האם נהג שנסע ברמזור ירוק יכול להיות אשם בתאונת דרכים ?

האם נהג שנסע באור ירוק יכול להיות אשם בתאונת דרכים ? גם נהג העומד לחצות צומת כשבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור ירוק מזמן, אינו פטור מזהירות ומהחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים ולא נותרו בו כלי רכב שלא הספיקו להשלים חצייתם או שמסיבה כלשהיא אחרת מצויים בו מכשולים והפרעות שאינם מאפשרים לעבור בו בבטחה" (ע"א 588,587,586/84 מקלף ואח' נ. זילברברג ואח', פ"ד מג(1) 138, בעמ' 144). המחלוקת שבין הצדדים מתמצית בשאלה, מי מבין המעורבים בתאונה נכנס לצומת כשבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור אדום. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות לתאונת דרכים - נסיעה באור ירוק: 1. ביום 27.4.97 אירעה תאונת דרכים בצומת המרומזר המכונה צומת "קוקה-קולה", הוא צומת הרחובות שדרות משה דיין ודרך ענתות. התובע (שהוא גם נתבע שכנגד ויכונה להלן - "התובע") נהג ברכב מסוג ב.מ.וו. כשהוא מגיע מכיוון דרום (מירושלים) ומתכוון לפנות מערבה (שמאלה), לכיוון שועפט. הנתבע (שהוא גם תובע שכנגד ויכונה להלן - "הנתבע") נהג ברכב מסוג יגואר בנסעו מצפון לדרום, בשדרון משה דיין, מכיוון פסגת זאב לכיוון מרכז ירושלים. 2. לגירסת התובע, נזקיו עקב התאונה האמורה הגיעו לסך 13,677.- ש"ח. לגירסת הנתבע, נזקיו שלו עומדים על סך 84,415.- ש"ח. הנתבעת שכנגד מס' 2, היא חברת הביטוח בה היה מבוטח התובע בביטוח צד ג'. הוסכם, כי תחילה תתברר שאלת האחריות לתאונה ורק לאחר מכן ידון נושא הנזקים. 3. המחלוקת שבין הצדדים מתמצית בשאלה, מי מבין המעורבים בתאונה נכנס לצומת כשבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור אדום. על פי הסכמה שנרשמה בדיון מיום 5.1.99 (עמ' 4 לפרוטוקול) הוגשו מסמכים המתארים את מיקום הרמזורים בצומת ואת מופעיהם. מסמכים אלה הומצאו לתיק בית המשפט ע"י ב"כ הנתבע על פי החלטה מיום 13.7.98. עיון בתרשים הצומת מעלה, כי הרמזור בכיוון נסיעת הנתבע (מצפון לדרום) סומן בספרה "1" ואילו הרמזור הרלוונטי לכיוון נסיעת התובע (בפניה שמאלה, מערבה, כאשר מגיעים מדרום) סומן בספרה "4". הרמזור שמסדיר התנועה מדרום לצפון (דהיינו - לכלי הרכב שהגיעו מכיוון נסיעת התובע אך מגמת פניהם צפונה ולא מערבה) סומן בספרה "3". הרמזור המסדיר את התנועה ממערב (מכיוון שועפט) סומן בספרה "6". הרמזור שמסדיר את התנועה המגיעה מצפון ומגמת פניה מזרחה (לדרך ענתות) סומן בספרה "2". על פי לוח מופעי הרמזורים, כאשר ברמזור מס' 1 (בכיוון נסיעת הנתבע) דולק אור ירוק, כי אז ברמזור מס' 4 (התובע) דולק אור אדום. סמוך לאחר שהאור ברמזור מס' 1 מתחלף מירוק לאדום נדלק האור הירוק ברמזור מס' 4. דהיינו - כניסת התובע לצומת אמורה להתבצע סמוך לאחר שכלי הרכב המגיעים מצפון (כדוגמת רכב הנתבע) אמורים לעצור ברמזור אדום. ואכן, שני הצדדים מסכימים כי לא יתכן מצב שבו יהיה אור ירוק הן ברמזור מס' 1 והן ברמזור מס' 4. 4. בחינת מצב הדברים לנוכח האמור לעיל, בהתעלמנו, לפי שעה, מהעדויות שנשמעו, מוליך למסקנה לפיה עדיפה גירסת התובע מגירסת הנתבע. התובע טען, כי כאשר הגיע לצומת, עצר את רכבו לנוכח האור האדום ברמזור מס' 4. כאשר התחלף האור ברמזור זה לירוק, החל בנסיעה, תוך פנייה שמאלה, מערבה. בשלב זה היה הנתבע אמור לעצור אל מול אור אדום ברמזור מס' 1, אך הוא לא עשה כן ונכנס לצומת שלא כדין, באור אדום. לגירסת הנתבע, בעת שהוא חצה את הצומת עדיין היה האור ברמזור מס' 1 ירוק, ואילו התובע נכנס לצומת כאשר רמזור מס' 4 מורה אדום. הנתבע מציין, כי הואיל ורמזור מס' 3 מורה ירוק במרבית הזמן בו רמזור מס' 4 הוא אדום, ניתן להסיק, כי התובע סבר, בטעות, שרמזור 3 (הירוק, המיועד לנוסעים ישר צפונה) הוא הרלוונטי לגביו (בהתעלמו מרמזור מס' 4). כאמור, על פי שיקולי הגיון ונסיון החיים, עדיפה, בהתחשב בנתונים הנ"ל בלבד, גירסת התובע. סביר הרבה יותר, כי מי שנוסע ישר, ללא פניה, בדרך ראשית, כאשר הרמזור הירוק בכיוון נסיעתו דולק פרק זמן ממושך יחסית כאשר הוא מתקרב אליו ורואה אותו מרחוק, ימשיך בנסיעתו גם אם הרמזור התחלף זה עתה לאדום ("יגנוב" את הרמזור); מאשר שמי שאמור לבצע פניה ולחצות כביש ראשי, כאשר הוא ממילא מאט את מהירות הנסיעה לביצוע הפניה, יתבלבל וייחס לעצמו את האור הירוק המיועד לנוסעים ישר. קל וחומר אם נגיע למסקנה שהתובע עצר באור אדום בטרם פנה שמאלה. כפי שנראה להלן, הראיות שהובאו תומכות אף הן במסקנה האמורה. 5. קיימת חשיבות לשאלה, האם התובע עצר בטרם החל בפנייה שמאלה, אם לאו. בבית המשפט העיד התובע, שכאשר הגיע לצומת "היה אור אדום בשבילי ועצרתי" (עמ' 6 לפרוטוקול). יתרה מזו, בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל התובע איזה אור ברמזור היה לכלי הרכב שהגיעו, כמו התובע, מדרום בדרכם ישר צפונה, השיב: "כשאני חיכיתי באדום אני חושב שהיה אור ירוק לכלי הרכב שרצו להמשיך ישר" (עמ' 8 לפרוטוקול). תשובה זו תואמת את המציאות כפי שהיא עולה מלוח מופעי הרמזורים, מצביעה על התמצאותו של התובע במצב הרמזורים בצומת הנדונה ומחזקת את גירסת התובע לפיה עצר בטרם פנה שמאלה. ב"כ הנתבע ביקש לערער את מהימנותה של הגירסה הנ"ל, בהפנותו לתצהיר שניתן ע"י התובע בשלבים מוקדמים של ההליך (מוצג נ1/). בתצהיר זה לא הוזכרה אותה עצירה בטרם פניה. מהאמור בתצהיר עולה, לכאורה, כי התובע לא עצר ("ביקשתי איפוא לפנות שמאלה לכיוון שכונת שועפט כאשר כיון נסיעתי בצומת המרומזר היא מערבה וגבי לדרום. באותו מעמד היה הרמזור בכיוון נסיעתי ירוק, לרבות לפניה שמאלה" (סעיפים 5 ו- 6 של נ1/). אין בתצהיר זה כדי לקעקע את גירסת התובע. ראשית, לא נאמר שם במפורש שהוא פנה שמאלה בהמשך לנסיעתו הקודמת מבלי שעצר. הדבר רק משתמע, אך כנגד האפשרות המשתמעת באה עדות ברורה בבית המשפט. זאת ועוד, התובע, ששפת אימו ערבית, אינו שולט היטב בעברית ואין ספק שהתצהיר לא נוסח על ידו מילה במילה והוא לא היה יכול להיות ער למשמעויות הנסתרות שיכולות להיות לאמור שם. שנית, בהודעה שמסר התובע במשטרה, ביום 29.4.97 (יומיים לאחר האירוע) נרשם במפורש "רציתי לפנות שמאלה לכיוון שועפט. עצרתי ברמזור אדום בנתיב שמאלי ... חיכיתי בערך חצי דקה ואז הרמזור בכיוון נסיעתי התחלף מאדום לירוק". זו גירסה שנמסרה סמוך לאחר האירוע וניתן להניח שהתובע לא היה אותה עת מודע לחשיבותה של עובדת העצירה בטרם הפניה. הודעה זו לא הוגשה פורמלית כראיה, אך ניתן להתבסס עליה, שכן היא הוגשה לתיק ע"י ב"כ הנתבע בעקבות החלטתי מיום 13.7.98 ואיש לא טען כנגד קבילותה. זאת ועוד, ב"כ הנתבע עימת את התובע עם האמור בהודעה במהלך חקירתו הנגדית של התובע (עמ' 7 לפרוטוקול). שלישית, עד התביעה מר עומר אבו-סנינה (להלן - "עומר") העיד, כי בעת שנהג במשאית המתין בצומת לאחר שהגיע מכיוון שועפט (ברמזור המסומן בספרה "6"). ממקום שיבתו בתא הנהג ראה הן את הרמזור המסומן "4" והן את הרמזור המסומן "1" ואף התבונן בהם, שכן ידע שמיד לאחר האור הירוק ברמזור מס' "4" יגיע תורו שלו להתחיל לנסוע. עד זה העיד כי ראה את הרמזור מס' "4" כשהוא ירוק בעת שרכב הב.מ.וו. חצה את הצומת (עמ' 12 לפרוטוקול). 6. בענין זה מסתמך הנתבע גם על עדותו של עד ההגנה ששון יהודה. עד זה הגיע אף הוא מכיוון דרום ומגמתו צפונה (רמזור מס' 3). לדבריו, בעת שרכב התובע נכנס לצומת "היה אדום בכיוון הנסיעה שלו" (עמ' 23 לפרוטוקול). עדות זו בעלת משקל נמוך ביותר. מחקירתו הנגדית של העד הנ"ל עולה, כי למעשה לא נתן ליבו לרכב התובע עד לתאונה עצמה ("ראיתי אותו ברמזור עצמו. לא שמתי לב לפניה שלו אלא שמתי לב יותר לתאונה. אני לא עוקב אחרי רכב שפונה שמאלה", עמ' 23 לפרוטוקול; "לפני שאני מגיע לרמזור ולחצות אותו אני יודע שיש לי אור ירוק. אירעה התאונה וברגע שקורית תאונה אתה שם לב לרמזור ", עמ' 24 לפרוטוקול). אכן, מופע האור האדום ברמזור מס' 4 (בכיוון נסיעת התובע) הוא קצר ביותר. אין לשלול האפשרות שכאשר הבחין העד הנ"ל בתאונה, כבר היה האור ברמזור זה אדום. בהמשך החקירה הנגדית אישר העד, כי הדבר הראשון שהסב תשומת ליבו למה שמתרחש משמאלו זו התאונה וראה הכל כ"ששמע בום" (עמ' 24 לפרוטוקול). המסקנה היא, שאין לקבוע מימצא על יסוד עדות זו לפיו התובע נכנס לצומת באור אדום. 7. אם מסקנתנו היא, שהתובע עצר בטרם פנה שמאלה, קטנה עד למאוד האפשרות שהחל שוב לנסוע באור אדום, כשהוא טועה לחשוב שהירוק ברמזור מס' "3" מיועד לו, שהרי לשם מה עצר קודם לכן? על פי סדר מופעי הרמזורים, בפעם הראשונה שלתובע היה אור ירוק ברמזור מס' "4", לאחר שעצר באדום, היה האור ברמזור מס' "1" אדום. מכאן, שהנתבע חצה את הצומת באור אדום. 8. אכן, הנתבע העיד במפורש, שהוא נכנס לצומת באור ירוק (עמ' 19 לפרוטוקול וכן הודעתו במשטרה, מוצג תש2/). גם עד ההגנה זזה צ'יקוואשוולי (להלן - "זזה"), העיד, כי הוא נסע דרומה, בכיוון נסיעת הנתבע, כאשר רכב הנתבע נמצא כ- 80 מ' לפניו (עמ' 15 לפרוטוקול). לדבריו, הבחין שהנתבע מגיע לצומת בירוק. יאמר מייד, כי קשה לסמוך על עדותו של מי שנסע אחרי הרכב הנוגע בדבר, לפיה הוא ראה שאותו רכב נכנס לצומת בירוק, אלא אם-כן גם העד הספיק לחצות את הצומת באותו מופע של אור ירוק. דא עקא, זזה העיד, שכאשר הגיע לצומת "הרמזור התחלף לאדום" (עמ' 15 לפרוטוקול). דהיינו - על פי עדות זו, כעבור זמן קצר מאוד לאחר שהנתבע נכנס לצומת הפך הרמזור לאדום. מכאן שיש להתייחס בזהירות לעדותו של זזה, לפיה הנתבע חצה את הצומת כאשר הרמזור היה עדיין ירוק. מדובר בעדות על מצב ענינים שנמשך זמן קצר מאוד, כאשר מטבע הדברים זזה נתן ליבו בעיקר לשאלה האם הוא עצמו יספיק לעבור את הצומת באור הירוק ופחות למצבו של הרכב הנוסע לפניו. מכל מקום, עדות זו אינה בעלת משקל מספיק כדי לבסס עליה ממצא לפיו הנתבע חצה את הצומת כאשר הרמזור עדיין הורה ירוק, לרקע יתר נתוני המקרה, כמפורט לעיל ולהלן. 9. ראינו, כי מעדותו של זזה עולה, כי סמוך לאחר התאונה, כאשר הוא עצמו הגיע לצומת (והוא נסע במרחק 80 מ' מאחרי הנתבע), היה הרמזור אדום. גירסה זו שוללת את הגירסה שמסר הנתבע עצמו בכתב התביעה שכנגד. במסמך זה נאמר: "כאשר התקרב התובע [הוא הנתבע דנן, התובע שכנגד, צ.ז.] למרחק של כמאה מטרים מהצומת ... הבחין כי האור ברמזור בכיוון נסיעתו מתחלף לירוק ..." (סעיף 5 לתביעה שכנגד, ההדגשה אינה במקור). בבית המשפט שונתה הגירסה, והפעם העיד הנתבע, כי מהרגע הראשון בו הבחין ברמזור היה בו אור ירוק (עמ' 16 לפרוטוקול). אכן, הגירסה המצויה בתביעה שכנגד אינה מתיישבת עם עדותו של זזה. גירסה זו, לפיה רק סמוך לפני מעבר הצומת ע"י הנתבע התחלף האור לירוק, פירושה אכן שהתובע חצה הצומת באור אדום, שכן המופע הירוק ברמזור מס' 1 אינו קצר כלל. ואולם, סביר יותר שהמצב היה כמתואר ע"י זזה וע"י הנתבע בבית המשפט, והוא - שהנתבע כלל לא הבחין במעבר מאדום לירוק, אלא שכל העת ראה אור ירוק. אפשרות זו מחזקת את גירסת התובע, לפיה הנתבע אכן סבר שהירוק נותר, גם כאשר הפך לאדום, ו"גנב" את הרמזור. יתרה מזו, הנתבע נתפס כאן כשהוא משנה גירסתו מפעם לפעם ובוודאי שאין הדבר מוסיף למהימנותו. 10. עדותו של זזה בעייתית מסיבות נוספות. ראשית, לדבריו צבע הב.מ.וו. היה "צבע כהה כמו צבע שוקולד" (עמ' 16 לפרוטוקול), כאשר אין מחלוקת שצבעו היה לבן. עדות זו מצביעה על אפשרות ממשית שהעד פשוט אינו זוכר את פירטי האירוע. במצב זה קשה לסמוך על זכרונו ולא יהיה נכון ליתן משקל לעדותו לפיה הנתבע חצה הצומת באור ירוק. שנית, קיימת היכרות קודמת בין זזה לבין הנתבע ואין לשלול רצון, מודע או שאינו מודע, לסייע לנתבע. בענין זה יצויין, כי לגירסתו של זזה, מסר את פרטיו לנתבע עוד ביום האירוע, לאחר שהוא הסיע את התינוק שהיה ברכב הנתבע לבית חולים (עמ' 19 לפרוטוקול). למרות זאת, כאשר הנתבע מסר עדות במשטרה (מוצג תש2/) ציין: "אין לי כרגע שמות עדים. אני אנסה לאתר מישהו ואביא אותו לכאן". ארבעה ימים לאחר מסירת ההודעה הנ"ל הגיע זזה למסור עדות (מוצג תש1/), ובהודעתו מצאנו לאמור מפיו של זזה: "ואני מעיד אך ורק על האמת בלי שום קשר לכך שאני מכיר את נהג היגואר". עולה מהאמור, שזזה והנתבע היו מעונינים להרחיק האחד את השני זה מזה, מבחינת מידת ההיכרות הקודמת ביניהם, ונעשה מאמץ "לנטרל" עובדה זו. נתונים אלה מפחיתים ממשקל עדותו של זזה. שלישית, זזה העיד, כי גם לאחר שהנתבע נכנס לצומת עוד הספיקו שני כלי רכב להכנס אליו, אחד במסלול הימני ואחד בשמאלי (כאשר הוא נוסע במסלול האמצעי), כששניהם נוסעים ישר דרומה. דבר זה אינו אפשרי, שכן עפ"י תרשים הצומת, המסלול השמאלי מיועד רק לפניה שמאלה, ואותה עת הרמזור בכיוון זה היה אדום. רביעית, במשטרה מסר זזה, כי הבחין ברכב התובע עוד בטרם התאונה (כאשר היתה אי הבנה בעת מתן הודעה זו לגבי השאלה מהיכן בדיוק הגיע רכב התובע). מאידך, בבית המשפט אישר זזה, כי ראה את רכב התובע רק אחרי ההתנגשות. גם בענין זה משנה העד גירסאותיו וספק אם ניתן לסמוך על עדותו, במיוחד כשעדות זו מתייחסת לפרטים שספק אם ניתן היה להקדיש אליהם תשומת לב בעת הארוע עצמו. 11. לנוכח המשקל הנמוך של עדי ההגנה, לנוכח המשקל היחסי העודף של עדויות התביעה, כשלכל זאת מצטרפים שיקולי הגיון, שכל ישר ונסיון החיים (כמפורט לעיל ולהלן), יש להעדיף את גירסת התובע. יש להוסיף לכך שאם נקבל את גירסת הנתבע, המשמעות היא, שאנו מייחסים לתובע התנהגות החורגת באופן קיצוני מהסביר. לא רק שבמצב זה יש להניח שהתובע נכנס לצומת באור אדום, אלא שהוא עשה זאת תוך פניה וחציית נתיב נסיעה עמוס של כביש ראשי, שבו חולפים כלי רכב במהירות גבוהה. הוסף לכך את הנתון, שהצומת היתה ודאי מוכרת היטב לתובע, שכן הוליכה לשכונת מגוריו (עמ' 6 לפרוטוקול). נמצא, כי גירסת הנתבע מייחסת לתובע התנהגות בלתי רציונלית ובלתי אחראית באופן קיצוני. מאידך האפשרות שהנתבע "יגנוב" רמזור שזה עתה התחלף מירוק לאדום, כשהוא נוסע ישר, ללא פניות והאטות, סבירה הרבה יותר. כאמור, הראינו כי גם העדויות תומכות יותר באפשרות זו מאשר בגירסה ההפוכה. 12. אין, לפיכך, ספק שהאחריות לתאונה רובצת רובה ככולה על כתפי הנתבע, אשר לא עצר באור אדום. מאידך, אינני רואה להתעלם מחלקו של התובע. התובע העיד, כי הבחין ברכב הנתבע (שצבעו כחול) כאשר פנה שמאלה: "מולי בכביש שבא מכיוון פיסגת זאב היתה רק מכונית אחת אני חושב שבצבע כחול. כאשר רציתי לפנות אצלי היה ירוק ואני חשבתי שהוא יאיט עד הסוף. אני ראיתי אותו אבל לא הסתכלתי כל כך כי זה לא ענין אותי כי אצלי היה ירוק" (עמ' 6 לפרוטוקול, ההדגשה אינה במקור). התובע מודה, שלא נתן דעתו למעשיו של הנתבע, אף שהבחין בו, והוסיף, בחקירה נגדית, כי: "הירוק היה שלי. אני חשבתי שכל האנשים נוסעים כחוק" (עמ' 9 לפרוטוקול). נפסק בעבר כי: "גם נהג העומד לחצות צומת כשבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור ירוק מזמן, אינו פטור מזהירות ומהחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים ולא נותרו בו כלי רכב שלא הספיקו להשלים חצייתם או שמסיבה כלשהיא אחרת מצויים בו מכשולים והפרעות שאינם מאפשרים לעבור בו בבטחה" (ע"א 588,587,586/84 מקלף ואח' נ. זילברברג ואח', פ"ד מג(1) 138, בעמ' 144). ברור שמידת אחריותו של התובע לאירוע התאונה נופלת במידה רבה מזו של הנתבע, אך אינני סבור שאשמו של הנתבע מכריע עד כי יש בכך כדי לפטור את התובע מתרומתו לגרימת הנזק. אכן, התובע היה יכול להניח שהנתבע יעצור אל מול רמזור אדום, אך התובע לא היה רשאי להתעלם לחלוטין מרכב הנתבע וממעשיו וכלל לא להסתכל לעברו, כפי שמסר בעדותו. אין להשלים עם התעלמות נהג ממעשיהם של נהגים אחרים, גם אם יש לו יסוד להניח כי האחרים אמורים לפעול כדין ולא לסכן אותו. לפיכך מסקנתי היא שהנתבע אחראי ל- 90% מהנזקים, בעוד שהתובע תרם באשמו 10% מכלל הנזקים. משפט תעבורהתאונת דרכיםשאלות משפטיותרמזור