קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גניבת סולר: .1התובעים 1עד 3הן חברות קבלניות להובלת מוצרי דלק וכימיקלים במיכליות (להלן:התובעים הנ"ל). התובעת 4ביטחה את התובעים הנ"ל. הנתבעים 4,3,2, 1שמשו כנהגים שכירים בשירות התובעים 3-.1 הנתבעים 7,6, 5ו- 8הם בעלי או מפעלי תחנת דלק. התביעה נגד הנתבע 2הופסקה מהסיבה שלא אותר (ע' 26לרשומות). התביעה נגד הנתבע 5נדחתה בהסכמת הצדדים. התביעה נגד הנתבעים 6ו- 8הסתימה במתן פסק דין המאשר הסכם פשרה שהושג בין הצדדים. נותרו, איפוא, הנתבעים 1, 3ו- 4ששמשו כנהגי מיכליות דלק בשירות התובעים והנתבע 7שהפעיל באותה עת 4תחנות דלק. .2חברת הדלק "פז" ספקה אותה תקופה סולר באורח קבוע ושוטף למוסך הקטרים של רכבת ישראל בחיפה. הדלק הובל ממתקני חברת פז ליעודו הנ"ל במיכליות להובלת דלק של התובעים הנ"ל, נהוגות על ידי הנתבעים 1- .3בבדיקה שנערכה בפברואר 1989 תוך שחזור מהלך אספקת הדלק ובדיקת תעודת המשלוח שנחתמו בחתימות לא מזוהות התברר שבמהלך שנת 1988נשלחה כמות של 409, 563ליטרים סולר מחברת הדלק פז למתקני הרכבת ולא הגיעה ליעדה. כמות זו נקבעה ע"י בדיקה משותפת מטעם חברת פז, התובעת הנ"ל (העד דוד קלין המשמש בתפקיד חשב התובעת הנ"ל - ע' 29לרשומות; ת/2, והשמאי, העד שלוש מטעם התובעת מס' 4(ע' 26לרשומות; חוות דעת ת/1) ואין כל יסוד לפקפק בנכונותה. התובעים הנ"ל שלמו לחברת פז את מחיר הדלק שלא הגיע ליעדו בסך 319,319 שקלים כולל % 15מע"מ נכון לתאריך ה-.31.5.89 סכום זה לפי החישוב שבחוות הדעת ת/ 1שווה ל-949, 140דולר. התובעת 4, כמבטחת, שילמה לתובעת סך 202, 94דולר וסכום זה היא תובעת מהנתבעים מכוח הסכם השיבוב ואת יתרת הסכום תובעים התובעים הנ"ל. .3נגד הנתבעים 1ו- 2הוגש לבית משפט המחוזי בחיפה בגין פרשיה זו כתב אישום בת.פ. 4/90, נגד הנתבע מס' 3הוגש כתב אשום בת.פ. 3/90 ונגד הנתבע מס' 4הוגש כתב אשום בת.פ. 5/90. כל הנתבעים הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום בעבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, גניבה בידי מורשה, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ונגזר דינם. הנתבע מס' 1הורשע בגנבת 000, 121ליטר סולר בשווי של 000, 52שקלים (ראה נ/11). הנתבע מס' 3הודה בכך שביום 29.1.89גנב 059, 19ליטר סולר בשווי 829,9 שקלים. הנאשם מס' 4הודה בכך שבתאריך 19.9.88גנב 202, 14ליטר סולר בשווי של 977, 5שקלים, וכי ב- 28.9.88גנב 207, 14ליטר סולר בשווי של 979, 5שקלים וב- 25.11.88גנב 058, 19ליטר סולר בשווי 021, 8שקלים וב- 25.12.88גנב 059, 19ליטר סולר בשווי 022, 8שקלים סה"כ 526, 66ליטרים סולר בשווי נומינלי של 999, 27שקלים. הסולר שנגנב על ידי הנאשמים, שהיה מיועד לרכבת ישראל, נמכר לבעלי תחנות הדלק, הנאשמים 6ו- 8במחיר מופחת. הם הודו בעובדות אלו והורשעו כדין. .4הנתבע מס' 7לא הואשם בעבירה בקשר עם פרשה זו. הנתבע מס' 1בהודאתו במשפטו הפלילי הודה במכירת סולר גנוב לנתבע 7בכמות של 000, 26ליטרים, במחיר של 000, 6שקלים (אשום 3בגליון האישום בת.פ. 4/90). בעדותו בבית המשפט חזר בו והעיד הנאשם 1כי לא סיפק סולר לנתבע מס' 7שאין לו כל קשר עם גנבת הסולר (ע' 33-35). הנתבע מס' 7הכחיש בחקירתו קנית סולר גנוב בצורה כלשהי (ע' 39לרשומות). .5הנתבעים 1, 3ו- 4הורשעו בעובדות שיוחסו לכל אחד מהם בכתב האישום על פי הודאתו של כל אחד מהם בלא הבאת הוכחות. עובדות כתב האישום שבהן הודה כל אחד מהם הפכו לאחר ההודאה בעובדות לחלק מהכרעת הדין ומהוות את הממצאים שבפסק הדין. עובדות אלה כממצאים ומסקנות של פסק דין פלילי חלות במשפט פלילי, קבילות במשפט האזרחי כראיה לכאורה, נגדם לכל האמור בהם נגד כל אחד מהנתבעים הנ"ל במשפט אזרחי מכח סעיף 42א(א) לפק' הראיות (נוסח חדש). משהורשעו עלפי הודאתם בעובדות כתב האישום "ניתן לקרוא לתוך הכרעת הדין את עובדות כתב האישום שבהן הודה הנאשם, ואשר הפכו, לאחר ההודאה בעובדות, בדרך של הבלעה, לחלק מהכרעת הדין. עובדות אלה הן ה"ממצאים" שבפסק הדין.... " הפלילי. ע.א. 85/71 פ"ד מא' 4ע' 327בע' 331הקבילים כראיה לכאורה, בהליך האזרחי שבעניננו לא נסתרה. על סמך האמור אני קובע כי כל אחד מהנתבעים 1, 3ו- 4נטל שלא כדין את כמות הדלק שהודה בלקיחתה ובעלותה בהתאם לאמור. .6אין החומר שבפני כאמור מספיק לקביעת ממצא כי הנתבע 7היה מעורב בצורה כלשהי בקבלת הסולר שנגנב, ואני מחליט לדחות את התביעה נגדו. .7הנתבע מס' 1היה הפעיל בפרשיה זו והיה מעורב למעשה, במשותף עם אחרים בשמונה עשרה גניבות של דלק בכמות כוללת של 000, 417ליטר בשווי 000, 197שקלים. מכמות זו גנב לבדו 000, 121ליטרים בשווי של 000, 52שקלים. ועל גנבה זו יש לחייבו בפצוי. מטרת הסעד המבוקש בא לתקן את הנזק שנגרם לתובעים. התובעים אינם יכולים לתבוע מהנתבעים למעלה מהנזק הממשי שהוכח שנגרם לה על ידי כל אחד מהם. התובעים זכאים לקבל את דמי נזקם רק פעם אחת מכל אלה שאחראים לגרימתו. ההלכה היא שלא יהיה חוטא נשכר. הנתבעים שקבלו את הדלק להובלה ליעדו במסגרת מלוי תפקידם ומתוך אמונה שהדלק ימסר ליעודו, במקום למלא את חובתם גנבו את הדלק בכמויות שצוינו ושלשלו את תמורת מכירתו המוזלת לכיסם. עליהם לשלם לתובעים את שווי הדלק שנטלו ביוזמה שלא כדין. כמובילים שנמסרה להם הובלת הדלק ליעד מסוים היה כל אחד מהם בבחינת נאמן שחלות עליו הוראות חוק הנאמנות, תשל"ט- .1979חוזה ההעסקה עם כל אחד מהם, בין אם הוא אישי או קיבוצי יוצר נאמנות זו, שהופרה באורח גס ע"י הנתבעים הנ"ל. .8בע"א 290/80 פ"ד לז' 2ע' 633, בע' 641עמד השופט אור על כך כי הסעד בדיני עשיית "עושר ולא במשפט" שונה במהותו מהסעד שבדיני הנזיקין. בעוד שבדיני הנזיקין מתמקדים בנזק שנגרם ומטרתם היא להשיב את מצב הנפגע לקדמותו, הרי שדיני עשית עושר ולא במשפט מתמקדים בטובת ההנאה שהופקה עלידי הנתבע, ומטרתם היא למנוע את התעשרותו שלא כדין. מסקנת בית המשפט באותו ענין היתה, כי אין מניעה אשר תחסום את דרכו של תובע מלתבוע - חלופית - במסגרת אותה תביעה הן בעילה של עשית עושר ולא במשפט והן בדיני נזיקין שלדבר תהא נפקות בעקר במצבים שלא נגרם בהם נזק - או שנגרם נזק מועט - ולפיכך העילה הנזקית כדאית לתובע פחות מעילה בעשית עושר" - ע"א 89/126פ"ד מו' 3ע' 441בע' .453 בעניננו העילות הן בדיני נזיקין משהוכח מלוא הנזק שנגרם עקב גנבת הסולר עלידי כל אחד מהנתבעים. גובה הנזק הוכח בעדותם של העדים קליין (חשב התובעים) והשמאי מר שלוש, בחוות דעתו שצוינה לעיל, ובהודאות הנתבעים בעלות הדלק שגנבו. .9התוצאה היא שאני מחייב את כל אחד מהנתבעים לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: א. הנתבע מס' 1סך 000, 52שקלים בתוספת הפרשי הצדמה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א- 1961(להלן: החוק הנ"ל) החל מתאריך 15.11.88(שהוא מחצית התקופה בה פעל גנבת הסולר) ועד לתשלום בפועל. ב. הנתבע מס' 3סך 829, 9שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי החוק הנ"ל מה- 29.1.89ועד לתשלום בפועל. ג. הנתבע מס' 4סך 999, 27שקלים בתופסת הפרשי ההצמדה וריבית לפי החוק הנ"ל החל מתאריך 25.12.88ועד לתשלום בפועל. סכומים אלה במצטבר בתוספת התקבול מהנאשמים 6ו- 8לפי הסכם הפשרה אינם מכסים את מלוא הנזק שנגרם לתובעים. הסכומים שיגבו מהנתבעים יחולקו בין התובעות 1- 3לבין התובעת 4לפי היחס שבין מלוא הנזק לשעור השתתפותה של התובעת 4בכסויו. אני מחייב את כל אחד מהנתבעים לשלם לתובעים את הוצאות המשפט בהתאם לסכום שחויב בתשלומם בתוספת שכ"ט עו"ד בשעור % 12מהסכום שחויב בו נכון ליום מתן פסק הדין בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי החוק הנ"ל עד ליום התשלום בפועל. אני מחייב את התובעות יחד ולחוד לשלם לנתבע 7(גלמונד ארי) את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 000, 10שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי החוק הנ"ל מיום מתן פסק הדין עד התשלום בפועל. סולרגניבה