תאונת דרכים קשה של תיירת בישראל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים קשה של תיירת בישראל: המבקשת, אלמנה בת כ- 72שנים, אזרחית יגוסלבית, בקרה בארץ כתריית, וביום 12.5.95נפגעה בתאונת דרכים. בתאונה היא נפגעה בראשה. עברה ניתוח קרניוטומיה וכריתה חלקית של האונה הפרונטלית ימנית של המוח. פגיעתה של המבקשת בתאונה היתה קשה. לאחר אישפוז ושיקום ממושכים במשך כחדשיים פנה בית החולים הדסה לעו"ד טומי כץ שהתוודע בינתיים לתובעת ולמצבה והחל לטפל בעניניה. בית החולים המליץ על שחרורה של המבקשת למסגרת ביתית. כמו דירה שכורה עם טיפול צמוד של מטפלת. עו"ד כץ שתפקד קודם לכן כידיד קרוב. ולאחר מכן התמנה לאפוטרופוס פנה לעו"ד י. דהאן לצורך פניה לחברת הביטוח על מנת שיוסדר התשלום לסידורה של המבקשת עפ"י מצבה. המגעים עם חברת הביטוח לא הניבו פרי. עו"ד כץ פנה למקומות סיעודיים ואחרים בנסיון לסדר את המבקשת שם. אין בכוונתי לפרט את כל וההצעות שהיו, בסופו של דבר, לאחר שהמבקשת היתה באופן ארעי במספר מקומות כמו פנסיון רייך ומלון הוד, נשכרהעבורה בספטמבר 95דירה, ועו"ד כץ העסיק עבורה עזרה ע"י כך שהתקשר לחברת כח אדם שהפנתה אליו עובדות , תוך חיובו לפי שעת עבודה. בתביעה לתשלום תכוף שהוגשה ב- 27.9.95לבימ"ש השלום, תבע עו"ד כץ כאפוטרופוס של המבקשת סכומים חד פעמיים לסידורה בדירה, תשלום שכ"ד ושכר תיווך, הוצאות החזקת הדירה והשגחה יומיומית וכן עזרה וסיעוד בסך של כ-000, 16ש"ח לחודש על בסיס העסקה לפי שעות וכ-000, 9ש"ח אם המדובר בעזרה של עובד זר.עוד תבע עו"ד כץ תשלומי הוצאות שהוציא לביקורי ילדיה של המבקשת בארץ, הוצאות ציוד בסיסי אישי והוצאות ציוד דירה בסך של כ-000, 95ש"ח, הוצאות טיפול רפואי חדשי בסך של כ-000, 13ש"ח, דמי מחיר ועוד. בסה"כ הגיע עו"ד כץ לסכום של 000, 160ש"ח בגין הוצאות העבר ל- 4חדשים וכ-000, 30ש"ח לכל חודש תשלום תכוף. בימ"ש השלום (כב' השופטת ב. כהנא) פסקה למבקשת בנוסף ל-000, 105ש"ח שנתקבלו ע"ח תשלום תכוף מחברת הבטוח, סכום נוסף של 000, 25ש"ח לכיסוי הוצאות העבר, כאשר הפחית מהחשבון שהוגש ע"י האפוטרופוס סכום שהוצא לטיפולי שיניים שכ"ד ולדמי תיווך ועבור כרטיסי טיסה לילדי המבקשת. בית המשפט קבע תשלום תכוף לעתיד בסך 000, 7ש"ח לחודש כפי שיפורט להלן. ביום הדיון בבימ"ש קמא, הודיע ב"כ המשיבים לביהמ"ש כי קיבל נתונים על מספר בתי אבות באזור ירושלים והצביע על מוסדות בהם העלות המקסימלית החדשית היא 000, 6ש"ח. מוסדות אלו לא נבדקו באותו שלב ע"י ב"כ המבקשת שכן רק בעת דיון הודע לו על אותם מוסדות. בנספח לסיכומיו הגיש ב"כ המבקשת חוות דעת של עובדת סוציאלית, הגב' גולד, שבדקה את המקומות המוצעים וחותה דעתה שאין הם מתאימים למבקשת. כמו כן המליצה על מקומות אחרים. בימ"ש קמא ש"במהות אין לקבל חוות דעת זו", אולם אין בפני נימוקים לאי קבלת חוות הדעת. בסופו של דבר, לאחר התיחסות למוסדות שהוצעו ע"י המשיבות קבע בית המשפט: "...מתוך איזון בין צרכיה של המבקשת כפי שעלו מהמסמכים שצורפו לבקשה ובהתאם להלכות שנתגבשו בענין זה ומתוך שאיני סבורה שיש לחייב המשיבות אלא בהוצאות סבירות למימון ההשגחה לה זקוקה המבקשת אני מאפשרת למבקשת לבחור בכל מוסד שתחפוץ מבין הארבעה שהוצעו, ובין במוסדות אחרים מאלה שהוצעו ובלבד שהתשלום החדשי לא יעלה על הסך של 000, 7ש"ח". ביהמ"ש קבע כי המבקשת תקבל תשלום תכוף חדשי לצורך טיפול רפואי בשיקום בסך 500, 1ש"ח. עוד קבע ביהמ"ש כי אם המבקשת תסרב לעבור לאחד מבתי אבות, כי אז ישולם לה תשלום תכוף של 500, 8ש"ח לחודש (הכולל את ההוצאות הרפואיות). בבקשת רשות הערעור טוען ב"כ המבקשת כי לא היה מקום לקבל את הצעת ב"כ המשיבות בדבר המוסדות בהם ניתן לאשפז את המבקשת שכן אלה נמצאו לא מתאימים. כמו כן טוען ב"כ המבקשת כי לא היה מקום שלא לאשר למבקשת צרכי מחיה ומגורים שכן המבקשת, לאור פגיעתה אינה מתפקדת, אין לה כושר השתכרות, אינה יכולה לחזור ליגוסלביה לאור המצב שם, ולמעשה נשארה בלא יכולת לכסות את הוצאותיה הממשיות. צודק ב"כ המבקשת בטענותיו כי לא היה מקום לקבל את שמות המוסדות אותם הציע ב"כ המשיבות כמקום ראוי לשהות המבקשת בלא לבדקם. התיק שלפני בית המשפט השלום היה מלא במכתבים אותם שגרו ב"כ המבקשת לחברת הביטוח למציאת פתרון למבקשת (ראה סיכומי ב"כ המבקשת לבימ"ש שלום סעיפים 20- 14),ובמסמכים המעידים על פניות האפוטרופוס לגופים שונים, לרבות שירות התעסוקה לאשור העסקת עובד זר, כדי למצוא פתרון במחיר סביר לבעיות המבקשת. פניתו לשירות התעסוקה נענתה בשלילה. אין בתיק ביהמ"ש ולו גם מסמך אחד מטעם המשיבות המצביע על שיתוף פעולה במציאת מקום למבקשת, למעט מקום אחד שעל פניו, נראה היה כלא מתאים גם לגירסת המשיבות. מכל מקום, משהגיש ב"כ המבקשת דו"ח סוציאלי אודות אי התאמת המוסדות המוצאים, היה מקום להתחשב ולו לכאורה בדו"ח זה, ויתכן שהיה מקום לקרוא שנית לצדדים על מנת להציע לחקור את עורכת הדו"ח. כיצד היה יכול ב"כ המבקשת להגיב על אותם מוסדות שהוצעו כאשר הדבר הודע לו רק בתחילת ישיבת ביהמ"ש, ולאחר מכן הורה ביהמ"ש על סיכומים בכתב? יש לציין כי המטפלים במבקשת אינם ממלצים שמקומה במוסד סיעודי לתשושי נפש. נהפוך הוא, לדעתם עליה לתפקד באופן רגיל ולא מצאתי חוות דעת אחת מטעם המשיבות שתסתור המלצה זו. חרף הקביעה בענין המוסדות בהם יכולה להמצא המבקשת, ראה ביהמ"ש לנכון, לפסוק למבקשת תשלום תכוף חדשי של 000, 7ש"ח אם לא תרצה להמצא באחד מבין המוסדות הנ"ל יש לבחון האם במקרה שלפני, הסכום של 000, 7ש"ח לחודש (שאינו כולל הוצאות ריפוי ושיקום) יספק את צרכיה המיידיים של המבקשת. בית המשפט העליון התייחס לצרכיה המידיים ולמהות התשלום התוכף במספר פסקי-דין. נפסק כי: "התשלום התכוף, כשמו כן הוא: מטרתו ומהותו הם תשלום להקלה מיידית של תוצאות התאונה , שנועד להקדים את החיוב העיקרי: כל שעולה ממנו הוא, כי חלק מן התשלום המשולם בהתדיינות רגילה... יוחג ויוקדם... כדי למנוע סבל מן הזכאי לתשלום..." בש"א 816/91בארי נ. הלפרין פד"י מה (3) 57בעמ' . 59וכן "...צרכים אלה כוללים את צרכי ריפויו של הנפגע וסיעודו וכן צרכי מחייתו (ראה ס' 5(ב) (1) ו-(2) לחוק כפי שתוקן בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 7) תשמ"ט 1989ולהלן החוק המתקן, וכן ראה תקנות 3ו- 4לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים) תשמ"ט - 1989ע.א. 358/89אן בר זאב נ. מוחמד , פד"י מד (2) 612בעמ' .614באשר להתערבות ערכאת הערעור בע.א. 358/89הנ"ל נקבע גם כי:ב"בתביעה שבה נתבע תשלום תכוף,הסעד הנדרש הינו דחוף, וממילא אין בית המשפט נכנס לפרטי הנזק לסוגיו... מטעם זה לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בגובה הסכם החדשי שנקבע כתשלום תכוף..."(עמ' 614). ובעקבות פס"ד זה שצוטט במספר פס"ד, נקבע כי: "שיעורו של התשלום התוכף תלוי בנסיבות כל מקרה, הוא מסור לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בענין וערכאת הערעור לא תתערב בסכום שנקבע אלא במקרים חריגים..." (רע"א 225/94סלוביק נ. המגן תקדין עליון כרך 94(2) עמ' 1998). נראה לי כי המקרה דנן הוא אחד מאותם מקרים חריגים בהם יש מקום להתערב בשקול דעתו של בימ"ש קמא, ולכן החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. מדובר באישה שאינה צעירה (כבת 72שנים), שהיתה אזרחית יוגוסלבית ובאה לארץ כתיירת. פגיעתה היתה קשה, ובעקבות פגיעה זו אין היא יכולה לגור בגפה ויש צורך בהשגחה. בשל המאורעות המדיניים ביגוסלביה לא נשקלה החזרתה לשם, ובהיותה יהודיה נשקל להפוך אותה לעולה חדשה, אולם עד שיסתיים תהליך שיקומה ויתייצב מצבה עליה להתגורר במקום כל שהוא, להיות בהשגחה וגם לאכול. עליה גם לשאת בהוצאות הריפוי והשיקום. גם אם אין ראיות חד משמעיות על השתכרותה ומגוריה במקום מושבה הקודם, יש לדאוג לה למגורים לכלכלה להשגחה ולטפול רפואי בתקופה בה אינה יכולה לדאוג לעצמה. עפ"י הקבלות עלות ריפוי בעיסוק מגיעה לכ-000, 3ש"ח לחודש וודאי יש הוצאות רפואיות ושיקומיות נוספות שיש לשלם עבורן. לצורך סיפוק צרכים מידיים אלה נועד התשלום התכוף. ניתן להווכח כי היתה הגזמה בעלות הטיפול במבקשת. ברור שהעסקת מטפלת לפי שעות יקרה פי מונים מהעסקה חודשית. גם ברור מהמסמכים הרפואיים כי אין המדובר בסעוד מתמיד. המבקשת זקוקה לאדם שיגור עמה, יבצע עבורה את עבודות הבית, הבישול, הקניות ובכל שאר הענינים בהם אינה מתפקדת, אולם שעות העבודה בפועל אינן רבות שכן מדובר בעבודות משק בית ועזרה לאשה אחת, כך שרוב שעות היום נמטפלת עסוקה בהשגחה פסיבית.יתכן וניתן היה למצוא מקום מגורים בעלות נמוכה יותר מ- 950$ לחודש בדירה קטנה יותר. ברור שכאשר המשיבות משלמות את חשבונות הטלפון אין מקום להגזים בשיחות לחו"ל אולם מאידך, טבעי שהמבקשת אשר נשארה כאן ללא קרובי משפחה תרצה לשוחח עם ילדיה. אני מקווה כי לאחר שיפסק תשלום תכוף ניתן יהיה להערך בצורה החסכונית והיעילה ביותר שלא תפגע במבקשת. שקלתי האם להחזיר התיק לבימ"ש קמא על מנת שישמע ראיות בהתייחס לצרכי המבקשת על יסוד ההנחה שתתגורר בדירה שכורה ותקבל עזרה והשגחה בתעריף חדשי. בסופו של דבר הגעתי למסקנה כי מרבית הראיות מצויות בתיק והענינים האחרים הם ענין שבהערכה ורצוי שלא להחזיר את התיק ולסיים את פרשת התשלום התכוף. בהתחשב בנתונים המצויים בתיק ובכך שאין לקבל העסקה של עזרת צד שלישי לפי תעריף המבוסס על שעת עבודה, ובהתחשב בצרכים המידיים למחיה הידועים גם לבית המשפט, נראה לי לנכון להעמיד את התשלום החדשי בגין מחיה, מגורים השגחה וטפול ריפוי שיקום וכל שאר הצרכים, על סך של 500, 11ש"ח לחודש. אין להתערב בפסיקה בית המשפט עבור העבר. בסופו של דבר פסק ביהמ"ש את מרבית ההוצאות אשר בחלקן היו מופרזות ביותר וחרף עמדת בית המשפט שאין המשיבות צריכות לשאת בעלות המזון והמגורים, הביא בחשבון חלק מהוצאות אלה עבור העבר. מנימוקים אלה אינני מורה על הוספת תשלום בגין שכ"ד שלא נפסק ו/או כל תשלום אחר. אין גם להתערב בפסיקת ביהמ"ש ביחס לשכ"ט. בסופו של דבר בהליך העיקרי יובאו כל אלה בחשבון. (ראה רע"א 1735/93יפרח נ. כלל תקדין עליון כרך 93(2)עמ' 804). לאור האמור לעיל אני מקבלת את הערעור בחלקו, מעמידה את גובה התשלום התכוף על 500, 11ש"ח במקום 500, 8ש"ח. שאר חלקי החלטת בימ"ש השלום ישארו על כנם. המשיבות ישלמו הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 000, 5ש"ח ומע"מ תיירתאונת דרכים