קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התבטאויות נגד הציבור הערבי בישראל: השופט נ' הנדל: 1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים 1 ו- 2 (להלן : "המשיבים") ליתן טעם מדוע משיב 3, רב העיר צפת, לא יועמד לדין משמעתי בגין מעשים והתבטאויות המהוות לכאורה עבירות לפי חוק שירות הדת היהודיים [נוסח משולב] התשל"א - 1971 ומדוע לא יושעה משיב 3 לאלתר מתפקידו הציבורי עד לגמר הבדיקה וההליכים המשמעתיים. לטענת העותרים, משיב 3 התבטא מספר פעמים נגד הציבור הערבי בישראל.  נטען, כי הוא הביע את עמדתו בתקשורת לפיה הסטודנטים הערבים מאיימים על תושבי צפת היהודיים, וחזר מספר פעמים על ההלכה שנפסקה על ידו שאין למכור או להשכיר דירה לערבים. לטענת העותרים ההתבטאויות השונות המיוחסות למשיב 3 הינן בגדר הסתה גזענית. לטענתם, אין להשלים עם העובדה שהמשיב 3 נושא במשרה ציבורית כרב העיר צפת ועושה שימוש לרעה במעמדו בהתבטאויות אשר אינן עולות בקנה אחד עם מעמדו הציבורי והינן בגדר עבירה משמעתית. עוד נטען כי בעבר נוהלו נגד המשיב 3 הליכים פלילים. הפרקליטות, בסופו של הליך, הודיעה לבית המשפט על ביטול כתב האישום, בכפוף להתנצלות של משיב 3 ובכפוף להצהרת המדינה לפיה "התבטאויות דומות בעתיד יהוו עילה מספקת לחידוש הליכים בתיק זה" (פ/1337/06 מיום 12.7.06). לשיטת העותרים, מאז ההסדר האמור משיב 3 התבטא באופן המהווה עבירה פלילית. הם מבקשים להורות למשיבים לעשות שימוש בסמכותם ולהעמיד את משיב 3 לדין משמעתי ולא להמתין עד למיצויו של ההליך הפלילי.   המשיבים 1 ו - 2 טענו כי העתירה הינה מוקדמת, שכן העניין הועבר לבדיקה של פרקליטות המדינה, אשר בוחנת את העניין וטרם קיבלה החלטה בנדון. צוין כי למשרד המשפטים הועברו מספר רב של תלונות בעלות אופי דומה, ביניהן תלונות המתייחסות ל'מכתב הרבנים'. המשיבים בוחנים את התלונות ולאחר גיבוש מדיניות עקרונית בעניינם ניתן יהיה לקבל החלטות מתאימות במקרים הפרטניים. המשיבים הדגישו כי הגם שהעתירה עוסקת בשאלה האם יש להורות על העמדה לדין משמעתי, העניין נבחן על ידם גם במישור הפלילי. המשיבים נוהגים להשלים את הבחינה בערוצים הפליליים עובר לקבלת ההחלטה במישור המשמעתי. כך הם נוהגים גם במקרה זה. בטרם תתקבל החלטה אם לפתוח בחקירה משטרתית אם לאו, אין מקום להחליט בשאלה בדבר הצורך בנקיטת הליכים משמעתיים, ומשכך אף אין להורות על השהייתו של משיב 3 לאלתר. משיב 3 טען אף הוא כי העתירה היא מוקדמת ודי בכך כדי לדחותה. לשיטתו, העתירה חסרת בסיס עובדתי ומשפטי. העותרים לא הצביעו על פגם בשיקול דעתם של המשיבים המצדיק את התערבותו של בית המשפט. האמירות שמיוחסות לו אינן בגדר הסתה. דבריו נאמרו במסגרת חובתו כרב להשיב לשאלות הלכתיות. בנוסף נטען כי השיקולים של היועץ המשפטי לממשלה כפי שהוגדרו בפסיקה הינם רחבים. יש לשקול את הצורך לפעול למיתון האווירה הציבורית וכי העמדה לדין עלולה להביא יותר נזק מתועלת. במדינה יהודית ודמוקרטית קיימת חובה להגן על חופש הביטוי גם כאשר מדובר בפסיקת הלכה. הודגש כי דבריו של משיב 3 לא נאמרו בלשון המצווה לפעולה מיידית נגד מי שאינו יהודי, אלא כחוות דעת עקרונית המבוססת על מקורות הלכתיים. 2. העותר 1 פנה אל המשיבים בבקשה לנקוט בהליך משמעתי נגד משיב 3. הוא נענה במכתב על ידי משיב 1 מתאריך  23.11.10, שהעניין הועבר לבדיקה של הגורמים המוסמכים במשרד. בתאריך 16.12.10 הוגשה העתירה שלפנינו. מתגובת המשיבים בפנינו עולה כי העניין עודנו בבדיקה של פרקליטות המדינה. לנוכח תלונות שונות שנתקבלו בעניין, הנושא נשקל לא רק באופן פרטני, אלא גם באופן עקרוני.  לנוכח הזמן הקצר שחלף מקבלת תשובת המשיבים עד להגשת העתירה ולאור עמדת המשיבים כי העניין נשקל על ידי הגורמים המוסמכים, אין כל עילה משפטית המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. העתירה הינה מוקדמת. יש לאפשר למשיבים להשלים את המלאכה על פי שקול דעתם וסמכותם מכוח הדין. כידוע, תפקידו של בית משפט הגבוה לצדק הוא לבקר את פעולה הרשות המנהלית ולא להחליפה (ראו: בג"ץ 10143/09 י"ב חשון התנועה לחיזוק הסובלנות בחינוך הדתי נ' היועץ המשפטי לממשלה (19.1.10)). בראייה זו, אין צורך להידרש בשלב זה לטענות בדבר היחס הראוי בין נקיטת הליך פלילי לבין נקיטת הליך משמעתי. הנה לנו דוגמא נוספת של הגשת עתירה מוקדמת מידי שבסופו של דבר עשויה להתייתר. "תיק" זוכה להתעניינות ציבורית ותקשורתית ומוגשת עתירה תוך זמן קצר ביותר, להורות לתביעה לתת "החלטה עכשיו", אם להעמיד לדין אם לאו. זאת ללא קשר למהות העניין. רשות התביעה, על העומס המוטל עליה, חייבת לשקול את עניין העמדתו לדין של כל אדם בזהירות ובאחריות. מלאכה זו דורשת זמן. התוצאה של הגשת עתירה מוקדמת היא שבית המשפט העליון מורה על דחיית העתירה על הסף כאילו הביע עמדה לגופו של עניין - ולא היא לכאן או לכאן. כמובן, ייתכן מצב בו על פני הדברים חלוף הזמן איננו סביר. ברם, אין זה המצב כאן. יחד עם זאת, חובה לומר כי חלפו מספר חודשים מעת הפנייה, בין היתר כדי לקבל את תגובת המדינה, וחזקה על התביעה שעניין זה יילקח בחשבון בין השיקולים הנוספים. 3. דין העתירה להדחות על הסף. המגזר הערבי