קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דחיית בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה: .1בקשה זו עניינה רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה ערעור המבקשים נגד החלטתו של בית-משפט השלום בירושלים, שהחליט שלא לעכב ביצועו של צו הריסה מינהלי לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965(להלן - החוק). .2גלגולו הראשון של העניין היה בב"ש 7719/83 של בית-משפט השלום בירושלים. הדיון הנ"ל בבית-משפט השלום התייחס לצו הריסה מינהלי, שניתן על-ידי ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ביום 7.12.83בהתאם לסעיף 238א לחוק. בית-משפט השלום ציין, כי לצורך החלטתו עליו לפנות להוראותיו של סעיף 238א(ח) לחוק, אשר לפיו: "לא יבטל ולא יתלה בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת." אשר למרכיב הראשון הנ"ל, קבע בית המשפט, כי אין חולק, שלא ניתן היתר בנייה לגבי הבנייה, אליה מתייחס צו ההריסה המינהלי. המבקשים שלפניי לא חלקו על מימצא זה ואף אישרוהו. בהתייחסו לתיאורו של המבנה, עליו ניתן צו ההריסה, ציין בית-משפט השלום כדברים האלה: "מדובר במבנה שתואר בתצהיר המהנדס שצורף לצו וכן בטופס 'בדיקת מצב מבנה המיועד להריסה' בהאי לישנא: 'בצמוד לבנין קיים הוגבהו קירות קיימים בגובה 2.50מטר לערך. הקירות בנויים מאבן עם גג ביטון. מעליהם נוצקה תקרת ביטון עם ברזל ועם פתח. אין מים, חשמל ואין משקופים. מבנה זה משמש ככיסוי למדרגות. קירוי חדר מדרגות פתוח. יש עדיין תמיכות לתקרה; לא נבנה מעקה מעל התקרה היצוקה. שטח המבנה כ- 15מ"ר'. בביקור במקום ראיתי את הבניה של קירות הבלוקים שמצופים באבן, את התקרה ועמוד באמצע המשטח הישן עד התקרה. קיימים פתחים, ובאף אחד אין משקופים וחלונות וקיים גם פתח נוסף מן הרצפה ועד לכ- 40ס"מ מן התקרה. בשטח לפחות בשתי פינות קיימות ערימות של בלוקים חומרי בנייה ואף שולחן עבודה של פועלים. כנראה פועלי הבנייה. מעל גרם המדרגות הישן ישנו פתח שב"כ המבקשים (מפי אנשי הישיבה במקום) נועד בעתיד להיות עליית גג לצורך ,קידוש לבנה'. אין ספק ספיקא ששני פרטים מכל אלה הם ישנים - המדרגות ומעקה אבן עד לגובה הרצפה, שהגן על המדרגות והמשטח שמעליו נבנתה התוספת." בית המשפט דחה את הטענה, כי הצו אינו ברור על פניו, מאחר שאין כאילו הגדרה ברורה של המבנה, שהצו אמור לחול עליו. התיאור היה לדעת בית המשפט מספיק, ולא יכול היה להיות ספק בקשר לכך, מה ישן במקום ומה נבנה עתה כחדש. אשר למסירת הצו, הרי סבר בית המשפט, שהמשיב יצא ידי חובתו בהצגתו במקום כמצוות החוק, ומה גם שעצם הערעור מצביע על כך, שהמבקשים ערים להוראת הצו ולמשמעותו. לעניין שלב הבנייה ציין בית המשפט: "לדעתי הבניה עודנה באיבה ולא ניתן לומר על מבנה כזה שאין בו חלונות ומשקופים ופתח הדלת שלו לקיר חיצון סגור מעץ דיקט מעין הנחה של דיקט על הפתח כשחומר הבניה עודנו מוערם - כי מבנה זה הסתיימה בניתו. גם אם תרצו לומר כי השימוש שלו ייעדו המבקשים את הבניה - בניה כזו מתאימה לו ומספיקה לו, הרי שלא ייתכן גם במבנה של קירות וגג לומר שנסתיימה בנייתה בצורתה זו כפי שראה בית המשפט היום. הפירוש שיש לתת לסיום בניה לפי סעיף 238א(ח) לחוק - הוא סיום כל השלבים של הבניה שיאפשרו את האיכלוס כמקובל על ידי בני אדם. לא ייתכן לומר על מבנה כי גמור הוא אם עדיין יש בו ערימות של חומר בניה, פתחים חשופים והקירות ללא כוחלה וממראה עיני ראיתי שאלמלא צו הפסקת עבודת בנין ביום 29.11.83גבי אותו מבנה - ייתכן שהמבנה היה נראה היום אחרת - גמור ואולי מושלם. לכך בדיוק כוון המחוקק בהפסקה בנייה בעודה באיבה על ידי צו הריסה המינהלי. לדעתי גם איכלוס אין כאן. כפי שנקבע בע"פ 58/83 - הנ"ל - יש לייחס פירוש של איכלוס כמקובל וכרגיל אצל בני אדם. העובדה שמשטח המבנה הזה שמש גם קודם למעבר לכניסה לחדר הלימוד של הישיבה וכי על גבי משטח זה היה קיים ברזים לנטילת ידים וכי זהו השימוש שייעדו למקום גם אחרי סגירתו בגג וקירות - אינה צריכה ללמד על האיכלוס. המבנה הזה נבנה כמקום סגור, מעין טרקלין מקורה של חדר המדרגות והמעבר לבית המדרש והלימוד - וזהו אכלוסו המקובל. כדי שיאוכלס בתור שכזה צריך שבניית המבנה תסתיים ויאוכלס כחדר מדרגות מקורה. עצם העובדה שנעשה בו אותו שימוש קודם ותו לא, צריכה ללמד דווקא שהשימוש החדש עדיין לא החל. כדי שיהיה איכלוס במבנה כזה צריך יותר מאשר מעבר ונטילת ידיים. לדעתי - כעולה מהטענות, זהו שלב אחד של בנייה עתידה שעליה מלמד הפתח שבגג התוספת הזאת - מעין מעלה נוסף לגג." עד כאן דבריו של בית-משפט השלום. .3 הסמכות לצוות על הריסה של מבנה, שנבנה שלא כדין, הוקנתה למי שהוקנתה כדי למנוע התפשטותה של בנייה בלתי חוקית, ובנסיבות, שתוארו לעיל, ראה בית המשפט את הפעלת הסמכויות כראויה וכמתאימה, ולא ראה כל הצדקה להתערבותו למען ביטולו של צו המניעה. .4 בבית המשפט המחוזי, שדן בערעורים שהוגשו נגד החלטתו הנ"ל של בית-משפט השלום, נטען כלהלן: (א) שיקולים זרים היו מונחים ביסוד מתן הצו. (ב) הצו אינו מתחשב בסיכון למבנה, היכול לנבוע מביצועו. (ג) לא הוענקה למערערים זכות טיעון טרם הוצאת הצו. (ד) תיאור המבנה שנועד להריסה לא היה מספיק. (ה) הבנייה הסתיימה, ומכל מקום היה איכלוס של המקום. בית המשפט דחה את כל הטענות פרט לזו הנוגעת לתיאור המבנה: לא נתגלה לבית המשפט, שהיו שיקולים זרים כנטען; תוקפו של הצו אינו תלוי בשאלה איך יבוצע, ואך מובן הוא, שבעת ביצועו אין לגרום נזק לחלקים אחרים של המבנה, אשר עליהם הצו אינו חל; אין זכות שמיעה בשלב הטרומי, ולמי שרואה עצמו נפגע שמורה זכות הפנייה לבית המשפט, כפי שאף נעשה במקרה דנן; בית המשפט המחוזי גם אימץ את מסקנתו של בית-משפט השלום לעניין האיכלוס, כפי שצוטטה לעיל. בקשר לתיאורו של המבנה אמר בית המשפט: "הצו הוצא כשחלק המבנה שיש להרסו מתואר כך: תוספת המבנה הנמצא בעיר העתיקה, רח' מעלות חאלדיה 32ירושלים....במקום המסומן בתרשים המצורף בזה באדום סק' (ד) 311ל238א' מחייבים כי: 'בצו הריסה מנהלי יפורטו: (1) 'המקרקעין שעליה הוא חל'. (2) 'הבנין או החלק ממנו שהצו מסמיך להרסו, לפרקו או לסלקו'. לא בכדי טרח המחוקק והתנה את עצם תקפו של הצו בתאור כזה, שהרי לא יעלה על הדעת שסנקציה דרסטית כזו תבוצע מבלי שכל המעוניינים (בין אלו שהם צדדים: להליך משפטי ובין אחרים למשל: שכנים, שוכרים, בעה"ב וכיו"ב) ידעו בדיוק למה מכוונים הדברים. לפיכך ולאור חומרת התוצאות וקיצוניות הסמכויות הנתונות לרשות אין הצו יוצא ידי חובת החוק אלא אם מי שנוטל הצו לידו יכול למקרא הצו, ללא פרוש ודרוש, לדעת במדוייק איהו ואיזהו המבנה או החלק ממנו שאותו יש להרוס. המעיין בצו שניתן ידע אמנם אל נכון את מיקום המבנה בו מצוייה התוספת אותה מבקשים להרוס, ואולם לא יכול שידע את תאור התוספת." בית המשפט סבר, כי התיאור אינו מלא ומדויק במידה מספקת. והוסיף וקבע: "נצחון זה של המערערים עלול להתגלות ,כנצחון' פירוסי משום... (ש)עדיין פתוחה הדרך בפני הרשות המוסמכת לחזור ולהוציא צו כדין ובכך להשיג את מטרת החוק. אי לכך, ערעור זה מתקבל ואנו מבטלים את מה שמתיימר להיות צו הריסה ומורים כי לא יבוצע." .5על עניין זה הוגש על-ידי המשיב ערעור ברשות לבית המשפט הזה, וערעור זה עדיין תלוי ועומד. .6העניין חזר לבית-משפט השלום, משהוצא ביום 19.12.83צו הריסה חדש, ובו תיאור מפורט יותר של המבנה המיועד להריסה. המבקשים שבו ופנו לבית-משפט השלום (ב"ש 404/83), ובית המשפט כאמור ציין כדברים האלה: "השיקולים להוצאת הצו נשוא הבקשה לא התגבשו שנית ומחדש לאחר החלטת בית המשפט המחוזי ולאורה אלא נשארו במהותם אותם השיקולים. מטרת הצו הינה זהה למטרת הצו שבוטל. כל הטענות בדבר שיקולים זרים, זכות הטיעון, אי התחשבות בגורם הסכון הבטיחותי, ביצוע ההריסה, שאלה אכלוס המקום וסיום הבניה, כל אלה עלו בפני בית המשפט המחוזי ונדחו על ידו. אלא, שדוקא בשל חומרת התוצאות וקיצוניות הסמכויות הנתונות לרשות פסק בית המשפט המחוזי כי אין הצו יצא ידי חובת החוק אלא אם מי שנוטלו יכל למקרא הצו לדעת במדוייק, איזה חלק מהמבנה יש להרוס. פגם שנפל בתיאור הנכס בצו שהוא מפרטו, פגם זה תוקן, כפי שאף צפה בית המשפט המחוזי ולא נטען בפני כי התאור הזה של חלק מהמבנה שחייב בהריסה לא היה מספיק. אני רואה עצמי פטור מלהכנס לעמקן ולמלוא התכן של טענות ב"כ המבקשים לאחר שמטרת הצו, המניע והשקולים שבהוצאתו לאור מטרות המחוקק נבחנו על ידי בית המשפט המחוזי ולא נמצא בהם כל דפי; ועל כל פנים אני מקבלת ומאמצת את מסקנות בית המשפט המחוזי בשאלות אלה. כאמור לעיל הפגם היחיד שנמצא בצו הקודם תוקן וכל שחפצים המבקשים באמצעות הליך זה לאחר הוצאת הצו על-ידי ראש העיר ביום 19.12.83, הוא לזכות בחסד של זמן נוסף טרם בצוע הצו." עד כאן החלטתו השנייה של בית-משפט השלום. .7המבקשים פנו שוב לבית המשפט המחוזי, אשר אימץ את נימוקיו פסק-דינו הקודם, ככל שאלו התייחסו לטענות של המבקשים, שנדחו בערעור הקודם. בית המשפט הוסיף והדגיש, כי אין גם מקום לקבל את הטענה, כאילו נסתיימה הבנייה, או כאילו המקום שנבנה אוכלס כבר. "איכלוס" לעניין זה הוא איכלוס, שמתאים למבנה שבו מדובר, ושימוש במבנה בלתי גמור אינו נופל בגדר דרישותיו של סעיף-קטן 238א(ח). יתרה מזו, הסמכות, לפי הוראות החוק, דרושה דווקא לצורך אותם מקרים, בהם יש למנוע יצירתן של עובדות מוגמרות על-ידי שימוש במבנים בלתי גמורים. על-כן נדחה הערעור, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. .8המבקשים העלו לפני בית-משפט זה את כל הטענות, אותן הביאו בערכאות שקדמו לנו, אך לא מצאתי בהן כל ממש. אין חולק, כי הבנייה נעשתה שלא כדין, וכפי שמתברר, גם אין מדובר על מקרה, בו נמצא הרישיון לבנייה בהישג יד מיידי, ורק עיכוב פורמאלי חסר משמעות הוא שמעכבו זמנית. המבקשים טענו, בין היתר, נגד אימוצם על-ידי בית המשפט של הטעמים, אשר שימשו את בית-משפט השלום או את בית המשט המחוזי, לפי העניין, בגלגולו הקודם של דיון זה. טענתו של עו"ד, דרורי, פרקליטם המלומד של המבקשים, הייתה, כי מאחר שהצו נפסל בשל חוסר בהירות, בטלים גם כל ההליכים, ואין לאמץ כל חלק מהם. אין כל ממש בתיאור שניתן עלידי בא-כוח המבקשים להחלטות של בתי המשפט שקדמו לנו ולהתייחסותם להחלטותיו של בית-משפט השלום ושל בית המשפט המחוזי בגלגול הראשון של פרשה זו. בית המשפט לא שילב הליך כלשהו של הדיון הקודם לתוך הליכים שלפניו ולא פטר עצמו, כביכול, מקיומה של חוליה כלשהי במהלכיו. כל שעשה היה, כי לגבי טענות, אשר שבו וחזרו על עצמן, לא נהג כאילו הושמעו לראשונה ולא שב ופירט את כל נימוקיו אלא הפנה לנימוקים ולטעמים, שהועלו כבר בעבר על הכתב, בדיון קודם, ואשר אותם אימץ לא מן הבחינה הפורמאלית אלא לגופם ועל-פי תוכנם. בכך אין כל פסול. בתי המשפט בשתי ערכאותיהם גם צדקו במסקנתם, כי ביצוע הצו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק, והשיקול של בית-משפט השלום ובית המשפט המחוזי, כי יש למנוע עובדות מוגמרות, המעוגנות במעשה בלתי חוקי, אין לגלות בו פגם. על-כן החלטתי לדחות את הבקשה לרשות ערעור. עיכוב ביצועהריסת מבנהצו הריסהערעורצווים