פגיעת רכב באופנוע שניסה לעקוף

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעת רכב באופנוע שניסה לעקוף: 1. לפנינו תביעה ותביעה שכגנגד. התביעה הינה בגין נזקים שנגרמו למכונית נשוא התביעה כתוצאה מהתאונה שאירעה ביום 7.4.98 . לטענת התובע הנזק נגרם למכונית בה נהג כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של הנתבע (התובע שכנגד). הנתבע מצדו מכחיש את רשלנותו והגיש תביעה שכנגד בטענה שהתובע הוא האשם לקרות התאונה ולפיכך התובע (הנתבע שכנגד) חייב לפצותו בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה. 2. בכתב תביעתו ובעדות שמסר בבית המשפט טוען התובע שעת נסע ביום 7.4.98 ברחוב בית וגן לפני בית מספר 76 האט את רכבו ואותת לפניה שמאלה לחניה לביתו (בית מס' 76). בעת שהתחיל לפנות היה לטענתו צמוד למדרכה בכיוון הכניסה לחניה ואופנוע שהגיע מאחור נסה לעקוף אותו מצד שמאל ברווח הצר שהיה בין מכוניתו לבין המדרכה ופגע ברכבו. בעדותו בביהמ"ש טוען התובע שכשפנה שמאלה היה בצד השמאלי של הרחוב ושמרחק המכונית שלו מן המדרכה היה כ- 60 ס"מ. התאונה ארעה בין השמשות בעת שנסע באורות דולקים. לפני שפנה שמאלה הסתכל וראה שאף אחד לא נמצא. התובע, לטענתו, התחיל לאותת 150 מ' לפני כן. לחיזוק גירסתו הביא התובע את אשתו הגב' הרשלר כעדה מטעמו היא חזרה על גירסת בעלה וטענה שהוספה שפגעה ברכב התובע נפלה על המדרכה. העדה מציינת שנסעו בצד שמאל של הכביש והיו קרובים מאד להכנס לחניה. 3. הנתבע לעומתו טוען שהוא נסע לאט במהירות 20 - 30 קמ"ש בצד ימין של הכביש הנתבע ראה את רכבו של התובע שנסע לפניו מאותת שמאלה, הסתכל עליו, המשיך לנסוע, ומאחר שהרכב שלפניו ואשר בו נהג התובע עמד ולא זז עבר הנתבע לנתיב השמאלי. לטענתו הוא האט את המהירות והמשיך לנסוע וברגע האחרון (כמעט כשעבר את קו האוטו) הסתובב התובע בפתאומיות. הנתבע נסה לנסוע שמאלה ולא הצליח. עוד מציין הנתבע בעדותו שאיננו זוכר מאיזה מרחק של המדרכה נפל. הוא מוסיף ואומר שכשראה את מכונית הנתבע כשהוא מאותת שמאלה לא עצר אחריו אלא עקף אותו מצד שמאל (עמ' 3 לפרוטוקול שורה 4-15). 4. בסיכומיו טוען הנתבע שרכב התובע נסע בצד ימין ולכן זכות הקדימה היא שלו מכיוון שהוא נסע ישר. לטענתו התובע לא זז והתובע התפרץ לכביש. כמו כן, לטענתו הנתבע עבר מהנתיב הימני לנתיב השמאלי בנגוד לתקנות התעבורה. 5. הנתבע טוען שהוא לא זוכר היכן נפל האופנוע אם האופנוע נפל על המדרכה או על הכביש (ראה עדות הנתבע עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 13: "כשאתה שואל אותי שוב אני אומר לך שאיני זוכר אם נפלתי על המדרכה או על הכביש..."). לעומתו מעידים התובע ואשתו באופן חד-משמעי שהנתבע נפל על המדרכה (ראה עדות התובע: הוא נפל על המדרכה לא על הכביש והתרומם". עמ' 2 שורה 19 לפרוטוקול ועדות אשתו עמ' 4 שורה 22: "ופתאום ראינו שהוספה עלתה על המדרכה ונפלה בצד שמאל"). התובע ואשתו העידו שעקב הפגיעה "חרטום המכונית עמד מול החניה כ- 60 ס"מ מהמדרכה בזמן הפגיעה" (עדות התובע עמ' 2 שורה 13 לפרוטוקול). 6. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים הנני קובע שאני מאמין לתובע ומקבל את גרסתו של התובע כפי שהיא עולה מעדותו. הנני מעדיף את גירסתו של התובע על גירסת הנתבע. תמיכה לגירסת התובע נמצא גם בעדותה של אשתו - (אשר גם בה אני נותן אמון מלא). 7. עפ"י עדויות אלה פעל התובע בזהירות מירבית אותת 150 מ' לפני עצירתו ולאחר מכן פנה רק אחרי שוודא שהכביש ריק. התובע נסע בצד שמאל של הכביש ולמעשה היה 60 ס"מ מהמדרכה. בנסיבות אלה נהג סביר לא היה מבצע עקיפה של מכונית התובע כי אם היה ממתין עד אשר יסיים התובע את פניתו לחניה. נפילתו של הנתבע על המדרכה (כדברי התובע ואשתו) מחזקת את גירסתם שהתובע נסע בצד שמאל ושהתאונה אירעה בצד השמאלי קרוב למדרכה משום שאחרת הנתבע לא היה נופל כה צמוד למדרכה (אם לא עליה). יצויין שהנתבע בעדותו טען שאיננו זוכר אם נפל על המדרכה ולמעשה לא סתר את גרסתם של התובע ואשתו שלפיה מקום נפילת האופנוע היה על המדרכה. 8. אין ספק שהנתבע היה בנסיבות הענין צריך לעצור את האופנוע ולהמתין עד שהתובע יסיים את פנייתו לחניה ובעיקר לאור העובדה שהוא עצמו מודה שהתובע אותת שמאלה זמן רב לפני הפניה. לפיכך, ברור שרשלנותו של הנתבע הינה מכרעת, בנסיבות שבהן התובע החליט לעקוף את רכב התובע שנסע במסלול הקיצוני שמאלי ושלדבריו של התובע היה צמוד למדרכה בזמן התאונה. למותר לציין, שאילו הנתבע, כדבריו, נסע במהירות של 30-20 קמ"ש יכול היה לעצור את רכבו מבעוד מועד ולמנוע את התאונה. 9. לפיכך, אני קובע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע. 10. אשר לנזק , מחוות הדעת של השמאי (שצורפה לכתב התביעה מטעמו של התובע) עולה שהפגיעה במכונית התובע הינה לאורך דופן שמאל ובתמונות המצורפות בחוות הדעת נראית פגיעה בכנף שמאל בחלק הקרוב לדלת הקדמית שמאלית וכן בדלת קדמית שמאלית (ממצאים אלה מצביעים על כך שהתובע אכן היה כבר עם חרטומו כלפי החניה בזמן הפגיעה). 11. הנני מקבל, איפוא, את תביעת התובע ומחייב את הנתבע בתשלום מלוא ערך הנזק עפ"י חוו"ד של השמאי שצורפה לכתב תביעתו של התובע בסך 1751 ש"ח (וכפי שעולה גם מהחשבונית שהוגשה). סכום זה ישא הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה (11.5.98 ) ועד לתשלום בפועל. כמו כן, הנני מחייב את הנתבע בתשלום 300 ש"ח בגין הוצאות התובע. לאור האמור ומאחר וקבעתי שגרסתו של התובע הנה הגרסה הנכונה הנני דוחה את התביעה שכנגד ללא צו להוצאות. פגיעת רכבמשפט תעבורהרכבאופנועעקיפהנזק לרכב