קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על עונש על עבירות מין שהתקבל: השופט א' רובינשטיין: רקע והליכים לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא צבן והשופטים מזרחי וכרמל) מיום 30.5.10 בתפ"ח 645/09 בו הורשע המערער, יליד 1990, על סמך הודאתו, בעבירת מעשים מגונים בקטינה והושתו עליו שבעה חודשי מאסר בפועל, שתי שנות מאסר על תנאי, קנס של 2,000 ₪ ופיצוי למתלוננת בסך 20,000 ₪. המערער טוען כנגד חומרת העונש, והמדינה - כנגד החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפרסם את שמו. לפי כתב האישום המתוקן בו הודה המערער, שימש ביום 6.8.09 כשמרטף לילדים ובהם ילדה בת חמש; כשצפו יחד בסרט הכניס ידיה מתחת לבגדיה ותחתוניה ונגע באיבר מינה; היא אמרה שאמה אינה מרשה דבר זה והוא הוציא את ידו. אחר כך נשכב המערער ליד מיטתה וחיבק אותה. והיא העירה לו על כך והוא חדל. בית המשפט המחוזי נדרש לתסקיר נפגעת העבירה שהושפעה קשה מן האירוע, דבר שגרם לה סיוטי לילה והשמנה, והשפעות קשות על הוריה. תסקיר הערכת המסוכנות של המערער תיאר קבלת אחריות ללא הסבר המעשים, אמפטיה לקרבן ונכונות לקבל טיפול, ומסוכנות בינונית בשל העדפה מינית סוטה אך נכונות להתמודדות עמה. בית המשפט החליט על הרשעת המערער אך אסר - תוך ראיית הדברים כחריג (הניתן במשורה) לעקרון פומביות הדיון - על פרסום שמו, בשל גילו הצעיר וחוסר בשלותו וכן החשש לדרדורו ולפגיעה במשפחתו, שעלתה ארצה לפני מספר שנים. בית המשפט סקר את השיקולים השונים על פי הפסיקה, ציין כי מדובר בעבירה נתעבת ומאוסה, ואף אם ישנה תגובת יתר מצד הורי הנפגעת אין לבוא עמם בטרוניה. עם זאת נאמר כי עסקינן בצעיר מבולבל שחדל ממעשהו משהעירה הקטינה, והוא חסר עבר פלילי ומגלה נכונות לטיפול; נאמר כי אין נתונים בדוקים באשר לקיומה של פדופיליה אך קיימת סכנה מסוימת לחזרה על המעשים. סוף דבר, נגזרו  העונשים המנויים מעלה. כאמור החליט בית המשפט, בעקבות החלטת ביניים, על המשך איסור הפרסום, ועל כך עירערה המדינה כאמור (ע"פ 5316/10 אליו נשוב). הערעור על חומרת העונש המערער (בע"פ 5393/10) השיג תחילה גם על ההרשעה אך חזר מכך וכן מן הערעור על הפיצוי והקנס, ונותר ערעורו על חומרת העונש. לכך נידרש תחילה. בהחלטת הרכב מיום 8.11.10 נתבקשה בהסכמה דחיה לשם בחינת האפשרות לשילוב המערער בתהליך טיפולי מתאים; בהחלטות נוספות נדחה הדיון לשם השלמת הטיפול; הוא הובא שוב בפני הרכב ביום 12.9.11 אך ניתנה ארכה נוספת. סוף דבר שהוגש תסקיר מיום 6.3.12, בו דיוח שירות המבחן למבוגרים על סיומו בדצמבר 2011 של טיפול קבוצתי בן שנה, בו שיתף המערער פעולה; המערער תיאר דיכאון שהיה שרוי בו סמוך לאירוע הנדון נוכח פרידה מחברתו ותהליך חזרה בתשובה; הוא זיהה את עיוותי החשיבה, וכן צוינו רגשות אשמה כלפי הקרבן ומשפחתה והכאב שנגרם למשפחתו שלו, נאמר כי עודו זקוק לטיפול פרטני, והומלץ על צו מבחן לשנה והמרת עונש המאסר בעבודות שירות. בפתח הדיון בפנינו (ביום 30.7.12) הודיע בא כוח המדינה כי לאחר התלבטות, והגם שחומרת העבירה הצדיקה את גזר הדין בבית המשפט קמא לעת הינתנו, נוכח התהליך הטיפולי שעבר המערער ומתוך שחלפו שלוש שנים ללא עבירה נוספת, אין המדינה מתנגדת להפחתת העונש ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת עדכנית של הממונה על עבודות שירות (שבשעתו חיוה דעתו), יחד עם צו המבחן. בא כוח המערער ציין כי הדברים נעשו על רקע ילדותי. אבי המתלוננת, שנכח באולם, ביקש לומר כי המשפחה נהרסה, וכי לא ניתנה תשומת לב לכך שלמערער היו מחשבות בתחום זה מגיל 14. נציגת שירות המבחן ציינה כי המערער עבר כברת דרך, ולאחר קושי להתחיל בתהליך עבר את הטיפול, ועל כן יש לחזק את ההצלחה שהושגה. החלטנו בהסכמה לקבל את הערעור ולהעמיד את העונש על מאסר שישה חודשים בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת עדכנית של הממונה על עבודות שירות, אשר תוגש תוך 30 יום, ימי פגרה במניין. אנו מקדימים תודה לממונה. כן יושת צו מבחן, אותו אנו מעמידים על שנתיים מהיום. שאר חלקי גזר הדין קמא בעינם (הערעור לגביהם נמחק), קרי שנתיים מאסר על תנאי, 2,000 ₪ קנס ו-20,000 ₪ פיצוי. אנו מביעים את התקוה כי המתלוננת תשתקם ומאחלים לה ולמשפחתה כל טוב. ערעור המדינה כאמור עירערה המדינה (ע"פ 5316/10) על איסור הפרסום. בעת הדיונים בבית המשפט המחוזי ניתן, לבקשת המערער (המשיב בערעור המדינה) צו פרסום זמני ובית המשפט קמא עיגן אותו, כנזכר, בגזר הדין. לטענת המדינה פומביות הדיון היא עיקרון חוקתי (סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה), ופרסום שמו של המורשע בפלילים הוא הכלל גם באשר לעבירות מין. צוין, כי נקבע מפי השופטת חיות בבש"פ 8698/05 ד' א' נ' מדינת ישראל (לא פורסם) כי בעבירות מין "משהורשע נאשם בדינו גובר האינטרס הציבורי הקיים בפרסום פרטי המקרה ובפרסום פרטיו המזהים של הנאשם...". לדעת המדינה, בצד העיקרון הכללי, למשיב נטיה מינית שיש בה סיכון לשוב ולפגוע בקטינים; ולעניין הפרסום, אין מדובר בנזק יוצא דופן בהשוואה לאחרים במקרים דומים בדיון בפנינו טען בא כוח המדינה, כי ההרשעה והצורך לצמצם מעורבות בעבירות עתידיות מטים את הכף לכיוון הפרסום; זאת, בנוסף לכך שהשם כבר פורסם בעבר. בא כוח המערער (המשיב) טען כי פרסום יהרוס את שהושג בטיפול, וזאת לאחר שלוש שנים מביצוע העבירה ללא עבירות חדשות; אין מקום, כך נאמר, להתערב בהחלטת בית המשפט קמא שאינה משקפת טעות חמורה; יש מקום לבכר את השיקום, מה גם שהמדינה לא עררה על איסור הפרסום כשהוטל לראשונה ב-2010; הפרסום גם עלול לפגוע בסיכויי הנישואין ובלימודי המערער, ויש להתחשב בתסקירים התומכים בהמשך חיים נורמטיביים. לא בלי התלבטות לא מעטה החלטנו שלא להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אכן, המדיניות השיפוטית בכגון דא היא פרסום, אף כי עיון במאגרי המידע יגלה - והדברים נאמרים באי נחת - כי לא מעט פסקי דין בעבירות מין, כולל חמורות ושאינן במשפחה, שעל פניהן אין סיבה לחיסוי שמות העבריינים, מתפרסמים כ"פלוני". אין צריך להכביר מלים על עקרון פומביות הדיון לעניין זה, אף כי לעיקרון חריגים, לרבות אלה שבסעיפים 68(ב)(5) ו-70(ד) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984. החלטתנו ניתנת במכלול, בנסיבות של חלוף שלוש שנים ללא עבירות נוספות - כאמור - והתהליך הטיפולי השיקומי שעבר המערער (המשיב), וזאת בנוסף לנימוקי בית המשפט קמא שעניינם הגיל הצעיר ומצב המשפחה. ואולם, נציין כאן כי החלטתנו, שבאה בהתלבטות כאמור וכחריג בכגון דא, צריכה להתפרש מזה כמתן סיכוי להצלחת השיקום; אך בצדה ניתנת מזה אזהרה חמורה למערער שירחיק עצמו מכל סיטואציה בה עלול הוא חלילה להתפתות ולמעוד ועל-ידי כך לפגוע בזולת, וכמאמר חכמים (בבלי שבת י"ג, א', מפי האמורא עולא) "לך לך אמרי נזירא סחור סחור, לכרמא לא תקרב" ("לך לך - אומרים לנזיר - סביב סביב, לכרם לא תקרב", כמובן כדי שלא יתפתה ליין). ערעור המערער מתקבל בהסכמה לפי האמור בפסקה ה' מעלה; ותוך אזהרה חמורה למערער איננו נעתרים לערעור המדינה. חוות דעת הממונה תוגש, כאמור, תוך 30 יום, ימי פגרה במניין. בעקבותיה תינתן החלטה משלימה.        משפט פליליעבירות מיןערעור