קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הירדמות באוטובוס: עיקרי כתב התביעה: 1. התובע, יצא מבית שמש בשעה 08: 00 בבוקרו של יום 21.12.94 באוטובוס בקו 411 הנוסע לתל אביב, כשמגמת פניו - ירושלימה דוקא. בכוונתו היה - כך טען בכתב התביעה שהגיש כעבור 3 וחצי שנים - להגיע לצומת שמשון ומשם לעלות על אוטובוס אחר לירושלים. אלא שנרדם, והקיץ משנתו רק כשביקש ממנו מבקר של אגד להציג בפניו כרטיס נסיעה. או אז שילם התובע את שכר הנסיעה וכן תשלום נוסף כדין. (ראה: תקנה 450 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961). כרטיס "חופשי-חודשי" לקו בית שמש-ירושלים שהחזיק התובע עם תעודת הזהות, נלקח ממנו על ידי המבקר ולא הושב לו, גם לא במגעים שקיים בהמשך עם הנתבעת. הנתבעת מצידה, פנתה בתלונה אל המשטרה, מעשה שהתובע רואה בו משום "סחיטה". התובע מעריך את הפגיעה הנפשית שחווה בסך של 4,500 ש"ח; ועוד הוא תובע 300 ש"ח על כך שנמנע ממנו להשתמש בכרטיס החופשי-חודשי עד סוף דצמבר 1994 . [ביום הדיון הגיש התובע מסמך נוסף ובו ביקש להעמיד את סכום התביעה על סך של 15,000 ש"ח]. עיקרי כתב ההגנה: 2. בכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי במועד הרלבנטי בבית שמש, היו תחנות האוטובוסים בקוים לתל אביב ולירושלים צמודות זו לזו, ובאותה שעה יצאו אוטובוסים לשני היעדים הללו. על גבי כרטיס חופשי-חודשי מצויין כי כל נסיון לעשות בו שימוש שונה מזה שהותר, יגרום להחרמת הכרטיס. 3. התובע, בעלותו על האוטובוס בקו לתל אביב הציג לנהג כרטיס חופשי-חודשי והודיע לו שיעד נסיעתו הוא צומת שמשון. הוא אכן רשאי היה לנסוע עד צומת שמשון עם הכרטיס האמור, כי מדובר בקטע דרך מוכר במסלול בית שמש - ירושלים. בצומת שמשון עלו נוסעים לאוטובוס וירדו אחרים, אך התובע המשיך בנסיעה. 4. כשעלה מבקר לאוטובוס וביקש מאת התובע את כרטיס הנסיעה, אמר הלה כי לא שילם, וכי הוא מוכן לשלם עבור נסיעה מבית שמש לתל אביב. כשמסר המבקר לנהג את הכסף שגבה מאת התובע, התברר - מפי הנהג - כי בידי התובע כרטיס חופשי-חודשי וכי בהציגו את הכרטיס בפני הנהג בתחילת הנסיעה, אמר התובע כי הוא נוסע לצומת שמשון. באותו שלב אישר זאת התובע. 5. המבקר נטל מאת התובע את הכרטיס "חופשי-חודשי", הגם שהכרטיס היה תקף למשך 9 ימים נוספים. הנתבעת התלוננה במשטרה כנגד התובע, והכרטיס צורף לתלונה כראיה. הדיון וההכרעה: 6. בישיבה שהתקיימה ביום 30.7.98 בבית משפט זה בפני כבוד השופט שמיע, ביקש התובע להסתייע במתורגמן לרוסית. בהתאם לבקשתו נדחה הדיון ליום 20.10.98, ומתורגמנית תירגמה לתובע בכל מהלך הדיון. כמו-כן, ביקש בית המשפט להמציא את תיק המשטרה. תיק המשטרה הרלבנטי לא הומצא, אך די בחומר שבפני כדי ליתן פסק-דין. 7. לא מצאתי ממש בתביעה זו. נאמנים עלי דבריהם של מר אורי אשכנזי, מנהל המחלקה ליחסי ציבור ב"אגד" ירושלים, והמבקר, מר ישי קפאח. אם זקוקים היינו לראיה על תדירות וזמינות קוי האוטובוס מבית-שמש לירושלים, שאינה פחותה מקוי האוטובוס שמבית-שמש לתל -אביב, הרי שזו באה על דרך של הגשת לוח זמנים למועד הרלבנטי. מה ראה התובע לעלות על קו אוטובוס לתל אביב כדי לרדת כביכול בצומת שמשון ומשם להמשיך ירושלימה, כשבאותו מקום (גבעת שרת) ובאותה שעה (08: 00) עובר קו אוטובוס לירושלים? 8. גם אם נרצה להאמין לדברי התובע כי במרוצת הנסיעה הקצרה בשעה שמונה בבוקר מבית שמש לצומת שמשון, כשהאוטובוס העלה והוריד נוסעים ב- 15 תחנות, נרדם עד כי "פיספס" את צומת שמשון, גם אז, לא מצאנו הסבר משכנע להתנהגותו של התובע, שביכר להמשיך בנסיעה לתל אביב ולא לרדת מן האוטובוס בתחנה קרובה ולשים פעמיו לירושלים: "בהמשך הנסיעה אחרי ששילמתי את הנסיעה לת"א אני כבר החלפתי תכניות שלי. שאם אני כבר שילמתי עד ת"א, אז אני אגיע לת"א ואני אעשה סידורים", כך אמר בתשובה לשאלתי (עמ' 2, ש' 4-7 לפרוטוקול). 9. מסתברת בעיני יותר הגירסה שהעיד עליה המבקר. משגילה האחרון כי אין בידי התובע כרטיס נסיעה, כלל לא טען התובע כי נרדם ולכן נמנע ממנו לרדת מן האוטובוס; התובע לא הציג על אתר את כרטיס החופשי-חודשי שבידו כפי שמתבקש ממי שמשוכנע בחפותו; התובע לא ביקש אז לשלם עבור הקטע שמצומת שמשון עד לת"א, אלא ביקש לשלם בגין הנסיעה שמבית שמש עד לתל אביב. רק לאחר שהנהג אמר שהתובע הציג בפניו - עם עלותו לאוטובוס - כרטיס חופשי-חודשי, רק אז אישר זאת התובע והציג את הכרטיס. 10. על גבי כרטיס חופשי-חודשי מפורטים תנאי השימוש, בהם גם זה שבסעיף 8 כי העושה שימוש שלא כדין בכרטיס, צפוי לעונשים הקבועים בחוק ולהחרמת הכרטיס. ניכרת בו, בתובע, פגיעה שחש עם החרמת הכרטיס. אכן, החרמת הכרטיס אינה דבר של מה-בכך וראוי לעשות כן בזהירות ובמשורה, ולשאלתי, אמרו אנשי "אגד" שאכן כך הם נוהגים. [מר שמעון בן אהרן, איש "אגד" המציא לעיוני פסק דין בנושא קרוב שניתן בת"ק 3851/94 בבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב - יפו ביום 5.7.94 מפי כב' השופט אשר גולדין]. 11. ככלל, משרוכש אדם כרטיס חופשי-חודשי, - וכמובן, אף אדם אינו אנוס לעשות כן - כי אז נוצר קשר חוזי מחייב בין הצדדים על פי התנאים המפורטים על גבי הכרטיס. מכללא, הסכים רוכש הכרטיס לתנאים המפורטים על גביו. גם נאמרו לתובע דברים מעין אלה במכתב שקיבל מאת האגף לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה (מכתב מאת מר גבי נבון מיום 28.6.98): "הכרטיס מהווה גם אסמכתא הסכמית שבין הלקוח לבין נותן השירות עפ"י התנאים שציין "אגד" על גב הכרטיס". תנאים אלה, הינם בהתאם להוראות המפקח על התעבורה. 12. משנעשה, לכאורה, בנסיבות הענין דנן, שימוש שלא כדין בכרטיס, על דרך של מצג-שוא לגבי יעד הנסיעה, ניתן היה להחרימו. התוצאה היא, איפוא, כי אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעים סכום כולל של 250 שקלים, הוצאות המשפט.הירדמותאוטובוס