הוגשה בקשה היא החזרת סכום הפקדון, 20,000.- ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית - שהופקד, כאמור כתנאי לשחרורו בערובה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להחזרת ערבות שחרור ממעצר: 1. בב"ש 2129/98 ביקשה המאשימה לעצור את המבקש (המשיב שם) "עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בת.פ. 3848/98". בהחלטתי מ04/09/98- הוריתי על שחרור המבקש בערבות בתנאי חלופת מעצר - ובכללם אף הפקדת סך 20,000.- ש"ח. המבקש עמד בתנאים שנקבעו ושוחרר. בינתיים הסתיים משפטו ובתאריך 04/04/99 החל המבקש בריצוי עונש מאסר אשר הושת עליו. 2. הבקשה שבפני היום היא החזרת סכום הפקדון, 20,000.- ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית - שהופקד, כאמור כתנאי לשחרורו בערובה. המשיבה (המאשימה) מתנגדת - יש לומר להפתעתי - לבקשה וטעמה עמה: סומכת היא טעונה בהוראת סעיף 48 של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו1996- (להלן: "חוק המעצרים") הכולל בין תנאי השחרור בערובה גם חובת התייצבות המשוחרר "לנשיאת ענשו בכל מועד שיידרש". מכאן מסיקה המאשימה כי הפקדון נועד להבטיח גם "נשיאת העונש לריצויו בפועל" (סעיף 4 לכתב התגובה). לדעת המאשימה אין להחזיר את הפקדון בטרם סיים הנאשם לרצות את עונשו ! 3. סבור אני, בכל הכבוד, כי עמדת המשיבה, בטעות יסודה, מכל היבט - לא עפ"י לשון הצו מכחו הופקד הפקדון, לא בהיבט עיוני - בדיקת טיב ומהות הוראות הערובה, ותנאי השחרור אף לא עפ"י מבחן ההגיון והשכל הישר ! 4. בחינה דווקנית של לשון הצו: בהחלטתי מ04/09/98- שבה נקבעו תנאי השחרור נאמר: "א. הפקדת 20,000.- ש"ח במזומן להבטחת התייצבותו המשיב למשפטו" הא - ותו לא ! משהתייצב המשיב למשפטו והמשפט הסתיים - התקיים התנאי ולא ניתן לכרוך בו או להוסיף לו כיום תנאים נוספים שאין ולא היו בצו - וכבר בכך די לדחיית עמדת המאשימה. יוזכר כי גם בבקשה במסגרתה ניתן אותו צו בו ביקשה המשיבה לעצור את המבקש עד תום הליכי המשפט - אלו הסתיימו והתנאי בא לקיצו. 5. היבט עיוני - מהות תנאי השחרור בערובה: "הדיון בשחרור בערובה הוא למעשה "הפן האחר" - קרי: צידו השני של המטבע - של כל בקשה להחזקה במעצר: אם החזקה במעצר של חשוד לצרכי חקירה ואם החזקה במעצר של נאשם או של נידון שערעור תלוי ועומד על פסק דינו" [י. קדמי / על סדר הדין בפלילים (מהדורה משולבת ומעודכנת תשנ"ז1997-) עמ' 245]. מכאן - אין שחרור בערובה אלא מקום שם יש מעצר, אין סמכות שחרור והצבת תנאים לשחרור אלא מקום שם יש סמכות לעצור ( בכפוף להוראות סעיף 44(ב) של חוק המעצרים - ועל כך בקצרה בהמשך). ואכן - סעיף 1 של חוק המעצרים מורה כי: (א) אין מעצר או עיכוב אלא בחוק או לפי חוק ... (ג) הוראות חוק זה יחולו על מעצר ... לפי כל חוק ...". סעיף 21 של חוק המעצרים (מכוחו התבקש, בשעתו, מעצר המבקש עד תום הליכי משפטו) מורה, בס"ק (ה) כי: "ה. צו מעצר לפי סעיף זה יעמוד בתוקפו עד למתן פסק הדין, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת". ואכן - "נראה כי לגבי נאשם שהיה משוחרר בערובה והורשע יפוג תקפו של שחרורו בערובה עם מתן פסק הדין" (י. קדמי, שם, בעמ' 273); החיוב המהווה תנאי לשחרור בערובה "יכול שיבוא לקיצו משני מקורות: האחד: קצו של צו המעצר: אם הנאשם אינו עצור עוד והוא חופשי", אין עוד מקום לשחררו בערובה ודין הערובה להתבטל ... האחר, קצה של הערובה בלא שהמעצר יבוא לקיצו ... כחלק מפסק דין מרשיע. פשיטא, שאם הנאשם נעצר הלכה למעשה בעקבות ביטול השחרור בערובה, הרי הערובה באה לסיומה ..." [ב"ש 118/84 מ"י נ' י. דרעי פ"ד לט(1) 505 בעמ' 508 ו']. ובהמשך (עמ' 509 ב'): "כל עוד לא נעצר הנאשם הלכה למעשה ממשיכה הערובה לעמוד בעינה ..." ומכאן - משנעצר - והחל בריצוי עונש המאסר - בטלה הערובה. 6. הזכרתי את "החריג" עפ"י סעיף 44(ב) של חוק המעצרים המתיר שחרור בערובה גם אם אין ביהמ"ש מוסמך להורות על מעצר עד תום הליכים - הוראה זו חלה "על נאשם או על נידון שערעורו תלוי ועומד" והיא נועדה כנקבע מפורשות בסעיף: "כדי להבטיח את התייצבותו למשפט". אין הוראה זו חלה על נאשם שנידון והחל לרצות מאסרו. 7. ומידת הסבירות וההגיון - מה היא אומרת ? היעלה על הדעת שערובה שניתנה להבטחת שחרורו של מי שהתבקש מעצרו "עד תום הליכי המשפט" תעמוד עד תום ריצוי ענשו - ואפילו, משמוטל עליו למשל מאסר עולם (או מספר מאסרי עולם ...) ? היעלה על הדעת כי ערב צד ג' אשר חתם ערבות להבטחת התייצבות הנאשם, יהא קשור בהתחייבותו זו "עד סוף הדורות" גם במשך שנים בהם מרצה הנאשם ענשו בבית האסורים (כאשר הוא יוצא לחופשות מבית הסוהר) - ואותו ערב כבר איננו יודע היכן הוא ומה עלה או עולה בגורלו ואין לו כל אפשרות לקיים "ערבותו" ?? בעיני נראית תוצאה כזו מופרכת מעיקרה ! יוזכר שעל תנאי השחרור ממשיך ביהמ"ש "לחלוש" - וניתן לפנות אליו בבקשה לפטור הערב, בקשה לעיון חוזר וכיוצ"ב - היעלה על הדעת כי אלו ימשיכו להעסיק את בית המשפט במשך שנים, כאשר הנאשם מרצה ענשו ?? 8. ומה בכל זאת פשר אותה הוראה בסעיף 48 של חוק המעצרים - שבה תולה המאשימה טעונה ? אין בעיני ספק כי כוונת הכתוב היא להתייצבות לריצוי העונש - כגון נאשם שהורשע ונדון למאסר אך ביהמ"ש דוחה את תחילת ריצוי עונשו; הדגש הוא על התייצבות ומשהתייצב הנאשם - פג תוקף הערובה. 9. משהתייצב נאשם לריצוי עונש מאסר מסתיים "מעצרו" - ומתחיל מאסרו, הוא יוצא מידי המערכת השיפוטית לשליטת דיסציפלינה אחרת - שרות בתי הסוהר, על כל המשתמע מכך ואין כל מקום להשתמש בערובה שניתנה בשעתו כדי למנוע מעצרו - "ככלי" להבטחת ריצוי העונש. 10. סוף דבר - אני דוחה את ההתנגדות ומורה להשיב למבקש - הנאשם את הסכום שהופקד בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. שחרור ממעצרשחרור בערובה (בערבות)ערבותמעצר