחשב את תקופת ההתישנות. לא היתה מחלוקת על העובדות הנקובות בתצהיר. 4.4 ב"כ התובע טוען שניתן היה ללמוד על גילו של התובע מעיון בחוות הדעת הרפואית שצורפה לכתב התביעה, בה רשם המומחה כי התובע "בן 23". התובע כותב בתגובתו לבקשה לתיקון כתב ההגנה של המועצה כי "...(ו)בחישוב מתמטי קל היה ב"כ המבקש יכול להגיע לגיל מוערך של המשיב". 4.5 אין מחלוקת שכתב התביעה המתוקן הוגש לבית-המשפט בחלוף למעלה מ17- שנים מאז התאונה הנטענת. אין טענה שהארוע הנטען דווח לרשויות. המועצה האזורית, שאחריותה על בית הספר באותה תקופה היתה "אחריות על", אינה אמורה לדעת פרטים על התאונה, ולפיכך, כל שיש בידיה הם הנתונים שבכתב התביעה. איני רואה מקום לקבוע שצד שמוגשת נגדו תביעה יחוייב לערוך חישובים מתמטיים של גילו של תובע, תוך העזרות בנספחים לכתב התביעה, כדי לבדוק אם התישנה התביעה אם לאו. 4.6 מידת הזהירות של עורכי דין היתה עשויה, אולי, להצדיק העלאת טענת התישנות אך ורק משום פער הזמנים בין מועד התאונה הנטענת לבין מועד הגשת כתב התביעה, אבל איני רואה מקום לקבוע שמי שלא עשה כן, משום שב"כ התובע בחר שלא לכתוב בכתב התביעה עובדה מהותית, והיא תאריך הלידה של התובע, מושתק מהעלאת טענת התישנות, אותה הוא מבקש להעלות מיד לאחר שהעובדות התבררו לו. 4.7 הביטוי "ההזדמנות הראשונה" שבסעיף 3 לחוק מחיב בחינה של הנסיבות; עשויים להיות מקרים בהם כתב ההגנה אינו "ההזדמנות הראשונה", ועשויים להיות מקרים, בהם ההזדמנות הראשונה תהיה לאחר הגשת כתב ההגנה (לפרשנות, ע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פ"ד מה(5) 365). 4.8 בע"א 580/73 אליהו טויטו נ' פנחס ביטון ואח', פ"ד כח(2) עמ' 527, העלה השופט ויתקון אפשרות המזכירה את העובדות בעניננו, כאשר כתב את הדברים הבאים: "יכול להיות מקרה שבו לא ידע הנתבע ולא יכול היה לדעת, מתי התחילה תקופת ההתיישנות ואולי אף הוטעה בנדון זה על-ידי התובע שלא ציין בכתב-תביעתו את המועד שבו נולדה עילת התובענה". באותו מקרה לא התקיים התנאי, אבל בעניננו הוא מתקיים, כאילו נוסח לצורך ההליך שלנו. אכן, אצלנו צויין בכתב התביעה המועד בו נולדה עילת התובענה, אך לא צויין תאריך הלידה של התובע, נתון חיוני לצורך בחינתה של שאלת ההתישנות. 4.9 לאחר ששקלתי את הנסיבות שבפני, שוכנעתי שהמועד בו ביקשה המועצה לתקן את כתב ההגנה כדי להוסיף טענת התישנות, שלושה ימים לאחר שנודע לה גילו של התובע, ממלא אחר הדרישה שבסעיף 3 לחוק. לפיכך אני מתיר תיקון כתב ההגנה של המועצה על ידי הוספת טענת ההתישנות. 5. חישוב תקופת ההתישנות 5.1 התובע נולד ביום 6.4.74. מלאו לו 18 שנים ביום 6.4.92. ממועד זה נמנות שבע שנים ותביעת התובע מתישנת ביום 6.4.99. התביעה הוגשה נגד המדינה ביום 18.4.99, כלומר באיחור של 12 ימים. כתב התביעה המתוקן, שבו צורפה המועצה, הוגש ביום 23.9.99, כלומר, באיחור העולה על חמישה חודשים. 5.2 התובע טוען שיש לנכות מתקופת ההתישנות תקופות שבהן לא התקיימו דיונים בבית-המשפט, והוא מפרט תקופות אלה בטעונו. התקופות המפורטות על ידו הן שביתות של בית-המשפט בחודשים פברואר ומרץ 1999, ופגרת הפסח, שהסתימה ביום 7.4.99. הוא מוסיף כי המועד הראשון שבו חזרו בתי המשפט לפעול לאחר הפגרה היה יום 8.4.99, יום חמישי בשבוע. קודם שאמשיך בדיון, אזכיר שהתביעה לא הוגשה ביום זה אלא ארבעה ימים לאחר מכן. על פי חישוביו של ב"כ התובע, היו בתקופה האמורה 28 ימי שביתה, ולטענתו, יש להוסיף ימים אלה לחישוב התקופה. 5.3 תקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), תשמ"א1981-, נועדו להתמודד עם הקשיים הנוצרים עקב השבתת בתי משפט. מצד אחד, מאריכה תקנה 5 את מנין הימים לגבי ענינים שצריך להשלימם, ומצד שני, קובעת תקנה 7 כי יראו "... כמסמך שהוגש כהלכה... אם נמסר בדואר רשום ממוען כדבעי אל אותו בית משפט..., ורואים את מועד מסירתו לדואר כאמור כמועד הגשתו לבית המשפט או ללשכה". המסקנה מכך היא, שהתובע אינו יכול להבנות מקיומה של השביתה, שכן היה עליו לפעול על פי תקנה 7, ולשלוח תביעתו בדואר רשום לבית המשפט. 5.4 גם נסיונו של התובע להבנות מהוראת סעיף 17 לחוק ההתיישנות, ראוי להדחות. סעיף 17 מדבר במקרה שבו בשנה האחרונה של תקופת ההתיישנות "נבצר מן התובע ... להגיש את התובענה מפני שנסגר בית-המשפט המוסמך..." בעניננו, לא ניתן לקרוא להשבתות "סגירה" של בית-המשפט, לאור הפתרון שבתקנה 7, השולל מן השביתה אופי של סגירה של בית-המשפט, שכן השביתה לא מנעה הגשת התביעה לבית-המשפט. לכן לא נבצר בעד התובע להגיש התובענה. פועל יוצא מן האמור, שתביעת התובע נגד הנתבעות התישנה ביום 6.4.99. 5.5 אפילו סברתי שתאריך ההתישנות 6.4.99 צריך להדחות בגלל פגרת הפסח, הרי התביעה התישנה שעה שבתי המשפט חידשו פעולתם לאחר הפגרה ביום 8.4.99. 6. התוצאה אני דוחה את התביעה. אני מחייב את התובע לשלם לכל אחת מן הנתבעות שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ותתווסף לו תוספת בשעור מע"מ. עוד אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 1 הוצאותיה לחוות דעת רפואית שהוגשה לתיק. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מן המועד בו שילמה הנתבעת 1 את שכר המומחה. דיני חינוךתאונות נפילהנפילה במדרגותמדרגותבית ספרנפילה