בכתב התביעה, מציינת התובעת כי שהשלימה פניית פרסה ורכב צד ג' בא במהירות מהכביש הישר, ניסה להיכנס בין רכב התובעת ובין מכונית שחנתה מימינה וכתוצאה מכך, נפגע רכב התובעת בצד ימין קדמי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בפניית פרסה: 1. ביום 7.2.10 אירעה תאונת דרכים בה נפגע רכב שהיה נהוג בידי התובעת וכן נפגע רכב שהיה נהוג בידי הנתבע והיות וכ"א מהמעורבים בתאונה סבור שהאחריות רובצת על זולתו, הוגשו בנדון דנן תביעה וגם תביעה שכנגד. למען הקל עם הקורא הנכבד, תיקרא התובעת וגם הנתבעת שכנגד "התובעת" ואילו הנתבע וגם התובע שכנגד ייקרא: "הנתבע". 2. א. בכתב התביעה, מציינת התובעת בקצרה, שהשלימה פניית פרסה ורכב צד ג' בא במהירות מהכביש הישר, ניסה להיכנס בין רכב התובעת ובין מכונית שחנתה מימינה וכתוצאה מכך, נפגע רכב התובעת בצד ימין קדמי. בגין פגיעה זו תובעת התובעת את נזקיה, הן מהנתבע והן ממנורה חב' לביטוח בע"מ בסך של 4,113 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 3,563 ₪, דמי ביול 50 ₪ והוצאות משפט, הפסד זמן וימי עבודה בסך של 500 ₪. ב. א) הנתבע סבור, שהאחריות לתאונה רובצת על התובעת. מאחר ועובדות האירוע, כפי שמופיעות בכתב ההגנה, לא ברורות, אביא עובדות אלו כלשונן: "ביום 7.12.10 עמד רכב הנתבעים כשרכב התובעת מבצע פניית פרסה. הנתבע שהבחין כי רכב הנתבע נוסע לאחור וממתין, (כך כתוב בכתב ההגנה- ג.ב.) לאחר זמן מה, כשהבחין כי רכב התובע עומד מבלי לזוז ושהנתיב נסיעה שלו פנוי החל בנסיעה וכאשר חולף על פני רכב התובעת החל אף הוא בנסיעה ופגע ברכב הנתבעים בדופן שמאלי" (ראה סעיף 2 לכתב ההגנה). ב) העובדות הנ"ל אינן ברורות, שכן הנתבע אינו מדייק בהגדרת תובע או נתבע. בתביעה שכנגד שהגיש הנתבע, הוא מציין, שרכב צד ג' אשר נסע בנתיב הנגדי ביצע פנית פרסה ולא הצליח להשלימה, נסע אחורנית ומשהבחין הנתבע בכך, המתין הנתבע ואז רכב התובעת נעמד ולא זז ומשכך החל הנתבע בנסיעה איטית במסלול נסיעתו ופתאום רכב צד ג' החליט לנסוע ואז נפגע רכב הנתבע ונגרם לו נזק בסכום של 8,090.96 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 6,958.96 ₪, הוצאות משפטיות וכיסוי יום עבודה הסך של 500 ₪ ושכ"ט שמאי בסך של 632 ₪. 3. מה בעצם, ניתן לקבוע מטענות הצדדים, כפי שאלו באו לידי ביטוי בכתבי הטענות? לצורך מתן תשובה לשאלה זו ועל מנת להכריע בין גרסאות הצדדים, עבר בית המשפט על כל חומר הראיות שצורף לכתבי הטענות ועל אלו שהוגשו לבית המשפט ולאחר שקילת כל חומר הראיות, אני קובע, שאין כלל ספק בלבי, שהעובדות והנסיבות כפי שהתבררו בבית המשפט מוכיחות ששני המעורבים בתאונה לא נהגו בזהירות הדרושה ולא שמו לב לנעשה בדרכם והתוצאה המתבקשת מעובדות אלו היא, שהאחריות המיוחסת לכל אחד מהמעורבים בתאונה היא בשיעור של 50% - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) התובעת מתארת את נתיב נסיעתה בכביש דו סיטרי ואין חולק על כך, שהיה בדעתה לבצע פניית פרסה. לטענת התובעת, היא נסעה עד למקום שאפשר לבצע פניית פרסה ואכן ביצעה את הפנייה, כאשר בצד ימין של הכביש חנו מכוניות. (ראה כיוון נסיעת התובעת ומיקום עמידת מכוניות בצד ימין של הכביש כפי שנראה על פני התרשים ת/1 וראה הסבריה של התובעת על שצויר על ידה בתרשים - בעמ' 1 לפ', ש' 18-22). ב) התובעת ביצעה פניית פרסה ללא זהירות וללא תשומת לב מספקת, לא הבחינה ברכב הנתבע המגיע מהכיוון הנגדי. התובעת מאשרת בעדותה, שהיא אכן לא ראתה את רכב הנתבע והיות ולא ראתה, אין תימה בכך, ש: "פתאום הרגשתי דפיקה לקראת סיום הפנייה" (ראה בעמ' 1 לפ', ש' 11-14). ג) כפי שעולה מעדות התובעת, היה עליה לעבור כברת דרך בעת ביצוע הפנייה ואיני מקבל את טענתה, שרק בעת שהנתבע נכנס בין מכוניתה לבין המכוניות החונות - אירעה התאונה. איני מקבל את טענת התובעת, שבעת האירוע היא הייתה בגלישה, שכן העובדות העולות מעדות התובעת מצביעות על כך, שהיא הייתה ממש בפנייה ואף לקראת סיומה ואז אירעה ההתנגשות בין הרכבים. בנוסף לכך, יש לציין את שנאמר על ידי התובעת בכתב התביעה, שהיא למעשה השלימה את פניית הפרסה (ראה גם בעמ' 2 לפ', ש' 9-10). התובעת פשוט לא שמה לב ותוך אי תשומת הלב ביצעה את הפנייה בחוסר זהירות, במיוחד לאחר שהתובעת מודה ששדה הראיה באותו מקום מוגבל (שם, ש' 15). ד) העובדה, שהתובעת אכן הבחינה ברכב הנתבע תוך כדי ביצוע הפרסה, עולה מדבריה היא, שכן אם התובעת לא ראתה את רכב הנתבע, כיצד זה ידעה לומר: ".... הוא חיכה לראות מה צד ג', כלומר אני, מתכוונת לעשות." (עמ' 1 לפ', ש' 24-25). הפגיעה בשני הרכבים הייתה בעת ובעונה אחת, עת הגיעה התובעת אל הרכבים החונים ופגיעה משותפת זו גרמה לכך, ששני הרכבים ייגררו יחד (עמ' 2 לפ', ש' 7-8). ה) העובדות שהובאו מפיה של התובעת והנסיבות העולות מחומר הראיות מצביעות בבירור על תרומתה של התובעת לגרם התאונה ובקביעת שיעור אחריותה - כפי שנקבע לעיל. ב. א) לעובדות שציין הנתבע בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד - עובדות, שכאמור לא ברורות דיין יש להוסיף את העובדות העולות מעדותו של הנתבע בבית המשפט וממכלול העובדות עולה אחריותו ותרומת רשלנותו לגרם התאונה. העולה מעדותו של הנתבע - בניגוד לעדותה של התובעת - הוא, שהוא כן הבחין ברכב התובעת ולא רק שהבחין, אלא הבחין בכל המהלך מאז עצירתה ועד לביצוע הפנייה ולכן, אילו היה נוהג הנתבע בזהירות הדרושה ומתחשב "בביצועים" של רכב התובעת, אין ספק שהתאונה הייתה נמנעת או, למצער, היה ממזער את הנזק. הנתבע מציין בכתב ההגנה, שהבחין שרכב התובעת נוסע לאחור וממתין ולאחר זמן מה, הבחין גם שרכב התובעת עומד מבלי לזוז ושנתיב נסיעתו פנוי ואז החל בנסיעה וכאשר חלף על פני רכב התובעת - החל אף הוא לנסוע. הליכי הביצוע של רכב התובעת מוטלים בספק, משום שאם קדמו כל ההליכים המתוארים על ידי הנתבע עוד בטרם חלף על פני רכב התובעת, מדוע בכל זאת לא הצליח לעבור בלי לגרום לתאונה? לפי תאור הנתבע, נמצאו שני הרכבים - בשלב מסוים - ממש זה ליד זה או זה מול זה - ולכן כיצד זה לא הצליחו למנוע את המשך הנסיעה וגרימת התאונה? ב) הנתבע העיד, שהוא לא הכיר את האזור וראה רכב מבצע פניית פרסה, אך לטענתו - התובעת לא יכלה להשלים הפרסה משום שחנו רכבים מצד ימין ממנו הגיע הנתבע. הנתבע לא העריך נכונה את כוונותיה של התובעת, שכן הוא סבר, שחוסר יכולת להשלים הפרסה ונסיעה לאחור של רכב התובעת, מאפשרת התובעת לנתבע לנסוע בזכות קדימה (עמ' 2 לפ', ש' 19-23). מיקום האירוע, כפי שעולה מהתרשים שצרף הנתבע לכתב ההגנה, מאשר את מסקנת בית המשפט, שעד ששני הרכבים הגיעו אל מקום ההתנגשות, היה סיפק בידי כ"א מהם להבחין ברכב זולתו - עוד לפני שהושלמה פניית הפרסה. ג) הנתבע מעיד גם, שבעת שאפשר לתובעת להשלים את הפרסה, הוא היה במרחק מרכב התובעת 3- 4 מטרים ואם כך, אם היה הנתבע מכלכל את צעדיו בהתאם לנסיבות וממתין עד שהתובעת תשלים את הפרסה - הייתה התאונה נמנעת. הרי הנתבע, בעצם אמירתו, שהוא ידע שהתובעת מבקשת לבצע פניית פרסה, הוא ראה שהיא לא מצליחה להשלים אותה ולכן היה על הנתבע להמתין עד שהתובעת תשלים את הפניה - גם אם הפנייה שלה הייתה אף היא בחוסר זהירות, כפי שצוין לעיל. בנוסף לכך, אם הנתבע מעיד, שהוא נתן לה להשלים את הפרסה - כיצד בכל זאת אירעה התאונה? (ראה דברי הנתבע בעמ' 3 לפ', ש' 6). ג. א) מטעם הנתבע העיד מר ודים רייגורודסקי, אשר ישב ברכב הנתבע. עד זה, בעצם, לא ראה את הנעשה בצדדים אלא הביט קדימה. עד זה מתאר תאור השונה מהתיאור של הנתבע, שכן לטענתו: "באיזשהו שלב הוא (הנתבע-ג.ב) עצר כדי לתת לרכב שבא משמאל לעצור, הרכב לא עבר, הדרך הייתה פנויה, הוא המשיך לנסוע ואז הרכב שהיה משמאל מקודם, החל לנסוע אחריו" (עמ' 3 לפ', ש' 16-18). אם התובעת אכן נסעה אחרי רכבו של הנתבע - כיצד בכל זאת אירעה ההתנגשות בין הרכבים? ב) עדותו של העד היא לא עקבית ומבולבלת בכל הקשור לאופן קרות התאונה: פעם אומר העד: "אני ראיתי את הרכב האחר, בשלב שהוא עדיין עמד, כלומר שהנהג החל לנסוע" ומיד בהמשך אומר העד: "בכניסה, הוא עמד, הוא כבר סיים את הפרסה" ובהמשך גרסה אחרת והיא: "הוא בא להיכנס כביכול לכביש, בפניה שמאלה, הוא בא להשלים את הכניסה שלו לכביש" (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 19-21, ההדגשות הנ"ל שלי- ג.ב.). 4. לאור הנימוקים שפורטו לעיל ולאור קביעת אחריות כ"א מהמעורבים בתאונה בשיעור של 50% יש לקבוע להלן מה נזק הוכח על ידי כ"א מהצדדים ומה סכום הנזק שיש לשלם לתובעת ולתובעים שכנגד: א. א) התובעת, ליבי הילה צרפה לכתב התביעה הצעת מחיר לפיה עלות תיקון רכבה היא סך של 3,563 ₪ ובסכום זה נכלל סכום המע"מ בסך של 491.46 ₪. מאחר והתובעת לא הוכיחה שהרכב אכן תוקן והמע"מ שולם, הרי שבנדון דנן יש להעניק לתובעת את סכום הנזק בלבד בסך של 3,072 ₪ (ללא מע"מ). התובעת גם לא הוכיחה את יתרת סכום התביעה. ב) לפיכך, אני מחייב את הנתבעים: טמור רומן ו-מנורה חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד, לשלם לתובעת הילה ליבי, את הסך של 1,536 ₪ (50% מסכום הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 8.2.11 - ועד התשלום בפועל. ג) כמו כן, אני מחייב את הנתבעים הנ"ל, באופן סולידרי, לשלם לתובעת הנ"ל הוצאות משפט בסך של 300 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ב. א) רומן טמור - מגיש התביעה שכנגד - תבע סך של 6,958.96 ₪ נזק לרכב כולל מע"מ וכולל ירידת ערך, אך התובע שכנגד לא הוכיח שתיקן את הרכב ולכן אין מקום להעניק לו את סכום המע"מ ולכן אני קובע סכום הנזק לרכב לסך של 5,650.86 ₪. כמו כן, הוכיח התובע את הסכום של 403.96 ₪ בגין ירידת ערך - זאת באמצעות חוות דעת נפרדת הקובעת ירידת הערך וכן מקבל אנוכי את תביעת התובע שכנגד הנוגע לתשלום שכ"ט שמאי בסך של 632 ₪. התובע לא הוכיח את יתרת סכום התביעה ולכן יתרת סכום התביעה - נדחית. ב) לכן, העולה מהאמור לעיל הוא, שהתובע הוכיח נזקים בסך של 6,687 ₪ (נזק לרכב ללא מע"מ, שכ"ט שמאי וירידת ערך) ולאור קביעת שיעור האחריות, אני מחייב את הנתבעים שכנגד: הילה ליבי ו-שומרה חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובע שכנגד טמור רומן סך של 3,344 ₪ (מחצית מסכום הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד - 17.7.11 - ועד התשלום בפועל. ג) כמו כן, אני מחייב את הנתבעים שכנגד הנ"ל, לשלם לתובע שכנגד הנ"ל הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ג. הסכומים בהם חייבתי כ"א מהצדדים כנ"ל - ניתנים לקיזוז. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. משפט תעבורהפניית פרסה