האם פגיעה בזמן תדלוק מהווה תאונת דרכים ?

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם פגיעה בזמן תדלוק מהווה תאונת דרכים: ביום 28.7.88 נסע התובע ברכבו של הנתבע 1. במהלך הנסיעה שהתקיימה בשעות הבוקר המוקדמות, אזל הדלק והמכונית כבתה. התובע יצא מהמכונית והוציא מיכל דלק שהיה בתא המטען האחורי של המכונית והחל לתדלק באמצעותו את מיכל הדלק. תוך כדי התדלוק פרצה להבה אשר גרמה לכוויות בחלקים שונים בגופו של התובע וגרמה לו נזקי גוף ניכרים. בגין אירוע זה תובע התובע מהנתבעים פיצוי בגין הנזקים על יסוד טענתו כי האירוע הוא מבחינת תאונת דרכים, כמשמעותו של מושג זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים. הנתבעת מס' 2 חברת הביטוח שביטחה את הרכב ביום האירוע - מכחישה מכל וכל את התרחשותו של האירוע כפי שתואר ע"י התובע בכתב התביעה. טוענת היא בכתב ההגנה כי אירוע כזה כלל לא התרחש. אם נכוה התובע הרי שזה אירע בשעות הלילה המאוחרות של אותו יום במהלך שריפה שפרצה בחנות לממכר נעלים של נתבע מס' 1, בה עבד התובע. בנסיבות אלה עותרת הנתבעת לדחיית התביעה מכל וכל, שהרי אין מדובר, לטענתה, בתאונת דרכים כלל ולפיכך אין התובע זכאי לפיצוי כלשהו מכח החוק הנ"ל. הדיון בתיק זה פוצל, כך ששאלת האחריות והחבות תידון ותוכרע תחילה. על יסוד החלטת הפיצול שמעתי ראיות לענין זה בלבד. בתום הבאת הראיות סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בכתב. גירסת התובע באשר לנסיבות קרות התאונה פורטה על ידו במהלך עדותו בפני כדלהלן (עמ' 8 לפרוטוקול): "בשנת 88' בחזרה ממחנה של צופים, לשם נסעתי כדי לבקר את אחיותי שבנהלל, חזרתי הביתה ליפו. למחנה נסעו איתי פאיז חורי - נתבע .1הוא נהג באוטו שלו ויחד איתנו היה אליאס אטולה בן דודתי. חזרנו מנהלל וקבענו שנאכל ארוחת בוקר. הגענו ליפו בערך בשעה 30: 05 בבוקר. נכנסתי לבית סבתי היכן שגרתי, שאני חי היום. תכננו לאכול פול, פאיז נשאר במכונית ואני ואטולה הלכנו לבית שלי לשטוף פנים ולהכין כמה דברים לארוחת בוקר. עלינו אני ופאיז לאוטו ועתולה נשאר בבית. יצאנו לקנות צלחת פול והתברר שהמסעדה היתה סגורה. המסעדה בד"כ פתוחה גם בשעה 00:05 לפנות בוקר, אבל באותו בוקר הגענו לשם והיא היתה סגורה. חזרנו חזרה ואז קבענו לאכול אצל אבולעפיה שפתוח 24 שעות. בדרך נתקענו ללא דלק, כלומר מהמסעדה לאבולעפיה וזה היה ברחוב אילת. השעה היתה משהו כמו רבע לשש. נתקענו ללא דלק. יצאתי מהרכב ולפאיז היה ג'ריקן מלא דלק בבגאז'. ניסיתי לתדלק את הרכב עם הג'ריקן. פאיז היה בתוך הרכב, הוא ישב ליד מושב הנהג והוא נהג. פתחתי את הבגאז', פתחתי את הג'ריקן ותדלקתי את הרכב. תדלקתי קצת, המכסה של מיכל הדלק שהוא מתחת למספר הרכב האחורי, הלוחית הינה קפיצית ונזכרתי שיש לי סיגריה בפה. עצרתי עם הג'ריקן ורציתי לקחת את הסיגריה ולזרוק אותה ולפתע היא נפלה לתוך מיכל הדלק. במכה אחת יצאה האש אל פני מתוך הג'ריקן. זרקתי את הג'ריקן והתחלתי לצעוק וכל האש היתה עלי. פאיז יצא והחל לעזור לי לכבות את עצמי. יכול להיות שראו את המקרה הרבה אנשים אבל אני לא יודע על כך. פאיז פינה אותי עם הרכב שלו, הוא שאל אותי איך הוא יקח אותי ואמרתי לו שהספקתי לתדלק קצת ולכן יש דלק. הגעתי לבי"ח. פאיז ניסה לכבות אותי עם החולצה. אני נשרפתי בידים, ברגלים, בגב ובפנים. הוא לקח אותי לבי"ח שם קבלתי טיפול". חברו של התובע לנסיעה, פאיז חורי, אשר נהג ברכב, העיד אף הוא בביהמ"ש. במהלך חקירתו הראשית הוא חוזר על גירסת התובע כמעט מילה במילה ותומך כמובן בגירסתו, לפיה התובע נפגע במהלך תדלוק המכונית. אין חולק כי אם אכן גירסת התובע היא הנכונה ומשקפת היא את אשר אירע במציאות, הרי יש לראות באירוע שהתרחש משום תאונת דרכים כמשמעותו של מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והתובע זכאי לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהאירוע, מהנתבעת מס' 2. התובע ניסה להוכיח את גירסתו באמצעות עדותו הוא ועדות חברו פאיז חורי. עדים או ראיות נוספות לענין זה לא הובאו על ידו. אליאס אטולה שהוזכר ע"י התובע במהלך עדותו, לא הוזמן על ידו לעדות. הנתבעת ניסתה לזמנו כעד מטעמה אך הדבר לא עלה בידה ולבסוף היא ויתרה על עדותו בביהמ"ש. מטעם הנתבעת העיד קצין משטרה שחקר בזמנו את השריפה (רפ"ק עמוס שוילי). כמו כן הציגה היא מסמכים שונים כמו דו"חות מכבי-אש, דו"ח עימות שנערך בין אטולה לפאיז חורי במשטרה וכן את הודעותיו של פאיז חורי במשטרה. על יסוד העדויות כפי שניתנו בביהמ"ש ועל יסוד הראיות והמסמכים האחרים שהוצגו, יש לקבוע האם יש ממש בגירסת התובע והאם מדובר בתאונת דרכים המזכה אותו בפיצוי עפ"י החוק הנ"ל, או שמא מדובר בגירסה שקרית ש"הומצאה" או נרקמה במוחו כדי לאפשר לו לזכות באמצעותה בפיצוי כספי נכבד מהנתבעת מס' 2. גירסת התובע כפי שהובאה במהלך החקירה הראשית וכפי שצוטטה לעיל, מעוררת תמיהות רבות. כך גם סיפורו של פאיז חורי, אשר ניכר בו ובאופן סיפורו כי הוא תאם את גירסתו עם התובע לפני מתן העדות. בענין זה מן הראוי לציין את העובדה שפאיז חורי נכח באולם ביהמ"ש במהלך עדותו של התובע. התמיהות וסימני השאלה מתגברים לאחר עיון במהלך החקירה הנגדית של התובע, ושל פאיז חורי ובשאר המסמכים שהוגשו. להלן חלק מהתמיהות וסימני השאלה: א. התובע מספר בחקירתו הנגדית כי לפני הנסיעה למחנה הצופים בנהלל, תדלק פאיז את מיכל הדלק בכיכר אתרים בת"א בדלק בשווי של 20ש"ח. התובע הבהיר לו כי הם עלולים להתקע בלי דלק בשל המרחק הגדול שעליהם לעבור. פאיז השתכנע ואז הוא הוציא מיכל דלק קטן שהיה ברשותו (5- 3ליטר) ומילא אף אותו בדלק. סיפור זה מעורר תמיהה, שהרי אם ביקש פאיז להוסיף עוד דלק, מדוע היה עליו למלא את הג'ריקן ולא את מיכל הדלק עצמו - מיכל שהיה מן הסתם ריק למחצה. התובע מסביר עובדה זאת בכך שמאחורי הרכב שלהם עמדו שתי מכוניות אחרות ולפיכך הן לא יכלו לנסוע אחורנית כדי למלא שוב את מיכל הדלק. הסבר זהה נותן פאיז חורי במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 17לפרוטוקול). אין צורך להכביר במילים כדי לקבוע כי הסבר זה הוא תמוה, בלשון המעטה, ונועד להסביר את התדלוק באמצעות הג'ריקן - תדלוק שגרם לתאונה עפ"י גירסתו. ב. התובע עצמו מתאר את הג'ריקן כמיכל מרובע, אשר בחלק העליון שבו מצוי פתח ממנו נמשכת פיה ארוכה וצרה "הג'ריקן היה עם פיה שפיצית חדה וארוכה וזה מהווה במקום משפך. הפתח למעלה הוא צר" (עמ' 13לפרוטוקול). הוא מסביר שאת הפיה או הזרבובית הוא מחדיר לפתח מיכל הדלק לאחר שהוא פותח את הפקק המצוי בקצה הזרבובית. לדבריו, הפתח בקצה הזרבובית ממנו זורם הדלק הוא צר בקוטר של כ- 2ס"מ. הוא אף צייר סקיצה של הג'ריקן כפי שהוא נראה לו (נ/3). לדבריו, הוא הבחין כי הסיגריה שנפלה מפיו חדרה היישר לתוך הג'ריקן דרך הפתח הצר ומיד לאחר מכן התלקח הג'ריקן כפי שתואר בעדותו. גם ללא עדויות מומחים בענין זה, תיאורו של התובע נשמע בלתי אמין ואבסורדי. קשה להעלות על הדעת שסיגריה הנשמטת מפיו של התובע חודרת דווקא לתוך הפיה הצרה כאשר זוית תנוחתו של הג'ריקן או של הפיה אינה מאפשרת חדירה כזאת. ג. גם אם התלקח הג'ריקן כפי שהסביר התובע, הדעת נותנת כי פניו ואולי צוארו הם איברי הגוף העיקריים שיפגעו כתוצאה מהאש שאחזה בגופו. והנה מסתבר כי התובע נכוה, לדבריו, גם בגבו וברגליו. תעודת חדר המיון של בי"ח וולפסון (נ/2) מפרטת את מיקומם של הכויות. עולה מהמסמך כי התובע נכוה בגפיים התחתונות, בכל השטח עד כפות הרגלים, בחזה האחורי (גב) ובנוסף לכך בפניו ובחזה הקדמי. תמיהה לא קטנה מתעוררת לנוכח היקף הכויות הנרחב שנמצאו בגופו של התובע בביה"ח. התובע עצמו מסביר כי מיד כאשר פרצה האש מפתח הג'ריקן, השליך הוא אותו לרצפה. אין זה סביר שגבו והחלק התחתון של רגליו יכוו (עד כפות הרגלים) בנסיבות כאלה ובאופן כה חמור כפי שצויין בתעודה הרפואית של חדר המיון (נ/2). ד. שעות ספורות לפני האירוע כפי שתואר ע"י התובע, נשרפה חנות נעלים בה הוא עבד ואשר היתה שייכת לפאיז חורי. חנות זו ממוקמת אף היא ביפו. החנות היתה מבוטחת ולפיכך חשדה המשטרה כי מדובר היה בהצתה מכוונת. הן התובע והן פאיז חורי נשאלו במהלך החקירה הנגדית בדבר שריפה זו והשניים הכחישו כי ידעו על פריצתה באותו לילה. אך מקרה הוא, לגירסתם, ששריפת החנות והצתת הג'ריקן התרחשו בקירבת מקום ובהפרש של מספר שעות האחת מהשניה. ה. התובע וחברו, פאיז חורי, מבהירים כי הדלק אזל במכוניתם וזו נעצרה בהיותם ברחוב אילת ביפו. הם חזרו על כך במפורש גם במהלך החקירה הנגדית בבטחון מלא. והנה מתברר מעדותו של רפ"ק עמוס שוילי וממפת-יפו שהוגשה (נ/6), כי כדי להגיע מרחוב אבן סינא (מיקום המסעדה הסגורה) למאפיית אבולעפיה אין עוברים כלל דרך רחוב אילת. השוטר הסביר שנסיעה כזאת אינה הגיונית ודומה היא לנסיעה מת"א לירושלים דרך חיפה. לנוכח גירסה זו ניסה ב"כ התובע להציג סברה, לפיה טעה התובע כשסיפר בעדותו בביהמ"ש ובמשטרה שהמכונית נעצרה ברחוב אילת וטען כי הוא התכוון שהוא נסע דרך קולנוע "אילת". דרך כזו עפ"י רפ"ק שוילי הינה סבירה וזו הדרך לנסוע בה. אין מדובר, לדעתי, בטעות של התובע, שהרי הוא חזר על גירסתו, לפיה "התאונה קרתה ברחוב אילת" (עמ' 9לפרוטוקול). גם במהלך החקירה הנגדית טרח להדגיש, בתשובה לשאלת עו"ד קרינסקי: "לא נכון שהתאונה לא קרתה ברחוב אילת... לא נכון שהתאונה קרתה ברחוב יפת כפי שרשום בסעיף 2לכתב התביעה. יכול להיות שנפלה טעות בכתב התביעה. אני אמרתי לעורך דיני שהתאונה קרתה ברחוב אילת. גם במשטרה סיפרתי שהתאונה קרתה ברחוב אילת". גם פאיז חורי חוזר על גירסה זו במהלך עדותו (עמ' 15 לפרוטוקול) וטוען כי המכונית נעצרה ברחוב אילת ולא בקולנוע אילת. האם גם פאיז חורי "טעה" כפי ש"טעה" התובע?. אין זה סביר, אלא אם כן תואמו בין השניים לא רק העובדות שיספרו לבית המשפט אלא גם ה"טעויות". יש לציין כי קולנוע "אילת" לא קיים ביפו למעלה מ- 20 שנה (ראה עדותו של רפ"ק שוילי) וכי אזור זה ידוע היום כאזור משטרת התנועה, או אזור גלי צה"ל. אין זה סביר שהתובע - בן 31- יציין שם של מקום אשר אינו קיים כבר בשמו זה תקופה כה ארוכה ואשר מכונה שנים ארוכות עד היום בשמות אחרים. נסיונותיו של ב"כ התובע לשפץ את גירסת מרשו לאחר עדותו של רפ"ק שוילי, אינה יכולה להועיל לתובע. נהפוך הוא: נסיון זה מצביע אף הוא על מגמה ברורה העולה מהתמיהות הרבות כפי שפורטו לעיל, על פיה מנסה התובע ליצור "תאונת דרכים" יש מאין, בין שהדבר מתאים למציאות ובין אם לאו. ו. תמה אני מדוע נמנע התובע מלהעיד גם את בן דודו, אטולה, אשר נסע עמם במכונית למחנה הצופים באותו לילה. עדותו יכולה היתה לתמוך ולחזק לפחות חלק מגירסתו - גירסה שלא סבלה מעודף חיזוקים ותימוכין. הימנעותו מהעת אטולה ואי הצלחתו של ב"כ הנתבע לאתרו כדי שיעיד מטעמו, אינה חסרת משמעות במקרה זה. עובדה היא שבמהלך חקירתו במשטרה בענין שריפת החנות של פאיז חורי, הודה אטולה (נ/5) כי שיקר במהלך חקירה קודמת במשטרה, לבקשת חורי, שהיה החשוד העיקרי בהצתת החנות. אין חולק שהתובע אכן נכווה קשות באותו יום או באותו לילה. עם זאת, לא שוכנעתי כי הכוויות נגרמו במהלך תדלוק המכונית, כפי שסיפר התובע במהלך עדותו. סביר יותר להניח כי הכוויות נגרמו לתובע בעת ששהה הוא בחנותו של פאיז חורי שעלתה באש (או הוצתה) באותו לילה. לאור מסקנה זו, אני קובע כי הארוע המתואר בכתב התביעה ובעדותו של התובע, היינו פריצת אש מפתח הג'ריקן במהלך תדלוק המכונית, לא היה ולא נברא, אלא הומצא במוחו של התובע כדי ליצור "תאונת דרכים" יש מאין ולזכות על-ידי כך בפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו. אני דוחה את תביעת התובע נגד הנתבעים. התובע ישלם לנתבעת מס' 2 הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של -.000, 15 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. תחנת דלקתאונת דרכיםשאלות משפטיותהכרה בתאונת דרכים