קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוקף פשרה בין בעלי הדין בהוצאה לפועל: הנשיא מ' שמגר: עובדות המקרה. .1 המבקשים, ביחד עם חייב נוסף, הינם חייבים משותפים בחיובים, שהוטלו עליהם לפי שני פסקי-דין שניתנו כנגדם. בהסתמכו על פסקי-דין אלה, פנה המשיב בענייננו, הוא התובע בערכאות קמא, אל לשכת ההוצאה לפועל שליד בית-משפט השלום בנתניה בבקשה לפתוח בהליכי הוצאה לפועל. נגד המבקשים ונגד החייב הנוסף, מר קיז'נר, נפתחו שני תיקי הוצאה לפועל: תיק הוצל"פ 2910/81ותיק הוצל"פ .937/83 לאחר זמן הגיע המשיב לידי הסכם עם מר קיז'נר, לפיו תמורת תשלום סך של 000, 60שקל, מתחייב הוא לפעול לאלתר כדלקמן: "א. למחוק את החייב מרשימת החייבים בשני תיקי ההוצל"פ וכן מתיקים נוספים, אם אלה קיימים. ב. הזוכה יבטל כל פעולה והליך שננקטו נגד החייב בגין פרשה זו ובמיוחד עיקול שנעשה לפקודה/ות מאסר שהוצאה/או"... כן נאמר כי: "אם יתברר שיתרת החוב הנה נמוכה מהמצויינת בהסכם זה יחזיר הזוכה לחייב את הסכום העודף ששילם". בכתב-יד הוסיף, כי התשלום האמור - "...מהוות יותר משליש גובה החוב כנגד הסכמת הזוכה להפסיק כל הליך נגד החייב עוד בטרם ישולם במלואו". הסכם זה קיבל תוקף של החלטה מידי ראש ההוצאה לפועל, ובעקבותיו נסגר - לפי בקשת המשיב - תיק ההוצל"פ 937/83, ובוטלו ההליכים כנגד כל החייבים. בתיק ההוצל"פ 2910/81נמשכו ההליכים נגד כל החייבים למעט מר קיז'נר. .2 בעקבות ההסכם הנ"ל ולאחר סגירת תיק ההוצל"פ 937/83עתרו המבקשים, לפי סעיף 19לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, לראש ההוצאה לפועל, כדי שתקבע, כי לא מוטלת עליהם עוד חובה למלא אחר יתרת חובם בתיק הוצל"פ .2910/81את בקשתם זו תמכו המבקשים בהוראת סעיף 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי). תשל"ג-1973, ובהוראות חוק הערבות, תשכ"ז .1967בקשתם נדחתה בשל הטעם, שאין - "אסמכתא כלשהיא להחלת חוק החוזים במישרין או בעקיפין לגבי בצוע פסק דין. למעט פשרה שהושגה בין בעלי-דין - וקבלת תוקף של פסק דין, וגם זאת - לצורך בטול בלבד". עוד ציינה ראש ההוצאה לפועל כי: "מדובר כאן בהסכם שאינו משתמע לשתי פנים שכוונתו הינה רק לפטור את החייב (מר קיז'נר) ולמחקו מרשימת החייבים בהתמלא הוראות ההסכם. ולא היתה שום כוונה אחרת - להחיל הסכם זה על החייב הטוען היום טענת 'פרעתי'." המבקשים ערערו לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על ההחלטה האמורה, אך ערעורם נדחה, השופט המלומד בבית המשפט המחוזי קבע, כי: "משניתן פס"ד רשאי נושה להגיע לכל הסדר שהוא חפץ בו עם הנתבעים או מי מהם. הסדר עם אחד הנתבעים אין בכוחו להשפיע על חבות הנתבעים האחרים". .3 כעת שבים המבקשים ומעלים לפנינו את הטענה, שהועלתה לפני שתי הערכאות קמא, היינו, כי בהיותם חייבים על-פי פסק-דין יחד עם חייב נוסף פטורים גם הם מכל חבות, כאשר המשיב הגיע עם אותו חייב לידי הסדר, הפוטר אותו מחובו. טענתם של המבקשים נתמכת, לדבריהם, בהוראתו של סעיף 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), החלה, לטענתם, בין מכוח עצמה ובין מכוח הוראת סעיף 61לחוק, וזאת מאחר שאין בחוק ההוצאה לפועל הוראות מיוחדות למקרה הנדון. .4 דין בקשת ערעור זו להידחות. חיוב הנובע מפסק-דין אף הוא בגדר חיוב במשמע, והחזקות, הקבועות בפרק ו' לחוק החוזים (חלק כללי) תחולנה עליו, אלא אם משתמע אחרת מפסק הדין. אשר על-כן, סעיף 55לחוק הנ"ל חל עקרונית גם על חיוב הנובע מפסק-דין (כל זאת, כמובן, כאשר המדובר במי שחבים יחד ולחוד, וכאשר אין הוראות מיוחדות בחוק אחר המיוחד לעניין הנדון, ראה לעניין זה את סעיף 61(א) לחוק). בהעדר הוראות מיוחדות בחוק ההוצאה לפועל, אשר יסדירו את נושא ריבוי החייבים, יחול ההסדר הכללי המצוי בפרק ו' (ריבוי חייבים ונושים) לחוק החוזים (חלק כללי). במקרה של חיוב, הנובע מפסק-דין, יחול סעיף 55האמור דרך סעיף 61(ב) לחוק הנ"ל. בצריך עיון יש להשאיר את שאלת תחולתו הישירה של סעיף זה על חיוב הנובע מפסק-דין. ספק הוא, אם לאחר מתן פסק-דין, ממנו שואב החיוב את תוקפו, ניתן עוד לראות בחיוב "חיוב הנובע מחוזה" במובנו של מושג זה בחוק החוזים (חלק כללי). נראה לי שיש לומר, כי לאחר מתן פסק-דין, חיוב, שהיה חוזי בעיקרו, ממיר את טיבו ואינו עוד בבחינת חיוב הנובע מחוזה, אלא יש לחפש את מקור באותו פסק-דין, מכוחו הוא מתקיים מעתה ואילך. .5 החלתו העקרונית של סעיף 55אינה מועילה למבקשים בנסיבות המקרה שלפנינו, בהסכם שנכרת בין הנושה (הוא המשיב) לבין מר קיז'נר (אחד מן החייבים) מבקשים הם לראות משום הסכם "המפטיר את אחד החייבים מן החיוב" כלשון סעיף 55(ג) לחוק. הפטרת חייב מחיובו פירושה הפקעת החוב ושחרור החייב מאחריות. לא כך הוא כאשר ניתן פסק-דין, בו נקבעה אחריות החייבים השונים, ובהסתמך על קביעת אחריות זו מגיע הנושה להסדר עם אחד החייבים בדבר אופן ביצוע החיוב, שהוטל על אותו חייב, או בדבר דרך גבייתו של חיוב זה. הסדר מעין זה אין בו משום הפטר של החייב מאחריותו, כפי שנקבעה בפסק הדין, אלא יש בו משום שלילת זכות תביעה או גבייה של הנושה כלפי אותו חייב בלבד, מבלי שייהנו מכך שאר החייבים. על הסכם כגון זה אין סעיף 55חל. לשון אחר, סעיף 55חל, כאשר "מופטר" אחד החייבים מאחריותו, שכן אז גוררת עמה הפקעת האחריות את הפקעת החיוב, ומכך, כמובן, נהנים גם שאר החייבים, החבים עמו יחד ולחוד באותו החיוב. לא כך הדבר, כאשר אין הפקעת החיוב אלא רק הסדר בדבר אופן גביתו של החיוב. רשאי הנושה להגיע לידי הסכם בדבר הדרך בה יגבה את חובו עם כל חייב וחייב בנפרד, ובלבד שלא ייפרע יותר מן המגיע לו (ראה: ד"ר ז' צלטנר, דיני חוזים - חלק כללי (אבוקה, תשכ"ג) כרך ראשון, עמ' 281, וכן ד"ר ז' צלטנר, דיני חוזים של מדינת ישראל (אבוקה, תשל"ד) 316ואילך). דין זה חל גם לפני תחילתו של חוק החוזים (חלק כללי) (שם), ואת הדברים הביא בקצרה ובתמצית השופט י' כהן (כתוארו אז): "בענין זה הבדילו בתי-המשפט באנגליה בין הסכם לפיו נפטר החייב מאחריות ובין הסכם שלא לתבוע את החייב לדין. בה בשעה שהסכם מהסוג הראשון מפקיע את החוב, ועל-ידי כך גורם לשחרור החייבים האחרים. הרי הסכם מהסוג השני מתפרש כשלילת זכות תביעה בלבד, מבלי שהוא פוגע בקיומו של החוב, ועל-כן משאיר הוא בתקפן את התחייבויות החייבים האחרים." (ע"א 561/71 [1], בעמ' 732) אגב, פסק-דין זה דן בהסכם שנעשה בין חייב לנושה, לפני שחיובו של החייב קיבל תוקף של פסק-דין, כלומר לפני גיבוש אחריותו של החייב פסק דין. כפי שצוין לעיל, אין אנו עוסקים עוד בחיוב החוזי המקורי אלא בחיוב הנובע מפסק-דין, המגבש בתוכו בצורה מוחלטת את אחריות החייבים, ואשר אחריו אין להתנות עוד על אחריות החייבים אלא על אופן גבייתן או חלוקתו הכספית של החיוב בלבד. .7 הוראותיו המיוחדות של ההסכם הנדון לפנינו מלמדות על הסדרת דרך גבייתו של החיוב ועל שלילת זכות תביעה של הנושה כלפי אחד החייבים, אך לא על הפקעת חיוב או אחריות. אדרבא, כל כולו של ההסכם מבוסס על קיומה של אחריות החייבים כאמור בפסק הדין. הוראת סעיף 55(ג) אינה חלה, כאמור, על הסכם מסוג זה. .8 עוד טוענים המבקשים, כנראה בהסכמת מר קיז'נר, כי הסכם הפשרה אינו משחרר את מר קיז'נר מחבותו בגין כל תשלום נוסף, שהמבקשים יישאו בו ואשר בשלו יחזרו אל מר קיז'נר בתביעה להשתתפות או להשבה. מכך מבקשים הם ללמוד, שכוונת הפשרה הייתה אכן לפטור את החייבים כולם, שאם לא תאמר כן, חשוף החייב הנוסף, לאחר שכבר השליש כספים לידי הנושה, לתביעות שאר החייבים החוזרים אליו, כאמור בסעיף 56(ב) לחוק החוזים (חלק כללי). טענה זו אין בה ממש, אמנם, משלא דאג החייב לניסוח הולם של הסכם הפשרה, חשוף הוא לתביעות שאר החייבים, החבים עמו יחד ולחוד בחוב הפסוק, אולם מכך אין אלא ללמוד, כי בניסוח הסכמי פשרה יש להקפיד, שתביעות כל החייבים תבואנה לידי סילוק סופי ומוחלט, ולחלופין, לדאוג להתחייבות הנושה לשיפויו של הצד השני להסכם בשל כל סכום נוסף שיחויב בו מעבר להסכם הפשרה, החותם על הסכם פשרה בלא שעשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. .9אשר על-כן החלטתי לדחות בקשת רשות ערעור זו, למען הסר כל ספק אוסיף, כאמור בסעיף 55(א) לחוק החוזים (חלק כללי), כי אין הנושה רשאי להיפרע יותר מן המגיע לו, וכאשר יבוא בתביעה אל שאר החייבים בתיק הוצל"פ 2910/81יצטרך לזקוף על חשבון החוב הכולל את הסכום שכבר הגיע לידיו במסגרת הסכם הפשרה עם החייב הנוסף. לאחר מכן פתוחה הדרך בפני כל החייבים השונים לעשות לחלוקה הולמת של החיוב בינם לבין עצמם. .10המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים, שכר טרחת עורך-דין כולל, בסך 000, 80שקל. הוצאה לפועלפשרה