מה הדין בסוגיית התיישנות תביעה שנמחקה מחמת אי תשלום אגרת בית משפט ? השאלה היא, איפא, האם הליך שנמחק על פי תקנה 12 (ו) לתקנות האגרות בשל כך שלא שולמה בגינו אגרה, בא בגידרן של הוראות סעיף 15 (ו) לחוק ההתיישנות המורות כי אין להביא במנין ההתיישנות את התקופה שבין הגשת תובענה לבין דחייתה באופן שאינו שולל מהתובע אפשרות הגשתה בשנית. סעיף 15 פורש בפסיקתו של בית המשפט העליון בהרחבה, נקבע לגביו, כי אמנם מדובר בו בתביעה שנדחתה ולא בתובענה שהופסקה לפי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי או בכתב תביעה שנמחק לפי תקנה 100 לתקנות אלה: אך "אין לפרש את הדיבור "נדחתה" בסעיף 15 הנ"ל כפי שהוא מתפרש בתקנות סדר הדין האזרחי, אלא משמעותו רחבה יותר, והוא כולל את כל המקרים שבהן מגיעה התובענה לקיצה מכוח החלטת בית המשפט..." (רע"א 68/89 "צור" חברה לביטוח בע"מ נ' מחמוד ואח', פ"ד מג (2) 624). הרציונל לפרשנות שנבחרה הוא, כי, בכל המקרים הנזכרים לעיל (דחיית התביעה או מחיקתה או הפסקתה) התנהל בפועל הליך, שבו גילה התובע את דעתו, בתוך תקופת ההתיישונות, שהוא עומד על זכויותיו, ובכל המקרים הללו אפשר לראות את ההליך החדש שהוגש כהמשך של ההתדיינות הקודמת" (וראה גם: ע"א 502/88 אדמונד שמעון נ' עזבון המנוח אלפרד שמעון ז"ל, פ"ד מד (3) 833, ע"א 748/89 שלומית שפירא נ' שמחה חייט, פ"ד מח (2) 365).אי תשלום אגרהאגרת בית משפטאגרההתיישנות