התובעת טענה, כי יש לבטל את הסכם הפוליגרף עקב פגם בכריתתו, בשל העובדה שהיא חתמה עליו בסוברה, על פי מה שנאמר לה ע"י החוקר מטעם חברת הביטוח, שמדובר בדרישה מצד חברת הביטוח וללא חתימה על ההסכם האמור היא לא תקבל את דמי הביטוח. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הסכם פוליגרף: 1. ביום 11.3.97 נפרצה הדירה בה מתגוררת התובעת, ברח' בר-יוחאי 52/12 ירושלים, ונגנבו ממנה חפצים שונים. התובעת היתה מבוטחת אצל הנתבעת, בין היתר בביטוח תכולת הדירה למקרה של פריצה וגניבה. אין מחלוקת,כי אירוע הפריצה והגניבה אכן התרחש, אך לנתבעת שורה של טענות הגנה מפני התביעה. 2. הצדדים הסכימו כי פסק הדין בתיק דנן ינתן בדרך של פשרה,בגדר הוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984. העדויות הראשיות הוגשו בתצהירים וחלק מהעדים נחקרו חקירה נגדית (למעט החוקר מנשה מור, אשר הוסכם שתצהירו יהיה חלק מחומר הראיות, כאשר הצדדים יטענו למשקלו בהתחשב בהעדר חקירה נגדית, והשמאי מר וסאל שהתובעת לא ביקשה לחקור). 3. בעלי הדין חתמו על הסכם, לפיו הסכימה התובעת להבדק בפוליגרף (מוצג נ3/). התובעת חזרה ואישרה הסכמה זו עובר לביצוע הבדיקה (מוצג נ1/). הבדיקה נערכה ע"י מר מנחם גוזלן, אשר העיד כעד הגנה, ועל פי חוות דעתו נמצא, כי התובעת לא אמרה אמת בתשובותיה לשאלות הנוגעות בעיקרן לגניבת התכשיטים שנכללו בתביעה. לטענת הנתבעת, התביעה שהוגשה לחברת הביטוח היתה תביעה "מנופחת" אשר כללה פריטים שכלל לא נגנבו, ועקב מעשה זה, שהוא מעשה של תרמית כלפי חברת הביטוח, אין התובעת זכאית לכל פיצוי שהוא (סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981). התובעת טוענת, כי יש לבטל את הסכם הפוליגרף עקב פגם בכריתתו, בשל העובדה שהיא חתמה עליו בסוברה, על פי מה שנאמר לה ע"י החוקר מטעם חברת הביטוח, שמדובר בדרישה מצד חברת הביטוח וללא חתימה על ההסכם האמור היא לא תקבל את דמי הביטוח. לענין זה ציין ב"כ הנתבעת, כי יש להניח שהתובעת הבינה היטב את משמעות חתימתה על הסכם הפוליגרף, בהתחשב בתפקידה ובאופי עבודתה של התובעת. 4. התביעה היא לתשלום סך 31,488.- ש"ח ליום 2.6.98, כאשר מתוך הסכום הנ"ל סך של 18,152.- ש"ח מבטא את ערכם של התכשיטים שנגנבו על פי הטענה. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת השמאי מר וסאל, אשר התובעת לא חלקה עליה, ועל פי חוות דעת זו ערך התכשיטים, שנטען לגביהם כי נגנבו, עמד על סך 16,252.- ש"ח וערך יתר הפריטים, שנטען לגביהם שנגנבו, עמד על סך 13,963.- ש"ח (מדובר בערך ריאלי ולא בערך כינון, ואין מחלוקת שהתובעת זכאית לערך השוק של הפריטים ולא לערכם כחדשים). יצויין, כי בכתב התביעה מנתה התובעת את הפריטים שלטענתה נגנבו, ובפירוט זה לא נכללו כל הפריטים המפורטים בחוות דעתו של מר וסאל, שנערכה על פי הדרישה שהוגשה לחברת הביטוח, ולמותר לציין, כי אין התובעת יכולה לזכות ביותר ממה שתבעה בכתב תביעתה (ב"כ הנתבעת התנגד במפורש לשינוי חזית). 5. ב"כ הנתבעת הצביע על כך שהתובעת מסרה גירסאות שונות ביחס לערך הפריטים שנגנבו, החל מהודעתה הראשונה במשטרה, דרך הדרישה שהוגשה לחברת הביטוח, כתב התביעה וכלה בתצהיר עדותה הראשית. ב"כ הנתבעת ציין, כי יש לשקול לחובת התובעת את העובדה שבעלה, אשר לבואו המתינה התובעת לאחר שגילתה את דבר הפריצה ועד שדווחה עליה, לא נקרא להעיד מטעם התובעת, מה גם שיש להניח שעד זה היה יכול להתייחס בעדותו גם לפריטים שנגנבו. 6. כאמור, ב"כ הצדדים הסכימו כי פסק הדין ינתן בדרך של פשרה ולעצם הסכמה זו להתפשר יש משקל ויש ליתן לה ביטוי גם בתוצאות הפסק. כאשר הוסמך בית המשפט לפסוק בדרך של פשרה הוא רשאי וחייב ליתן משקל יחסי לסיכוייה של טענה זו או אחרת להתקבל. אין בית המשפט חייב למצות את הדין בכל ענין וענין ובפרשה כולה. בית המשפט אף אינו אמור לפרט את שיקוליו ולנמק את ממצאיו, וכל זאת כפועל יוצא מהסכמת הצדדים להתפשר. עם זאת, בית המשפט אינו פוסק בשרירות והוא נותן ביטוי הן לחומר הראיות שבפניו, הן להוראות הדין המהותי הרלוונטיות, כפי שטענו להן הצדדים, והן לעצם ההסכמה להתפשר. 7. על יסוד האמור לעיל ולאחר שעיינתי בחומר הראיות וביתר המסמכים שבתיק בית המשפט, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כדלהלן: א. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 20,000.- ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.3.97. ב. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בקשר עם עדותו של מר מנחם גוזלן בבית המשפט בסך 750.- ש"ח להיום ובתוספת מע"מ. ג. הנתבעת תישא ב- 60% מהוצאות האגרה שהוציאה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאת כל הוצאה לתשלום האגרה. ד. כל צד ישא בשכר טרחת עורך דינו. חוזהביטול חוזהפוליגרף (מכונת אמת)