הקלה בעונש על גניבת תיקים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקלה בעונש על גניבת תיקים: השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט נועם) בת"פ 15761-04-10 מיום 7.11.10, בגדרו הושתו על המערער 4 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו (6.4.10-7.10.10), מאסרים מותנים ופיצוי בסך כולל של 12,000 ₪ למתלוננים. עניינו של התיק מעשה גנבה ושוד כפי שיפורט. רקע והליכים ב. המערער (יליד 1972) הורשע לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בשני אישומים; הראשון בעבירת גניבה (לפי סעיף 384 לחוק העונשין) והשני בעבירת שוד (לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין). כמתואר באישום הראשון, ביום 3.4.10 גנב המערער תיק שהיה מונח בין בני זוג קשישים שנחו על ספסל בקרבת מקום בילוי; ואילו באישום השני, החמור מבין השניים, חטף המערער בכוח (ביום 5.4.10) יחד עם אדם נוסף שזהותו אינה ידועה, תיק מידי שתי צעירות, תוך גרירת שתיהן על הרצפה כשהן אוחזות זו בזו. גזר הדין של בית המשפט קמא ג. בית המשפט המחוזי שקל, מחד גיסא, את עברו הפלילי הכבד של המערער שכלל מלבד המקרה הנוכחי שמונה הרשעות קודמות, בין היתר, בעבירות של שיבוש הליכי משפט, שוד, עבירות רכוש ועבירות סמים, בגינן נכנס ויצא המערער מבתי האסורים. מאידך גיסא, שקל בית המשפט את הודאת המערער והחיסכון בזמן שיפוטי שהביאה עימה, לצד מניעת הטראומה לעדים הכרוכה במתן עדות במשפט. על כן הושתו העונשים האמורים. טענות המערער בערעור ד. טענתו המרכזית של המערער היא, כי עונש המאסר שהוטל עליו חורג ממידת הענישה הראויה ביחס לנסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות הקשות. לשיטת המערער טעתה הערכאה הדיונית משייחסה משקל יתר לחומרת האירוע ולשיקולי גמול והרתעה, ומנגד משקל מועט מדי להודאת המערער ולנטילת האחריות מצידו. המערער הוסיף וטען, כי חרף עברו הפלילי המכביד אין הצדקה להחמרה היתרה בגזר הדין. הדיונים בפנינו ותסקיר שירות המבחן ה. בדיון הראשון שנערך בפנינו (ביום 7.11.11), הגיש בא כוח המערער דיווח של בית הסוהר בו שוהה שולחו. צוין, כי המערער מביע מוטיבציה רבה לשינוי אורח חייו, ומשתלב במסגרות העבודה ובקבוצות הטיפול במאסר. בהמשך הדיון נעתרנו, לפנים משורת הדין, לבקשתו של המערער להזמין תסקיר בעניינו טרם המשך הדיון בערעור. ו. בתסקיר מיום 27.3.12 חזר שירות המבחן למבוגרים על נסיבות חייו הקשות של המערער, ביניהן נשירתו המוקדמת מן המסגרות החינוכיות, היעדרו של אביו בעת ילדותו עקב ריצוי עונש מאסר, והתמכרות המערער לסמים. שירות המבחן ציין, כי נראה שבמהלך מאסרו הנוכחי עובר המערער תהליך שינוי משמעותי: הוא השלים טיפול לגמילה מסמים בבית הסוהר, נוטל אחריות למעורבותו באירועים נשוא פסק הדין, תוך ביטוי תחושת אכזבה עצמית וצער מול הפגיעה במתלוננים. המערער ציין בפני שירות המבחן, כי במסגרת חשבון נפש שערך הגיע למסקנה, כי אם לא יבקש עזרה טיפולית לגמילה מסמים הוא עלול להמשיך את חייו בריצוי מאסרים, ולפיכך הביע נכונותו להמשיך את מסגרות הטיפול גם מחוץ לכתלי בית הסוהר לאחר תום ריצוי עונשו (מאז שילובו בטיפול נמצא המערער נקי מסמים). נוכח כל אלה המליץ השירות על הקלה מסוימת. ז. בדיון השני בפנינו (16.4.12), טען בא כוח המשיבה, כי חרף התסקיר שהוגש דרך השיקום עודנה ארוכה, ונוכח עברו הפלילי של המערער אין להקל בעונשו. מנגד טען בא כוח המערער, כי שולחו הוכיח שעבר כברת דרך בשיקום, והוא ראוי לאמון בית המשפט ולהקלה בעונשו. עוד ציין, כי זו הפעם הראשונה שהמערער מקבל אחריות ומשלים הליך טיפולי במסגרת מאסרו. נציגת שירות המבחן חזרה על המלצת השירות, תוך הטעמת השינוי המשמעותי שחל במערער כנאמר. ח. הפיצוי שהושת בבית המשפט המחוזי טרם שולם; בא כוח המשיבה טען, כי יש בכך כדי לפגום בהודאה ובחרטה שהביע המערער. הסניגור טען, כי אין באפשרותו של המערער, שאינו נמצא בקשר עם משפחתו, לשלם את תשלומי הפיצוי עד לתום עונשו בבית הסוהר וחזרתו לשוק העבודה. אנו ציינו, כי בעניין זה הדרך לטיפול היא על פי סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995. הכרעה ט. לאחר העיון החלטנו להיעתר לערעור באופן חלקי ולקצר מעונשו של המערער חמישה חודשים. קרי, להעמיד את עונשו על שלוש שנים ו-7 חודשים בניכוי תקופת המעצר כפי שהורה בית המשפט המחוזי. אין להכביר מלים באשר לחומרת העבירות בהן הורשע המערער על פי הודאתו, או לגבי הפגיעה בתחושת ביטחונו של הציבור והפגיעה האישית במתלוננים בעטיין של עבירות מסוג זה: "אין בידי לקבל את הטענה המרכזית, כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי על המבקש סוטה ממדיניות הענישה הראויה. בית המשפט המחוזי צדק גם צדק משהטעים את הצורך בחומרה בענישה בעבירת התפרצות ובעבירות הרכוש בכלל, שהיו - אפשר לומר- למכת מדינה, למקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים ולפגיעה בתחושת ביטחונם. רע"פ 1708/08 לוי נ' מדינת ישראל - פסקה ט'). לא כן שכן מקום שלמערער עבר פלילי עשיר. ואכן, כפי שציינו בדיון שבפנינו (ביום 16.4.12) אנו סבורים, כי העונש שניתן במקרה הנוכחי בבית המשפט המחוזי היה נכון לשעתו, וגם בהתחשב בנסיבות האישיות לא חרג לחומרה מרף הענישה הראוי. במסגרת מכלול השיקולים שנפרשו בפניו נתן בית המשפט המחוזי משקל הן לחומרת המעשים בהם הודה המערער והן לנסיבותיו האישיות (ראו ע"פ 8106/07 פלוני נ' מדינת ישראל ). ואולם, התנהלות המערער מאז מתן גזר הדין מלמדת - בתקוה כי עסקינן בתהליך שיש בו כנות - כי ראוי ליתן משקל מסוים נוסף לשיקולי השיקום. נוכח השינוי בנסיבותיו של המערער מאז פסק הדין בהתאם להמלצה העדכנית של שירות המבחן, החלטנו איפוא להקל במעט מעונשו כאמור. מביעים אנו את התקוה, כי ההזדמנות הניתנת למערער בהפחתה זו לא תהא לריק, והוא ידבק במחויבותו שלא להידרדר לשימוש חוזר בסמים. הדעת נותנת, כי המערער ישולב בתכנית שיקום שלאחר תום המאסר. על המערער לזכור, כי בזבוז הזדמנות זו פירושו אבדן אמון, שאין  צורך להכביר מלים על משמעותו. י. סוף דבר, החלטנו כאמור לקבל את הערעור במידה מסוימת, ולהעמיד את עונשו של המערער על שלוש שנים ו-7 חודשים בניכוי תקופת המעצר. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם. גניבה