קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התעוורות בעין אחת עקב תאונת עבודה / עקירת עין - תאונת עבודה: 1. התובע הוא מהנדס אזרחי, שנולד בגרוזיה ביום 10.4.37, עלה לישראל ביום 24.11.90 ומתגורר מאז בקרית גת. ביום 6.1.91 התחיל התובע לעבוד כפועל פשוט במפעלה של הנתבעת מס' 1 (להלן - "הנתבעת") ובמקביל לעבודתו זאת - שבה עסק בשעות הלילה - התחיל לעבוד ביום 16.3.91 בחברת בניה, אף זאת כפועל פשוט. ביום 25.3.91, בזמן עבודתו במפעלה של הנתבעת, עסק במשיכת חוט ברזל בעובי של כ - 6- 7 מ"מ מסליל שעליו היה כרוך, ובהזנת החוט לתוך מכונה המשמשת לעיבודו. במהלך העבודה, שאותה ביצע יחד עם עובד נוסף, היה צורך לחתוך מזמן לזמן קטעים של החוט. בזמן שהתובע החזיק בחוט בשתי ידיו והעובד השני חתך אותו במספריים בקטע שבין שתי ידיו של התובע, השתחרר אחד מקצותיו של החוט החתוך וחדר לעינו הימנית של התובע, שהתעוורה ומאוחר יותר נעקרה. נכותו בגין אובדן עינו הימנית היא %55, אולם התובע היה נכה בעינו השמאלית מלידתו, בשל עכירות של העדשה, בשיעור %15. על עובדות אלה, שבגינן תבע התובע לחייב את הנתבעות לפצותו, אין מחלוקת. 2. כאמור, לא היתה מחלוקת בדבר נסיבותיה של התאונה כפי שתוארו לעיל. כמו כן אין מחלוקת, כי השיטה של חיתוך החוט, שבה נקט התובע ביוזמתו, היתה שונה מן השיטה המקובלת במפעל, לפיה היה העובד עומד על החוט בשתי רגליו וחותך את הקטע שבין רגליו. עוד אין מחלוקת כי בעת התאונה לא הרכיב התובע משקפי מגן. לטענת הנתבעות, יש לדחות את התביעה נגדן מטעמים אלה או להטיל על התובע אשם תורם. 3. התובע העיד בהרחבה על נסיבות התאונה (תצהירו מיום 29.11.93ועדותו בעמ' 34- 40 לפרוטוקול). עוד העיד מטעמו סגן מפקח העבודה האזורי לאיזור הדרום במשרד העבודה והרווחה, אינג' מיכאל ליבפריינד, שחקר את התאונה ודו"ח חקירת תאונה שערך הוגש כמוצג (ת/ 2. עדותו בעמ' 9- 17 לפרוטוקול). מטעם הנתבעות העיד מר יוסף מזוז, שהוא מנהל מחלקה במפעל, על שיטות העבודה במפעל ועל דרכי הדרכת העובדים (עמ' 43- 51 לפרוטוקול). כמו כן הציג ב"כ הנתבעות את המתקן שבו מדובר והודגמו על ידי התובע שתי שיטות החיתוך הנזכרות. אינני רואה צורך לעסוק בניתוחים מפורטים של עדויותיהם של התובע ושל העד מזוז וזאת, בעיקר, לאור הממצאים והמסקנות שבדו"ח שערך אינג' ליבפריינד ולאור הדברים שאמר בעדותו. כפי שקבע בפרק ד' של הדו"ח נעשה החיתוך "בצורה מאולתרת ובלתי בטוחה - - - בלי להשתמש בציוד מגן אישי להגנת העיניים. - - - במחלקת מתיחה עד היום לא השתמשו בציוד מגן אישי בזמן חיתוך המוטות ולא קיימת שום הוראה להשתמש בציוד מגן אישי בזמן חיתוך מוטות". עד זה, שהוא מהנדס מכונות, הוסיף ואמר בעדותו שכל השיטות שבהן השתמשו במפעלה של הנתבעת, כלשונו: "לא נראות לי מבחינה בטיחותית, לדאבוני הן פסולות". לפיכך המליץ ודרש העד "לחתוך את מוט הברזל או הפלדה במתקן בטיחותי כאשר שני מקומות משני צידי נקודת החיתוך יהיו מחוזקים במתקן הבטיחות האמור כדי למנוע תאונה דומה או חוזרת, דהיינו, השתחררות קצה המוט החתוך לאחר החיתוך" (עמ' 12 לפרוטוקול). לדבריו, לא העמיד המפעל לרשות העובדים משקפי מגן למרות דרישותיו של העד (עמ' 17 לפרוטוקול). מסקנותיו של אינג' ליבפריינד מקובלות עלי ואני מאמץ אותן בשלמותן. אף אני סבור כמותו - וזאת, בין היתר, על פי מראה עיני במהלך הצגת המתקן ושיטות העבודה - ששתי שיטות החיתוך מסוכנות ועלולות לגרום נזקי גוף חמורים לעובדים. מכאן, ששינוי השיטה ביוזמתו של התובע לא היה בו כדי לגרוע מאחריותה של הנתבעת, ששיטת העבודה שהנהיגה היתה פסולה מעיקרה. גם העובדה שהעובדים הודרכו, לטענתה, לפי שיטה אחרת אינה מעלה ואינה מורידה, אפילו לא נגרמו בעטיה תאונות בעבר. אשר לשימוש במשקפי מגן, התרשמתי שגם בענין זה יש לסמוך על דברי אינג' ליבפריינד, שצוטטו לעיל, ולא על דברי העד מזוז, דהיינו, כי בעת ארוע התאונה לא נהגו להשתמש במפעל במשקפי מגן. לפיכך אני קובע כי הנתבעת אחראית לתאונה. לאור המסקנות שאליהן הגעתי, גם לא מצאתי מקום להטיל על התובע אשם תורם. 4. גם שומת נזקיו של התובע היתה שנויה במחלוקת בין בעלי הדין. לענין זה נחלקו בעיקר בשאלת מידת תפקודיות נכותו של התובע, השתכרותו הצפויה אלמלא התאונה ותוחלת עבודתו בעתיד. כאמור לעיל, נכותו של התובע בגין אובדן עינו הימנית היא %55, אולם התובע היה נכה בעינו השמאלית מלידתו, בשל עכירות של העדשה, בשיעור % 15. כפי שאמר התובע בתצהירו, שהוגש במקום חקירה ראשית, מוגבל טווח הראייה שלו למטר או שניים ואף זאת רק בתנאי אור טובים מאד. הוא מסוגל לקרוא רק כתב באותיות גדולות במיוחד במשך פרקי זמן קצרים של 5 דקות לכל היותר. לפיכך, על רקע גילו של התובע בעת ארוע התאונה - בן 54 שנים כמעט ידיעתו הדלה בשפה העברית והעובדה שעלה לישראל כחודשיים ומחצה בלבד לפני כן, נראה לי שנכותו שוללת ממנו כל אפשרות לעסוק במקצועו, או בכל עבודה מכניסה אחרת. נכותו התפקודית היא %100. אשר להשתכרותו של התובע אלמלא התאונה היה, אולי, מקום למסקנה שהיה מגיע אחרי שנים מעטות לרמת שכר גבוהה של מהנדס ואפילו למשכורת של - 000, 10 ש"ח לחודש (עדות ולדימיר ברג בעמ' 26לפרוטוקול). עברו המקצועי המרשים בחו"ל, שעליו מעידות התעודות שהגיש וכן העידו מהנדסים מחבריו (עיין, לדוגמא, בעדות ברג הנזכר בעמ' 27, 28 לפרוטוקול ועדות דוד גולדינר בעמ' 30 לפרוטוקול), תומך, לכאורה, במסקנה זאת. גם העובדה שעבד כפועל פשוט בשני מקומות עבודה יש בה כדי להעיד על המוטיבציה שלו. מאידך גיסא, גילו המתקדם, מועד עליתו והידיעה הדלה של השפה, שהיו מקשים בודאי מאד על קליטתו והתקדמותו, מטים את הכף בכיוון רמת השתכרות נמוכה הרבה יותר. במצב דברים זה נראה לי שיש לחשב את הפסדי העבר שלו לפי השתכרותו בשני מקומות העבודה ערב התאונה, שהיתה כ-.000, 2 ש"ח לחודש, ששוויה המשוערך להיום הוא כ- 350, 3 ש"ח, וכן להביא בחשבון קידום בשכר שהיה מעלה את ההשתכרות לסך -. 500, 4 ש"ח לחודש. את בסיס החישוב לעתיד יש להעמיד על - 000, 6 ש"ח לחודש, עד שימלאו לו 65 שנים. את הפיצוי עבור הנזק הלא ממוני יש להעמיד על כפל הפיצוי שלפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975, ללא ניכוי עבור גיל, ובסך הכל -.000, 110 ש"ח. 5. לפיכך זכאי התובע לסכומים דלקמן: א) (1) עבור הפסדי השתכרות בעבר ( 57 חודשים x-.500, 4ש"ח) - -500, 256 ש"ח. (2) עבור הפסדי כושר השתכרות בעתיד ( 7 שנים) (מקדם היוון 75.6813x-.000,6 ש"ח) - -088, 454 ש"ח. (3) עבור נזק לא ממוני - -000, 110 ש"ח. סך הכל - 588, 820 ש"ח. ב) מן הסכום הכולל יש לנכות את סכומי הגמלאות של המוסד לביטוח לאומי ששולמו לתובע בעבר וישולמו לו בעתיד (לפי חוות דעת של האקטואר שי ספיר מיום 24.5.95 משוערכת להיום) - -.580, 208 ש"ח יתרה - 008, 612 ש"ח 6. לפיכך אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך - 008, 612 ש"ח. סכומי הפיצויים עבור הפסדי העבר ועבור הנזק שאינו ממוני וכן גמלאות המוסד לביטוח לאומי ששולמו בעבר ישאו ריבית כחוק. עוד ישאו הנתבעות בשכר טרחת עוה"ד של התובע בשיעור % 15 על הסכום שנפסק, בצירוף מע"מ, וכן בהוצאות המשפט שלו. תאונת עבודה