קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי פיטורים למפוני סיני: .1המדינה ביקשה רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר- שבע, בה נעתרה הערכאה האמורה לבקשת המשיבה וביטלה צו עיקול זמני. בהסכמת בעלי הדין החלטתי לדון בבקשה כבערעור. .2המחלוקת שבין בעלי הדין, עניינה פרשנותן של הוראות חוק פיצוי מפוני סיני, תשמ"ב-1982, ובעיקר סעיפים 2ו- 67שבו, אשר זה נוסחם: "ייחוד החוק .2 לא יינתן פיצוי ולא תהיה זכות, עילה או תביעה לפיצוי מאת המדינה בשל הפינוי, או בשל נזק או הפסד הכרוכים בכך, אלא מכוח חוק זה. סייג למסמכים אחרים .67לא תהיה מכוח הסכם, החלטה, הוראה או מסמך אחר כל זכות לפיצוי או עילת תביעה אחרת כלפי המדינה בשל הפינוי, אלא אם נתגבשו בחוק זה." המשיבה ובעלה היו בעלי משק במושב שדות שבפיתחת רפיח, וקמה לה זכות לפיצויים בהתאם לפרק ב' לחוק פיצוי מפוני סיני. החל משנת 1962הועסקה המשיבה על-ידי משרד החינוך והתרבות בהוראה, ומשנת 1972עבדה כמורה בפיתחת רפיח. אין חולק, כי המשיבה זכתה לפיצויים מידי משרד החינוך והתרבות עקב הפסקת עבודתה בהוראה עם פינוי סיני וגם זכתה לפיצויים לפי החוק הנ"ל. המשיבה טוענת, כי אין קשר בין הפיצויים, ששולמו לה עקב פרישתה מן ההוראה אחרי עבודה שתחילתה עוד בשנת 1962(היינו לפני שהתיישבה בשדות), לבין הפיצויים למפוני סיני. טענת המדינה היא, כי אין אדם יכול לזכות לפיצוי פעמיים עקב האירוע המסוים שלפנינו, היינו פינוי סיני, כי אלה מטרתן ומשמעותן של הוראות החוק שצוטטו לעיל. .3מאחר שהמשיבה זכתה, לדעת המדינה, בפיצוי כפול כאמור, הוגשה על- ידי המדינה תובענה, בה נתבע החזר הפיצויים, ששולמו למשיבה עם סיום עבודתה כמורה. המדינה ביקשה הטלת עיקול זמני על הכספים המגיעים למשיבה לפי החוק הנ"ל, העיקול הוטל תחילה אך בוטל כאמור בהחלטה שעליה נסב ערעור זה. .4הנתונים העובדתיים הרלוואנטיים העיקריים סוכמו על-ידי בית המשפט המחוזי בדבריו הבאים: "ביום 25.7.1980נערך ונחתם הסכם בין ממשלת ישראל בשם מדינת ישראל (להלן המדינה) לבין ההסתדרות הכללית של העובדים, (להלן ההסתדרות) שבו נקבע הסדר לגבי עובדי מדינה ששרתו ביהודה ושומרון, חבל עזה, צפון סיני ודרום סיני, (להלן: האזורים) ואשר משרותיהם יבוטלו בעקבות פינוי, (להלן ההסכם). בהתאם לסעיף 5של ההסכם הזה ,עובד שמשרתו באזורים מתבטלת יהא זכאי לזכויות כדלקמן: א) זכות לשבוץ במשרד ממשלתי... ב) זכות לפרוש משרות המדינה בתנאים האמורים בהסכם זה'. בסעיף 7של ההסכם נקבע מה יקבל עובד אשר בחר בזכות לפרוש משרות המדינה. ביום 25.4.1982נתכנסו נציגי המדינה עם נציגי נציבות שירות המדינה ועם נציגי המורים, שעל שירותיהם נמנית המבקשת והסכימו על מימוש ההסכם הנ"ל מיום 25.7.1980, ועל הדרכים והנוהלים למימושו של הסכם זה. ביום 11.5.1982נתקיים כנס לעובדי ההוראה שהועסקו בחצי האי סיני, טרם פינויו. בכנס זה השתתפה גם המבקשת. שם הוסבר למורים כי זכותם לקבל פיצוי כקבוע בהסכם הנ"ל עומדת בתוקפה. כן חולקו למשתתפים טפסים שעל פיהם יוכלו לבקש פיצויים כאמור וכמותנה בהסכם. המבקשת מילאה את הטופס שכותרתו ,בקשה לאשור סיום שירות לעובדי שטחים אשר ההסכם חל עליו'. בטופס זה ציינה המבקשת, בהתאם לנדרש בטופס כי תחילת שירותה בהוראה הוא מיום 1.9.1962, כי תחילת שירותה בחבל ימית הוא מיום 1.9.1972, כי סה"כ תקופת השרות במדינה כולל השירות בשטחים - עשרים שנה, וכי סה"כ תקופת השירות בשטחים בפועל עד לתאריך סיום השירות - 10שנים. לאחר המילים ,הגורם לסיום השירות' שבטופס, ציינה המבקשת - ,פינוי'. לאחר מכן, ביום 6.6.1982קבלה המבקשת ממשרד החינוך והתרבות הודעה על ,אשור פיצויי פטורין' ובה צויין כי ,מאשרים לך בזה פיצויי-פיטורין'. בהתאם לכך קבלה המבקשת פיצויי פטורין, כפי שהגיעו לה עפ"י חשובים שנעשו ועפ"י הקבוע בהסכם. ביום 1.4.1982 נתקבל בכנסת חוק פיצוי מפוני סיני, תשמ"ב- 1982(להלן - החוק)." בית המשפט המחוזי קיבל את טענת פרקליטה המלומד של המשיבה, ד"ר אמנון גולדנברג, לפיה הסכום ששולם למשיבה לפי ההסכם הנ"ל לא הוענק לה בשל הפינוי אלא בשל הפסקת עבודתה כמורה, עבודה שהחלה כעשר שנים לפני תחילת עבודתה בסיני. אומר בית המשפט: "מן האמור בהסכם ובמסמכים, הטפסים, שעל פיהם ובגינם קבלה המבקשת את הסכומים, עולה בבירור כי הסכום שולם למבקשת בעקבות הפסקת עבודתה כמורה, או כפי שצויין בהסכם - ,בטול' משרת ההוראה של המבקשת. אף אם ,בטול' המשרה של המבקשת כמורה היה עקב פינוי סיני, אין לדעתי לקבוע כי הסכומים שקבלה המבקשת ממשרד החינוך והתרבות הינם ,בשל הפינוי' כאמור וכמצויין בחוק. אומנם נכון בסעיף 2של החוק צויינו המילים ,או בשל נזק או הפסד הכרוכים בכך', אולם נראה לי כי הסכום שקבלה המבקשת כפיצויי פטורין, אינם סכומי ,נזק או הפסד הכרוכים' בפינוי אלא, כפי שהדבר צויין בפירוש בהסכם ובטפסים: הסכום הינו פיצוי על ביטול משרתה של המבקשת כמורה. משרה שהמבקשת החלה בו עשר שנים לפני בואה לסיני... אין המבקשת תובעת מן המדינה ,זכות לפיצוי בשל הפינוי' כאמור, וכמצויין בסעיף 67, ואין המשיבה יכולה לסמוך על האמור בסעיף זה, ולדרוש השבת סכומים ששילמה... הסכום שקבלה או עומדת המבקשת לקבל מן המדינה עפ"י החוק הוא ,בשל הפינוי' מסיני ואין לו קשר, לדעתי, עם הסכום שקבלה המבקשת, בהתאם להסכם, בשל וויתור על זכויותיה כמורה במשך עשרים שנות שרות. במלים אחרות: ה,תמורה' שנתנה המבקשת כדי לזכות בסכומים עפ"י החוק, הינו עצם הפינוי מסיני. ואילו התמורה שנתנה המבקשת כדי לזכות בפיצויי הפטורין על פי ההסכם הנ"ל, הינו בטול משרתה כמורה וויתור על זכויותיה, כמורה. לא יתכן שהמבקשת תחזיר את הסכומים שקבלה, על פי ההסכם, לאחר שויתרה על זכויותיה כעובדת משרד החינוך בתקופה של עשרים שנה." על-כן בוטל העיקול הזמני, ועל כך הערעור שלפנינו. .5(א) חוק פיצוי מפוני סיני חילק את הזכאים על-פיו לשניים: חקלאים ועירוניים. החוק גם כולל הוראות מיוחדות לגבי ארבעה היישובים די-זהב, סופה, חולית ופרי-גן, אך ההוראות בקשר לאלו אינן עניין לכאן. המשיבה הייתה בגדר "מתיישב" כמוגדר בסעיף 5לחוק; היא כלולה עלכן בין הזכאים שהם חקלאים, וחל עליה, מבחינת הגדרת תחומי זכאותה, האמור בסעיף 6לחוק. הפיצוי לסוגיו למי שנחשב כמתיישב, כמשמעותו של מונח זה על-פי החוק הנ"ל, פורט בסעיף 11לחוק, ודרך החישוב של הפיצויים פורטה בנספח ו' שבתוספת ג' לחוק. (ב) הסוג השני של הזכאים, כאמור לעיל, כונס תחת הכינוי הכולל "עירונים", והוא חובק, בין היתר, גם את מי שעבד ביום הקובע ולפניו כשכיר ביישוב חקלאי או ביישוב עירוני, אולם זאת אך ורק אם לא היה בגדר זכאי לפי פרק ב'. במלים אחרות, אדם יכול לתבוע בשל עבודתו כשכיר, במסגרת הזכאים העירונים אך ורק אם אינו נכלל בין המתיישבים הזכאים לפיצוי לפי פרק ב' לחוק. אין אדם זוכה לפיצוי על-פי פרק ב' ועל-פי פרק ג' גם יחד. (ג) הפיצויים לעירונים כוללים גם - "פיצויי פיטורין לשכירים" (סעיף 39(א)(4) לחוק). לעניין דרך החישוב של הפיצוי האמור הפנה המחוקק לתוספת ז' לחוק ובו גם סעיף 40המובא בסימן ד', שכותרתו "פיצויי פיטורין לשכירים". כפי שצוין כבר לעיל, אין אדם זוכה לפיצויי פיטורין כאמור, אלא אם הוא בין העירונים שפרק ג' חל עליהם, וכפי שהוזכר כבר, מי שהוראות פרק ב' חלות עליו, ממילא אין פרק ג' חל עליו; משמע, מי שזוכה לפיצויים כחקלאי איננו זוכה לפיצוי מן הפיצויים המובטחים על-פי חוק לעירונים, לרבות פיצויי פיטורין כשכיר לפי סעיף .39 כל האמור לעיל מחזיר אותנו איפוא מבחינת סוגי הפיצויים לסעיף 11מן החוק, המפרט את הפיצוי למתיישב. (ד) לשם הסרת ספק אשוב ואזכיר, כי סימן ד' לתוספת ז' מן החוק אמנם מאזכר מפורשות את ההסכם בדבר תוספת פיצויי פיטורין מעבר למתחייב לפי הדין או לפי הסכמים קיבוציים, הסכם אשר נכרת ביום 25.7.80בין המדינה לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל והסתדרות עובדי המדינה. משמע, ההסכם האמור, אשר מכוחו גם שולמו למשיבה פיצויי הפיטורין שעליהם סב דיון זה, מוכר על-פי החוק ואף מקנה זכויות לסוג זכאים מוגדר; דא עקא, לאור מה שהוסבר לעיל בעניין בלעדיותם של סוגי הפיצויים לסוגי זכאים ובדבר אי-תחולת הוראות פרק ג' על מי שפרק ב' חל עליו, אין ההסכם הנ"ל בגדר מרכיב של הפיצויים לסוגיהם לגבי מי שפרק ב' לחוק חל עליו. אין לומר על-כן, כי תשלום על-פי ההסכם הנ"ל הוא לעולם תשלום מעבר למה שנקבע בחוק, אלא יש להסיק, כי קיימות נסיבות, בהן מהווים פיצויי הפיטורין הנ"ל לשכיר מרכיב מן הפיצויים המשולמים על-פי החוק, וכל שיש לבדוק הוא, אם אכן כלולים הפיצויים לפי ההסכם הנ"ל בין סוגי הפיצויים, להם זכאי פלוני, התובע זכויותיו על-פי החוק. כאמור לעיל, נוכחנו לדעת, כי מי שזכאי לפיצויים כחקלאי אינו זכאי עלפי ההסכם הנ"ל לפיצויי הפיטורין המוגדלים לפי ההסכם, כי עניין פיצויי הפיטורין לשכיר חל רק על העירונים. (ה) סיכומה של נקודה זו, מאחר שהמשיבה זכאית לפיצויים לפי פרק ב' לחוק, אין היא ממילא יכולה לתבוע לפי החוק הנ"ל, כי ישולמו לה גם פיצויי פיטורין בשל עבודתה כמורה שכירה ביישוב עירוני או ביישוב חקלאי, מאחר שסעיפים 29(א)(2) סיפא ו-30(1) מונעים זאת מפורשות. .6המשיבה לא טענה, כי פיצויי הפיטורין מגיעים לה מכוח הוראותיו של החוק הנ"ל, אלא היא ביקשה לאבחן בין זכויותיה על-פי ההסכם, שאינו כרוך בהסדרים הכלולים בחוק החרות, לבין זכויותיה על-פי חוק פיצוי מפוני סיני. האבחנה המוצעת על-ידי המשיבה מעוררת קושי טרומי: משהפכו הפיצויים על- פי ההסכם הנ"ל למרכיב מוכר של הפיצויים המשולמים לשכיר אשר פרק ג' חל עליו, קשה להתעלם מן ההוראות של סעיפים 29(א)(2) סיפא ו-30(1) שהוזכרו לעיל. עיקרו של דבר, התביעה לתשלומים לבר-סטטוטוריים נוגדת את הוראותיו המפורשות של סעיף 2לחוק הנ"ל, לפיו לא יינתן פיצוי ולא תהיה זכות לפיצוי מאת המדינה בשל הפינוי או בשל נזק או הפסד הכרוכים בכך אלא מכוח החוק הנ"ל. לעניין זה אין נפקא מינה, אם הוסכם על הפיצוי לפני חקיקת החוק או אחריה, כי סעיף 2איננו דן רק במתן התשלום אלא גם בעצם היווצרותה של הזכות, ומשנקבע בסעיף 2כי זכות פלונית איננה קמה, ממילא נשלל הבסיס מכל תשלום שבוצע, מתוך הנחה, כביכול, כי זכות כאמור נתגבשה ויוצרת חבות מצד המדינה. .7המשיבה מוסיפה וטוענת, כי סעיף 2איננו לעניין כלל, מאחר שאין קשר בין ההסכם לבין פינוי סיני. הפיצוי הוענק לה בשל כל שנות עבודתה, ואלו החלו עוד כעשר שנים לפני שהפכה למתיישבת בסיני. טענה זו איננה מקובלת עלי בנסיבותיו של מקרה זה: סעיף 2הנ"ל קבע את הפינוי כציר עובדתי מרכזי, אשר עליו נשענים יתר המרכיבים של הוראת החוק האמורה. הפינוי הוא, כאמור, נתון עובדתי, ולגבי הנתון העובדתי האמור נקבע בסעיף 2, כי לא ישמש בסיס לפיצוי, לזכות או לעילה או לתביעה לפיצוי מאת המדינה. סעיף 2ביקש להוסיף ולהבהיר, אם הדבר דרוש בכלל, כי כל שנאמר בו לעניין פיצוי, זכות, עילה או תביעה לפיצוי איננו מתייחס אך ורק לנסיבות בהן משמש הפינוי כגורם גלוי ישיר ובלעדי, אלא הוראת החוק האמורה מסירה כל ספק וחובקת כל מקרה, בו נובעים הנזק או ההפסד מן הפינוי: סעיף 2אומר בהקשר זה ולמטרה זו, כי ההגבלה, שנוצרה מכוחו, זיקתה לא רק אל הפינוי אלא גם לנזק או להפסד הכרוכים בכך. משמע, גם נזק או הפסד, שהם תוצאה נגזרת של הפינוי באשר הם נובעים ממנו בדרך כלשהי, אינם יכולים לשמש עילה לתביעת פיצוי או יסוד להתגבשותה של זכות. סעיף 67ממלא אחרי האמור בסעיף 2בקבעו, כי לא תהא בשל הפינוי זכות לפיצוי מכוח הסכם כלשהו. במקרה שלפנינו הסדיר ההסכם את זכויותיהם של שכירים מן הסוגים עליהם חל ההסכם מיום 25.7.80, אך הגדרת הזכויות אינה קובעת עדיין קביעה כלשהי לגבי התממשות הזכויות ומועדן, היינו סעיף 5להסכם דן בעובד, אשר משרתו באזור יהודה ושומרון, עזה, צפון סיני או דרום סיני מתבטלת, אך הזכות איננה מתממשת באופן אוטומאטי, אלא כאשר נוצרת מערכת הנסיבות המוגדרת בחוק, והיא ביטול המשרה. מן הכלל אל הפרט: המשיבה לא יכולה הייתה לתבוע תשלום כלשהו לפי ההסכם, אלא אם הוכיחה, כי המשרה התפנתה בשל הפינוי, ואכן כך אירע, ולכן כתבה בבקשתה לפיצויי פיטורין ברורות ומפורשות, כי היא מסתמכת על הפינוי כעילה לדרישותיה. לשון אחר, הפינוי היה מעין לחיצה על ההדק, ששחררה את זכויותיה - בכוח של המשיבה כעובדת ואיפשרה את מימושן, ואלמלא הפינוי לא הייתה מתפנית המשרה, וזכויותיה של המשיבה היו ממשיכות להצטבר משנה לשנה ומחודש לחודש, אך היא לא הייתה יכולה לממש זכותה, כל עוד לא קמה ונוצרת אחת מן העילות, אותן קבע ההסכם. מן האמור לעיל נובע על-כן, כי הזכות שלה לקבלת התשלום נבעה מן הפינוי, והמשיבה מנועה עתה מהעלאת הטענה, כי לא היה קשר בין הפינוי לבין הפיצויים. .8פרקליטה המלומד של המשיבה, ד"ר א' גולדנברג, הלין על דרך הטיפול של המדינה בנושא וציין במיוחד את הליקויים ואת החסר בניסוחה של התביעה. אשר לכך הרי מסקנתי היא, כי ייתכן מאוד שאכן ניתן היה לנהוג בדרך מסודרת יותר וברורה יותר ולהציג את הנושא במלואו ובבירור בכל ההליכים; אך בכך כשלעצמו אין כדי להשפיע על ההכרעה באשר למחלוקת לגופה. .9למותר להוסיף, לשם הסרת ספק, כי כל מסקנה בדבר ביטול הזכות לפיצויים גם מבטלת את המסקנה הנלווית, לפיה פסקה המשיבה להיות עובדת שכירה, וזכויותיה עבור התקופה בה עבדה למעשה שבות ומוסיפות להתגבש. .10לאור האמור לעיל החלטתי לקבל את הערעור ולהורות על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי בדבר ביטולו של צו העיקול הזמני. התיק מוחזר להמשך הדיון בבית-משפט קמא, ומאחר שהמותב שדן בעניין כבר הביע דעתו לגוף הפלוגתא, הנני מורה על העברת התיק להמשך הדיון לשופט אחר. המשיבה תישא בהוצאותיה של המבקשת בסכום של 000, 80שקלים. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםתוכנית ההתנתקות / מפונים