מה הדין במקרה של פיטורי אישה בהריון לפני צבירת ותק של 6 חודשים בעבודה ? כי פיטורים בשל הריון אסורים בין אם בטרם מלאו לתובעת 6 חודשים במקום עבודתה ובין אם לאו, וכך קבעה הפסיקה: המחוקק הגביל, אם כך, את ההגנה מכוח חוק עבודת נשים לעובדת המועסקת ששה חודשים לפחות אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה. ביחס לעובדת המועסקת פחות מכך לא תחול הדרישה החוקית לקבלת היתר, אך עדיין חל - מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן - חוק השוויון), מכוח עקרון השוויון הכללי, ומכוח חובת תום הלב - איסור לפטרה מחמת ההיריון, או בין היתר מחמת ההיריון (ראו פסק דינו של הנשיא סטיב אדלר בע"ע 1353/02 מרגלית אפלבוים - ניצה הולצמן, פד"ע לט 459 (2003). עע (ארצי) 285/09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ נגד עדה פלדמן, דינים ארצי לעבודה 2010 (192) 1162 (28/12/2010). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים בהריון לפני חצי שנה: בפני בית הדין תביעתה של התובעת הטוענת כי פוטרה שלא כדין בשל היותה בהריון. לאור האמור, עותרת התובעת לקבלת זכויות אשר נשללו ממנה, לטענתה, בגין פיטוריה אלו. הנתבע מכחיש את הטענות, וטוען כי התובעת לא פוטרה עקב הריונה. דיון התקיים ביום 12.9.10 ואליו הוזמן נציג ציבור נוסף אשר לא התייצב. משכך, החליט בית הדין לדון בתביעה על מנת שלא לגרום עיוות דין לצדדים. העובדות: התובעת עבדה כמדריכת פילאטיס אצל הנתבעים 1 ו - 3 (הנתבע 2 אינו אישיו ת משפטית) מחודש 10/07 ועד לחודש 3/08. הנתבע 3- מר אורבך הינו בעל סטודיו שהוא הנתבע 2, וממנהלי הנתבעת 1. התובעת פוטרה מן העבודה והודעה על פיטורים ניתנה לה ביום 3/2/08. התובעת היתה בהריון באותה עת, וילדה ביום 25/7/08. התובעת קיבלה תלושי שכר והם משקפים את התשלומים בפועל. המחלוקת: האם נכונה טענת התובעת כי פיטוריה היו על רקע ההריון או שמא נכונה טענת הנתבעים כי התובעת פוטרה בשל כשלון מיזם בו עבדה וללא קשר להריונה. בהקשר זה, האם התובעת הודיעה לנתבע 3 על ההריון ביום הפיטורים. ככל שיפסק כי התובעת פוטרה בשל הריונה, נדרש לבחון האם זכאית התובעת לזכויות הבאות, ובאיזה שיעור: א. פיצוי בגין שכר עבודה. ב. יתרת דמי לידה. ג. פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. ד. פדיון חופשה. ה. פיצויי פיטורים. ו. פיצוי בגין עוגמת נפש. 3 . ב"כ של התובעת סירבה לחקור את מר אלי ברינה, שותפו של הנתבע 3 להקמת נתבעת 1, ולפיכך עדותו בתצהיר מתקבלת במלואה לתיק בית הדין. 4. העדה אנט רביבו לא הופיעה לדיון ומשכך לא נחקרה על תצהירה והוא הוצא מתיק בית הדין. 5. דיון התקיים ביום 12.9.10 ואליו הוזמן נציג ציבור נוסף אשר לא התייצב. משכך, החליט בית הדין לדון בתביעה על מנת שלא לגרום עיוות דין לצדדים.   דיון והכרעה: נתבעת 1 טענה התובעת בפנינו, כי ביום 3.2.08 פנתה אל מר אורבך והודיעה לו כי היא בהריון. מספר דקות לאחר מכן, הודיע לה כי היא מפוטרת הן מהנתבעת 1 והן מהנתבעת 2. מר אורבך טען בס' 20 בתצהירו כי ביום 3.2.08 נערכה שיחה אחת בלבד בינו לבין התובעת אשר במהלכה הודיע לתובעת כי היא מפוטרת מהנתבעת 1 והנתבעת 2, וכי רק לאחר שהודיע לתובעת כי היא מפוטרת אמרה לו כי הינה בהריון. על גירסתו זו חזר בפנינו (עמ' 7 שו' 9-12). מר אלי ברינה, אמר בתצהירו (ס' 7) כי בין התובעת למר אורבך התקיימה שיחה אחת בלבד באותו יום (3.2.08) אולם בתצהירו לא נרשמה תוכנה של השיחה. עם זאת, בתצהירו (ס' 4-5) ציין מר ברינה כי עוד בחודש ינואר שוחחו הוא ומר אורבך והחליטו על סגירת הנתבעת 1, ומשכך, אמר לו אורבך כי יאלץ לפטר את התובעת הן מהנתבעת 1 והן מהנתבעת 2 וזאת עוד קודם לשיחה האמורה עימה. הגב' מיכל שמחוביץ אשר עבדה בנתבעת 1 ובנתבעת 2 אמרה בתצהירה (ס' 8), כי מר אורבך אמר לה כי מאחר והמיזם (הנתבעת 1) אינו רווחי יאלץ לפטר את התובעת. בחקירתה החוזרת ציינה, כי חודשיים קודם לפיטוריה של התובעת, ציין בפניה הנתבע 3 - אורבך ,כי יתכן ויאלץ לפטר את התובעת (עמ' 6 שו' 1-2). מהמסמכים שצורפו לתצהיר מר אורבך עולה, כי הנתבעת 1 הוקמה ביוני 2007 (נספח א) והוחלט על סגירתה בחודש פברואר 2008 (נספח ב) וזאת מאחר והיא אינה כלכלית. כמו כן, מפירוט המשכורת לעובדים שעבדו בנתבעת 1 וצורפו לתצהיר מר אורבך עולה, כי כולם הפסיקו את עבודתם בנתבעת 1 בסוף חודש מרץ ועובד אחד אף סיים בחודש פברואר. התובעת עצמה גם העידה כי כל העובדים פוטרו מהנתבעת 1 בשל סגירת העסק (עמ' 4 שו' 17). מכאן, שפיטוריה של התובעת מהנתבעת 1 נעשו לא בשל הריונה כי אם בשל סגירת הנתבעת 1, בשל אי רווחיות של המיזם,דבר שהיה ידוע עוד טרם השיחה ושבגינו פוטרו גם עובדים אחרים ומשכך אין מקום לחייב את הנתבעת 1 בסכומים הנתבעים. עיקריות ההעסקה בנתבעת 2 נתבע 3-מר אורבך טען בתצהירו (ס' 27), כי עבודתה של התובעת בנתבעת 2 היתה משנית ועיקר גיוסה לעבודה נעשה לצורך הפעלת הנתבעת 1. משנסגרה הנתבעת 1, והעובדים בה פוטרו, נאלץ להשיב לעובדים שם שהיו ותיקים ובכירים מהתובעת את משמרותיהם בנתבעת 2 אשר ניתנו לתקופה זו לתובעת. דבריו אלו נתמכים בתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה (להלן- "תלושי השכר") בהם נכתב תחת הכותרת תחילת עבודה הן בנתבעת 1 והן בנתבעת 2, כי העבודה החלה בחודש 10/2007. מכאן, שתחילת עבודתה של התובעת היתה בנתבעות1 ו-2 במקביל. כמו כן, התובעת העידה כי רוב עבודתה בנתבעת 2 נעשתה ביחד עם מורה נוספת ולא לבד (עמ' 3 שו' 15-17). בעדותה בפנינו סיפרה התובעת כי בתחילה התקבלה לעבודה בנתבעת 2 ורק לאחר מכן הוצע לה לעבוד בנתבעת 1: ש. מה היתה המקרה שבו הזמנתי אותך לעבוד. ת. פנית אלי לעבוד בהתחלה עוד לפני שהיה מיזם. לעבוד ברמות, דברת אתי על זה שיש לך יותר מדי דברים להתעסק אתם בגלל השעות שאתה עובד בסטודיו קשה לך להתפנות אלי ובקשת שאעשה משמרות ואמרת לי שיש בעתיד פתיחה של מיזם שעובדים עליו שיתכן שיהיו עוד שעות . אתה בקשר עם עוד גוף ובמידה יפתח אוכל לקבל שעות נוספות שם. ש. בתחילת עבודתך היה מיזם חדש. ת. אני לא זוכרת את הזמנים . התחלתי ברמות ואו באותו זמן או קצת אחר כך התחיל המיזם. .... ש. שעות העבודה, איך עבדת בהדסה אופטימל , ובסטודיו ברמות. מה היתה פרישה של העבודה, הבטחותיי בעניין, כמה שעות עבדת וכמה שלמתי לך. תת. כשפנית אלי בקשת שאפנה 4 משמרות. נתת לי אפשרות לבחור איפה אני רוצה לעבוד אמרת שאתה זקוק גם ברמות וגם בהדסה אופטימל... (עמ' 2 שו' 8- 21) (דגש שלי- ש.ש.) מדבריה אלו עולה, כי התובעת נשכרה לעבוד דווקא בנתבעת 2 וזו היתה עבודתה העיקרית ולא המשנית כפי שטען נתבע 3. דברי התובעת אף נתמכים בתלושי השכר. מתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה עולה, כי התובעת קיבלה שתי משכורות נפרדות בחודשי עבודתה אשר אינן מעידות כי עבודה בנתבעת 2 היתה משנית. כך למשל, בחודש דצמבר שכר היסוד עמד על סך 1,190 ₪ מנתבעת 2 ואילו מנתבעת 1 עמד על סך 945 ₪ בלבד. כך גם בחודש ינואר המשכורת נטו מנתבעת 2 עמדה על סך 1,105 ₪ ואילו מנתבעת 1 עמדה על סך 619 ₪ בלבד. כאשר עומת מר אורבך עם הפער שבין טענתו כי עבודתה בנתבעת 2 היתה משנית ומשכך נאלץ לפטרה עם פיטוריה מהנתבעת 1 ,טען כי שילם לתובעת יותר ממה שעבדה כפיצוי על כך שאין לה מספיק משמרות בנתבעת 1 כמו שהובטח בתחילה: ת. בגלל שהבטחתי לה 7 שעות שבועיות, והיא עבדה פחות משלש במיזם הייתי צריך לשלם לה אפילו שהיא לא עבדה, 24 שעות בסטודיו שלי. מעט מאד קליינטים היו לה, בהחלט העבודה שהיא עשתה אצלי בסטודיו היתה משנית. מה שיש בתלוש זה מה ששלמתי לה , עשיתי סובסידיה כי הכוונה שלי היתה שהמיזם יפרח, רציתי להודות לה ולעזור לה שלמתי לה אפילו שהיא לא עבדה. (עמ' 7 שו' 26-29) (דגש שלי- ש.ש.) ככל שנכונה טענת הנתבע 3, הרי שהיה עליה לבוא לידי ביטוי בתלושי השכר, כך שההשלמה האמורה תעשה בשכרה מהנתבעת 1 ולא מהנתבעת 2. מר אורבך אף נשאל על כך, אולם תשובתו לא היתה מספקת: ש. היתה בעייה בלב העתיד. שם היה צריך אולי להשלים שעות. לשם השלמת לה שעות. ת. לא רק בלב העתיד. ש. ניתן לראות מסעיף 12 ומסעיף 27 שהיא עבדה יותר שעות בבודי קונטרול. ת. עניתי על השאלה. (עמ' 7 שו' 32- עמ' 8 שו' 3) עיון בתלושי השכר מעלה כי בחודש דצמבר עבדה התובעת בנתבעת 2 - 17 שעות, ובנתבעת 1- 13.5 שעות. בחודש ינואר עבדה בנתבעת 2 - 14.5 שעות, ובנתבעת 1- 12 שעות. כלומר, תלושי השכר מצביעים כי היו לתובעת יותר שעות עבודה בנתבעת 2 ולא בנתבעת 1. לפיכך, לא הוכיח הנתבע גרסתו היכן בוצעה ההשלמה, וכמה שעות עודפות בכל חודש שולמו לתובעת. בתצהירו (ס' 12-13) וגם סיכומיו טען, כי מאחר שבמסגרת נתבעת 1 לא יכול היה להבטיח לתובעת מספיק שעות, צורפה התובעת כתגבור למדריכה ותיקה בנתבעת 2 וכן שולם לה הן בנתבעת 1 והן בנתבעת 2 שכר של 3-4 שעות שבועיות על אף שעבדה פחות מכך בפועל. מדבריו עולה, לכאורה כי לכל הפחות בכל חודש שולמה לתובעת 24 שעות עודפות (12 שעות עודפות בכל אחת מהנתבעות 1-2). על כן ככל שאכן שילם נתבע 3 לתובעת ביתר, הרי שתשלום זה נעשה בהתאם לחוזה העסקה שסוכם עמה ובהתאם למספר המשמרות שסוכם מראש כי היא תעבוד. לא הוכחה בפנינו איפא, גרסת מר אורבך כי עבודתה בנתבעת 2 היתה משנית. האם פוטרה מנתבעת 2 בשל הריון על אף האמור, במקרה דנן, אנו סבורים, כי התובעת לא פוטרה גם מנתבעת 2 בשל הריונה. מר אורבך טען, כי באותו יום בו הודיע לתובעת על הפיטורים (3.2.08) היתה שיחה אחת בין הצדדים, וגרסתו זו נתמכה ע"י מר ברינה אשר ציין אף הוא בתצהירו כי התקיימה שיחה אחת בלבד. משכך, אנו סבורים כי בתחילה הודע לתובעת על פיטוריה ורק לאחר מכן אמרה למר אורבך כי היא בהריון ועל כן פיטוריה לא היו בקשר להריון.גרסתה נטענה ללא כל תימוכין. כמו כן, הן מר ברינה ציין בתצהירו והן הגב' שמחוביץ העידה (עמ' 6 שו' 1-2) כי נתבע 3 אמר להם עוד קודם לפיטורי התובעת כי יהא עליו לפטר את התובעת. נתבע 3 ציין, כי עם הפסקת פעילותה של נתבעת 1 נוצר צורך להחזיר למדריכים המפוטרים את משמרותיהם שניתנו לתובעת בנתבעת 2 משום שהיו ותיקים ואילו התובעת היתה העובדת החדשה ביותר (ס' 27 -26 לתצהיר) וכך גם העיד בפנינו (עמ' 7 שו' 18-20) וכן טען בפני כב' הרשמת בדיון מיום 11.1.10 (עמ' 1 שו' 4-5). כמו כן, כפי שהצהיר נתבע 3 (ס' 2) בנתבעת 2 עובדות נשים אשר במהלך עבודתן היו בהריון ויצאו לחופשת לידה ולאחר מכן שבו לעבודתן בנתבעת 2. דבריו אלו נתמכו בתצהירה של הגב' שמחוביץ (ס' 3 ) וכן בעדותה לפנינו (עמ' 5 שו' 10-11). משכך,גרסתו זו היתה קוהרנטית לכל אורך הדרך ונתמכה בעדויות חיצוניות. אנו קובעים כי פיטורי התובעת אף מנתבעת 2 לא נעשו בקשר להריון, ועל כן ההחלטה לפטרה ולא לפטר עובדים ותיקים יותר הינה לגיטימית בפרט משמיזם הנתבעת 1 בוטל. במקרה דנן, התובעת עבדה חמישה חודשים בטרם פוטרה (עמ' 2 שו' 5-6) ולפיכך, חוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954 אינו חל עליה (ר' ס' 9(א) לחוק). התובעת אף בחרה להוריד רכיב זה בתביעתה נוכח משך תקופת עבודתה (עמ' 1 שו' 6-7, דיון מיום 11.1.10 בפני כב' הרשמת). יודגש, כי פיטורים בשל הריון אסורים בין אם בטרם מלאו לתובעת 6 חודשים במקום עבודתה ובין אם לאו, וכך קבעה הפסיקה: המחוקק הגביל, אם כך, את ההגנה מכוח חוק זה (חוק עבודת נשים- ש.ש.) לעובדת המועסקת ששה חודשים לפחות אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה. ביחס לעובדת המועסקת פחות מכך לא תחול הדרישה החוקית לקבלת היתר, אך עדיין חל - מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן - חוק השוויון), מכוח עקרון השוויון הכללי, ומכוח חובת תום הלב - איסור לפטרה מחמת ההיריון, או בין היתר מחמת ההיריון (ראו פסק דינו של הנשיא סטיב אדלר בע"ע 1353/02 מרגלית אפלבוים - ניצה הולצמן, פד"ע לט 459 (2003). עע (ארצי) 285/09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ נגד עדה פלדמן, דינים ארצי לעבודה 2010 (192) 1162 (28/12/2010). במקרה דנן, משחוק עבודת נשים לא חל על התובעת, ובמענה לשאלה הראשונה שבמחלוקת פיטוריה גם מנתבעת 1 וגם מנתבעת 2 לא נעשו מחמת הריונה בכלל וגם לא "גם מחמת הריונה" אלא מסיבות חיצוניות אובייקטיביות כלכליות והנוגעות לסגירת מיזו וכן לעדיפות לוותיקים ממנה בעבודה השניה - על אין מנוס מלדחות את טענתה כי פוטרה בשל הריונה . משכך נדחית תביעתה לרכיבים האחרים. לאור האמור, תביעתה של התובעת כנגד נתבעת 2 ונתבע 3 נדחית. כל צד ישא בהוצאותיו. הריוןפיטורים בהריוןפיטורים