האם ניתן לצוות על הריסת המבנה ובעת ובעונה אחת להשית קנס בגין טובת ההנאה הכרוכה במבנה ? שאלה דומה משהו התעוררה בעבר בבית המשפט העליון בעניין סעיף 63 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977: ע"פ 528/78 מדינת ישראל נ' גריס דיב מריבע, פ"ד לג(2) 382. לפי סעיף 63(א) רשאי בית המשפט להטיל על נאשם קנס ששיעורו כיום פי ארבעה, אז פי שלושה, מטובת ההנאה שהושגה על ידי העבירה, כאשר מדובר בעבירה "שנתכוון בה הנאשם לגרום נזק ממון לאחר או להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר". נציין, כי אין להטיל את הקנס לפי סעיף 63 בנוסף לקנס הרגיל, אלא תקרת הקנס הינה לפי הסכום הגבוה. לעומת זאת, קנס לפי סעיף 219(א) יכול לבוא בנוסף לקנס הרגיל שלפי סעיף 204 לחוק התכנון והבניה. באותו מקרה שנדון בבית המשפט העליון הורשע אדם, בין השאר, בעבירה של ביצוע עבודה בלא היתר, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה. הערכאה הדיונית הוציאה, בין היתר, צו להריסת המבנה וצו איסור שימוש בו עד להריסתו, וכן הטילה קנס כספי, בהתאם לסעיף 63 לחוק העונשין. הטענה שנטענה שם הייתה, כי לא ניתן לצוות על הריסת המבנה ובעת ובעונה אחת להשית קנס בגין טובת ההנאה הכרוכה במבנה. בית המשפט העליון קבע, כי נקודת הזמן הרלוונטית היא יום ביצוע העבירה ולא מועד אחר כלשהו, בין אם יום מתן גזר הדין או מועד מאוחר יותר הנוגע לארועים שעשויים להתרחש בעתיד (כמו למשל, הריסת המבנה). יש להעיר, כי כתשע שנים לאחר פסק הדין האמור תוקן סעיף 63 לחוק העונשין על דרך הוספת סעיף קטן ד', אשר קובע כי "קביעת הקנס לפי ערך הנזק שנגרם או טובת ההנאה שהופקה תהא כערכם ביום ביצוע העבירה או ביום מתן החלטת בית המשפט, לפי הגדול שבהם" (ס"ח 1246, 31.3.98, עמ' 65). הריסת מבנהצו הריסהקנסצווים