ביטול רישיון להפעלת בית ספר חרדי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול רישיון להפעלת בית ספר חרדי:   זוהי עתירה למתן צו על תנאי נגד המשיבים, שרת החינוך והתרבות, מנכ"לית משרד החינוך, קרן נתיבות משה ורשת החינוך העצמאי, לבוא וליתן טעם מדוע לא יצהיר בית המשפט על בטלותם של הרישיונות להפעלת בתי הספר התורניים החרדיים האזוריים הפועלים במושב קדימה ולמתן צו על תנאי שיורה למשיבות 1-2 שלא להעניק לבתי הספר רישיונות הפעלה בשנת הלימודים התשס"ד ולפיכך יורה על סגירתם בסוף שנת הלימודים הנוכחית.   העותרת, עמותת קדימה החופשית הינה עמותה אשר נוסדה בתאריך 13.3.02 על ידי תושבי קדימה. מטרותיה העיקריות של העמותה, כפי שנטען בעתירה, הן שמירת ציביונו של הישוב, כישוב ציוני, לאומי ויהודי, שימור מרקם היחסים בין חילוניים ודתיים, שיפור איכות החיים וקידום נושאי החינוך.   המשיבה 3 היא עמותה אשר מפעילה בקדימה שני בתי ספר לחינוך תורני חרדי לבנים ולבנות. בתי הספר שייכים לרשת החינוך העצמאי (משיבה 4).   על פי הנטען בעתירה בתי הספר, שסגירתם מתבקשת, פועלים בניגוד לחוק פיקוח על בתי הספר תשכ"ט - 1969 (להלן: "החוק"). העותרת גורסת כי אי סגירתם של בתי הספר לוקה במעשה ובמחדל של רשות שלטונית הנגוע בחוסר סבירות קיצוני. על פי העובדות אשר מרביתן אינן שנויות במחלוקת בתי הספר התחילו לפעול ללא רישיון ולמרות התנגדותה של המועצה המקומית, רק לאחר כשנתיים של פעילות קיבלו בתי הספר רישיונות זמניים למרות שנמצאו בהם ליקויים בטיחותיים ובריאותיים. במהלך שנות פעילותם של בתי הספר התנהלו בין העותרת והרשות המקומית מצד אחד, לבין משרד החינוך מצד שני, התכתבות ענפה ודיונים בקשר לבקשת העמותה להעתקת בתי הספר לישוב אחר. בדיון שהתקיים בין נציגי המועצה המקומית קדימה ונציגי משרד החינוך, בתאריך 28.11.01 (נספח ט"ז לעתירה) הודיעה גב' רונית תירוש, מנכ"לית משרד החינוך כי: "במידה ורוב התלמידים יהיו מן הישוב קדימה אזי בית הספר יהיה בתחומי המועצה במידה ורוב התלמידים מנתניה אזי נפעל למסגרת בתחומי עיריית נתניה."   לטענת העותרת, הבטחה זו לא קויימה ובתי הספר ממשיכים לפעול ביישוב למרות שבדיקה העלתה כי רוב תלמידיהם הינם תושבי נתניה. יתירה מכך - עד למועד הגשת העתירה המשיכו כל הנוגעים בדבר להתעלם מהוראות החוק ולא מילאו את הדרישות המפורטות בסעיפים 6-5 לחוק, המחייבים קבלת חוות דעתן של הועדה המקומית לרישוי ובניה, ורשות הבריאות המקומית. לנוכח הפרות אלה של הוראות החוק הוגשה העתירה שבפני.   בדיון שהתקיים בפני בתאריך 29.6.00 ניתנה שהות למשיבות 2-1 להגיש תגובה אשר תתייחס לליקויים שנתגלו בבתי הספר ואשר מנעו מתן המלצה מטעם רשויות הרישוי. המשך הדיון נקבע לתאריך 16.7.03. בתאריך 9.7.03 הגישו המשיבות דו"חות של משרד הבריאות לפיהם בבדיקה חוזרת שנערכה נמצא כי הליקויים תוקנו. ובהתאם לסעיף 6(א) לחוק, הודיע מר שלהוב יוסף מפקח להנדסת הסביבה בלשכת הבריאות הנפתית כי אין התנגדות מצד משרד הבריאות להענקת הרישיון. הודעה זהה נמסרה גם ע"י פקח הבטיחות של מוסדות החינוך. ואילו העותרת הגישה פניות של ראש המועצה המקומית להנהלת משרד החינוך בהן התבקש מימוש ההבטחה להעברת בתי הספר לנתניה.   המסגרת הנורמטיבית בהתאם לחוק, מנכ"לית משרד החינוך, אשר אליה מועברות בקשות למתן רשיון לפתיחת וקיום בית ספר, מעבירה את הבקשות לחוות דעתן של רשות החינוך המקומית כמשמעותה בחוק לימוד חובה, התשכ"ט-1969, וכן לועדה המקומית לתכנון ולבניה (סעיף 5) ולרשות הבריאות (סעיף 6). סעיף 9 לחוק מונה את הקריטריונים למתן רשיון והמבחנים הרלבנטים לעניינו מפורטים בסעיף 9(א)(3)(4) הקובעים: "9(א) לא ייתן המנהל הכללי רשיון אלא אם הוא סבור כי תובטח רמה נאותה בהתאם לתקן ולנהוג בסוג בית הספר שהבקשה מתייחסת אליו בעניינים המפורטים להלן: ... (3) מבני בית הספר והגישה אליהם, החצר, מספר הכיתות וחדרי-הלימוד, הספח והשרות; 4) תנאי הבטיחות בבית הספר;"   ובהמשך נקבע בסעיף 9(ב): "(ב) במתן החלטתו בדבר העניינים המפורטים בסעיף קטן (א) יתחשב המנהל הכללי בסוג בית הספר ובגילם וצרכיהם של התלמידים - הכל בהתאם לכללים שהתקין שר החינוך והתרבות, בהתייעצות עם ועדת החינוך והתרבות של הכנסת."   השאלה העומדת לדיון בפני הנה, האם בהליך קבלת החלטתה של מנכ"לית משרד החינוך ליתן רשיון הפעלה לבתי הספר, נפל פגם המצדיק את התערבותו של בית המשפט. וזאת על פי הכלל לפיו בית המשפט לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המינהלית המוסמכת אלא אם כן ההחלטה לוקה באי סבירות וחוסר תום לב.   דיון העותרת טוענת כי החלטת משרד החינוך לוקה באי סבירות, ראשית מן הטעם שבמשך כשלוש שנים איפשר הפעלת בית הספר ללא רישיון או רישיון זמני שהותנה בתיקון ליקויים אשר תוקנו רק לאחר הגשת העתירה. עוד נטען, כי בשל אופיו של היישוב הבטיחה מנכ"לית משרד החינוך לבחון את הרכב התלמידים בבתי הספר, ואם יסתבר כי מרביתם מגיעים מנתניה יפעל המשרד למציאת מסגרת חינוכית בנתניה. והבטחה זו לא קויימה. באשר לפגמים הנוגעים לרישוי בית הספר, כפי שציינתי לעיל, הפגמים תוקנו, וחזקה על משרד החינוך והמשיבים 3-2, כי לא יפעלו בניגוד לתנאים שנקבעו בהמלצת משרד הבריאות ופקח הבטיחות באשר למספר התלמידים במוסדות. ובאשר לעמדת הרשות המקומית. כפי שהובהר בפניות שהוגשו על ידי העותרת, התנגדות המועצה המקומית נובעת מהעובדה כי מרבית התלמידים בבתי הספר אינם מתגוררים בקדימה והגעתם לבתי הספר כרוכה בהסעות מיישובי הסביבה באוטובוסים, על כל המשתמע מכך. נימוק נוסף להתנגדות נובע מהרכב אוכלוסיית קדימה, שרוב תושביה אינם חרדים, ומבין כ- 400 תלמידי בתי הספר רק 39 הם בני היישוב. מנכ"לית משרד החינוך, הבהירה בתגובתה כי התנגדות זו נשקלה ונבדקו אפשרויות אלטרנטיביות אשר ישמשו את בית הספר, אולם לא נמצאו מוסדות חינוך אשר יוכלו לקלוט את תלמידי שני בתי הספר. עוד מציינת מנכ"לית המשיב, כי נשקלה בכובד ראש עמדת הרשות המקומית, אולם בנסיבות העניין כאשר לא נמצא מוסד חינוכי אחר אשר יוכל לקלוט את התלמידים החליטה על מתן הרישיון. ולעניין זה יצויין כי, בתי הספר הינם בתי ספר אזוריים המשרתים את צרכיהם החינוכיים של עשרות ילדים חרדים מיישובי הסביבה, אשר בכל אחד מהם מתגוררים בין 30-40 תלמידים (כמספרם של ילדי קדימה בבתי הספר). באשר לקבוצה של 100 תלמידים מנתניה, משרד החינוך פנה לעיריית נתניה והודיע לה כי עליה להיערך לקליטתם, במוסד של החינוך העצמאי, ההולך ונבנה בתחומה (סעיף 25 לכתב התשובה). אלא שהדבר אינו ניתן למימוש, בשלב זה, מאחר שהקמת בית הספר בנתניה מתעכבת ולא תסתיים בשנת הלימודים תשס"ד. לנוכח אילוצים אלה ולאחר שנתקבלו חוות הדעת וההמלצות הדרושות למתן הרישיון כקבוע בחוק, לא מצאתי כי נפל פגם בשיקולי המשיבות 2-1.   לאור כל האמור לעיל החלטתי לדחות את העתירה.   בשל העובדה שרק במהלך הדיון בעתירה תוקנו הליקויים עליהם התריעה העותרת אין אני עושה צו להוצאות.  דיני חינוךרישיון / היתר להפעלת בית ספרחרדיםבית ספר