קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על עונש בעבירות ביטחון: השופט נ' סולברג: 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ר' יפה-כ"ץ, אב"ד והשופטים ו' מרוז וא' ואגו) בתיק פ"ח 1040/06 מיום 12.7.09, בגִדרו נגזר על המערער עונש של 20 שנות מאסר. 2. המערער הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון בשתי עבירות של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, בשתי עבירות של קשירת קשר לפשע, בסיוע לניסיון לרצח, בניסיון לרצח, בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובניסיון כניסה לישראל. 3. כתב האישום המתוקן כולל חמישה אישומים שבהם הודה המערער והורשע. אֵלו הם עיקרי הדברים: במאי 2003 פנה אל המערער מחמד עיאד (להלן: מחמד), פעיל בארגון גדודי חללי אל-אקצא, והציע לו להתגייס לארגון. המערער נענה להצעתו. ביוני 2003 ביקש מחמד מהמערער לבצע עימו תצפיות על תנועת טנקים של צה"ל, ליד הציר המזרחי ברצועת עזה. מחמד יידע את המערער כי בכוונת גדודי חללי אל-אקצא להניח מטען חבלה במקום. המערער הסכים להצטרף לקשר וביצע ביחד עם מחמד את התצפיות. במסגרת הקשר ולשם קידומו, הניחו מחמד ואחרים מטען חבלה במקום, בכוונה לפוצצו ולגרום למותם של חיילי צה"ל. המטען נחשף, בסופו של דבר, ולא התפוצץ. 4. בדצמבר 2004, פנה אל המערער שאדי אבו-קומבוז (להלן: שאדי), פעיל ארגון הג'יהאד האיסלמי והציע לו לקחת חלק בביצוע פיגוע משותף של הג'יהאד האיסלמי ושל גדודי חללי אל-אקצא. המערער נענה לבקשתו של שאדי וקשר עִמו קשר כדי לגרום למותם של ישראלים ועל מנת לפגוע בביטחון המדינה. שאדי הכיר למערער את מחמד ג'ונדיה (להלן: ג'ונדיה), וזה הודיע למערער כי הוא זה שיתן לו הוראות מטעם הג'יאהד האיסלמי. המערער וג'ונדיה יצאו לביתו של פעיל נוסף (להלן: עאדל) בסג'עיה שבעזה, שם לבשו מדי צבא, והמערער הצטייד ברובה קלצ'ניקוב ושני רימוני יד. המערער, ג'ונדיה ופעילים נוספים, אשר נשאו עִמם רובים ומחסניות, יצאו לאזור חאג' חמדה ברצועת עזה. שם המתינו המערער והפעילים הנוספים לחיילי צה"ל על מנת לירות עליהם ולהמיתם, אך חיילי צה"ל לא הגיעו למקום. 5. ביום 16.12.05 בסמוך לשעה 17:00, קשר המערער קשר עם פעילים אחרים בג'יאהד האיסלמי, לירות טילים על ישראל. המערער והקושרים האחרים נשאו עִמם רובי קלצ'ניקוב ויצאו במכונית שעליה הובילו טילים לאזור הציר המזרחי ברצועת עזה. בשעה 17:05 ירו שניים מהקושרים טילים לכיוון נחל עוז; אחד הטילים נורה, השני נפל במקום ולא נורה. 6. בסוף ינואר 2006, קשר המערער קשר עם פעילי הג'יהאד האיסלמי לירות טילים לעבר ישראל. הקושרים יצאו לאזור מגדלי שייח' זיאד ברצועת עזה, כשהם נושאים עימם טילים, וירו טילים לכיוון ישראל. ביום 27.1.2006 פעל המערער פעם נוספת לקשירת קשר עם פעילי גדודי חללי אל-אקצא, כדי לירות טילים לעבר ישראל על מנת לגרום למותם של ישראלים. לצורך קידום הקשר יצאו המערער והקושרים לעבר הציר המזרחי ברצועת עזה, כשהם נושאים עימם ארבעה טילים ורובי קלצ'ניקוב. בסמוך לשעה 6:53 בבוקר, ירו המערער והקושרים האחרים שלושה טילים לעבר נחל עוז. 7. זמן קצר לאחר מכן פנה ג'ונדיה אל המערער וביקש ממנו להיכנס לישראל ולבצע פיגוע, על מנת להרוג ישראלים. המערער הסכים, וביקש מג'ונדיה דרכון ממשרד הפנים בעזה על מנת לצאת מרצועת עזה למצרים, לחצות את גבול מצרים-ישראל וכך להיכנס לישראל שלא כדין. ג'ונדיה הדריך את המערער כי באל-עריש שבמצרים יחבור אליו אדם אשר יראה לו את הדרך לחצות את גבול ישראל-מצרים. בהתאם לתוכנית זו, אמור היה המערער להגיע לבאר שבע ולפגוש שם אדם אשר יובילוֹ למקום בישראל לצורך ביצוע הפיגוע. אלא שלאחר זמן מה, הודיע ג'ונדיה למערער כי התוכנית התבטלה, שכן לא הצליח להשיג עבורו אישור יציאה למצרים. ג'ונדיה הציע תוכנית חלופית, שבמסגרתה ישיג למערער אישור כניסה לישראל לצורך בדיקות רפואיות. בהתאם לכך, נמסרו למערער מסמכים רפואיים לפיהם הוא זקוק לטיפול רפואי בבית החולים "מוקאסד" שבירושלים. אישורים אלו ניתנו למערער מבלי שהיה זקוק לטיפול רפואי כלשהו. כמו כן קיבל המערער 2,000 ₪ לצורך תשלום הוצאותיו לאחר הכניסה לישראל. המערער הופגש עם בכיר בארגון, וזה הנחה אותו לצאת מיד לישראל לצורך ביצוע הפיגוע. באמצעות המסמכים הרפואיים ניתן למערער אישור כניסה, הוא נכנס למחסום ארז ושם נעצר על-ידי כוחות הביטחון. 8. בית משפט קמא ציין בגזר דינו את חומרת מעשיו של המערער שבאו לידי ביטוי בניסיונות חוזרים ונשנים לפגיעה בישראלים ובביטחון המדינה. פעילותו לא הופסקה בשל חרטה, אלא רק עקב מעצרו. בית משפט קמא לא נתן משקל רב לכך שלא נפגעו ישראלים כתוצאה ממעשיו, שכן תוצאה זו נבעה מנסיבות שלא היו בשליטת המערער. עם זאת, ציין בית משפט קמא, כי מפאת גילו הצעיר של המערער הוא אינו ממצה עמו את מלוא חומרת הדין. 9. בערעורו טוען המערער כי בית משפט קמא החמיר עימו יתר על המידה וכי חרג מרמת הענישה המקובלת לעבירות אלו. המערער טוען כי לא לקח חלק מרכזי בביצוע העבירות. כמו-כן, טוען המערער, כי כתושב ואזרח של הרשות הפלשתינית, נאמנותו היא לעם הפלשתיני ולא למדינה אחרת המצויה בסכסוך עם עמו. לפיכך, לטענת המערער, חובת נאמנותו מפחיתה את מידת הפליליות והחומרה של המעשים. זאת ועוד, המערער טוען כי בית משפט קמא לא התחשב במידה הראויה בשיקולים לקולא: הודאתו, גילו הצעיר והרקע החברתי שבו גדל. 10. בכל אלה לא מצאנו עילה לשנות מן העונש. לא מצאנו פגם באופן איזון שיקולי הענישה כפי שנעשה על-ידי בית משפט קמא. העבירות בהן הורשע המערער הן מן החמורות ביותר. המערער רתם את עצמו מרצון לפעילות טרור, שמטרתה נטילת חייהם של אזרחים וחיילי צה"ל רק בשל היותם ישראלים; בין בדרך של הנחת מטעני חבלה, בין בדרך של ירי, בין בדרך של שיגור טילים. לאור חומרתם ומסוכנותם הרבה של המעשים הללו, נדרשת תגובה עונשית קשה, תוך מתן קדימות לשיקולי הרתעה; הן הרתעת היחיד, הן הרתעת הרבים.   11. עונש המאסר שנגזר על המערער הוא מכביד, מדובר בתקופה ארוכה, אולם העונש איננו חורג ממתחם הענישה המקובל בכגון דא (ע"פ 9078/06 לחאם נ' מדינת ישראל (, 27.10.08); ע"פ 2651/10 שריף נ' מדינת ישראל (, 28.2.11); ע"פ 3370/09 אלעמור נ' מדינת ישראל (, 26.12.11); תפ"ח (ב"ש) 1071/07 מדינת ישראל נ' חמיד (, 30.6.11); תפ"ח (ב"ש) 1138/06 מדינת ישראל נ' תאמר (, 10.6.09); תפ"ח 1080/08 מדינת ישראל נ' עאדרה (, 26.5.10). המלחמה בטרור היא יום-יומית, וחלק ממנה הוא רמת ענישה גבוהה. יש צורך להרתיע כל חוליה בשרשרת הטרור. המערער התמיד בפעילותו המתוארת במשך 3 שנים. מעשיו הלכו והסלימו. המעשים הופסקו רק כשנעצר המערער עם מסמכים רפואיים כוזבים, לפיהם זקוק היה כביכול לטיפול רפואי כלשהו. לא מצאנו אפוא עילה להתערב ולשנות מגזר דינו של בית משפט קמא. 12. הערעור נדחה.ערעור