התובע נסע מכיוון ק. עקרון לכיוון צומת בילו במטרה להיכנס למתחם הקניות. עבר כיכר במטרה להיכנס ימינה למתחם, אך משאית בבעלות הנתבעת 2 ונהוגה בידי הנתבע 1 עמדה בנתיב הימני - במקום האסור לעצירה- ובעקבות כך, נאלץ גיל לעקוף אותה משמאל ולשוב לנתיב הימני על מנת להיכנס למתחם הקניות, כאמור לעיל. עם הפניה בסוף העקיפה, הרגיש גיל מכה בדלת ימנית אחורית - זאת משום שהמשאית החלה בנסיעה מבלי לראות את רכבו של גיל. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגשות עם משאית שעצרה במקום אסור: 1. התובע 2 הינו בעל רכב (להלן:"אהרון") וברכב זה נהג במועד הרלוונטי בנו, התובע 1 (להלן:"גיל"). תחילה הוגשה תביעה רק על ידי גיל, אך היות והוא אינו בעל הרכב אלא רק הנהג שנהג ברכב והיות ונהג שאינו בעלים לא רשאי לקבל פיצוי על נזקי רכוש שינו בבעלותו, צורף גם אהרון כתובע נוסף - בהיותו בעל הרכב. התביעה הוגשה בתחילה על סכום נזק של 3,750 ₪, שכלל בחובו: השתתפות עצמית והוצאות שמאי, ברם לאחר מכן, הגישו התובעים בקשה לתקן את כתב התביעה על ידי הגדלת סכומה בסכום של ירידת ערך בסך של 10,317 ₪ (?!) ובעקבות כך, הוגש כתב תביעה מתוקן על סכום נזק של 14,167 ₪. מה פשר הסכומים הנ"ל ומדוע סבורים התובעים שיש לחייב הנתבעים לשלם להם הסכום, כפי שתבעו בכתב התביעה המתוקן- על כך בהמשך פסק הדין. 2. העובדות המועלות על ידי התובעים בכתב התביעה, המבהירות את קרות התאונה הן, בין היתר, כדלקמן: א. גיל נסע מכיוון ק. עקרון לכיוון צומת בילו במטרה להיכנס למתחם הקניות. גיל עבר כיכר במטרה להיכנס ימינה למתחם, אך משאית בבעלות הנתבעת 2 ונהוגה בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") עמדה בנתיב הימני - במקום האסור לעצירה- ובעקבות כך, נאלץ גיל לעקוף אותה משמאל ולשוב לנתיב הימני על מנת להיכנס למתחם הקניות, כאמור לעיל. ב. עם הפניה בסוף העקיפה, הרגיש גיל מכה בדלת ימנית אחורית - זאת משום שהמשאית החלה בנסיעה מבלי לראות את רכבו של גיל. 3. הנתבעים סבורים, שדין התביעה להידחות, משום שלדעתם, האחריות הבלעדית לקרות התאונה רובצת על גיל. לגופו של עניין מציינים הנתבעים, בין היתר, את העובדות הבאות: א. שני כלי הרכב היו במהלך נסיעה, כאשר רכב הנתבע נסע בנתיב הימני ואילו רכב התובעים נסע בנתיב השמאלי. לפתע הגביר גיל את מהירות נסיעתו במטרה לחלוף על פני המשאית ולהספיק להיכנס לנתיב הימני לשם ביצוע פניה ימינה. גיל לא העריך נכון את המרחק בין שני כלי הרכב ופגע בחלקו הקדמי שמאלי של הרכב. ב. בטרם אירעה התאונה, הייתה המשאית בעצירה בתחנת אוטובוסים הממוקמת מימין ולאחר מכן, אותת הנתבע על כוונתו לחזור לנתיב הנסיעה והחל בנסיעה בנתיב הימני - כאשר באותה עת היה גיל בנתיב השמאלי. הנתבע הבחין ברכבו של גיל נוסע בנתיב השמאלי ולא הייתה כל מניעה להשתלב בנתיב הימני. כאשר הנתבע היה במהלך נסיעה שוטפת של מספר מטרים בנתיב הימני, הגביר לפתע גיל את מהירות נסיעתו במטרה לעקוף את המשאית ולהספיק להיכנס לנתיב הימני לשם ביצוע פניה ימינה וכך פגע עם בחלקו הקדמי שמאלי. 4. לאחר ששמעתי באריכות את המעורבים בתאונה וגם את אהרון, שהראה מעורבות במשפט ואף ביקש להעיד - על אף שהוא עצמו לא היה נוכח בשעת התאונה, אלא הגיע למקום לאחר התאונה ולאחר שגיל קרא לו- ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות, הגעתי למסקנה, שהעובדות והנסיבות מצביעות על כך, שיש להטיל האחריות לקרות התאונה על שני המעורבים - אם כי הנסיבות מצביעות על אחריות גבוהה יותר של הנתבע מאשר של גיל ובאופן כזה ישא הנתבע באחריות של 60% ואילו גיל ישא באחריות של 40% לקרות התאונה ולנזק שאירע בעקבותיה - זאת מן הנימוקים הבאים: א. א) אחריותו של הנתבע באה לידי ביטוי בכך, שהעמיד את המשאית בתחנת אוטובוסים לפני מקום שאיפשר פנייה ימינה ובכך, הסתיר למעשה את הפנייה בפני המשתמשים האחרים בדרך. הנתבע מאשר כי בטרם האירוע הוא היה בעצירה ומכתב ההגנה עולה באופן מפורש, שהנתבע הבחין ברכב התובעים, שכן פעם מציין הנתבע: " רכב הנתבעים היה בנתיב הימני ואילו רכב התובע היה בנתיב השמאלי" ובהמשך אף מודה ש:"הנתבע הבחין ברכב התובע נוסע בנתיב השמאלי ..." (ראה סעיפים 6, 8 לכתב ההגנה) ב) לא רק זאת, אלא מעדותו של הנתבע בבית המשפט עולה, שהוא הבחין ברכב התובעים עוד בהיותו רחוק ממקום האירוע, שכן כך אומר הנתבע: " הסתכלתי במראה, הוא יצא מהכיכר..." ואפילו ידע לומר:" הוא לחץ על הגז בשביל להספיק לתפוס את הפניה, אני גם בלמתי..." מהמשך עדותו של הנתבע עולה באופן מפורש, שהוא זה אשר פגע ברכב התובעים, שכן כך נאמר לעניין זה:" תפסתי לו את הרכב ממש בקצה הימני..." ועוד אומר: " ותפסתי אותו בזנב כי בלמתי..." (ראה עדות הנתבע בעמ' 4 לפ',ש' 16- 22) רק לאחר מכן, משנה הנתבע את עדותו וטוען, שבתחילת הנסיעה לא ראה אותו והוא רק מתאר לעצמו שהוא היה לפני הכיכר. (עמ' 4 לפ',ש' 29- 30) לכן, אני מקבל את עדותו של גיל, שהנתבע החל בנסיעה מבלי להתחשב ברכבו של גיל שהיה כבר בנתיב השמאלי - וזאת למרות שהנתבע אכן הבחין ברכב התובעים. ג) התמונה חנ/1 ממחישה את מקום עמידת המשאית (ראה תחנת האוטובוס) שהיא אכן קרובה לפני שקיימת פנייה ימינה ועמידה זו של המשאית וגם התחלת הנסיעה מבלי לאפשר לרכב התובעים להמשיך בנסיעה בטוחה - הם אשר גרמו לפגיעה ולתרומתו של הנתבע לגרם התאונה. בכתב ההגנה, טוען הנתבע, כי אותת על כוונתו לחזור לנתיב הנסיעה שלו והחל את נסיעתו בנתיב הימני. גם אם אקבל טענה זו, שהוא אכן אותת, הרי שבנסיבות אלה יש לומר לנתבע, שנוהג רכב ובמיוחד רכב גדול אינו יוצא ידי חובה על ידי מתן איתות בלבד, אלא שעל נוהג רכב עדיין לבדוק - לאחר מתן האיתות- אם החזרה לנתיב הנסיעה אפשרית מבלי לגרום לתאונה ומבלי להפריע למשתמשים האחרים בדרך. במקרה זה, אכן לא היה די באיתות, שכן למרות שהנתבע הבחין ברכב התובעים - הוא סמך רק על האיתות ויצא לדרך וכך נגרמה התאונה. ב. א) אין חולק בין הצדדים, שקודם האירוע עמדה המשאית בנתיב הימני בתחנת אוטובוסים ואין חולק כי בשלב מסוים עקף גיל את המשאית מצד שמאל שלה על מנת לפנות ימינה. (ראה סעיף 7 לכתב ההגנה ועדותו של גיל בעמ' 2 לפ',ש' 9) ב) בעוד שבכתב התביעה מציין גיל ש:" משאית מרצדס...עמדה בנתיב הימני (איסור עצירה) נאלצתי לעקוף את המשאית משמאל...עם פנייתי בסוף העקיפה הרגשתי מכה בדלת ימנית אחורית" ורק בהמשך מוסיף גיל וכותב:" המשאית החלה בנסיעה מבלי לראות את רכבי..." (ראה את כתב התביעה הראשון, ההדגשה שלי- ג.ב.) אומר גיל בבית המשפט, כי בעת שיצא לעקיפה הייתה המשאית בעצירה מוחלטת ולא בנסיעה. הוא עקף את המשאית מצד שמאל שלה והייתה בכוונתו לחזור - לאחר העקיפה- לימין, משום שהייתה לו כוונה לפנות ימינה. ג) עוד מעיד גיל ואומר, כי כאשר עבר את המשאית הרגיש חבטה בחלק האחורי של הרכב וכך גם נפגע הצד הקדמי של המשאית. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 10- 13) מעדות זו עולה, כי כאשר עבר את המשאית הרגיש חבטה, אך לא עולה מעדות זו האם חבטה זו הורגשה בעת שהמשאית הייתה עדיין בעמידה או כבר בנסיעה ומעדותו בבית המשפט גם לא עולה, שבשלב כלשהו או בעת הפגיעה עצמה החלה המשאית בנסיעה . ד) מהמשך עדותו של גיל ולשאלת בית המשפט עונה, שהוא עבר את המשאית והנתבע יצא פשוט בלי להסתכל ומבלי לאותת. אני מאמין לגיל כי אכן המשאית החלה בשלב כלשהו בנסיעה, שכן עובדה זו מאשר גם הנתבע. (ראה סעיף 8 לכתב ההגנה וראה עדותו של גיל בעמ' 3 לפ',ש' 17- 18) עובדה זו אף מתקבלת על הדעת לאור צורת הפגיעות הנראות על רכבם של התובעים. (ראה תמונות אשר צורפו לחוות הדעת של השמאי שבכתב התביעה ובמיוחד עמודים 1, 2 של התמונות) עם זאת, אין להתעלם מעדותו של גיל האומר, כי כאשר חלף על פני המשאית, הוא לא אותת ונסע בצורה רשלנית. מעדות זו עולה, שגיל ראה את המשאית שהחלה בנסיעה (ללא איתות) ולכן היה צריך לבצע הן את העקיפה והן את הפנייה בזהירות ורק במידה שתנאי הדרך היו מאפשרים לו לבצע העקיפה והפנייה. גם אהרון - למרות שלא היה בעת קרות האירוע- מסיק מסקנה ואומר: " אנו לא מכחישים שהוא היה בנסיעה.." ועוד:" לא אמרנו שהוא לא היה בנסיעה..." (ראה עדותו בעמ' 5 לפ', ש' 25- 28) ממבחן התוצאה עולה, שהשיקול של גיל לעקוף ומיד לחזור לנתיב הימני על מנת לפנות ימינה, בעוד שראה את המשאית מתחילה לנסוע - לא היה שיקול נכון ואכן כתוצאה מכך גם אירעה התאונה. ג. לאחר שעיינתי בתמונה חנ/1, מקבל אנוכי את עדותו של אהרון המסביר לבית המשפט, שמדובר בטווחים קצרים בין הכיכר ובין הכניסה - הפנייה ימינה (עמ' 3 לפ',ש' 30) ולכן, עובדה זו אך מאשרת את המסקנה של בית המשפט, ששני המעורבים בתאונה לא העריכו נכונה את המרחק בין המשאית ובין בפנייה ותוך כדי הפנייה של גיל ימינה - נפגע רכבו על ידי המשאית שכבר החלה בנסיעה. אני מקבל את עדותו של גיל וגם של אהרון, שהמשאית הייתה בעצירה מוחלטת, שכן גם הנתבע מאשר עובדה זו, ברם כפי שמעיד גיל בבית המשפט, הוא ראה המשאית עומדת ממרחק של כשלושים מטר ולכן החליט לעקוף מבלי לקחת בחשבון שבשלב מסוים תחל המשאית בנסיעה - כפי שאכן קרה. (ראה דברי גיל בעמ' 2 לפ',ש' 7- 8) 5. א. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני קובע ששני המעורבים בתאונה אחראים לקרות התאונה ולאור האמור לעיל, אני מחליט לחלק האחריות ביניהם, לפיה ישא הנתבע באחריות של 60% ואילו גיל ישא באחריות בשיעור של 40% ובהתאם לחלוקת אחריות זו יש לקבוע עתה מה סכום הנזק שעל הנתבעים לשלם לתובעים. ב. א) באשר לסכום הנזק, תבעו התובעים בתחילה סך של 3,750 ₪. התובעים לא פרטו באותה תביעה כיצד הגיעו לסכום זה, אלא שנרשם שסכום זה כולל: השתתפות עצמית ושכ"ט שמאי - מבלי לפרט מה סכום נתבע עבור השתתפות עצמית ומה סכום נתבע עבור שכ"ט שמאי. מעיון במסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה, ששכ"ט שמאי אשר שולם על ידי התובעים הוא בסך של 1,000 ₪, אך מה סכום ההשתתפות העצמית - לא נמצאה כל ראיה על כך. בדרך כלל, תביעה בה נתבעת השתתפות עצמית מצביעה על כך, שהניזוק קיבל את נזקיו מהמבטחת שלו ומה שנותר לדיון היא שאלת ההשתתפות העצמית, אך אין כל ראיה וגם אין טענה שהתובעים קבלו את הנזק מהמבטחת שלהם לכן, לאור זאת, הגיעו התובעים לידי החלטה לתקן את כתב התביעה ולתבוע את מלוא סכום הנזק. ב) בכתב התביעה המתוקן ציינו התובעים בכותרת כתב התביעה, שסכום הנזק הנתבע הוא בסך של 14,167 ₪ בעוד שבגוף כתב התביעה המתוקן ציינו התובעים כך:" תוספת לכתב התביעה שהוגש ב-2.3.11 מצ"ב דו"ח תאונת דרכים כולל ירידת ערך בסך 15,125.19 ₪ בנוסף קבלה על סך 10,317 ₪". לכן, גם מכתב התביעה המתוקן לא ברור מה סכום הנזק הממשי אותו תובעים התובעים, שכן מהאמור לעיל עולה, שעסקינן בשלושה סכומים שונים. (14,167, 15,125.19, 10,317) על מנת ליישב בין כל הסכומים הנ"ל - דבר שהיה על התובע לפרט באופן ברור מה סכום התביעה ומדוע נתבע סכום זה ולא אחר- הטילו התובעים את מלאכת "הרכבת" סכום התביעה על בית המשפט. ג. מעיון במסמכים שצרף התובע לכתב התביעה עולה, שסכום הנזק שנגרם לתובעים הוא בסך של 15,125 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב (כולל מע"מ) סך של 10,317 ₪ , (ולא ירידת ערך כפי שצוין בתביעה המתוקנת) שכ"ט שמאי בסך של 1,000 ₪ וירידת ערך בסך של 3,808 ₪. ד. על כן, אני מחייב את הנתבעים- כולם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד- לשלם לתובעים סך של 9,075 ₪ (60% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה המקורית - 2.3.11- ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 750 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.משאיתתאונת משאית