העונש על אלימות מינית כלפי בת זוג

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העונש על אלימות מינית של הבעל כלפי אשתו: השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא אזולאי והשופטים זלוצ'ובר ורז-לוי) מיום 19.10.10 בתיק תפ"ח 1188-07. עניינו של התיק, עבירות איומים ומעשה מגונה של המערער כלפי בת זוגו באותה עת. המערער נדון ל-15 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי המעצר), שנת מאסר על תנאי, פיצוי כספי למתלוננת בסך 15,000 ₪ וצו מבחן לשנה. רקע ב. המערער (יליד 1964) הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, שהקל במידה רבה מכתב האישום המקורי, כי במשך תקופה של מספר חודשים בשנת 2007 איים על מי שהיתה בת זוגו באותה עת (להלן המתלוננת), ובין היתר אמר לה "שאם תיפרד ממנו זה יהיה הסוף"; ובאירוע אחר, "שאם תעזוב אותו... יחכה לה בכל פינה של החיים ויהפוך את חייה לסיוט". עוד הודה המערער, כי באחד הלילות בו לנה המתלוננת עמו בדירתו, וחרף הבטחה שלא ינסה לקיים יחסי מין "אחז בידיה בכוח וחיכך את איבר מינו באיבר מינה בניגוד להסכמתה, ולמרות בכיה, וזאת עד שהגיע לסיפוקו המיני" (לאחר מכן ביקש המערער את סליחתה). בגין מעשים אלה הורשע המערער (ביום 15.3.10) בעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977 ובעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג1) לחוק. ג. ביום 19.10.10 גזר בית המשפט קמא את דינו של המערער. בית המשפט התייחס לתסקיר שירות המבחן, אשר נדרש לרקע המשפחתי המורכב של המערער ("משפחה רב בעייתית"), למורכבות אישיותו ("הנאשם אופיין כאדם סוער רגשית, בעל צרכי תלות מוגברים וחרדת נטישה"), ולרצונו להשתתף בתכנית טיפולית; ואולם דחה את המלצת השירות להסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות: "נראה לנו, כי חומרת העבירות וכן הנזק שגרם הנאשם למתלוננת מצביעים על צורך להחמיר עם הנאשם. הנאשם נהג באובססיביות כלפי המתלוננת לאורך זמן, עד שאזרה אומץ להתלונן נגדו, נהג לאיים עליה שמא תיפרד ממנו, וביצע בה מעשה מגונה בכוח בעודה ישנה תוך ניצול האמון שנתנה בו, לאחר שהתחייב לא לקיים עמה יחסי מין באותו מועד, ולא הפסיק את מעשיו גם כשנאבקה בו ובכתה". כן התייחס בית המשפט לפגיעה שנגרמה למתלוננת ממעשיו של המערער, ולתהליך השיקום האישי שהיא מצויה בו מאז. מנגד התחשב בית המשפט, בין היתר, בעברו הנקי של המערער, בהודאה בכתב האישום, בלקיחת האחריות ובשיתוף הפעולה עם שירות המבחן, ובמעצר הממושך (קרוב לשלושה חודשים ומחצה בפועל וכשלושים חודשים במעצר בית מלא או חלקי), שבמהלכו נמנע המערער מליצור קשר עם המתלוננת. בנסיבות הושתו העונשים כמפורט מעלה.   הערעור ד. כלפי גזר דין זה הוגש הערעור שבפנינו, המכוון כלפי עונש המאסר בפועל בלבד. נטען, בין היתר, כי מדובר באדם נורמטיבי שמעד מעידה חד פעמית על רקע משבר אישי בקשר עם המתלוננת, וכי מדובר בעבירת מין בודדת שאינה "ברף הגבוה של עבירות מין", אשר נעשתה במסגרת מערכת יחסים זוגית מתמשכת. נטען, כי היה מקום ליתן משקל נכבד יותר לשיקולי שיקום, כפי שבאו לידי ביטוי גם בתסקיר שירות המבחן. הוזכר, כי המערער משתתף בהליך טיפולי פרטני וקבוצתי ומביע חרטה ובושה על מעשיו, וכי שירות המבחן התרשם ממסוכנות נמוכה להישנות המעשים בעתיד. הוזכרו תקופת המעצר והמעצר הבית, והעובדה שהמערער בחר להודות לפני שהמתלוננת נחקרה מעל דוכן העדים; ונטען, כי יש להתחשב בפגיעה שעשויה להיגרם למערער ולבני משפחתו אם יחויב לרצות עונש מאסר בפועל לאחר שחלפה תקופה כה ארוכה ממועד העבירות (בשנת 2007). עוד נציין, כי ביום 6.12.2010 קיבל בית משפט זה (השופטת ארבל) את בקשת המערער לעכב את ריצויו של עונש המאסר עד להכרעה בערעור. ה. בדיון בפנינו (ביום 30.3.2011) חזר בא כוח המבקש - שטען כל הניתן - על נימוקי הערעור, ונתן משקל מיוחד לפרק הזמן הארוך שחלף מאז ביצוע העבירות (כארבע שנים), תקופה בה היה המערער בתנאי מעצר ובקשר טיפולי עם שירות המבחן, ועבר תהליך שבמסגרתו הבין את חומרת מעשיו ונטל עליהם אחריות. נטען, כי מדובר "בתהליך שיקום אמיתי" שראוי לאפשר לו להימשך, ולא לקטעו במאסר בפועל. באת כוח המדינה התייחסה לנזק שנגרם למתלוננת, המתמודדת גם כיום (נכון למועד עריכת התסקיר בשנת 2010) עם השלכות מעשיו של המערער. עוד נטען, כי בית המשפט נתן משקל לשיקולים לקולה, והשית עונש "קצר יחסית" שתכליתו העברת מסר ברור וחד משמעי, ובצדו צו מבחן שיאפשר את השלמת ההליך הטיפולי. נוכח שביתת העובדים הסוציאליים לעת הדיון, לא הונח בפנינו תסקיר עדכני מטעם שירות המבחן. לפיכך הורינו בתום הדיון, גם בעקבות דבריה באולם של נציגת השירות, כי פסק הדין יינתן לאחר שיוגש תסקיר עדכני והצדדים יגיבו בכתב לאמור בו. ו. בתסקיר (מיום 11.4.2011) חזר שירות המבחן על המלצתו להסתפק בעונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות. מעבר לדברים שנאמרו בתסקיר הראשון ניתן דגש נוסף להתרשמות הגורמים הטיפוליים, כי המערער "אכן עובר תהליך משמעותי של הגברת מודעות לדפוסי התנהגותו הפתולוגיים בעבר", ורוכש כלים להתמודדות טובה יותר - הבאים לידי ביטוי במערכת זוגית אותה הוא מקיים מזה כשנה עם בת זוג חדשה (ללא תלונות מצדה). בכל הנוגע למתלוננת התרשם שירות המבחן, "כי הנתק המוחלט הקיים ביניהם מזה כשלוש שנים מסייע לה להתגבר על המשבר שחוותה בקשר הזוגי". כן נאמר, כי חויית המעצר היתה טראומטית למערער, ומהוה גורם "בעל הרתעה משמעותית". הוזכר גם רצון המערער לעמוד בחובת הפיצוי (אשר לא עוכבה בהחלטת השופטת ארבל), אך נאמר כי בשל קשיים כלכליים ביקש מן המרכז לגביית קנסות לפרוס את תשלומי הפיצוי. עוד נאמר, כי ככל שעונש המאסר בפועל יוותר על כנו מתבקש ביטול צו המבחן. הכרעה ז. כתום העיון ולאחר ששקלנו בדבר לא ראינו מקום להיעתר לערעור. אכן איננו מקלים ראש בכברת הדרך שעבר המערער ובהמלצת שירות המבחן, ואף לא בזמן שחלף; אך נוכח העבירות בהן מדובר, ובמיוחד המעשה המגונה בכוח, בנסיבות שאינן רחוקות מאינוס, לא ראינו להשית עונש מקל המתמצה בעבודות שירות. נזכור כי המחוקק קבע לעבירת האיום תג ענישה של שלוש שנים, ולעבירת המעשה המגונה בכוח - שבע שנים. סבורנו כי הן בנסיבות המקרה הספציפי והן כמסר לרבים, יש מקום למאסר בפועל כפי שהשית בית המשפט קמא. היחס הקשה כלפי גופה של אשה, והפגיעה הגופנית והנפשית שבמעשה מיני חרף הבטחה שלא לעשותו, ראויים לענישה שאיננה בעבודות שירות בלבד. ועם זאת, נוסיף את שני אלה; ראשית, בנסיבות וכדי למנוע הידרדרות של המערער, בעל עבר נקי, מופנית תשומת לבו של שירות בית הסוהר לצורך בשיבוץ מתאים. שנית, אנו מקוים כי תינתן גם הדעת בשירות בתי הסוהר לצרכי הטיפול באופן שימשיך במידת האפשר את התהליך בו מצוי המערער, שמקוים אנו כי לא ישוב לעבירות. התנהגות טובה במאסר עשויה להיות לזכות המערער בעת שיישקל שחרור על תנאי, בלא שניטע מסמרות. בנסיבות ולבקשת שירות המבחן מבטלים אנו את צו המבחן. ח. איננו נעתרים איפוא לערעור, בכפוף לביטול צו המבחן. המערער יתיצב לשאת בעונשו ביום ז' בסיון תשע"א (9.6.11) עד שעה 1000 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.אלימות