הנתבעים פעלו בתרמית מתוך כוונה להונות את המכס על ידי המצג של יבוא שמשיות פגומות בהנחה שרשות המכס תפעל על פי מצג זה תוך ניצולה שלא בתום לב של התובעת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הונאת מכס - תביעת פיצויים: .1התובעת מס' 1(להלן: התובעת) היא בעלת מחסן רשוי מכס כללי. ב- 25.6.87איחסנה הנתבעת 1, כיבואן, במחסנה 800שמשיות בחבילות של 5 יחידות כל אחת. הנתבעים 4- 2שמשו כמנהליה של הנתבעת .1נגד הנתבעת 1ניתן ב- 22.12.89צו פירוק וההליכים נגדה הופסקו. מתאריך ההפקדה ועד לתאריך ה- 13.7.87שחררה הנתבעת 1כמחצית השמשיות שאוחסנו. אין למעשה מחלוקת כי ממחסנה של התובעת סולקו שמשיות שהיו במצב תקין בלא תשלום המכס החל עליהם בדרך של החלפתם בשמשיות פגומות מאותו סוג. .2הנתבע גדעון פולסקי (להלן: פולסקי) העיד כי קשרו את השמשיות הפגומות בחבילות והחזירו אותן למחסן תוך החלפתן בשמשיות תקינות מבלי לשלם מכס עליהן. לדבריו, ממרחק של 3- 4מטרים קשה היה להבחין שמדובר בשמשיות פגומות. לטענתו נעשה הדבר בידיעתו של מנהל המחסן, התובע מס' 3מר מאיר אברבוך (להלן: אברבוך) ותוך שתוף פעולה עמו. פולסקי ידע שמעשה ההחלפה אינו "מעשה נכון" (ע' 46, 47לרשומות). .3אברבוך הכחיש את שיוחס לו בעדות פולסקי. לדבריו בוצעה ההחלפה בהיותו בחופשה בשבוע שבין ה- 12ל- 18ביולי .1987 כשחזר לעבודה דיווח לו מי שמלא את מקומו, מר רם טנצר (התובע מס' 3) על ההחלפה של 60חבילות שמשיות שבוצע ב- .13.7.87לדברי מר טנצר הגיעה מכונית עם נהג מטעם הנתבעת וברשותו תעודת שער להוצאה של 80חבילות (ראה נ/5). מר טנצר הורה לפועל שעבד במחסן לספק לנהג את 80החבילות ועזב את המחסן. כשחזר אמר לו הפועל, שקפח את חייו בתאונת דרכים כי איפשר לנהג להחליף 60חבילות שלדברי הנהג היו שלמות. בבדיקה מאוחרת התגלה שהשמשיות המוחלפות היו פגומות. העד קופלר, ששמש כנהג של הנתבעת, העיד כי מעולם לא קבל מהמחסן שמשיות בלא נוכחותו של אברבוך. עוד ציין כי טכנית לא ניתן להעמיס במכונית של הנתבעת 140חבילות של שמשיות (ראה נ/ 2ע' 43). אעיר כי עדותו של עד זה לוקה באי דיוק באשר הוכח כי התובעת קבלה ב- 13.7.87שמשיות לפי תעודת השער ת/ 5וכי באותו תאריך שהה אברבוך בחופשה. העד אביטן, נהג אחר של הנתבעת שבא ב- 13.7.87למחסן ללקיחת 80החבילות, הצהיר ב-ת/ 11שכל שחרור סחורה היה טעון אישור והוראה של מר אברבוך, ואף פועל לא היה נותן לו סחורה בלא אישור מפורש של אברבוך. משהסתבר לו במהלך העדות שאברבוך לא נכח במחסן ב-13.7.87, הרחיב העד וציין שבהעדרו של אברבוך מילא את מקומו "צעיר" שאינו מוכר לו לענין שחרור הטובין, להבדיל מהחלפתם (ע' 52לרשומות). .4מר אברבוך העיד כי כשחזר לעבודה ב- 18.7.87סיפר לו מר טנצר על דבר ההחלפה של השמשיות. מר אברבוך היה מודע לחומרה שבהחלפת טובין מבחינת חוקי המכס, ובפרט כשמדובר בהחלפת שמשיות תקינות בשמשיות פגומות, ולכן דרש מהנתבעים, שהיו לקוחות טובים של התובעת, את תשלום המכס המגיע עבור יבוא השמשיות התקינות במלואו והשהה את הפניה לרשות המכס בענין זה, אלא שהנתבעים לא נענו לדרישה זו. למר אברבוך נודעה מטרת החלפת השמשיות הפגומות בשמשיות תקינות כשפנה אליו אחד הנתבעים יחד עם עמיל המכס שלהם ובקשו להזמין את המכס לבדיקת יתרת השמשיות שבמחסן, שהיו כאמור פגומות, על מנת לזכות בהפחתה או בבטול שיעור המכס החל עליהם. רק בשלב זה התברר לו כי מדובר בהחלפת שמשיות פגומות. מר אברבוך לא שלל אפשרות של החלפת שמשיות תקינות מצבע אחד בשמשיות קינות מצבע אחר (תצהיר ת/ 3ע' 33לרושמות). .5התובעת הודיעה באוגוסט 1988לרשות המכס על אירוע זה וכתוצאה הופסקה עבודתו של מר טנצר במחסן, ומחסן הרשוי נסגר מתאריך ה- 7.9.88ועד .13.10.88כן חויבה התובעת בתשלום סך 000, 20שקלים ככפל מכס לפי סעיף 83לפקודת המכס וסעיף 29(ג) לחוק מס קניה וסעיף 144לחוק מס ערך מוסף (ראה נספח ת/ 3לתצהיר ת/1). התובעים עותרים לחיובם של הנתבעים לשלם להם פצויים בשל הנזקים שנגרמו להם בסכום כולל של 157, 241שקלים. הנתבעים כופרים בחבותם בתשלום פצוי כלשהו לתובעים ולחלופין טענו כי התובעים לא עשו די להקטת הנזק. .6עדותו של מר אברבוך מנהל המחסן, עשתה עלי רושם מהימן בצורת ואופן מתן עדותו ושוכנעתי בה, שלא נתן את הסכמתו להחלפת שמשיות תקינות בשמשיות פגומות ולא ידע על האירוע שאירע עת שהיה בחופשה. עדותו של הנתבע פולסקי לא עשתה עלי רושם מהימן. מעדותו של נתבע זה עולה כי עשה את המעשה במודע שהוא אסור ובמגמה להונות את המכס. שוכנעתי בעדותו של מר אברבוך שלא נתן יד למעשה זה וכי הנתבע פולסקי ניצל את תקופת העדרו של אברבוך מעבודתו לבצוע ההחלפה המסיבית של 60חבילות פגומות. נהג הרכב של התובעים העריך כי לא ניתן, מבחינת כושר ההעמסה של הרכב, להעמיד בארגזו 140חבילות שמשיות. אף שענין זה היווה טענה מהותית של הנתבעים, לא הובאה עדות בדוקה לענין זה. ההפרש בין כושר העמסה הרשום של הרכב שהוא 1450ק"ג למשקל 140חבילות שהוא 1540ק"ג אינו משמעותי לענין זה (ראה ת/ 5ע' 44). ניתן היה לצפות שטענת הגנה זו תוכח במדוייק ע"י הנתבעים אלא שהדבר לא נעשה. עדות העדים הנהגים קופלר (ע' 43) ואביטל (ע' 52) היתה מגמתית להועיל לנתבעים בריבם זה ואין דבריהם מקובלים עלי. .7הנתבעים פעלו בתרמית מתוך כוונה להונות את המכס על ידי המצג של יבוא שמשיות פגומות בהנחה שרשות המכס תפעל על פי מצג זה תוך נצולה שלא בתום לב של התובעת. מקובל עלי כי הנתבעים במעשה שעשו כפי שפרטתי לעיל התכוונו להטעות גם את התובעים שלא ידעו מראש על הכוונה להחלפת שמשיות תקינות בשמשיות פגומות, והועמדו בפני עובדה מוגמרת שנתגלתה לאחר מעשה, ומכאן היריבות שביניהם לאור תוצאות מעשה התרמית והעדר תום הלב שהזיקה לתובעים, שסבלו נזק ממון (ראה ע.א. 614/84 ספיר ואח' נ' אשד ואח' פד"י מא(2) ע' 266). .8פעולת הנתבעים 4-2, ששמשו כמנהלי החברה הנתבעת, שהיא בבחינת מעשה תרמית, ואין לאפשר למי שפועל כך להפיק תועלת לעצמו ולהסתתר תחת הטענה כי פעל בשם חברה, אף שהיא משפחתית, שהיא בבחינת גוף עצמאי נפרד ונבדל מבעל מניותיו. "במקרה כזה, ככל שמתהווה הצורך יורם המסך מעל פני החברה" - ראה ע.א. 69/84 שפר נ' רונה ואח' פד"י מ'(2) 645בע' .655 אין להשלים עם נסיון להונות את המכס תוך נצולה במרמה ושלא בתום לב של התובעת, מבעד למסך של התאגיד שבפירוק. מסקנתי כי על הנתבעים יחד ולחוד לפצות את התובעת בשל הנזק שנגרם לה. .9פריטי הנזק שבגינם תובעים התובעים פצוי הם הבאים: א. הפסד רווח בתקופת סגירת המחסן ע"י רשות המכס מה- 7.9.88עד יום ה- .13.10.88מתוך חוות דעתו של רואה החשבון שלזינגר - ת/2- לענין גובה הנזק ובקורתו של עו"ד פלק על דרך החישוב, ובעיקר לאור טבעו ואופיו של נזק זה, ניתן לומר שיקשה להוכיח בדיקנות ובודאות את שיעור הנזק של הפסד הרווח משך תקופת הסגירה הנ"ל, אלא שאין בכך כדי להכשיל את תביעת התובעת ודי אם קיימים נתונים אשר ניתן באופן סביר, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לערוך אומדן של הנזק. נפסק ב- ע.א. 525/74, 973פס"ד ל(3) ע' 281בע' 288כי "מכיון שלא ניתן היה במקרה דנן להוכיח במדוייק את שעור הנזק, רשאי היה בית המשפט המחוזי לעשות אמדן של הנזק" (ראה גם ע.א. 355/80 פס"ד לה(3) ע' 800בע' 809-810). מהשואת דו"חות רווח והפסד ליום - 31.12.87נ/9- שבתקופתו חלה סגירת המחסן וליום - 31.12.88נ/10- עולה כי אכן נגרמו הפסדים לתובעת בשנות הדו"ח הנ"ל וכן בשנת .1986סביר להניח שאילו ההכנסות היו גדולות יותר, שעור ההפסד היה פוחת. אם אקח כמודד את הכנסות נטו של שנת 1987, שעלו על הכנסות נטו של השנים 1986ו-1988, כרווח שנצבר במשך 11חדשים (פחות חודש הסגירה) הרי שההכנסה החדשית נטו הסתכמה לכ-589, 36שקלים. מעיון בחשבון הרווח והפסד עולה שאם סכום זה היה מצטרף להכנסות הנטו, היתה נותרת יתרת רווח של 553, 13שקלים נכון לתאריך ה- 31.12.88(045, 23שקלים 598, 36שקלים) ולהפסד רווח זה זכאית התובעת. ב. בסעיף 83לפקודת המכס (נוסח חדש) מדובר על "טובין מוחסנים שסולקו מהמחסן בלי רשות" ובלא שניתן הסבר "להנחת דעתו של גובה המכס" מתחייב בעל המחסן, בין היתר, בתשלום כפל מכס. בעניננו חויבה התובעת בתשלום כפל מכס בסך 000, 20שקלים ששולמו ב-13.10.88, והיא תובעת את השבתו של סכום זה. ההוראה שבסעיף 83היא ללא ספק הוראה עונשית המטילה קנס מנהלי בסכום של כפל מכס. חיוב זה הוטל על המשיבה בגין מעשה שבצעו הנתבעים שלא כדין. נפסק ב-בג"צ 361/76 המגדר ברזילית בע"מ נ' ש. רפאלי, רכב בקורת אסף גובה המכס, פס"ד לא(3) ע' 281בע' 285ז' כי ".. אמנם התשלומים הנוספים לפי סעיף 83הם תשלומים ענשיים, אך החבות הנוצרת על ידי סעיף זה היא במהותה חבות אזרחית..". עוד נאמר כי "מלשון סעיף 83מסתבר, שהתשלומים הנוספים, שניתן להטיל לפי סעיף זה יוצרים חבות אזרחית ואין להם כלום עם ענישה פלילית" (ע' 288). (כן ראה פסקה 13ב-ע.א. 4387/91 צמיגי נעמן בע"מ נ' סולל בונה שרות נמל בע"מ; תקדין עליון כרך 95(1) תשנה"ה/תשנ"ו- 1955ע' 172בע' 880). אין אני רואה כל סיבה מדוע שלא לחייב את הנתבעים בהחזר סכום זה שמעשיהם גרמו לחיוב התובעים בתשלומו. ג. אין חולק כי מוניטין שיצאו לעסק הוא בחזקת קנין בעל ערך כלכלי וברור הוא שעסק שנסגר לתקופת מה בגלל סיבה כגון זו שמבקרה זה, מאבד חלק מלקוחותיו. לא יכולה להיות מחלוקת כי הפרסום על פרשה כגון זו במחסנה של התובעת לא תרם לתדמיתה החיובית (ראה ע.א. 663/87 פס"ד מה(1) 104ע' 115, 114). לאור משך הזמן בו היה העסק סגור והפסד הרווח שנגרם ולאור דברי התובע מס' 1לענין הפגיעה במוניטין שהם כלליים ביותר (ע' 20לרשומות), נראה לי להעריך את הפצוי בשל נזק זה לסך 000, 5שקלים. ד. באשר לפצוי בשל עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים, איני רואה מדוע שלא לזכותם בפצוי בגין הסבל שסבלו מהאירוע הנדון, החששות, הרוגז והתסכול שנגרמו להם עקב מעשיהם של הנתבעים. הייתי מזכה בפצוי בראש נזקם זה את התובעים 2ו- 3בלבד בסכום של 000, 10שקלים לכל אחד מהם. .10התוצאה היא שאני מחייב את הנתבעים 1, 2ו- 3יחד ולחוד לדלם לתובעת 1את הסכום של 553, 43שקלים ולכל אחד מהתובעים 2ו- 3סך 000, 10שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א- 1961החל מיום הגשת התביעה ב- 3.10.89ועד לתשלום בפועל. כן אני מחייבם לשלם לתובעת את הוצאות המשפט כולל החזר שכר הטרחה ששולם לרואה החשבון שלזינגר ושכ"ט עו"ד בשעור % 14מהחיובים שנפסקו לזכות התובעים (למעט הוצאות המשפט ושכ"ט רואה החשבון) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. פיצוייםהונאהמכס