קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור בערובה עד לשמיעת הערעור: .1המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 28.11.82 (בת"פ 432/82) בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות, בנהיגה ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח, בהסגת גבול כדי לעבור עבירה, בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ובבריחה ממשמורת חוקית, בשל העבירות האמורות הוטל על המבקש עונש מאסר של שנה וחצי ועוד שנה וחצי מאסר-על-תנאי, והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה לשנה אחת. כמו כן הפעיל בית המשפט מאסר-על-תנאי קודם, שהיה תלוי ועומד נגד הנאשם, לתקופה של שישה חודשים, תוך קביעה, כי עונש זה יהיה מצטבר למאסר, שהוטל בתיק זה. יוצא איפוא, כי הושת על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה כוללת של שנתיים. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט העליון הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, והוא מבקש כעת, שאצווה על שחרורו בערובה עד לשמיעת הערעור. .2לא אפרט כאן את טענותיו של המבקש נגד הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי. די אם אציין, שאין טענות אלה מהסוג, שבעטיו הייתי מחליט לשחרר את המבקש בערובה לאחר הרשעתו בדין, ולא כל שכן כאשר מוטל עליו עונש מאסר לתקופה כה רצינית. .3שונה המצב במה שנוגע לערעורו של המבקש על גזר הדין. המבקש הוא יליד 1962, וטרם הגיע איפוא לגיל .21אשר על-כן מנוע היה בית המשפט קמא מלהטיל על המבקש עונש מאסר, מבלי שקיבל קודם לכן תסקיר בכתב מקצין מבחן אודות המבקש, וזאת על-פי הוראות סעיף 38לחוק העונשין, תשל"ז- 1977(ביחד עם אכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), תשכ"ד-1964). לית מאן דפליג, כי בית המשפט לא מילא אחרי חובה זו; בא-כוח המדינה גם לא הפנה את תשומת לב בית המשפט להוראת החוק האמורה, והמבקש לא היה מיוצג על-ידי עורך-דין. .4נימוק הערעור, המבוסס על מחדל זה, הוא ללא ספק בעל סיכויים טובים להתקבל ולהביא לביטול גזר הדין ולהחזרת התיק לצורכי השלמה, לשם קבלת הדו"ח של שירות המבחן ומתן גזר דין חדש. אמנם הפנתה אותי באת-כוח המשיבה אל פסק הדין בע"פ 455/74 [1], בעמ' 780, בו דחה בית המשפט ערעור, שהיה מבוסס, בין השאר, על טענה דומה, מהטעם שלא נגרם למערער עיוות דין עקב אי המילוי אחרי ההוראה האמורה. בנסיבות של המקרה ההוא קבעו שופטי בית המשפט, שם, בעמ' 780, כי "משוכנעים אנו שאפילו היה דין-וחשבון של קצין המבחן לפני השופט, לא היה בכך כדי להשפיע על בית-המשפט להקל בענשו של המערער יותר מאשר עשה". הפרקליטה המלומדת טוענת, בהסתמכה על התקדים הנ"ל, כי ייתכן שבית המשפט יפסוק באופן דומה גם בערעור דנן, ואין איפוא הצדקה לשחרורו של המבקש בערובה. על טענה זו ניתן להשיב בשני נימוקים אלה: א) עובדות המקרה, שנדון בע"פ 455/74 [1] הנ"ל, הן שונות מהמקרה שלפנינו. המדובר שם היה בעבריין מועד, אשר ביצע בעבר כחמישים עבירות ונידון כבר למעון ואף למאסר. את העבירות נושא הערעור ביצע, כאשר לא רק שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר-על-תנאי, אלא גם עת הורשה להתהלך חופשי על-פי רישיון שקיבל, לאחר שריצה שני שלישים של עונש מאסר קודם, שהוטל עליו. אמנם, למבקש ישנן גם הרשעות קודמות, ביניהן אחת בשל בריחה ממשמורת חוקית, אולם מספרן לא רב, והוא לא נידון עד כה לתקופת מאסר כלשהי. יש להניח כמו כן, כי בית המשפט יתחשב, בעת שמיעת הערעור, בדו"ח הרפואי המצביע על ליקוי נפשי, ממנו סובל המבקש, ובעובדה, שהמבקש עבר לפני כשלוש שנים חוויה טראומטית, כאשר נגרמו לו חבלות חמורות עקב מעשים נפשעים, שבוצעו כלפיו על-ידי אנשי משטרה. כל אלה עשויים, ביתר שאת, להצביע על הצורך, הקיים בלאו הכי מכוח החוק, לקבל דו"ח מקצין מבחן, לפני שתיקבע מידת העונש הנאותה, שיש להטיל על המבקש. ב) אין אני דן כרגע בערעור עצמו. בשלב זה מספיק כי נחה דעתי, שיש למבקש סיכוי טוב להצליח בערעורו ולהשיג את ביטולו של עונש המאסר שהוטל עליו, כדי שאוכל להשתכנע, כי מן הדין לשחרר את המבקש בשלב זה בערובה. .5טענה נוספת בפי באת-כוח המשיבה היא, שאפילו יוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי, על-מנת שיוכן דו"ח קצין מבחן, הרי יש להניח כי בסופו של דבר יוטל על המבקש עונש מאסר, ועל-כן אין הצדק לשחררו בערובה. גם טענה זו אינה מקובלת עלי. הרעיון, הגלום בהוראת סעיף 38לחוק העונשין, הוא, שבהתחשב בגילו של הנאשם אין על בית המשפט לשלחו למאסר, כל עוד לא קיבל את דו"ח שירות המבחן אודותיו, אשר יספק לו את הנתונים הדרושים, כדי שיוכל להגיע למסקנה מבוססת בדבר ההצדקה או חוסר ההצדקה בהטלת עונש מאסר על הנאשם. האם הגיוני הוא איפוא להחזיק את הנאשם במאסר עד לקבלת אותו דו"ח, אשר בלעדיו חסר התנאי המוקדם להטלת עונש מסוג זה? .6סבורני, כי מן הדין שנציג לעצמנו גם את השאלה הבאה: אילו היה השופט המלומד בבית המשפט קמא ער לחובתו להזמין דו"ח של שירות המבחן לפני מתן גזר הדין, האם יש להניח, כי היה מורה על מעצרו של המבקש לאחר מתן הכרעת הדין ולפני קבלת הדו"ח? יש להדגיש בהקשר זה, כי המבקש היה משוחרר בערובה עד למתן הכרעת הדין, וזאת לאחר סירובו של בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשת התביעה להורות על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים במשפטו. אמנם, ער אני לעובדה, כי עם הרשעתו בדין משתנה הגישה אל הנאשם בכל הנוגע לצורך ולהצדקה שיש בהחזקתו במעצר. עם זאת, קשה לתאר, כי בנסיבות המקרה הנדון, כאשר הנאשם היה, כאמור, משוחרר בערובה, היה השופט מורה על מעצרו למשך התקופה שבין הכרעת הדין לקבלת דו"ח שירות המבחן. גם שיקול זה חייב להוביל אל המסקנה, כי זכאי המבקש להשתחרר כעת בערובה, שכן אין הוא צריך להימצא במצב גרוע יותר מהמצב, שהיה מתהווה, לו קוימו הוראות החוק כהלכה. .7אשר על-כן מחליט אני לקבל את הבקשה ולאפשר למבקש להשתחרר בערובה עד לשמיעת ערעורו. מאחר שהמבקש הורשע בינתיים בעבירות שיוחסו לו, מן הדין שאקבע תנאים חמורים יותר מאלה, בהם שוחרר בערובה לפני מתן הכרעת הדין. הנני קובע איפוא, כי המבקש יוכל להשתחרר בערבות של 000, 40שקל, ויש להפקיד סכום זה במזומן: ותנאי נוסף הוא, שתינתן ערבות נוספת של צד שלישי באותו סכום, להנחת דעתו של הרשם. כמו כן אסורה על המבקש היציאה מישראל, וחייב הוא להתייצב פעם בשבוע בתחנת המשטרה של נפת ירושלים. מעצרערובהשחרור בערובה (בערבות)ערעור