ככלל תביעות בין מבוטח לקופת החולים שבה הוא חבר ינוהלו בבית הדין לעבודה, למעט תביעות שעילתן בנזיקין. חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 תוקן במסגרת סעיף 39 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), תשס"ט-2009, והוסף לו סעיף 2(ב1)(1) הקובע כי: "(ב1) (1) על אף הוראות סעיפים קטנים (א), (א1) ו-(ב), חובתו של הנוהג, וכן של מי שהתיר את השימוש ברכב כאמור בסעיף קטן (ב), לפצות את הנפגע, לא תחול לגבי נפגע שהוא תושב כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן - חוק ביטוח בריאות ממלכתי), בשל שירותי בריאות הכלולים בתוספת השניה או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק האמור, ובלבד שהנפגע זכאי להם לפי אותו חוק; (2) אין באמור בפסקה (1), כדי לגרוע מהחובה לפצות נפגע שהוא תושב בתקופת המתנה לפי סעיף 58 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, חייל שחוק ביטוח בריאות ממלכתי אינו חל עליו לפי סעיף 55 לחוק האמור, או מי שזכאי בשל הפגיעה לגמלה לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.." (ההדגשה הוספה ד.פ). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעות בין מבוטח לקופת החולים - סמכות עניינית: 1. לפנינו בקשה למתן סעד זמני המורה לבית החולים שיבא להמשיך את אשפוזו של המבקש בבית החולים, במחלקת שיקום נפגעי ראש, וכי לחלופין או בנוסף, נחייב את שירותי בריאות כללית להתחייב לממן את סדרת הטיפולים שהמבקש נדרש לעבור. 2. בהחלטה מיום 20.9.10 עורר בית הדין מיוזמתו את שאלת הסמכות העניינית של בית הדין לדון בבקשה, לנוכח האמור בפסק דינו של מותב בראשות כב' הנשיא רמי כהן בתיק ס"ע 7955-06-10 יוסף לוי -בי"ח לוינשטיין ואח' (ניתן ביום 15.6.10) (להלן- פסק דין בעניין בי"ח לוינשטיין) ונתבקשה התייחסות הצדדים לעניין. המבקש, אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 11.1209, והיה מאושפז בבית החולים שיבא, ביקש כי צו המניעה יינתן בתקופת הביניים שבין מועד הגשת הבקשה ועד 17.10.10, המועד שבו היה צפוי לעבור למסגרת של אשפוז יום. למרות חלוף מועד זה, ולנוכח חשיבותה העקרונית של הבקשה, מצאנו לנכון להידרש לה. 3. הרקע הנורמטיבי סעיף 54 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994 (להלן - חוק ביטוח בריאות), קובע כי: "(א) קופת חולים לא תגביל ולא תשלול זכותו של חבר או של כל אדם אחר לפנות לערכאות. (ב) לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד, קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה, או הועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות..." (ההדגשה הוספה ד.פ). חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- חוק הפיצויים) תוקן במסגרת סעיף 39 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), תשס"ט-2009, והוסף לו סעיף 2(ב1)(1) הקובע כי: "(ב1) (1) על אף הוראות סעיפים קטנים (א), (א1) ו-(ב), חובתו של הנוהג, וכן של מי שהתיר את השימוש ברכב כאמור בסעיף קטן (ב), לפצות את הנפגע, לא תחול לגבי נפגע שהוא תושב כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן - חוק ביטוח בריאות ממלכתי), בשל שירותי בריאות הכלולים בתוספת השניה או בצו לפי סעיף 8(ז) לחוק האמור, ובלבד שהנפגע זכאי להם לפי אותו חוק; (2) אין באמור בפסקה (1), כדי לגרוע מהחובה לפצות נפגע שהוא תושב בתקופת המתנה לפי סעיף 58 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, חייל שחוק ביטוח בריאות ממלכתי אינו חל עליו לפי סעיף 55 לחוק האמור, או מי שזכאי בשל הפגיעה לגמלה לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.." (ההדגשה הוספה ד.פ). עיון בסעיפים אלה מעלה כי ככלל תביעות בין מבוטח לקופת החולים שבה הוא חבר ינוהלו בבית הדין לעבודה, למעט תביעות שעילתן בנזיקין. נשאלת השאלה, האם הסמכות לדון בתביעה למתן טיפול רפואי בנפגע תאונת דרכים נגד קופת חולים הינה בסמכות של בית הדין לעבודה או שמא, מדובר בתביעה נזיקית, והסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט המוסמך, שאליו מוגשת התביעה בעילות הנזיקיות בגין התאונה. 5. הנתבעת טוענת כי הסמכות נתונה לבית הדין לעבודה, שכן חוק ההתייעלות קבע כי שירותים רפואיים הכלולים בסל הבריאות יינתנו על ידי קופת החולים ולא על ידי חברות הביטוח, תוך קביעת ההסדרים הכספיים בין הקופות לבין חברות הביטוח, וכי כדי שהסמכות הייחודית של בית הדין תתבטל או תצומצם נדרש שינוי חקיקתי מפורש, שאינו קיים בענייננו. התובע, באמצעות ב"כ, מסכים כי הסמכות מסורה לבית הדין, אך הוא ער לכך שחוק ההתייעלות עלול לגרום לכך שתובע יימצא תועה בין שתי ערכאות, וכי ניסיון ההתייעלות יגרום בסופו של דבר לפגיעה בנפגעי תאונות דרכים. 6. בפסק הדין בעניין בי"ח לוינשטיין נקבע, על יסוד פרשנות סעיף 54 לחוק ביטוח בריאות, כי אין לבתי הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות נזיקין של נפגעי תאונות דרכים, גם כאשר הנפגעים זכאים לטיפול רפואי מקופת חולים, בעקבות התיקון לחוק, מטעמים אלה: א. פרשנות תכליתית של לשון החוק - מדברי ההסבר לתיקון לחוק הפיצויים עולה כי התיקון נועד, בין היתר, למנוע התחשבנות בעניין מימון הטיפול בנפגעי תאונות דרכים, בין חברות הביטוח לבין קופות החולים. ואולם ההתדיינויות בזכויותיו של הנפגע על פי סל הבריאות נובעת למעשה מעילת התביעה של המבוטח, שהינה במהותה עילה נזיקית שמקורה בתאונת דרכים. יתר על כן, התיקון לא שינה את חבות חברת הביטוח למימון הטיפול, אלא את אופן המימון. זכות הנפגע למימון טיפול רפואי מבוססת על זכאותו לטיפול רפואי ללא הוכחת הגורם לנזק, אולם זאת - במסגרת תביעת נזיקין. פרשנות אחרת תוביל לפיצול תביעותיו של הנפגע בין אלה שמקורן בסל הבריאות ובחוק ביטוח בריאות ממלכתי, היינו בינו לבין קופות החולים, לבין אלה הממומנות במישרין על ידי חברות הביטוח. הנפגע לא יוכל לפנות לערכאה אחת המוסמכת לדון בכל תביעותיו, ולא ניתן יהיה לאחד את תביעותיו בשל העדר סמכות של בתי הדין לעבודה לדון בעילות שתחום הנזיקין המוגשות נגד חברות הביטוח. כל אלה יגרמו סבל רב למבוטחים, וייאלצו אותם לפצל את תביעותיהם בין ערכאות שונות, כאשר לא תמיד ברור למי נתונה הסמכות לדון בתביעה, במיוחד כאשר קיימת מחלוקת אם הטיפול המבוקש כלול בסל הבריאות אם לאו. ב. חוקתיות התיקון לחוק- מתן סמכות לבתי הדין לעבודה לדון בתביעות שבין נפגע תאונת דרכים לקופות החולים, עלולה לגרום לפגיעה ממשית בנפגע עקב הכרעות סותרות. אזי נידרש לשאלה האם התיקון עומד בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, היינו האם הפגיעה האפשרית בנפגע ובכבודו הינה לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש. לצערנו לא נוכל לקבוע כי אכן כך הדבר. 12. נסיבות פסק הדין בעניין בית החולים לוינשטיין דומות לנסיבותיו של המקרה הנדון לפנינו. שם הוגשה בקשה למתן צו מניעה שיאסור על שחרור המבקש והעברתו מבי"ח לוינשטיין, לביתו או למוסד סיעודי אחר עד שתסתיים בניית ו/או התאמת הדיור בביתו של המבקש. גם בענייננו התבקשנו להורות על המשך אשפוזו של המבקש בבית החולים, ולחייב את קופת החולים לממן את הטיפולים הנדרשים לשיקומו של המבקש. ואולם לא ניתן להתעלם מן העובדה שליקוייו של המבקש בענייננו, כמו גם בפסק הדין בעניין בית החולים לווינשטיין, נגרמו בשל תאונת הדרכים אשר עבר המבקש ביום 11.12.09. כלומר הורותם ולידתם בעוולה נזיקית, שהסמכות לדון בשכמותה נתונה לבתי המשפט ולא לבתי הדין לעבודה. לפיכך, לנוכח האמור לעיל, וכמפורט בהרחבה בפסק הדין בעניין בי"ח לוינשטיין, אנו קובעים כי גם לאחר התיקון לחוק, ואף כי מדובר בתביעה נגד קופת חולים, נעדר בית דין זה סמכות עניינית לדון בבקשה. איננו מוצאים לנכון להעביר את התיק לבית המשפט המוסמך שכן, כפי שצויין בסעיף 2 לעיל הבקשה התבקשה לתקופת זמן מוגבלת, שכבר חלפה. אין צו להוצאות. רפואהתאונת דרכיםקופת חולים