קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין רשלנות חיילי צה''ל: .1ביום 31.1.95הגיש התובע נגד המדינה תביעת פיצויים לפי פקודת הנזיקין ע"ס כ- 000,576, 1ש"ח בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב רשלנותם של חיילי צה"ל - כמפורט בסע' 3- 4לכתב התביעה כדלהלן: ביום 9.2.90, בעת שהתובע - קטין בן 15שנה ו- 10חודשים - שהה בחצר של בית אבלים על יד רח' אלסודוד שבמחנה הפליטים רפיח (להלן: החצר) הגיע כח של צה"ל ושל משמר הגבול וביקש להיכנס אל תוך החצר. משביקשה משפחת האבלים מהחיילים להתחשב ברגשות הנוכחים ולא להיכנס לחצר - פתח הכח לפתע באש חיה לעבר האנשים ששהו בחצר, והתובע שהיה ביניהם נפגע בירכו השמאלית ע"י כדור (להלן: האירוע). לאחר מכן, החלו חיילי הכח להכות בתובע והחזיקו אותו בתוך שלולית מי ביוב שנאגרו ברחוב במשך חצי שעה עד להתערבות אנשי הצלב האדום, אשר העבירו את התובע למרפאת אונר"א ברפיח לקבלת טיפול רפואי. .2אין חולק על עובדות אלה: א. ב- 9או ב- 10לפברואר 1990נפגע התובע ע"י כדור בירכו השמאלית. ב. עד לשנת 93' לא התלונן התובע בפני גורם מוסמך כלשהו על פגיעתו. ג. אין רישום כלשהו ביומן המבצעים של צה"ל המתייחס לאירועים ברצועת עזה ב-9.2.90, על אירוע כמתואר בסע' 1לעיל. .3לאור הערכת הראיות כר"מ בסע' 4, הוכח כי: א. בין התאריכים הנ"ל נפגע התובע ע"י כדור שרסיסיו נותרו בירכו השמאלית ואשר גרם לשבר עצם הירך. ב. חדירת כדור עקב ירי המותיר רסיסים בגוף, תואמת חדירת כדור מסוג "דום דום" שקליעו מתפצל. כדור כאמור לא היה אף פעם בשימוש חיילי צה"ל והשימוש בכדור מסוג זה הוא אסור ולפי הוראות הקבע של הצבא, המפקדים בודקים את תחמושת חייליהם באופן סדיר, כדי לוודא את תקינות התחמושת והתאמתה להוראות הקבע. ג. קליעי הכדורים שהם בשימוש צה"ל אינם מתפוררים לרסיסים, גם כשהם פגומים, שכן הם מיוצרים בשיטת full metal jacket(מכוסי ציפוי מתכת). .4הערכת הראיות: התובע הוא העד היחיד לאירוע. א. עדות התובע: דברי התובע אינם אמינים בעיני הן לאור הסתירות המהותיות שבין עדותו בביהמ"ש לבין הנטען בכתב התביעה (להלן: הסתירות) והן לאור אי הסבירות שבתוכן עדותו הכבושה זה מספר שנים. הסתירות: 1) בסע' 3לכתב התביעה מדובר ב"כוחות של צבא ושל משמר הגבול" ובעדות בביהמ"ש הכח הנ"ל הצטמצם ל"שני חיילים" (עמ' 18, 16, 9) בלבד! 2) עוד נטען שם, כי "הכח" פתח באש רק אחרי שבקשתם להיכנס לתוך החצר נדחתה ע"י משפחת המנוח, אשר ביקשה מהכח "להתחשב ברגשות הנוכחים ולא להיכנס" (שם), ואילו כשנשאל התובע בחקירה הנגדית מה היה תוכן השיחה עם החיילים השיב כי "הצעקות האלה היו בעברית ואני הייתי ילד קטן ולא הבנתי" (עמ' 16), כאשר בהמשך עדותו שינה התובע פעם נוספת את גירסתו באומרו ש"מהדיבורים בין שני החיילים והאנשים, אני הבנתי שהם רוצים להזיז את בית האבלים" (עמ' 18). 3) בסע' 4לכתב התביעה נטען כי "לאחר שנפגע החלו החיילים להכות בתובע מבלי להתחשב בפגיעתו הקשה". על כך חזר התובע בתשובות לשאלון מס' 25(ו') ו-(ז) בנ/ .2בביהמ"ש העיד התובע כי לא מדובר בהכאה כלל אלא ש"(החיילים) החלו להפוך אותו מצד לצד כדי לחפש את תעודת הזהות שלי" (עמ' 9). התובע ניסה בהמשך עדותו להסביר סתירה זו בכך ש"לא הפכו אותי לתוך המים בצורה יפה, זה כמו שמכים אותי" (עמ' 17), וש"הדרך שהם הפכו, זה כאילו חבטות" (שם). אי סבירות גירסת התובע בעדותו: 1) לגירסתו של התובע, בעת האירוע שהיה ב- 9.2.90סמוך לשעה 00:17, ישבו בחצר 25- 30אנשים (עמ' 13) על כסאות קטנים שהיו מסודרים בשורות (שם), וכח של צה"ל ירה לתוך החצר "הרבה" (עמ' 14) יריות, מבלי שתוכח סיבה כלשהי לפתיחה באש לעבר היושבים בחצר האבלים. אירוע בלתי סביר זה לא נרשם בצורה כלשהי ביומן המבצעים של צה"ל או ביומן המבצעים של מג"ב (נ/3), מאותו התאריך, כמתבקש מחומרת האירוע, בעוד כל פעולת ירי אחרת בפלסטיק בגומי נרשמת (ר' נ/3). 2) גם תאור פעולות החיילים לאחר הירי שתפסו בתובע המדמם, הפכוהו מצד לצד כדי לחפש אחר תעודת זהות והשליכוהו לתוך מי גשם, אינו סביר, שכן אין להניח ששני חיילים - לבדם - היו מסתכנים בפעולות כנ"ל, מבלי שהתושבים מסביב לא ימנעו בעדם ומסתמא לאחר שנכחו בפציעתו עקב ירי שלהם - לשיטתו של התובע - היו מסתלקים מיד מהמקום או מזמינים אמבולנס לפינוי. 3) גם הגירסה בדבר פגיעת כדור דום-דום בירך עקב ירי חיילי צה"ל או מג"ב אינה סבירה, שכן הוכח מעדות ע"ה 1ראש מסגרת נשק ותחמושת בצה"ל כי כדורים כנ"ל אינם בשימוש צה"לי וכי קליעים צה"ליים מנק"ל אינם מתרסקים לרסיסים ואף כי מאמין אני לע"ת 1הרופא מבי"ח מקאסד כי נמצאו בירך התובע רסיסי כדור (עמ' 18לפרוטוקול), לא נתברר כלל כי המדובר בכדור דום-דום ובכל אופן לא נבעו מקליע צה"ל (ר' עמ' 23-22). 4) אין גם התאמה בין תאריך האירוע הנטען ע"י התובע לבין הרשום בתעודת ביה"ח בחאן יונס (ת/2) לפיה הוא אושפז שם ב- 10.2.90, כפי שאין התאמה בין הגיל הנטען ע"י התובע לבין גילו הרשום בת/.3 5) התובע העיד כי בזמן האירוע היו איתו כ- 25- 30אנשים נוספים (עמ' 13) שהחיילים ירו לעברם, ושבביה"ח אמרו לו "שהיו הרבה נפגעים בבית האבלים" (עמ' 18). עוד העיד כי גם שמע ברדיו (כך!) שיש פגיעות (שם) חוץ ממנו. מדוע אם כן, נמנע התובע מלהעיד עדים נוספים שנכחו בקרות האירוע? אין ספק כי הימנעות זו פועלת לחובת התובע ולאור הוראת סע' 54(2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971, גם אינה מאפשרת להסתמך על דבריו, שהינם דברי בעל דין הנוגע בעדותו (ר' ע"א 224/78פ"ד לז(2) 90, 93וכן י' קדמי, על הראיות (מהדורה 1991) בעמ' 917). 6) מדוע השתהה התובע באמצעות הוריו ובעצמו מלהגיש התביעה כ- 5שנים? ומדוע אין כל פנייה לרשויות צה"ל או למשרד הבטחון, בסמוך לאחר האירוע ולו פניה של ארגונים כמו סוכנות הסעד לפליטים והצלב האדום שלידיהם נמסר התובע בסמוך לפציעתו? בשולי סעיף הערכה זה יצויין כי אין דעתי נוחה כל עיקר מהכללת עובדות שלא הוכחו במסגרת סיכומי ב"כ התובע, גם אם נקבעו כעובדות ע"י בתי משפט אחרים. ב. עדות הרופא - ע"ת 1: על אף שמוכן אני להסתמך על עדות עד זה כדי לקבוע כי אכן התובע הוא הפצוע שהובא לביה"ח מוקאסד בירושלים ב- 12.2.90 (למרות האמור בסע' א' 4). לא נתברר מעדות עד זה מהו סוג הקליע או הכדור שפגע בעצם הירך של התובע: אם כדור דום-דום או כדור מסוג אחר, כגון של רובה-ציד וגם מסיבה זו לא הוכח הקשר שבין הרסיסים הנ"ל לבין צה"ל. .5סיכום: סוף דבר, עדות התובע אינה מהימנה בעיני, יש בה סתירות מהותיות והיא בלתי סבירה. לגירסת התובע לא הובאה תימוכין, בעוד שגירסת המדינה נתמכה ע"י נ/3 וע"י עדותו של אל"מ וקסלר כנ"ל. אשר על כן, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת סך של 000, 10ש"ח + מע"מ בגין הליך זה, כאשר סכום זה צמוד למדד ונושא ריבית החל מהיום.צבארשלנותצה"לחיילים