הכחשה בכתב ההגנה

האם ניתן להסתפק בכתיבת הכחשה סתמית בכתב ההגנה ? האם ניתן להסתפק בכתיבת הכחשה כללית בכתב ההגנה ? ב"כ הנתבעים טען כי די בכך שיכתוב בכתב הגנתו לגבי כל אחד מסעיפי כתב התביעה שהוא מכחיש אותו, על מנת לקיים את מצוות תקנה 85 לגבי הכחשה במפורש. בית המשפט ציין כי זה אינו הדין. על פי הדין יש לפרט את הגירסה העובדתית ואין די בהכחשה כללית. תקנות סדר הדין האזרחי קובעות בין היתר כדלקמן: 85. הכחשה מפורשת לא די בהכחשה כללית אלא חייב בעל דין לדון במפורש בכל טענה שבעובדה שאין הוא מודה באמיתותה, חוץ מטענה לדמי נזק. 86. הכחשה מלאה בעל דין המכחיש בכתב טענותיו עובדה שבעל הדין שכנגד טוען לה בכתב טענותיו הוא, לא יעשה זאת על דרך ההתחמקות, אלא ישיב לגופו של ענין; לדוגמה - אם הטענה היא שקיבל סכום כסף פלוני, לא די שיכחיש קבלת אותו סכום, אלא צריך שיכחיש כי קיבל אותו סכום או כל חלק ממנו, או שיציין כמה קיבל; נטענה עובדה אגב תיאור נסיבותיה, לא די שיכחיש אותה לגבי אותן נסיבות בלבד. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכחשה בכתב ההגנה: 1. בכתב התביעה בתיק זה פורטו נסיבות אירוע התאונה נשוא התביעה כדלקמן: א. ביום 9.0.94 בשעה 9.00 בבוקר או בסמוך לכך, הלכה התובעת בשכונת ח'דור ברחוב העובר בסמוך לבית אבו אלסמק. ב. הכביש היה משובש וחפור עם הרבה גומות, חפירות ותעלות שיצרו משטח מסוכן להליכה ומנעו מהתובעת מעבר תקין ובטוח בכביש, וזאת עקב עבודות פיתוח שהנתבעת ביצעה שם.. ג. רגלה של התובעת נכנסה לתוך בור ו/או חפירה ו/או תעלה שהיתה בכביש וכתוצאה מכך היא החליקה, רגלה מעדה ונפלה ארצה כשרגלה תקועה מתחתה. בכתב ההגנה התיחסו הנתבעים לאירוע במלים אלה: מוכחש האמור בסעיף 4 לכתב התביעה, על כל סעיפי המשנה. 2. התובעת הגישה המ' 12224/97 ובה ביקשה פרטים נוספים ובין היתר ביקשה לפרט את ההתייחסות לסעיף 4 לכתב התביעה כדלקמן: "א. בהנחה שיש מסכת עובדות שונה נא לפרטה. ב. האם ההכחשה היא לעובדה שהכביש היה משובש חפור/ עם הרבה גומות שמנעו מעבר תקין/בטוח או שמא ההכחשה היא לגבי הטענה שאי תקינות הכביש הינה עקב עבודות שהנתבעת ביצעה." ביום 17.6.97 נתנה הרשמת צו המחייב את הנתבעים ליתן פרטים נוספים כמבוקש. בקשה לביטול ההחלטה נדחתה ביום 12.10.97 בהמ' 14869/97. התובעת הגישה ביום 23.11.97 המ' 22158/97 ובה ביקשה למחוק את כתב ההגנה עקב אי עמידת הנתבעים בהחלטת הרשמת על מתן פרטים נוספים. בישיבת קדם המשפט ביום 19.10.98 שב עניין זה ועלה, מאחר שהנתבעים לא נתנו פרטים נוספים, והתובעת ביקשה למחוק חלק מכתב ההגנה. החלטתי כי אני מאריך את המועד להגשת פרטים נוספים ב- 21 יום. ביום 3.11.98 הוגשו פרטים נוספים מטעם הנתבעים. על פי הפרטים הנוספים, ביחס לסעיף 4 א לא ניתנו כל פרטים. דברי הנתבעים הם " הנתבעות לא היו שם, אינן מאמינות לאמור בסעיף זה, והכחישו את האמור בו" ביחס לסעיף 4 ב הפנו הנתבעים לתשובותיהם לשאלון אשר בהן טענו כי הרחוב היה לא משובש באוקטובר 1994, ומכאן, לדעתן, ברור למה הכוונה בהכחשה. בישיבת קדם משפט ביום 23.11.98 טען ב"כ הנתבעים כי אין בידו גירסה עובדתית אחרת אבל זה לא מונע ממנו לטעון שהעובדות הנטענות על ידי התובעת אינן נכונות. ב"כ התובעת טען כי ב"כ הנתבעים לא הביא כל גרסה עובדתית שהיא מלבד הכחשה כללית. החלטתי לאפשר לצדדים טיעון קצר בכתב בענין זה, וב"כ הנתבעים הגיש טיעוניו. ב"כ התובעת לא הגיש טיעוניו במועד. 3. תקנות סדר הדין האזרחי קובעות בין היתר כדלקמן: 85. הכחשה מפורשת לא די בהכחשה כללית אלא חייב בעל דין לדון במפורש בכל טענה שבעובדה שאין הוא מודה באמיתותה, חוץ מטענה לדמי נזק. 86. הכחשה מלאה בעל דין המכחיש בכתב טענותיו עובדה שבעל הדין שכנגד טוען לה בכתב טענותיו הוא, לא יעשה זאת על דרך ההתחמקות, אלא ישיב לגופו של ענין; לדוגמה - אם הטענה היא שקיבל סכום כסף פלוני, לא די שיכחיש קבלת אותו סכום, אלא צריך שיכחיש כי קיבל אותו סכום או כל חלק ממנו, או שיציין כמה קיבל; נטענה עובדה אגב תיאור נסיבותיה, לא די שיכחיש אותה לגבי אותן נסיבות בלבד. ב"כ הנתבעים טוען כי די בכך שיכתוב בכתב הגנתו לגבי כל אחד מסעיפי כתב התביעה שהוא מכחיש אותו, על מנת לקיים את מצוות תקנה 85 לגבי הכחשה במפורש. זה אינו הדין. על פי הדין יש לפרט את הגירסה העובדתית ואין די בהכחשה כללית. בע"א 100/50 לוי נ' אסקרציוני ג'נרלי פ"ד ה' 1361 פס"ע ו 119 קובע השופט זוסמן (כתוארו אז) כדלקמן: "הרעיון המונח ביסודן של התקנות הוא כי בעלי הדין ריבוניים בדבר קביעת אותן השאלות אשר בעת הבירור תהיינה צריכות הוכחה. כדי להגיע לקביעה זו, חייב התובע לפרט בבירור את העובדות שהוא סומך עליהן, וכל עיקרן של התקנות לא בא אלא כדי להכריח את הנתבע להשיב על כך בפרוטרוט. אם תקנות אלו מופעלות כהלכה, מגיעים אנו על ידי תהליך זה למיון חומר, אשר ממנו בעלי הדין ובית המשפט נהנים כאחד: עובדות שלא הוכחשו על ידי הנתבע, שעברו את מסננת ההגנה ללא מכשולים - מזה, ועובדות מוכחשות - מזה. כך נקבע ע"א 283/88 המזרח שירות לביטוח בע"מ נ' חנוכה מומן פ"ד מה (2) 777, בעמ' 781 : "6. המערערת טוענת, כי טעה בית המשפט קמא כאשר קבע שהמערערת הציגה את עצמה כמבטחת בכתב-הגנתה, או שהאמור בסעיף 24 לכתב ההגנה מהווה הודאת בעל דין הפוטרת את המשיבים מלהביא ראיות לעניין השאלה מי הוא מבטח הרכב. המערערת מסתמכת על סעיף 5 לכתב-הגנתה האומר: "מוכחש כל פרט ופרט מן האמור בס' 5 לפרשת התביעה, על כל סעיפי המשנה אשר בו, ללא יוצא מן הכלל. לחלופין, פוליסת הביטוח הנדונה לא היתה בתוקף תאריך התאונה מן הנימוקים שיפורטו להלן. לחלופין, פוליסת הביטוח לא כיסתה את אחריותו של המנוח פחימה כלפי התובע כפי שיפורט להלן". בסעיף 5 לכתב התביעה המקורי נאמר: "הנתבע 2 (המזרח - ג' ב') הינה חברת הביטוח אשר אצלה היתה הפרטית הנהוגה בידי המנוח מבוטחת במועד התאונה בביטוח תקף בהתאם להוראות פקודת הביטוח לכלי רכב מנועי (סיכוני צד ג') תש"ל 1970". לטענת המערערת, סעיף 5 האמור לכתב-הגנתה מלמד לא רק שאין לראות בכתב-הגנתה הודאת בעל דין, אלא בסעיף האמור מכחישה המערערת מלכתחילה כי ביטחה את הרכב הנהוג בידי פחימה, וכל טענותיה האחרות הן טענות חלופיות בלבד, ובכלל זה גם הטענות בסעיף 24, עליהן ביסס בית המשפט קמא את קביעותיו. לעניין זה נודעת חשיבות לתקנות 85 ו- 86 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, אשר תקנות זהות להן היו בתוקף בזמן הגשת התביעה הנדונה. תקנה 85 קובעת, כי: "לא די בהכחשה כללית אלא חייב בעל דין לדון במפורש בכל טענה שבעובדה שאין הוא מודה באמיתותה, חוץ מטענה לדמי נזק". ובתקנה 86 נקבע לאמור: "בעל דין המכחיש בכתב טענותיו עובדה שבעל הדין שכנגד טוען לה בכתב טענותיו הוא, לא יעשה זאת על דרך ההתחמקות, אלא ישיב לגופו של ענין: לדוגמה - אם הטענה היא שקיבל סכום כסף פלוני, לא די שיכחיש קבלת אותו סכום כסף, אלא צריך שיכחיש כי קיבל אותו סכום כסף או כל חלק ממנו, או שיציין כמה קיבל; נטענה עובדה אגב תיאור נסיבותיה, לא די שיכחיש אותה לגבי אותן נסיבות בלבד". לאור האמור בתקנות אלה עולה שלא ניתן להתייחס לאמור בסעיף 5 לכתב-הגנתה של המערערת כאל הכחשה מספקת. מדובר בהכחשה של עובדה, היינו היות המזרח מבטחת הרכב. על-פי תקנה 86 הנ"ל הייתה המערערת צריכה, בנסיבות העניין, להכחיש עובדה זו על-ידי מתן תשובה עניינית, המבהירה את פשר ההכחשה, ובמיוחד כאשר המדובר בפרט מהותי ביותר. היה על המזרח לבוא ולכתוב בכתב ההגנה המקורי דברים ברוח הדברים שנטענו על-ידיה אחרי שצורפה פיניקס כנתבעת, לאמור: "הנתבעת 3 (המערערת) לא היתה מעולם מוסמכת להתבע במקום נתבעת 2 (פיניקס) ואין היא יכולה להתבע במקומה, הן מאחר ולא היא אשר הוציאה את פוליסת הביטוח והן מאחר ואין היא כלל חברת ביטוח אלא סוכנות ביטוח". ובמקום לעשות זאת הוסיפה לכתב ההגנה המקורי את סעיף 24, ממנו חייב היה הקורא להבין, שטענתה המרכזית של המזרח כנגד חבותה הינה, כי תוקף הפוליסה פג, מהטעם שהמזרח הייתה נמנעת "מנימוקים סבירים" לבטח את דיין, לו ידעה על מכירת הרכב על-ידי מגזימוב - לדיין. לא היה אפשר ללמוד מכאן, שהיא כלל לא הייתה מבטחת הרכב מלכתחילה. 7. בסיכום: האחראית לאי-צירופה של פיניקס כנתבעת הייתה המזרח. המזרח הייתה צריכה לדעת, כי המבטחת של הרכב הייתה פיניקס, ולא היא עצמה (שכן מילאה רק תפקיד של סוכנות ביטוח), ולכן הייתה צריכה לטעון זאת מפורשות ולא להסתפק בסעיף הכחשה כללי. משלא עשתה כן, אלא העלתה טענת הגנה ספציפית שונה, והתביעה כנגד פיניקס התיישנה, הרי יש לראות בה כמי שהודתה בהיותה מבטחת הרכב, מכוח מצגה היא." כך גם בע"א 78/88 בועז גנור נ' יוסף פורת פ"ד מד (4) 305: "… על יסוד כל המימצאים העובדתיים בנדון, שפורטו היטב בפסק הדין, יש מקום, לדעתי, לקבל את הערעור בנקודה זו ולקבוע, כי בין התובע לבין המשיב 2 קיימת יריבות המעוגנת בהסכם שנכרת ביניהם עם קבלת הצעתו של המשיב 2, כמתואר לעיל. ראשית, אין הכחשה מפורשת בסעיף 9 לכתב ההגנה לטענת המערערים בסעיף 10 לכתב התביעה, שהמשיב 2 שימש כשותפו של המשיב 1. בסעיף 10 האמור נכתב, כי: "על אף שבישיבה הראשונה שנערכה בין התובע מס' 2 והנתבע מס' 1 היה נוכח הנתבע מס' 1 בלבד, בישיבה השניה ובישיבות אחרות היה נוכח גם הנתבע מס' 2 אשר הנתבע מס' 1 הציגו כשותפו לעבודה, וגם הנתבע מס' 2 הציג את עצמו כשותף של הנתבע מס' 1. הכספים ששולמו על ידי התובע מס' 2 עבור הבריכה, שולמו בחלקם במזומנים ובחלקם בצ'קים, לפעמים לידי הנתבע מס' 1 ולפעמים לידי הנתבע מס' 2. לפי בקשתם של הנתבעים 1 ו-2 נרשמו הצ'קים לפעמים לפקודת הנתבע מס' 1 או לפקודת הנתבעת מס' 3". על דברים אלה כתבו המשיבים בסעיף 9 לכתב הגנתם, כי: "מוכחש האמור בסעיף 10 לתשובה מכל וכל. הנתבעים יוסיפו ויטענו כי לא היתה כל אי עמידה בהתחייבות מצידם (ההדגשה שלי - ש' ל') שכן התובעים לא בצעו התחייבויותיהם לפי ההסכם...". ניסוחו של סעיף 9 האמור לא זו בלבד שאינו כולל "הכחשה מפורשת", כמצוות תקנה 85 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, אלא הוא גם מראה הכחשה מתחמקת, שאינה תואמת את מצוות תקנה 86 וגם משתמעת ממנו הודאה בחבות, אם המשיבים לא יוכיחו את הטענה שהמערערים הפרו את החוזה. צודקים המערערים בטענתם שגם מבין השיטין של סעיפים אחרים בכתב ההגנה (סעיפים 17 ,12,10(א), 17(ה)) עולה הודאה שאם קיימת חבות, גם המשיב 2 חב; שנית, לפי מימצאי בית המשפט המחוזי הציע המשיב 2 למערערים "להוציא את עו"ד סלע (פרקליטו של המשיב 1 - ש' ל') מהתמונה ושיתן לו את השיקים ואז הוא מתחייב להתחיל מייד במלאכה". והרי זוהי אינדיקאציה לעובדה, שהמשיב 2 נטל על עצמו חבות. העובדה, שהשיקים ניתנו לפקודת המשיב 1, אינה מוציאה אפשרות של חבות מצד המשיב 2 נוסף לחבותו של המשיב 1, ועל כל פנים יש לקבוע כך, בהיעדר טיעון לסתור." 4. מן האמור לעיל עולה, שאין הנתבעים יכולים להסתפק בהכחשה כללית ובטענה שאין הם מאמינים לתובעת. מטרת קדם המשפט היא לברר את השאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין הצדדים, תוך מיון העובדות הנטענות בכתב התביעה לעובדות שיש צורך להוכיחן ולעובדות שאין צורך להוכיחן, אם מחמת שלא הוכחשו על פי הדין ואם מחמת שהנתבעים מסכימים להם. הכחשה שאינה מפורטת אינה הכחשה על פי הדין, מלבד לענין הנזק. אם אכן טענת ההגנה של הנתבעים היא שהכביש לא היה משובש באוקטובר 1994, יתנהל הדיון בשאלה זו. אם הנתבעים אינם מכחישים הכחשה מפורטת הכוללת גירסה עובדתית את הטענה שהתובעת הלכה ביום הנדון ברחוב הנדון, אין צורך להוכיחה, גם אם הנתבעים אינם מאמינים בה. אם הנתבעים אינם מכחישים הכחשה מפורטת את הטענה שהתובעת החליקה ונפלה בכביש, אין צורך להוכיחה. הנתבעים טוענים שאינם יכולים להציב גירסה נגדית, מכיוון שלא היו נוכחים בעת האירוע, בייחוד כאשר אחת מהן חברת ביטוח. איני מקבל טענה זו. מוטלת על הנתבעים החובה לברר את חבותם, ואם לא בכתב ההגנה, הרי לא יאוחר מקדם המשפט חייבת להיות בידי הנתבעים טענת הגנה מפורטת. לגבי חברת ביטוח נקבעה החובה במפורש בסעיף 23 (א) לחוק חוזה הביטוח. לגבי עירית אום אל פחם, הרי בודאי שיש ברשותה רישומים, מפקחים ועובדים העוסקים במצב הדרכים ברשות המקומית בכל רגע נתון ותלונות עליהם, שהרי זה חלק מתפקידה. מכיוון שידיעת הנתבעים מצומצמת עקב אי היותם במקום האירוע כאשר קרה, למרות שיש להניח שבשעה 9 בבוקר כבר היו נציגי העיריה במקום, הרי על פי תקנה 72 יכולים הנתבעים במקרה זה לטעון טענות עובדתיות חילופיות, אבל בסופו של דבר, השאלות העובדתיות שיעמדו לדיון הן מבין הטענות העובדתיות שיועלו על ידי הצדדים. 5. אני ער לעובדה שכאשר מדובר בתאונה עצמית, ללא עדים, יש קושי להכריע מה הן העובדות הנכונות, ואם יש להאמין לעדות היחידה של התובעת שהיא בעלת אינטרס. זה נכון לשלב ההוכחות ולאמינות הגירסה. אנחנו לא נמצאים בשלב זה. אנו נמצאים בשלב מוקדם יותר שבו יש להציב זה מול זה את הטענות העובדתיות הנטענות על מנת שבית המשפט יקבע מה יש להוכיח ומה אין צורך להוכיח, כך שהדיון יהיה יעיל ונכון. 6. לפיכך, על פי כל האמור לעיל, טענת ההגנה של הנתבעים אינה מפורטת דיה במידה המאפשרת קביעת השאלות העובדתיות השנויות באמת במחלוקת בין הצדדים, ועל כן אני נותן בזאת לנתבעים הזדמנות נוספת להגיש לבית המשפט ולצד שכנגד בתוך 21 יום הודעה המפרטת את גרסת ההגנה בהתיחס לאמור בסעיף 4 לכתב התביעה. מאחר שהתובעת לא הגישה תגובתה, איני עושה צו להוצאות.כתב הגנהמסמכים