קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד ביטול זכיה במכרז: 1. העותרת מסתייגת מהחלטת המשיבים לבטל מכרז בו זכתה. יצויין, כי הדיון בעתירה זו נמשך זמן מה, לצערי, בשל אי הצלחת הצדדים לסיים את העניין בפישור. 2. המשיבים יצאו במכרז רחב היקף. נושא המכרז, חכירת מגרשים לפיתוח ולבנייה רווייה של 296 יחידות דיור ולביצוע פינויים במתחם בנוי בשכונה ג' בבאר-שבע המיועד לבנייה חדשה. העותרת התעניינה במכרז. נערך סיור קבלנים באתר בהשתתפות העותרת ונציגי המשיב 1. עפ"י פרוטוקול הסיור, כמות הפינויים שעל הזוכה במכרז לבצע היא 9 דירות המכילות 8 משפחות ובית כנסת. היחידה אשר הציעה הצעה למכרז הינה העותרת והיא שזכתה בו. כחודש ימים לאחר שהעותרת זכתה במכרז, ערכה סיור באתר וגילתה כי מספר הפינויים גדול מהנרשם בפרוטוקול. מהחומר עולה, כי מדובר בשישה עשר פינויים ולא בתשעה. עקב הטעות האמורה, החליטו המשיבים להורות על ביטול המכרז. כאמור, העותרת מסתייגת מהחלטה זו ומכאן ההליך הנדון. 3. שתי טענות עיקריות בפי העותרת. הראשונה, כי משהוכרזה כזוכה במכרז, נסתיימו הליכי המכרז. מכאן ואילך, חלים דיני החוזים בלבד. אין כל מקום לביטול החוזה, אלא באמצעות פנייה על ידי המשיבים לבימ"ש. השנייה, כי אפילו אם יסבור ביהמ"ש שדיני המכרזים חלים על המקרה, החלטת המשיבים נופלת מחוץ למתחם הסבירות ודינה להתבטל. לגישת העותרת, יש להשאיר על כנה את ההחלטה, בדבר זכייתה במכרז ואילו על המדינה או מי מטעמה, לדאוג לביצוע הפינויים הנוספים. מנגד, המשיבים מגוננים על החלטת ועדת המכרזים, לבטל את המכרז, בטענה שנפלה טעות מהותית במסמכי המכרז. 4. המסגרת הנורמטיבית החלה בענייננו היא, דיני המכרזים. העתירה היא כנגד החלטתם של משרד ממשלתי ומנהל מקרקעי ישראל להורות על ביטול מכרז. העותרת היא זו אשר פנתה לבית משפט לעניינים מנהליים. פנייה זו, בדין היא. דיני החוזים מהווים כלי שרת, בהיכנסם תחת ה"מטרייה" של דיני המכרזים, אולם אין חפיפה בין שני התחומים. נגזר מכך, כי על בית המשפט המנהלי לבחון את סבירות החלטת המשיבים. מוקד ההכרעה עובר לבחינת שיקוליהם. ואולם, יש לזכור, כי ביטול מכרז בכלל ולאחר שצד זכה בו בפרט הינו, החלטה יוצאת דופן. אין זה מתפקידו של ביהמ"ש לעניינים מינהליים להחליט במקום הרשות המינהלית. אולם, שבט הביקורת המינהלית יבדוק בקפדנות החלטה של רשות מינהלית לבטל מכרז. (ראה: בג"צ 368/76 גזלן נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד ל"א (1), 505, 515). בדיקה קפדנית מה משמעה? קיים חשש, כי מזמין המחליט לבטל מכרז, מושפע יתר על המידה משיקוליו הוא כצד מעוניין. אין בהכרח פסול בכך, ברם, המזמין מהווה רק חלק מהתמונה. עליו לשקול גם את האינטרס הלגיטימי של הצד האחר, אשר זכה במכרז. כמובן, ניתן לטעון, שבפני הצד שזכה, דוגמת העותרת, פתוחה הדרך לגשת למכרז החדש ולהתמודד בו. המענה לכך הוא, כי די בביטול הזכייה במכרז כדי לפגוע בעותרת. פגיעה זו כוללת פגיעה בעיקרון סודיות ההצעה, שכן פרטי הצעת העותרת חשופים לא רק למשיבים, אלא למתמודדים פוטנציאלים אחרים, שלא השתתפו במכרז הראשון, אבל יהיו רשאים להשתתף במכרז החדש, אם יוחלט עליו. כתוצאה מכך, נפגעו עקרון השיוויון ועקרון התחרות ההוגנת. יתרה מזו, על המזמין, אשר החליט על ביטול מכרז, לאחר שצד זכה בו, להצדיק את השינוי בעמדתו. הואיל ועסקינן במכרז ציבורי, רשאי הוא לשקול את ההשלכות של הותרת החלטת הזכייה על כנה, אבל עליו לתת את הדעת לפגיעה בצד שזכה. שיקולים אלה מועצמים, כאשר מדובר בטעות מטעם מזמין המכרז, הם המשיבים. ודוק, אין טענה, כי מדובר בטעות בחוסר תום לב. כן, אין טענה, כי מדובר בשיקול של כדאיות העיסקה במובן הצר. עסקינן בשוני בהיקף העבודה ולא בהערכה חדשה באשר לעלותה. אמנם, הטעות, טעות היא. המשיבים יכלו למונעה מבעוד מועד. יש לבדוק, אפוא, את החלטת ביטול המכרז בזהירות. 5. כוחם המצטבר של מספר שיקולים מטה את הכף לכיוון עמדת המשיבים. שיקולים אלה הינם: א. פגם מהותי; ב. עמדת העותרת והשלכתה; ג. טעות הדדית ואחריותה של העותרת; ד. עיתוי הביטול. א. על מנת להצדיק החלטה לבטל מכרז, לאחר שהוכרז הזוכה, יש להצביע על פגם מהותי. אף העותרת הודתה, כי התוספת במספר הפינויים, הינה עניין מהותי. כאמור, העותרת גילתה את הטעות במספר היחידות שיש לפנות במהלך סיור שערכה אחרי זכייתה במכרז. כשבועיים לאחר מכן, ב"כ העותרת דאז שיגר מכתב למשיבים. נאמר בו: "מובן כי תוספת של 50% בכמות הפינויים אינה עניין של מה בכך ויש בה כדי לשנות באופן מהותי את תנאי המכרז". מלאכת הפינוי קשה היא. מהחומר עולה, כי לפני היציאה למכרז הגיעו המשיבים להסכמה עם רוב הדיירים ואלו שנשארו אינם מעוניינים בשינוי המצב הקיים. היגד זה בצורה אחרת: ניתן לבחון אם הפגם שנפל במכרז הינו מהותי דרך השאלה, האם יש בו בכדי לשנות את פני המכרז. אף מעמדת העותרת עולה, כי יש להשיב על השאלה האמורה בחיוב. ברי, כי הצעת העותרת הייתה בנויה על מספר אחר של פינויים. אין היא מוכנה לספוג את העלות וניתן להבין את עמדתה. ברם, דווקא עמדתה זו, היא אשר תומכת בהחלטת המשיבים להורות על ביטול המכרז. ב. העותרת אינה מעוניינת לבצע את הפינויים הנוספים. כתוצאה מכך, יהא על המשיבים לבצע את יתרת העבודה או להעבירה לגורם אחר. הקושי בפתרון זה, שהוא עומד בניגוד להגיון הפנימי של המכרז ואף עשוי לשבש את ביצועו. שני הצדדים ועל כך אין מחלוקת, יצאו מתוך הנחה, כי המבצע את עבודות הבנייה, יבצע תחילה את מלאכת הפינוי. למעשה, האחרון חייב להקדים את הראשון. אומד דעתם הסובייקטיבי של שני הצדדים זהה בעניין זה. כך גם, אומד דעתם האובייקטיבי של שני הצדדים הנלמד מתנאי המכרז. היה וגורם אחר יבצע חלק מעבודת הפינויים, תיווצר תסבוכת ביחסים שבין המשיבים לבין העותרת. מה אם הגורם האחר אינו מצליח בפינויים? מה אם הוא מתרשל בביצוע העבודה? איך העניין ישפיע על לוח הזמנים של עבודת העותרת? נפתחה מעין תיבת פנדורה של מצבים, שכלל לא עלתה בדעתם של הצדדים. בפועל, לא יהא זה מעשי להשאיר את ההחלטה, בדבר זכיית העותרת, על כנה. לשון אחרת, עולה, כי ביטול המכרז, הנו בבחינת הרע במיעוטו. לטענת העותרת, כי המשיבים הפרו את זכותה לשימוע בכך, שלא הזמינוה טרם החלטת הביטול, יש להשיב כי העותרת הציגה עמדתה בפני המשיבים באמצעות המכתבים ששלחה. ג. המשיבים טעו בהצגת הנתונים. צודק ב"כ העותרת, כי המשיבים הם אלו, אשר הכינו את פרוטוקול הסיור, שבו מופיעים מספר פינויים מוטעה. אולם, לא המשיבים לבדם טעו. בסעיף 17 להזמנה להציע הצעות במכרז כתוב: "הזוכה מתחייב לבצע על חשבונו את כל הפינויים ולהסיר המטרדים... במידה וקיימים. בדיקת מספר הפינויים שבמתחם וזכויות המפונים תתבצע ע"י הזוכה ועל אחריותו בלבד". הנה כי כן, על פי ההזמנה מחובתו של הזוכה, קרי, העותרת, לבדוק את מספר הפינויים. כמו שהעותרת בדקה את מספר הפינויים לאחר זכייתה, היא יכלה לעשות כן טרם מתן ההצעה. נכון הוא, שאין ללמוד מכך, כי העותרת פעלה בחוסר תום לב, אך אותה מסקנה הולמת את התנהגות המשיבים. במובן זה, המשיבים פעלו בתום לב מהשלב שגילו את הטעות, שכן מיד הודיעו על ביטול המכרז, תוך הכרה ששני הצדדים אחראים לסבך שנוצר. ככל שגם הזוכה אחראי לטעות, יש יותר מקום שלא להתערב בהחלטת הרשות להורות על ביטול המכרז. ד. עיתוי הביטול מהווה שיקול חשוב. לו המשיבים היו מבטלים את המכרז לפני שפתחו את הצעת העותרת, עמדתם הייתה מתחזקת. בפועל, המשיבים ביטלו את המכרז לפני שהחלה העותרת לבצע את העבודה. יוצא כי, בשיקול העיתוי לבדו, יש כדי לתמוך בעמדת העותרת. ברם, בצירוף מכלול השיקולים שהובאו לעיתוי הביטול, שיחסית, אינו כה מאוחר יש בכדי להביא לתוצאה הפועלת לטובת המשיבים. התוצאה של ביטול מכרז לאחר הכרזה על הזוכה אינה רצויה. בית משפט הוא אשר אמור לבחון את הכללים בכגון דא. מחובתו של בית משפט לעניינים מנהליים להתערב בהחלטת ביטול במקרה המתאים. יחד עם זאת, אין לשלול את התוצאה אם התקיימו נסיבות המצדיקות את ההחלטה. הבחינה תהיה כוללת ואין להיאחז יתר על המידה בשיקול הבודד. בענייננו, הכרח הנסיבות הכתיב את התוצאה. מכלול השיקולים שהובאו לעיל תומך במסקנה שהמשיבים פעלו במתחם הסבירות. ועדת המכרזים של המשיבים, היא הגורם המוסמך, קיבלה החלטה שהינה סבירה. בדיעבד, הרע במיעוטו. אינני סבור, שיש מקום להתערב בהחלטת הביטול. 6. העתירה נדחית. בנסיבות העניין, העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך - 5,000 ₪ להיום. מכרזביטול מכרז