קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת שכר טרחת עורך דין - תביעות קטנות: זוהי תביעה לתשלום שכר טרחה, שלטענת התובע חייבים לו הנתבעים, בשל עסקת מכר דירה שהיו אמורים למכור לקונה, שאף הוא היה מיוצג ע"י התובע. התובע טוען בכתב התביעה כי בחודש דצמבר 2010 פנה אליו מתווך וביקש לברר עימו עלויות של עריכת הסכם מכר ורישום תוספות בנייה בטאבו. התובע נתן הצעת מחיר למתווך, וסוכם כי הנתבעים והקונה ישכרו את שירותיו של התובע תמורת הסך של 1% (לא מצוין בכתב התביעה 1% מתוך מה) + מע"מ עבור עריכת הסכם מכר, ו- 3,000 ₪ + מע"מ עבור רישום התיקון בטאבו. התובע פנה לצדדים, קיבל מהם את כל המידע הרלוונטי ואת המסמכים הנדרשים, ובהתאם לכך הכין הסכם מכר. לצורך ההסכם ניגש ללשכת רישום המקרקעין לצורך בירורים וכן בדק בעיריית באר שבע במחלקת התכנון והבנייה כי התקבלו כל ההיתרים כדין וכי התוספות ניתנות לרישום בטאבו. לצורך כך קיבל מהנתבע 1 ייפוי כוח בלתי חוזר. הנתבע 1 קיבל ממנו "אור ירוק" להכנת כל החומר לקראת חתימת ההסכם ואף נפגש עימו בשנית במשרדו. בשום שלב לא הודיע לו הנתבע 1 כי הוא מנהל משא ומתן עם צדדים נוספים וכי ייתכן וההסכם לא ייחתם. הצדדים סיכמו ביניהם כי ביום 29.12.2010 בשעה 18:30 ייפגשו במשרדו של התובע, וכשעתיים לפני חתימת ההסכם, כאשר כל החומר היה מוכן לחתימה, התקשר המתווך לתובע והודיע לו שהנתבע מכר את הדירה לאדם אחר, ללא ידיעת המתווך או הקונה הפוטנציאלי. התובע פנה לנתבע 1 בכתב, והנתבע 1 סירב לשלם לו את המוסכם. התובע טוען כי הוא זכאי לאחוז משווי העסקה, ומחצית מעלות שכר הטרחה עבור רישום התיקון בטאבו, דהיינו 1,500 ₪, זאת בשל העובדה כי נגרם לו נזק בשל העובדה שגם הקונה לא שילם לו את המוסכם, וכן הוצאות, שכר טרחה בגין ההליך כאן ופיצוי על עוגמת נפש בסך 5,000 ₪. הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי אצל התובע התקיימה פגישה אחת בלבד, ולטענתו לא סוכם מי יישא בעלויות שכ"ט עו"ד , ועם סיום הפגישה אמר הנתבע 1, לטענתו, למתווך ולקונה, שהדירה עדיין מוצעת למכירה ותימכר לקונה שיציע הצעה טובה יותר. בהמשך המתווך פנה אליו ואמר לו כי הקונה הסכים לשאת בעלויות התשלום לטאבו במלואם. התובע יצר קשר עימו כדי לוודא שנמסר לו כי הקונה הסכים לשאת בעלויות הרישום בטאבו, והוא ביקש ממנו לסור למשרדו כדי לחתום על ייפוי כוח להביא צילום תעודת זהות של הנתבעת 2 כדי לבדוק את פרטי הנכס בטאבו ומינהל מקרקעי ישראל. לטענתו, ייפוי הכוח עליו הוחתם איננו מתאים, והוא הודיע לתובע על ביטולו. באשר לבירורים שעשה התובע, הוא טוען כי הבירורים נעשו עבור הקונה בלבד והדירה הועמדה למכירה במצבה המשפטי והפיזי, ללא כל התחייבות מטעם הנתבע 1. הוא עצמו ידע שהכל תקין, כך שמבחינתו לא היה צורך בכל בדיקה. הנתבע 1 מודה כי הסכים שהתובע יכין את החוזה, בו היו אמורים להיקבע כל תנאי ההסכם, אך אין ודאות שהחוזה היה נחתם בסופו של דבר. הנתבע 1 מודה כי התקשר למתווך כשש שעות לפני מועד הפגישה ולא הודיע בעצמו דבר לתובע. לטענתו אין הוא אשם או אחראי על כך שהמתווך הודיע לתובע שעתיים מאוחר יותר על ביטול העסקה. הנתבע 1 מודה בכתב ההגנה כי הסכים לפצות את התובע לפנים משורת הדין, אולם התובע סירב. לא צוין דבר לעניין הסכום שהנתבע 1 מציע, ולטענתו החוזה שהתובע צירף לכתב התביעה הינו פרי דמיונו, מעולם לא הוצג לו ולסברתו החוזה הוכן בדיעבד. בהמשך מתייחסים הנתבעים לפן המשפטי של ביצוע עסקת מכירת הדירה לאדם אחר, אולם אין הדבר רלוונטי לענייננו. הנתבעים הציגו פרוטוקול הדיון בעניין תביעת הקונה הפוטנציאלי, כנגדם, לפיצוי בגין העדר תום לב מצידם בעת המשא ומתן לחתימת חוזה מכר דירה. ככל שהדבר נוגע לענייננו נקבע שם בסעיף 9 כי הנתבע 1 הודה כי כאשר היה במשרדו של התובע כאן, לא מסר לו כי הוא ממשיך לנהל משא ומתן עם קונים אחרים, וכב' השופט אור אדם מציין כי יש בהתנהגות זאת טעם לפגם. התובע לא הגיש הסכם שכר טרחה, ומן הראוי היה כי על מנת שלא תהיינה ספקות, היה מחתים את הנתבעים על הסכם שכר טרחה. כך גם לא ציין בכתב התביעה האם המדובר באחוז משוווי המכירה, והאם שכר הטרחה היה מותנה בביצוע העסקה. השלמה מסוימת עלתה מגרסתו בבית המשפט, שם ציין כי:- "סוכם על 0.5% + מע"מ משווה התמורה (הטעות הלשונית בפרוטוקול), כמקובל...". בעניין זה ניתן לבסס קביעה על יסוד ההלכה הפסוקה, כי המדובר באחוז שסוכם מן התמורה שתתקבל ממכירת הדירה. אין חולק כי כאן הדירה לא נמכרה לקונה הפוטנציאלי. בהקשר זה קיימת הלכה פסוקה שהתקשרות בין עורך דין ללקוחו כוללת תנאי מכללא, לפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם פרקליטו בכל עת, טרם השלמת העסקה שלעניינה נשכרו שירותיו של עורך הדין, אלא שעל הלקוח לשאת בשכר ראוי עבור השירות שניתן. ראה לעניין זה ע"א 136/92 בייניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פד"י מ"ז (5) עמ' 114. לפיכך, כל שנותר הוא לקבוע את השכר הראוי המגיע לתובע. אינני מקבלת את טענת הנתבעים כי הבדיקה שערך התובע היא לצורך הקונה בלבד. העובדה כי הנתבע ידע ובדק את הנכס בטאבו ושהכל תקין, וכי העמיד את הדירה למכירה במצבה המשפטי והפיזי ללא כל התחייבות, איננה מדויקת. על התובע כעורך דין מוטלת החובה לערוך בדיקות טרם הכנת חוזה מכר, אחרת עומד הוא בסכנת תביעת רשלנות. נוסף על כך, כפי שצוין בפסק הדין בתיק ת"ק 4559-03-11, חובת תום הלב חייבה את הנתבע 1 להודיע לתובע כי הוא ממשיך לנהל משא ומתן עם קונים אחרים, והנתבע 1 הודה כי לא עשה כן. נוסף על כך, בכתב ההגנה נטען כי הוא לא הודיע כלל לתובע על כך כי העסקה לא תצא אל הפועל אלא הודיע למתווך בלבד, באותו יום בו אמור היה החוזה להיחתם, כך שגרסתו כי ההסכם שהתובע הגיש לבית המשפט הוכן בדיעבד - איננה סבירה בעיניי, מכל מקום בוודאי שהיא מבוססת על השערה ולא על ידיעה. עורך דין סביר יכין טיוטת הסכם מכר, גם אם לא סוכמו כל תנאיו, לפחות יום לפני המועד בו מתוכננת פגישה לחתימת הסכם כאמור. טענת התובע כי המתווך הודיע לו על כך כי העסקה לא תצא אל הפועל כשעתיים לפני שעת הפגישה לא רק שלא נסתרה, אלא שמקוממת מאוד טענת הנתבע 1 כי אין הוא אשם שהמתווך לא הודיע מיד בשעה שהוא הודיע על כך, כי העסקה לא תצא אל הפועל. אין ספק שהן התובע והן המתווך אינם עומדים לרשותו של הנתבע 1 בלבד, בוודאי יש להם עיסוקים נוספים, והתובע גם מופיע מטבע הדברים בבתי משפט. גם אם "איחר" המתווך במספר שעות להודיע לתובע כי הנתבע 1 אינו מתכוון למכור את הדירה לקונה, אין הדבר מסיר אחריות מהנתבע 1. אין מחלוקת על כך כי הנתבע 1 חתם על ייפוי כוח, והוא אף אישר בבית המשפט כי ידע שהתובע יבצע עבורו בדיקות בטאבו ובמחלקת ההנדסה של עיריית באר שבע, כי היה במשרדו לפחות פעמיים בשתי פגישות, כי הוא עודכן לגבי תוצאות הבדיקות וכי הוא עצמו לא הודיע מעולם לתובע כי אין הוא מעוניין יותר בשירותיו, וכי נודע לתובע על כך באמצעות המתווך. הנתבעים לא חקרו נגדית את התובע. לאור האמור לעיל, אני מקבלת חלקית את התביעה. לאור העובדה כי העסקה לא יצאה אל הפועל, אין מקום לפסוק לתובע את מלוא שכר הטרחה המוסכם, ובאשר להוצאות הרישום בטאבו - בוודאי שאין לעשות כן, מאחר והתובע עצמו מציין בכתב התביעה כי הקונה הפוטנציאלי היה אמור כמוסכם לשאת בתשלום רישום התוספת בטאבו. שקלתי האם יש מקום לפנות ללשכת עורכי הדין לצורך קבלת חוות דעת בדבר השכר הראוי המגיע, כאמור בחוק לשכת עורכי הדין, אולם לאור העובדה כי המדובר בתביעה קטנה, ועל מנת שלא לעכב את מתן פסק הדין, אני מעריכה את שכר הטרחה המגיע בהתחשב בפירוט העבודה כאמור בדברי התובע, בסכום של 3,000 ₪. סכום זה כולל מע"מ והוצאות הדיון כאן. לא מצאתי כל יריבות בין התובע לנתבעת 2, מאחר ורק הנתבע 1 חתם על הסכם שכר הטרחה. לפיכך התביעה כנגדה נדחית. הנתבע 1 ישלם לתובע סכום של 3,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום. תביעות קטנותשכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין