קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזקת קוקאין והרואין: 1. בפני בקשה להורות על מעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם בת.פ. 5062/98. על-פי הנטען בכתב האישום בתאריך 8.12.98 נסעו הנאשמים יחד במונית מכוון לוד לירושלים. "באותה עת החזיקו הנאשמים 4 אריזות של סם מסוכן מסוג הרואין וכן סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 1.5 גרם ברוטו וזאת שלא לצריכתם העצמית בלבד" (סעיף 2 לכתב-האישום) כאשר עצרו שוטרי מפלג הסמים את המונית, בלע משיב מס' 1 את הסם בתיאום עם משיב מס' 2 . 2. ראיות לכאורה לאחר שנערכה תצפית ובמהלכה נראו שני המשיבים נוסעים ללוד וחוזרים, עצרו השוטרים את המונית בה נסעו, בחיפוש על גופם של המשיבים לא נמצא דבר ואולם על יסוד חשד סביר שהם בלעו את הסם, הוצא צו מעצר כנגדם, ואכן ביום 10.12.98 נפלט דרך פי הטבעת של משיב מס' 1 חומר שזוהה כסם קוקאין במשקל ברוטו של 1.5 גר', כעולה מהזכ"ד החתום ע"י שלומי דור. ביום 11.12.98 נפלטו מגופו של משיב מס' 1, 4 אריזות שבתוכן חומר החשוד כהרואין . בדיון בהארכת המעצר הודו שני המשיבים, שנסעו ללוד ע"מ לרכוש סמים והודו שרכשו סמים, גם מהודעת נהג המונית סקר עאמיר, עולה שהנסיעה והרכישה של הסם היו במשותף על-ידי שני המשיבים, הגם שבפועל משיב מס' 1 הוא זה שרכש את הסם והסם נמצא כאמור בגופו. בפי ב"כ המשיבים טענות כנגד העובדה שאין בפני ביהמ"ש חוות-דעת מז"פ לגבי זיהוי הסם כהירואין וכן טענות באשר למשקל הסמים. באשר להעדרה של חוות-דעת, אכן כזו אין, ההנמקה שהעלתה ב"כ המאשימה - של קוצר זמן "דחוקה" ואולם המשיב מס' 1 הודה כל העת, גם בדיון להארכת מעצרו מיום 13.12.98 שהוא קנה סמים ובלע סמים, ולפיכך בשלב זה של מעצר עד תום הליכים ניתן לאמר שקיימות ראיות לכאורה לביסוס הנטען בכתב-האישום. בתיק החקירה חוות-דעת מז"פ לגבי סם הקוקאין ועל-פי חוות-הדעת משקלו 0.6339 גרם נטו, ב"כ המשיבים התנגדו לשמוע טיעון על-פי חוות-דעת זו מאחר וזו נתקבלה בסמוך לדיון, איני סבורה שהתנגדותם יש לה על מה שתסמוך, אך אם כך ולשיטתם, נותרים אנו עם העובדה שהמשקל ברוטו של הקוקאין הוא 1.5 גרם. העובדה שאין חוות-דעת לגבי הסם החשוד כהרואין, בעיקר לגבי משקלו, מערערת את האפשרות להתייחס אל הסם, כסם במשקל שהדין יוצר חזקה שהוא לא לצריכה עצמית, הינו מעל 0.3 גרם. לסיכום- בפני ראיות לכאורה שהמשיבים החזיקו סמים מסוכנים, לגבי הקוקאין, הסם שנתפס היה במשקל של מעל 0.6 גרם, הינו כמות שהדין יוצר לגביו חזקת סחר. לגבי ההירואין אין בפני ביהמ"ש בשלב זה ראיות על הכמות. 3. עילת מעצר אין חולק שאם מדובר בכמות סם לגביה יוצר הדין חזקת סחר, אזי קמה עילה למעצר מכח סעיף 21(א)(1)(ג)3 לחוק סדר הדין הפלילי, סמכויות אכיפה (מעצרים) תשנ"ו1966-, אלא שטוענים ב"כ המשיבים, ראשית, כאמור שמדובר בכמות קטנה והם טוענים שכיון שמדובר בכמות קטנה ומדובר בשני אנשים, הרי שהם לא נכנסים לגדרי החזקה שבדין, במישור העובדתי טענה זו אין לה על מה שתסמוך, הואיל והקוקאין שנתפס היה מעל 0.6 גר' ונתפסו גם ארבע מנות הירואין שמשקל כלשהו יש להם , הינו שני המשיבים נמצאו מחזיקים סמים שעל-פי החזקה שנקבעה בדין הם לא לצריכה עצמית, מישור הטיעון השני, שבנסיבות, הם הצליחו להראות שמדובר לגבי שני המשיבים בכמות לצריכה עצמית, ב"כ המשיבים מבססים זאת על העובדה ששני המשיבים נרקומנים, צורכים סמים קבוע והסם שנתפס משמש לימים ספורים בלבד (אפילו פחות מכך), כמובן שאין לשלול אפשרות זו על-פניה, אפילו בשלב זה (ראה בש"פ 2182/90, בש"פ 1213/90, ב"ש 341/95 מחוזי י-ם וב"ש 522/94 שלום י-ם) . דע עקא שביהמ"ש בבש"פ 2182/90, בש"פ 1213/90 וב"ש 341/95 בחנו גם את העבר הפלילי של המשיבים, ורק כשעברם הפלילי לא היה מכביד, הורו על שיחרור, יש לפרש זאת כאיזון בין דיות הראיות לכאורה לענין ההרשעה בסחר, מול הסיכון לציבור בשיחרור אותו משיב ספציפי שענינו נדון. 4. מגליון ההרשעות של משיב מס' 1, מ2/ , עולה שיש לו עבר פלילי לא מבוטל , כולל בעבירות סמים, ב- 15.5.97 הוא הורשע בעבירות של התפרצות וגניבה ונדון לשנתיים ושישה חודשים מאסר בפועל, הופעל כנגדו גם מאסר על תנאי של 9 חודשים, מאז נגזר עליו מאסר נוסף, ונכון לימים אלו הוא אסיר ברשיון. באיזון עליו הצבעתי לעיל בין קיום אפשרות סבירה שהוא יוכיח שהסם נועד לשימוש עצמי ולא לסחר, לבין המסוכנות שלו לאור עברו הפלילי, הכף נוטה להשארתו במעצר עד תום ההליכים, יוער גם שלא הוצעה חלופה של ממש, איני סבורה שאביו של המשיב עם כל רצונו הטוב לסייע יצליח במה שכשל בכל השנים האחרונות. 5. מגליון הרשעות של משיב מס' 2, מ1/, עולה שבהבדל ממשיב מס' 1 , עברו כולל שתי עבירות של החזקת סם לשימוש עצמי, אמנם תלוי נגדו מאסר על תנאי לשלושה חודשים בגין כל עבירת סמים, אך באותו איזון עליו הצבעתי לעיל בין הסבירות שיוכיח טענתו שמדובר בסם לצריכה עצמית, לבין מסוכנתו לציבור, דומני שהכף נוטה לכוון שחרורו ובלבד שתוצע חלופה ראויה, לאור דבריו בדיון בהארכת מעצר מיום 9.12.98 מסתבר שמשימה זו לא תהא קלה, שכן הוא עצמו אמר שגורש ע"י משפחתו ומתגורר בבית נטוש. 6. ערה אני לאפליה שיצרתי בהחלטתי, אך דומה בעיני שהחשש למסוכנות שיוצר משיב מס' 1 בשל עברו , מצדיק את ההתיחסות השונה ואת "האפליה". יוער גם שתחושת אפליה זו מוקהת במידת מה, לאור בקשתו המפורשת של משיב מס' 1 לשחרר את משיב מס' 2 (זכ"ד מיום 9.12.98 ) . 7. התוצאה מהנאמר לעיל, שאני מורה על מעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם ואולם נעתרת לבקשת משיב מס' 2 ומורה על הגשת תסקיר מעצר, זה יוגש תוך 5 ימים ובהתאם לאמור בו, תישקל חלופה. החזקת סמיםסמים