קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפעלת מרפאה פרטית ע''י רופא בבית חולים: .1בפנינו ערעור, על גזר דינו של בימ"ש השלום בחדרה [כב' ס. הנשיא השופט ע. שרון, ת.פ. 1187/92), שניתן ביום 31.5.95, לפיו הוטל על המערער מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים וכן מאסר על תנאי למשך 30חודשים והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3שנים מיום שחרורו מן הכלא על עבירה מהעבירות בהן הורשע, ויורשע בדינו. העונש הוטל על המערער לאחר שביום 12.4.95, הורשע המערער בעבירות לפי סעיפים 290ו- 284לחוק העונשין התשל"ז-1977, הכל בגין הפרשה המתוארת בכתב האישום. המערער הוא רופא ושימש כמנהל המכון הגסטרואנטרולוגי בביה"ח "הלל יפה" בחדרה, והפעיל גם מרפאה פרטית. חולים שנזקקו לבדיקות במכון, הופנו אל מרפאתו של המערער, אשר גבה כסף תמורת הביקור אצלו, ודאג להקדים את מועד הבדיקה במכון, תוך דילוג על חולים אחרים שהמתינו בתור לבדיקה. כך נעשה לגבי החולה מינה צור ביוני 1989; החולה לאה כהנא בנובמבר 1987והחולה משה טריגובוב במרס .1989כמו כן בשנים 1987 1991נהג המערער לקבל את חוליו הפרטיים לבדיקה אנדוסקופית במכון, מיד לאחר הופעתם במרפאתו הפרטית כשבמקביל השהה בכמה חודשים את בדיקותיהם של חולים אחרים הזכאים לשרות בבית החולים, ואשר לא טופלו באופן פרטי על ידו. בכל אלה ביצע המערער עבירה של מירמה והפרת אמונים וכן עבירה של קבלת שוחד, שבהן הורשע. .2בגזר הדין ציין ביהמ"ש קמא, כי מסתבר שמדובר במאות חולים, אשר הנאשם העדיפם על פני חולים אחרים וקיצר את תורם לבדיקה לאחר ששילמו לו כספים. היה על החולים להמתין בד"כ משך כחודשיים לבדיקה, ואלה שלא רצו להמתין, וחלק ניכר מהם היה שרוי במתח לפני הבדיקה שלא אחת היו תוצאותיה גורליות לגבי החולים, כגון איבחון של מחלה ממארת, פנו או הופנו לאחת ממרפאותיו הפרטיות של המערער, ולאחר ששילמו לו סכום כסף שעלה כדי .200- ש"ח, קיבלו מועד לבדיקה הנכספת תוך יום או יומיים ונמנע מהם הצורך להמתין חודשיים ימים. באופן זה הועדפו החולים הנ"ל ששילמו את הסכומים למערער, על פני חולים אחרים שידם לא היתה משגת לשלם את הסכום הזה. הוכח, ציין השופט, כי בשנים 1991- 1987נהג הנאשם באופן זה ביחס למאות חולים. אין למערער הרשעות קודמות, וביהמ"ש קמא פירט בגזר דינו את טענות הצדדים לגבי העונש, וכן את ההלכות שנפסקו לגבי עבירת השוחד והפרת האמונים והצורך בענישה מחמירה הכוללת מאסר בפועל, במקרים של ביצוע עבירות כאלה מצד עובדי ציבור. (ע.פ. 341/73 מדינת ישראל נ' אריה ויטה, פ"ד כז' חלק שני עמ' 610; ע.פ. 355/88 לוי נ' מדינת ישראל פ"ד מג' חלק שלישי עמ' 221; ע.פ. (מחוזי ת"א) 1757/91 פרופ' אלברט ברטל נ' מדינת ישראל; רע"פ 1884/94 נתן עובדיה נ' מדינת ישראל תקדין עליון 94, חלק שני עמ' 191). בהסתמך על הלכות אלה ועל אסמכתאות נוספות, תוך התייחסות לנסיבות המקרה דנן, ולמצוקתם של החולים כפי שעלה מן העדויות שהיו בפניו, הטיל ביהמ"ש קמא על המערער את העונשים דלעיל, תוך שציין כי: "לא מצאתי בכל הפסיקה, הן זו שהוגשה לי והן זו שהתעמקתי בה מקרה כה קיצוני כמו במקרה שבפני ואני סבור שעלי לתת ביטוי לכך בשוקלי את גזר הדין". השופט קמא התחשב באישיותו של המערער, וכן הביא בחשבון את מהות העבירה והתוצאה המעשית הנובעת ממנה, ואת שכיחותה כתופעה חברתית וסכנתה לציבור, וכן התחשב בהרגשתם של בני הציבור הנאור על הצורך בתרומה ממשית של בתי המשפט במאבק בפשע, בהסתמך על דברי כב' השופט ברנזון בע.פ. 568/72 כרמל עזרא ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד כז' 1עמ' .806הוא הגיע למסקנה כי עליו להכביד את ידו על המערער ולגזור עונש מאסר "הולם ומשמעותי". לפיכך הטיל עליו את העונש כאמור וכמפורט לעיל. .3הונח בפנינו תסקיר מיום 2.4.96לגבי המערער. הוא כבן 67שנים, ד"ר לגסטרואנטרולוגיה החי כיום בנפרד מאשתו השניה, אב ל - 5ילדים וסב לנכדים. הוא הושעה מעבודתו והוצא לפנסיה מוקדמת. זה כ - 3שנים הוא מועסק כרופא עצמאי ע"י קופ"ח לאומית, ויש אפשרות כי המשך עבודתו מוטל בספק לאחר שוועדת המשמעת של משרד הבריאות תדון בענינו. במלחמת השחרור נטל חלק כחובש גדודי, ובשנת 1964נהרגה אשתו הראשונה בהתפוצצות בלון גז בביתם, כשבנו הצעיר היה בן מספר חודשים. לאחר מכן עבר להתגורר בקיבוץ מעין צבי, ומשם עבר לזכרון יעקב. בתקופה שעבר את העבירות, התגרש ועבר לגור בדירה שכורה בנתניה. עולה כי מדובר ברופא בעל שם ומוכשר מבחינה מקצועית. ההליכים המשפטיים קטעו את הישגיו, הוא הושעה מתפקידו והוצא לפנסיה מוקדמת. ההתמודדות הזאת הובילה ל"קריסה מוחלטת של כל המערכות בחייו הן מקצועית מעמדית והן המשפחתית". קצין המבחן העריך כי מדובר "באדם אשר כל חייו תיפקד ותרם ואשר חרף המחירים האישיים הכבדים שהוא שילם... יש מקום לשקול בחיוב שלא למצות עימו את הדין. להערכתנו שליחתו למאסר בפועל עלולה למוטט את משה לחלוטין ועל זאת אנו ממליצים להסתפק בהטלת מאסר אשר ניתן יהיה להמירו בעבודות שירות". ב"כ המערער ביקשה כי נקל בעונשו. הוא סבל מעינוי דין במשך שנים ארוכות; מדובר לטענתה בתחום אפור בין המותר לבין האסור ברפואה. הסניגורית המלומדת ציינה, כי לא מדובר בחיי אדם והמערער לא מנע מאיש לקבל את הטיפול הרפואי המתאים לו. נסיבות המקרה הן מיוחדות והמכה שספג המערער היתה קשה. מצבו הרפואי של המערער אינו תקין, והוא אמור לעבור ניתוח בכיס המרה. יש חשש כי לקה בשחפת. ראוי, לדעת הסניגורית, להסתפק בעונש המאסר במסגרת עבודות השירות, כמומלץ ע"י קצין המבחן. ב"כ המדינה עו"ד פריימן, ציינה כי מדובר ברופא בכיר שביצע עבירה חמורה של שוחד. היתה זו תופעה קשה לאנשים שהגיעו אליו לצורך ריפוי, והמערער ניצל מצוקה חמורה של החולים. לדעתה, העונש שהוטל על המערער במקרה דנן, אף עושה עימו חסד. לא מדובר במקרה חד פעמי, אלא בעשרות או מאות מקרים לאורך תקופה ארוכה. לדעתה, ביהמ"ש קמא נתן לחומרת הדברים ביטוי נאות בגזר הדין, ויש להשאיר את גזר הדין על כנו. .4לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה שיש לדחות את הערעור. נסיבותיו האישיות של המערער הן קשות, אך גם העבירות אותן עבר הן קשות וחמורות. מדובר באחת המערכות הרגישות של חיינו, היא המערכת הרפואית העוסקת בגופם ובנפשם של החולים. אין לקבל את הטענה כי מדובר בתחום אפור. שוחד נלקח והפרת אמונים היתה וחולים שלמו על כך לא רק בכסף אלא גם בבריאות. עבירת השוחד מחייבת "תגובה עונשית הולמת" (ע.פ. 1435/95, 795פואד זועבי נ' מדינת ישראל תקדין עליון 95כרך ראשון עמ' 712). אין להתעלם "מן ההשחתה שבעצם נטילת שוחד ע"י עובד הציבור שניתן בו אמון רב ומן הסכנה הרבה הצפויה מעבירה זו למירקם המינהל הציבורי ולכל אורחות חיינו במדינה מתוקנת". כך הוא במיוחד שעה שאין מדובר "במעידה חד פעמית, אלא במה שהתביעה כינתה "תעשיית שוחד והפרת אמונים". לפיכך, הנסיבות האישיות הקשות של המערער, חייבות לסגת מפני שיקולי מדיניות הענישה וההרתעה". ע.פ. 4571/94, 7554אליהו אברהם נ' מדינת ישראל תקדין עליון כרך 1 95עמ' .1031 במקרים כאלה יש להחמיר בעונש, וכך עשה ביהמ"ש קמא. הוא לא סטה מן המידה הראויה בענישתו של המערער, עד כי הדבר מצדיק את התערבות ערכאת הערעור. לפיכך אני מציע לדחות את הערעור. ש. ברלינר - שופט ס. הנשיא השופט מ. לינדנשטראוס: אני מסכים. מ. לינדנשטראוס - שופט השופט ח. פיזם: גם אני מסכים. ח. פיזם - שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של כבוד השופט ש. ברלינר.רפואהפתיחת מרפאהבית חולים